צאן קדשים ע

בלוע קפיד רחמנא ובחולין מן התורה מהני הגעלה אפי' בכ"ח והא דילפינן חולין מקדשים היינו מדרבנן דרבנן גזרו דגם בחולין אמרינן כן וכ"כ הט"ז בי"ד בסי' צ"ג סעיף א' אליבא דב"ה ע"ש ומ"ו הב"ז כתב ג"כ קושיא זו והניחה בצ"ע:

תוס' ד"ה עירה לתוכו כו' שפנהו לא יתן לתוכו צונן כו' כצ"ל:

בא"ד והקדרה לא יתן לתוכו תבלין כו' כצ"ל:

בא"ד חיליה דר' יונה כו' כצ"ל:

בא"ד מכל מקום ודחי ר' יוסי תמן כלי חרס כו' כצ"ל:

בא"ד נעוה ארתחו כו' פי' הגעילו הגיתות הגדולים וע"כ ע"י עירוי קאמר שהרי הגת גדולה וכבידה שאין יכולים לתתה לתוך יורה מרותחת. וכ"כ תוס' שם:

בא"ד אע"פ שכבר היה בכלי שני כו'. פי' כשבא לתוך החביות הוי החביות כ"ש ואח"כ כשהופכן על צדי חביות בא על צדי חביות מכ"ש:

בא"ד בשופכין מסיר כו' כצ"ל:

בא"ד בשני דברים יבשים שנוגעים כו' כצ"ל:

בא"ד אינו כמו עירוי כו' כצ"ל:

דף צ"ו ע"א גמרא וכלי שרת דחרס לא עבדינן כו'. יש מקשין לפ"ז לעיל ה"ל לתרוצי כן בהא דקאמר ואי ס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד ניעביד של חרס לישני דכ"ש דחרס לא עבדי' עכ"ד. ונ"ל ליישב דבמ' מנחו' דצ"ה ע"ב פליגי ר"י ור"ש דר"ש ס"ל דתנור אינו מקדש אלא השולחן מקדש לפ"ז לעיל דרוצה למיפשט בעיא דרמי ב"ח מ"ה משני דליכא למיפשט אליבא דכ"ע אפי' אליבא דר"ש דס"ל דתנור אינו מקדש ולא הוי כ"ש ואפ"ה לא הוי עבדינן של חרס משום שירי מנחות והכי משני אליבא דרב דלא תיקשי לרב דרב ס"ל כר"י דתנור מקדש והוי כ"ש מ"ה לא עבדינן של חרס ומ"ו הקשה גם כן קושיא זו:

תוס' ד"ה ואם טש כל הפת כו' דנ"ט בר נ"ט מותר כו'. פי' והתם מיירי בקערה שהיה אוכלים בה בשר ומותר לאכול הדגים בכותח מטעם נ"ט בר נ"ט וא"כ למה כאן הפת כולה אסורה:

בא"ד וכשחותך הוי בצנון טעם בשר ממש כו' כצ"ל בא"ד לידי איסור ואין לומר דשאני התם כו' כצ"ל. בא"ד שלמים מטעם זה כו' כצ"ל:

בא"ד לומר כן דבסוף ע"א כו' כצ"ל:

ד"ה אלא קדירות של מקדש כו' הא טעמא דשבירה לאו משום בליעה הויא אלא גזירת הכתוב כו'. אע"ג דר"ש כתב הא אוקימנא דטעמא משום בלועה הוא ולא משום בישול דנימא גז"ה היה עכ"ל לאו מילתא היא דרבה דרוצה למיפשט בעיא דרמי ב"ח מהך דתנור של מקדש של מתכת היה וקמדחי ליה דילמא משום שירי מנחות היה של מתכות ואפשר לומר נמי דמ"ה היה של מתכות משום דאבישולא בלא בלועה קפיד רחמנא וגז"ה היא וזיל הכי קמדחי ליה וזיל הכי קמדחי ליה לפ"ז מאי קשיא ליה דלמא האי תנא דס"ל דכ"ח אית להו תקנתא ע"י ליבון ס"ל דבמקדש אבישול בלא בלועה קפיד ואפ"ה תלאו באויר תנור טעון שבירה וגזירת הכתוב היה בקדשים מ"ה אמר רחמנא דקדירות של מקדש ישבר:

בא"ד ואף על גב דלגבי טומאה כלי חרס כו' כצ"ל:

