צאן קדשים עא

כאמור שבה עד הלילה נמי קשה ניתי עשה ואכלו אותם ונדחה לא תעשה ויאכל בלילה אע"ג דהוי נותר אבל אין בו כרת דלאו זמן שריפה הוא דזמן שריפת שלמים ביום וכיון דלאו זמן שריפה אין בו כרת כדאמרי' לעיל דנ"ו ע"ב וע"כ צ"ל דג"ה הוא ולפ"ז כיון דגלי קרא בכשרה ה"ה בפסולה נמי ומאי פריך דלמא גזירת הכתוב הוא ומ"ו הב"ז מגיה דכי הוי לילה לא ניתי עשה וידחה כו' ואינו מן הצורך:

בא"ד ועוד נ"ל דהכי פריך דאם איתא דהכא כו' כצ"ל:

ד"ה ואחד עצם כו' ניתי עשה כו' תימא בסוף כיצד כו' כצ"ל:

בא"ד ועשו אותו דמשמע אבל אי לאו קרא כו' כצ"ל בא"ד ל"ת והשתא הא דפריך הכא כו' כצ"ל בא"ד במקדש שאני לפ"ז ועצם לא ישברו בו בפסח שני ל"ל ונראה לי דהכי פריך כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדו דמן ונראה לי כו' מקומה לעיל בד"ה ניתי עשה ואינה מן הצורך:

בא"ד דמנח גומרתה כו'. פירוש והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם וכל היכא דאפשר לקיים את שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת:

בא"ד דרבא לטעמיה כו' כצ"ל:

בא"ד אכתי קשה היכא ס"ד דאתי האי כו' כצ"ל:

ד"ה והתם עולה כו'. בקדשים כשאר עבודות כו' כצ"ל בא"ד ומדכתיב ויקח ולא כתיב והכין דרשינן תלוש כו' כצ"ל בא"ד מדהזכיר מאכלת דהוה כו' כצ"ל בא"ד למה לי למכתב כו' כצ"ל ד"ה מה מנחה כו' כהונה כו' ופריך בחטאת ואשם בהדיא כתב כל כו' כצ"ל בא"ד שעיר עזים אחד כו' כצ"ל:

בא"ד לזכרי כהונה ונ"ל לפרש דהא לא קשיא מידי דהיינו טעמא הכא דלא ילפינן מהיקשא דחטאת ואשם דאיכא לאוקמי כו' כצ"ל בא"ד אבל, היקישא דמנחה על כרחין כו' כצ"ל ד"ה אף כל אינה נאכלין אלא כו' כצ"ל:

ד"ה בקדש הקדשים כו' ובפרק שני דערכין כו' כצ"ל:

דצ"ח ע"א גמרא אף כל מותריהן וכן בשריפה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וולדו' בהמו' כו' וגמרי' מאשם ודנין כו' הד"א וכצ"ל בא"ד למעוטינהו מקדושתן מלהקריבן דכתיב כו' כצ"ל בא"ד מיהו לא קדשי כו' כצ"ל ד"ה מה מילואים מותריהם בשריפה כו' ולא הופרשו שנים לאחריות כו' כצ"ל ד"ה אף כל הקדשים מותריהן כו' כצ"ל:

ד"ה אף כל כו' ומיבעי לי הא נמי כו' כצ"ל:

בא"ד מצי למילף כו' כצ"ל. תוס' ד"ה איכא דנפקא כו' בהדיא הס"ד:

ד"ה מה חטאת כו' לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כו' כצ"ל:

בא"ד והכא שרי ופריך וליגמר כו' כצ"ל ד"ה אף כל כו' ונאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם כו' כצ"ל:

בא"ד ומהכא אית ליה ולדות קדשים כו' כצ"ל. ונ"ל ליישב פרש"י דהא מסקינן התם בכיצד מערימים בהקדישה מעוברת כ"ע מודה דקדיש הולד כחטאת וכי פליגי בהקדישה ולבסוף נתעברה לפ"ז פרש"י קאי אפילו הקדישה מעוברת דלכ"ע הוולדות גופן קדושי' אפ"ה ילפינן מאשם דחלב ושתי הכליות שלהם לא קדיש נ"ל:

בא"ד ולפי מה שפרשתי לא אתי שפיר כו' כצ"ל פי' בשלמא לפרש"י דיליף מאשם לענין הקרבה דאין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיה קריבים בשאר קרבנות כמו באשם ניחא הא דלא יליף מעולה דלאו לעולה מדמית להו לענין הקרבה דאף שאר הבשר אינו קרב ועולה כולה כליל אבל לפירוש התוספות דיליף לענין חולין גמורים דשליל הנמצא בבטן חטאת אחר שחיטה אינה קדושה ולא לענין הקרבה לענין זה שפיר ה"מ למילף מעולה נ"ל:

ד"ה מה שלמים כו' את הבשר והבשר עצמו כו' כצ"ל ד"ה כדי נסבא כו' צריך לומר הכא ובסוף תודה כדי נסבא כו' כצ"ל:

ד"ה מה אשם כו' ע"ב ושייך לכאן איתא ליה היקישא דאשם כו' פי' דבזה יתורץ ג"כ קושיא שנייה הא דדריש בפ' המזבח מקדש מג"ש דלו יהיה דעצמות מותרים משום דאית ליה היקישא דאשם לשפיר ושליא:

בא"ד ולפרש"י דאמר דבכל כו' כצ"ל:

בא"ד דעיקר פרשה באשם נקטיה כו' כצ"ל בא"ד ולא תיקשי הא דדרשי' לעיל כו' כצ"ל:

בא"ד דאשם דרשינן כו' כצ"ל:

בא"ד דהכי כתב עור העולה לו יהיה ולא דריש אלא מותרת כו' כצ"ל:

בא"ד דאין נותר בעצמות כו' כצ"ל בא"ד משום דכתב באשם הוא כו' כצ"ל:

בא"ד וצריך לדקדק למה לי תרי קראי לעצמות הוא ולו יהיה ותו ק"ל דהוא כו' כצ"ל פי' וקאי על אשם לפרש"י דהתם דפשיטא ליה באשם יותר משום דכתב באשם הוא ל"ל תרי קראי אבל לפי הגירס' דלפנינו כבר תירצו תוס' לעיל דתרוייהו איצטרך נ"ל:

ע"ב גמרא שם בעירבא דם ורבב כו' כצ"ל:

הדרן עלך דם חטאת טבול יום פרק שנים עשר גמרא ומחוסר כפורים כו'. וכתב מ"ו הב"ז אפי' לאחר שהביאה ב כפרתו מיירי משום דבעי טבילה אף דלא בעי הערב שמש לפי מ"ש התוספות מ"מ כיון דבשעת חלוקה לא חזי דמחוסר טבילה אינו חולק עכ"ל ונכון הוא וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות שלו:

שם אונן נוגע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ותיפוק ליה כו' שאינו רגיל בו ומקפיד כו' כצ"ל תוס' ד"ה טבול יום כו' ופריך בתר כו' כצ"ל:

בא"ד טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי כו' כצ"ל:

בא"ד פ' ב' נפלו כליו לתוך הבור כו' כצ"ל פי' בשבת ובי"ט:

בא"ד אפי' בחול דהא צריך כו' כצ"ל. פי' כיון דבעי הערב שמש לא חזי לאשתמושי בו ביום כ"א בחול וא"כ מטביל בשבת או בי"ט לצורך חול ועיין בחגיגה בתוספות דכ"א פ"א:

בא"ד דלא בעי הערב שמש ולא חש כו' כצ"ל:

בא"ד שנתזה צינורא דערבי על בגדו ונכנסו אחיו כו' כצ"ל:

בא"ד ר' יהושע אומר יטמא ויטבול כו' כצ"ל:

בא"ד לימא ר"י יטמא כו' כצ"ל:

בא"ד משמע בהדיא דטומאת ע"ה כו' פירוש מדפריך לר"י למה יטמא הא טמא וקאי מכח טומאת ע"ה לא בעי הערב שמש ע"כ צריך לטמא טומאה אחרת דבעי הערב שמש וישתמשו כו' ט"י שיהיה היכר לצדוקים אלא ע"כ דטומאת ע"ה נמי בעי הערב שמש:

בא"ד לעשות הכירא לצדוקין כצ"ל:

דף צ"ט ע"א גמרא מנא הני מילי כו' אע"ג דמתני קרא נקט המקריב את דם השלמים וגו' דאפשר לומר דקרא או או נקט את דם השלמים דהיינו שהיה טהור בשעת זריקת דמים ואת החלב או שהיה טהור בשעת הקטרת החלב אפילו היה טמא בשעת זריקת הדם לו יהיה נ"ל:

שם ורחמנא רבייה מה לי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה קטן פסול כו'. ועוד כל זכר כתיב הס"ד. אין לדקדק לפ"ז דכל מרבי קטן לאכילה אע"ג דאין ראו לחטוי ע"כ יאכלנה ויחלקנה הראוי לחיטוי חולק שאינו ראו לחיטוי אינו חולק וממילא קטן נמי ממועט דאינו חולק אא"כ איש ל"ל למעוטי קטן מחלוקה די"ל דאי לא הוה כתיב איש לא הוי ממעטינן קטן מחלוקה כיון דרבייה רחמנא קטן לאכילה אע"ג דאינו ראוי לחטוי מכ"ש דראוי לחלוקה מ"ה כתיב איש למעט קטן מחלוקה אע"ג דאוכל נ"ל:

ד"ה כיון דלא חזי כו' ובעל מום דהא כו' ופליג השתא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ואינו חולק כו' המחטא אותה לא פליג כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה הפוסלני לאכילת כו' תרומה באומר נשמרתי מדבר כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מגיה תיבת לא ולגרסתו תיבת וכן לא אתי שפיר:

תוס' ד"ה אינו חולק כו' שייך למיתני' אחרינא מדכתב הזורק כו' כצ"ל:

בא"ד בעבודה ומהקריב דרשינן כו' כצ"ל:

ד"ה והרי קטן כו' לאשמעינן אי אתא למעוטי שאינו מחטא אינו אוכל אי כו' כצ"ל:

בא"ד הילכך משני אינו חולק ואכתי תיקשי ליה מבעל מום כדפריך בסמוך ומשני רבייה קרא הס"ד וכ"ה בס"י והגירסא שלפנינו קשה למבין. ובד"ח נדפס נ"א וקשה להולמה ד"ה מדבר המטמאני כו' דלא בעינן הערב שמש והא דנקט אונן דאונן אסור לאכול כו' כצ"ל. וכ"ה בספרים ישנים והג"ה שלפנינו הוא הג"ה מ"ו ואינו מן הצורך בא"ד גבי לבי על הסל כו' כצ"ל בא"ד ע"ב שייך לכאן א"כ אפי' לתרומה נמי כו'. ועיין בתוספת דחגיגה ד"כ ע"א ד"ה שמרתיה מדבר כו' דתירצו הכי בשם הר' אלחנן שנפסל במשקין וצ"ע:

בא"ד כל דבר שאינו עושה עכשיו כלום ועושה אחרי כן לקדש כו' כצ"ל. פי' בשעת נגיעת מגריפה לבגדי תרומה לא היה עושה למגריפה כלום אלא אחרי כן כשמגריפה נוגע בקדש מטמא הקודש מ"ה קאמר מדבר הפוסלה נ"ל ומ"ו הב"ז גורס גירסא שלפנינו ואינו מן הצורך לשבש הגרסאות:

ע"ב גמרא מאי לאו אפי' פסח כצ"ל:

שם ומעשר ופסח מרבה אני בכור ומעשר ופסח שכן אין באין על חטא כשלמים מניין כו' כצ"ל:

שם דאי לא תני שלמים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לבי על הסל כו' דרבנן הס"ד:

ד"ה המטמאות כו' ומיהו טמאה היא כו'. פי' דקשה לרש"י למה נקט המגריפה טמאה כיון דאינה רק פסולה לפסול חולין ותרומה מ"ה כתב דטמאה