בא"ד גבי פילי של חרס חדשה אמר רבא ל"ש כו' כצ"ל. פי' דרבא קאי על רבנן דמתניתין דמכשרו כלי חרס ישן וקאמר ל"ש אלא כו':

בא"ד וככלי חדש דמי ושפיר כו' כצ"ל בא"ד וי"ל חידוש הוא שהתירו כו'. יש לדקדק לפ"ז הדרא קושית התוספות לדוכתא היכא ילפינן חולין מכאן שאינו יוצא מידי, דופיו לעולם דלמא יוצא מידי דפיו והא דהצריך הכתוב בחטאת שבירה לאו משום דאין לו תקנה אלא שבירה אלא לרבותא התיר הכתוב שבירה אע"ג דעדיין טעם חטאת בעולם ואינו בטל מן השברים ומכ"ש דמהני הגעלה לבטל טעם חטאת מן העולם וצ"ע ויש ליישב בדוחק נ"ל:

בא"ד דמהני טפי ויש ספרים דגרסי הכי כו' כצ"ל ד"ה הכי גרסי' כו' רבי שמעון אומר כו' כצ"ל בא"ד לרבנן דר' שמעון כו' כצ"ל. פי' רבנן דפליגי עם ר"ש:

בא"ד שהן גמרא כו' פי' דמר גמיר לה מרבו דתנור מקדש ומר גמיר מרבו דלא מקדש:

ע"ב גמרא וטעמא מאי כו' אין לדקדק דהא לעיל קאמר הטעם דבישול מפעפע א"ל דהכי קאמר מ"ט בעינן תרוייהו מריקה ושטיפה דלמא בחד סגי במריקה מבפנים ובישול במקצת אינו מפעפע כ"כ שצריכה נמי שטיפה מבחוץ שם במזג הא תרומה אפי' כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אמר ליה כו' גדולים ואמר הדוכוס כו' כצ"ל ד"ה פשיט ליה ממתני' כו'. ממתניתין דרב ששת ואמר לי דתניא כי האי מילתא וכי נמי אשכחנא כו' הס"ד וכצ"ל. וכ"ה בס"י:

ד"ה והא לא תניא הכי הא לא כו' כצ"ל ד"ה א"ל מסתברא כו' כצ"ל. ד"ה אותה כדאמרן כו' הכשר ונפסלה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אמר אביי כו' מריקה ושטיפה הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה אלא מקום בישול כו' מריקה ושטיפה הס"ד משמע מפרש"י דבקדשים גז"ה היא דאם בישל במקצת כלי טעון הגעלה כל הכלי לפ"ז כי היכא דלא ילפינן תרומה מקדשים משום דג"ה היא והוה חידוש ומחידוש לא ילפינן ה"ה שאר איסורים דחולין דלא ילפינן מקדשים ובזה צדקו דברי הרמ"א בי"ד סי' קכ"א סעיף ו' מה שכתב גבי כלי מתכות שנשתמשו בו איסור במקצתו וכתב בהג"ה ודוקא אם נשתמשו בכולו אבל אם נשתמש רק במקצתו כבולעו כך פולטו וכתב הט"ז עליו לענין הלכה יש לתמוה למה חלק על הב"י שכתב שיש לפסוק כהרשב"א דס"ל דלא ילפינן מתרומה דכי היכי דאימעט תרומה ה"נ איתמעט חולין האסורים עכ"ל אבל לפרש"י ניחא כיון דחידוש הוא בקדשים ומ"ה אתמעט תרומה הוא הדין חולין האסורים איתמעט מהאי טעמא דאין למידים בחידוש ואח"כ ד"ה אלא לכדאמר כו' במים במים ולא ביין כו' הד"א. ואח"כ ד"ה הא תרומה כו' ומה שמ"ו הב"ז רוצה לדחות דברי הר"ן מה שמוכיח מסוגיא זו דאין להגעיל כלים האסורים בשאר משקים כ"א במים דוקא וכ"כ מור"ם בא"ח סי' תנ"ב והמעיין שם בדברי הר"ן ס"פ כל הבשר מה שמסיים דרבא פליג על אביי ומוקי לה במילתא אחריתא ולדידיה אפי' ביין ומזוג אין מועילין בתרומה ובשאר איסורים עכ"ל יראה שצדקו דברי הר"ן:

תוס' ד"ה בישל במקצת כו'. שמבשל בו חם ושאר הכלי כו' כצ"ל:

בא"ד א"כ בשאר איסורים נמי כו'. ואפשר לומר דמיבעי ליה באת"ל את"ל דאינו מפעפע בכולו אם החמירו בקדשים דאפי"ה טעון מריקה ושטיפה או לא כדמבעיא לרמי ב"ח לעיל אם החמירו בקדשים אפי' בבישול בלא בליעה נ"ל:

ד"ה מדאיצטריך אותה כו' הלכך כי דרשינן אותה למעוטי תרומה ע"כ דוקא תרומה ולא קדשים קלים דאין מיעוט כו' כצ"ל. וליכא למימר דאי הוה כתיב ק"ק לחוד הוה מוקמינן אמיתסבר למעוטי תרומה ולא קדשיה קלים זה לאו סברא הוא דאי ק"ק מיעוטא הוא ומשמע דוקא ק"ק ע"כ ממועט נמי קדשים קלים נ"ל:

דף צ"ז ע"א גמרא מאי קאמר הכי קאמר אם יש כו' כצ"ל:

שם ואין פוסלים במגע כו' כצ"ל שם פיסקא רקיק שנגע ברקיק כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה נעשה גיעול לחבירו כו' ואם בישל ביה חטאת האידנא הדר מבשל אחריו שלמים בו ביום כו' כצ"ל:

ד"ה הא כיצד כו' שממתין עד זמן כו' כצ"ל ד"ה ואין טעונין כו' אכילת חמורה כו' כצ"ל:

ד"ה רקיק פסול כו' ממנו הס"ד ואח"כ מצוין גמ' ואח"כ ד"ה וטעונים מריקה ושטיפה כו':

ד"ה ופסולין במגע כו' תפסל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אין הקלין כו' ואין טעונין כו' כצ"ל:

ד"ה נהי דק"ק כו' מועטין ובטלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ופנית בבוקר כו' ללשון אחר שפירש כו'. ואיני מבין דבריהם דגם ללשון ראשון שפירש רש"י גבי פ"ש טעון לינה) משמע מפירושו דפסח ראשון טעון יום א' ע"ש:

בא"ד וברכה ולינה כך שמיני כו' כצ"ל:

בא"ד מאי ברכה לאו זמן כו' כצ"ל:

בא"ד וקשיא ליה אי לינה כו' ועיין בפסחים בתו' ד"ה טעון לינה כו'. דמתרצו קושיא זו ולפי מה שפרש"י בחומש פרשת ראה דפסח טעון לינה שתי לילות א"כ שפיר דפסח ראשון טעון שתי לילות ופסח שני לא טעון אלא כשאר מביא עוף ומנחה בחול:

ע"ב רש"י ד"ה עד שיבלע כגון המחתך כו' כצ"ל:

בא"ד ומכאן אנו למידים היתר מצטרף לאיסור כו'. פי' מדנאסר מקום הבליעה להיות כחומר שבה ש"מ אף היתר מצטרף לאיסור:

בא"ד ואין ללמוד מכאן כו' ותמיה לי הא בהדיא מוכח במסכת נזיר דל"ז ע"ב דילפינן מכאן לטעם כעיקר גם רש"י גופא מקיים שם הגירסא וכ"כ רש"י במסכ' חולין דצ"ט ע"א הגם שתוספות שם הקשו על גירסא זו אבל לפי מסקנא מקיים הגירסא לטעם כעיקר וכן כתב רש"י במסכת פסחים דמ"ה ע"א וצ"ע:

ד"ה ונדחי ל"ת דלא) תאכל דפסולה דאיכא ל"ת באכילת כו' כצ"ל תוס' ד"ה ניתי עשה כו' שתאכל כחומר שבה עד הלילה כו'. פי' כגון שבישל שלמים דאתמול בקדרות דחטאת היום דרמינא עלייהו חומרא דחטאת לאסור לזרים לנשים ולעבדים וחומרא דשלמים עד הלילה וחטאת של היום זמן אכילתה עד למחר וכן פירשו תוס' בחולין דצ"ט ע"א ובפסחים דמ"ה ע"א:

בא"ד ומיהו קשה דכי הוי לילה ניתי עשה כו' כצ"ל. פי' אפי' אוקמא קרא בכשרה ותאכל