צאן קדשים סט

מה ניתז מן הצואר שפיסול דם וכיבוס בגד באין בב"א אפ"ה אין טעון כיבוש מכ"ש נשפך על הרצפה שפיסול דם קודם מכ"ש שאי וטעון כיבוס ואפשר ליישב דסיפא אתי לאשמעינן אפילו נתקבל בכלי ונשפך מן הכלי על הרצפה אפ"ה אין טעון כיבוס מ"ה לא קשי' לי' אלא אלפי שאין טעון כיבוס כו' ורש"י שפי' במתניתין נשפך מן הצואר על הרצפה צ"ע:

ד"ה אלא אצבעו כו' כמו שפי' כאן כו', כצ"ל וע"ש במנחות בתוספת דמתרצו קושי' זו:

ד"ה מנין לרבו' כו' אין טעון כיבו' אבל זה אינו מדויק דאדרבא כו' כצ"ל בא"ד דהשתא מקבל העור כו' כצ"ל. בא"ד דאפי' הני דאינן בכלל כו' כצ"ל. בא"ד וצריך יתור לריבויי כו' כצ"ל:

בא"ד איצטריך שיבטל כו' כצ"ל בא"ד ע"י יחוד למודי כו' כצ"ל בא"ד אבל ר"ש לא איירי כו' כצ"ל. פי' דאמרינן דר"א איירי בעור שעדיין צריך מחשבה מ"ה אין טעון כיבוס אפי' לאחר שהופשטה ולמה לא אמרינן דר"א איירי בעור שעדיין צריך תיקון מעשה מ"ה אין טעון כיבוס דבזה אפילו ר"י מודה בא"ד שצריך לעשות הבעיא מכח דברי שניהם כו' פי' מכח ר"א היכי משכחת ליה עור משהופשט דהשתא אינו מקבל טומאה אבל ראוי לקבל טומאה ומיבעי נמי אליבא דר"י דאי איירי במחוסר מעשה מ"ט דר"י כו':

בא"ד ממתני' דגרס כו' כצ"ל:

בא"ד דקאמר לא נטלטל עור כו' כצ"ל בא"ד דמקבל טומאה במחשבה כיון דלא מינכרה שייחדה כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד איתקנה למיתוח כו' כצ"ל. פי' לשון וימתחם כאהל לשבת שהאורגים לוקחים מחט שבורה ונותנים בשפת הבגד למתוח שפתותיו וכפריש במסכת כלים ועיין בתוספת דחולין דף נ"ה ע"א ד"ה שיעוריים כו':

בא"ד צריך להעמידה כל שהוא יחדו לישיבה כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

דף צ"ד ע"א רש"י ד"ה דאי בעי חשיב עלה לתקן חלוקו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה רבא אמר כו' כצ"ל:

ד"ה דאי בעי מבטל ליה למחשבתו דהא דקיימא לן כו' כצ"ל ד"ה היתה עליו כו' מלבן ואם היתה כו' הד"א בא"ד ומדקתני נותן כו' כצ"ל. ע"ב גמרא זרק זרע פשתן למים כו' כצ"ל:

שם שנכנס דמה לפנים בחטאות חיצונות שאם נכנס דמה לפנים כו' כצ"ל שם האיכא קרן האיכא אצבע כו' כצ"ל:

שם ותלתא חומר' כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כסבור כו' אוחז הבגד בשתי ידיו כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי כו' מחייב כו' מחייבין להו בשלמים כו' הד"א:

ד"ה והאיכא כו' ושאר קדשים סגי בשני מתנות כו' כצ"ל:

ד"ה קורעו וטהור מטומאתו כו' כצ"ל ד"ה והאמר רב הונא כו' דטלית טמאה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא מתרי כו' אכתי איכא תשלומי כפל כו' כצ"ל בא"ד וכשמוציא חומרא שייך כו' כצ"ל ד"ה לא שנו כו' מגע מדרס דברי רבי מאיר כו' כצ"ל. בא"ד אלא מגע טומאה בעלמא כו'. פי' ומ"ה מהני קריעה שטהורה לגמרי ומבטלי הטומאה בא"ד חידוש של טומאה אלא כו' כצ"ל בא"ד שיש בשירים שלש על שלש ועדיין כו' כצ"ל. בא"ד כשייחד השברים אח"כ כו'. פי' דהתם מיירי בשברים קטנים מ"ה בטלה טומאה קמייתא והא דמקבלים טומאה מכאן ולהבא מיירי כשייחד השברים אח"כ אבל בטלית שנשאר בשיריים ג' על ג' ועדיין ראוי לקבל טומאה לא בטלה טומאה ראשונה בא"ד ועוד נראה לי לפרש דקריעה דבגד כו' כצ"ל:

בא"ד וקרע נקרע עד רובה של טלית בפחות משלש על שלש הוי כו' כצ"ל בא"ד דכי נקבו דפריך כלי אמר כו' כצ"ל:

בא"ד אין לפרש כמו רצפינהו מרצף דפ"ק דשבת ולא כמו שפרש"י דפירש שיתקן הפחיתה כו' כצ"ל. פי' דאין לפרש כמו רצפינהו מרצף דפ"ק דשבת דהריקן ושברן כולה כמו מאכולת רצופה כדפרש"י התם דע"כ פשיטא דקשה דלאו כלי הוא ולא כמו שפרש"י הכא שיתקן הפחיתה כו':

בא"ד ומיהו גם לאותו פירוש קשה כו' פי' לפר"ש דמפרש התם דפלוגתא דכדי שורש קטן וכדי מוציא רימון לענין הכשר זרעים פליגי ובמס' עוקצין משמע דלענין הכשר זרעים לכ"ע בשורש קטן:

בא"ד ליחשב פתח בסתם כלים כו'. פי' בסתם כלים בלא יחוד דכלים משייחדו לרימונים פליגי נמי התם לענין טומאה וכ"כ תוספת התם ד"ה שמא כו' ודלא כמ"ש מ"ו הב"ז דבסתם כלים פי' גדולים עיין שם נ"ל:

בא"ד וגם המרק עב והאור מעמיד כו' כצ"ל., בא"ד קחשיב שם לענין כו' כצ"ל. יש מקשים לסוגיא דהכא היאך קאמר לעיל במטלית פחותה מג' על ג' אם כן דלר"י ראו הוא דאי בעי חשיב עליה ופרש"י לתקן כו' היאך אפשר דפחות מג' מהניא מחשבה לקבל טומאה וכבר הרגיש בקושיא זו הר"ש בפ"ז ממס' כלים ומוקי דמיירי בטלית שבלתה וקרעים שבה פחותים מג' על ג' דבשל עני מהניא מחשבה לקבל טומאה ומ"ה פרש"י לתקן חלוקו דהיינו של עני עיין שם:

דף צ"ה ע"א גמרא דרציף מרציף ואמר ר"ל כו' כצ"ל:

שם אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש כו' וכתב מ"ו הב"ז דהרמב"ם בפ"ח מה' מע"ק ד"י כתב וכל ז' סימנים שמעבירים על הכתם מעבירים על דם חטאת חוץ ממי רגלים שאי מכניסים מ"ר במקדש עכ"ל ולא ידעתי דהא בכאן מסקינן דמבלע לה ברוק תפל ודוחק לומר דמיירי רבינו חוץ ממי רגלים דאין מביאים אותם בפני עצמם דהא כל ז' סמנים אינם מעבירים אלא ברוק תפל כו' עכ"ל ונכנס בדוחק ליישב דברי הרמב"ם ולי נראה ליישב דבאמת מיירי רבינו חוץ ממי רגלים דאין מביאים בפני עצמם כמו שכתב מ"ו הב"ז וגם לא ס"ל הא דר"ל דכל ז' סמנים העבירום ברוק תפל כמו שמביא ראיה שבפ"ט מה' א"ב ג"כ לא הזכיר הא דר"ל ובמס' נדה דס"ג דחה להו דר"ל רק דרבינו ס"ל לאחר שהעבירו הרוק תפל בפני עצמה וכשרוצים להעביר המי רגלים היה מובלע להו ברוק תפל לבטל המי רגלים מפני הכבוד כנ"ל ודוק. ודלא כמו שכתב מ"ו הב"ז דבצפו' היה מעביר על דם חטאת דהא רבינו כתב כל ז' סמנים שהיו מעבירים על דם חטאת:

רש"י ד"ה נראה בעיני כו' נחושת הוא והכי פריך כו' הד"א:

ד"ה ומשני דרצף כו' דמתני' ככונס משקה כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה מעיל שנטמא כו' משמע מתוך פי' הקונטרס בג' על ג' כו' פי' ע"כ משמע דמיירי אפילו מבגד צמר ופשתן דאי בשאר בגדים הא בפ' ב"מ ממעעינן אליבא דכ"ע ג' על ג' בשאר בגדים ולא מפליג בין עניים לעשירים אלא ע"כ דרש"י קאי על בגד צמר ופשתן ומחלק הא דמרבינן ג' על ג' בבגד צמר ופשתן דוקא ביד עניים ולא ביד עשירים דבעינן ג' על ג' בבגד צמר ופשתן ולפ"ז קשה לר"ח דהא בגדי כהונה בגדי עשירים הם כו' ובזה נשתקע מה שיש מתמיהים על קושית ר"ח ואינו מן הצורך להאריך בזה וק"ל:

בא"ד ודומה שהוא ט"ס הס"ד ועיין בהר"ש ע"פ משניות שמקיים גירסא זו אבל אי קשיא לי הא קשיא לי דרש"י מפרש התם בגדי עניים לעניים ג' על ג' או שחוטן עבה דמשמע מתוך פירושו ג' על ג' או אפי' שלשה על שלשה רק שחוטן עבה הוי בגד לעניי' ולא לעשירי' ושלשה על שלשה הוי כמו בגד שלם וכ"כ תוספות שם דכ"ו ע"ב ד"ה אתיא בק"ו כו' עיין שם דמוכח כן מסוגיא דהתם לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא כיון דמעיל הוי חוטן עבה ובגדי כהונה בגדי עשירים הם אפי' שלם יכניס וצ"ע נ"ל:

ד"ה והא בעי שבעה כו' מיהו אמילתא דרבה כו' כצ"ל בא"ד שבעה סממנים נמי הוה מצי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ואיכא בישול ובליעה עבדינן של מתכת כו'. חכם אחד שאל צריך לי תלמוד ועיון רב לסברת הרמב"ם דס"ל דבשאר קדשים חוץ מחטאת סגי במריקה ושטיפה אפי' לכלי חרס א"כ היאך ילפינן בע"ז פ' א"מ ובפסחים פ"ב כ"ש דהתורה העידה על על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואין להם תקנה אלא שבירה ופרש"י מדכתיב ומורק ושוטף ובכ"ח ישבר ש"מ דאינו יוצא כו' ולהרמב"ם הא לענין שאר קדשים סגי במריקה ושטיפה חוץ מחטאת לחוד דצריך שבירה ובע"כ חידוש הוא שחידשה תורה בחטאת והיאך ילפינן שאר אסורים דצריך שבירה ולא ילפינן משאר קדשים דסגי בהגעלה עכ"ל ואני אומר במחילה מכבודו אפי' עיון מעט אינו מן הצורך לסברת הרמב"ם הא דפסק דכ"ח אין צריך שבירה אלא בחטאת לאו משום חידוש הוא שחדשה תורה בחטאת דוקא אלא משום חומרא דחטאת כדקתני במתני' זה חומר בחטאת מקדשי קדשים ומפרת הרמב"ם בפי' המשניות שלו דקאי לעניין שבירת כ"ח ולא כפרש"י דמפרש דקאי לעניין כיבוס ולאו חומרא בלא טעם הוא אלא התורה החמירה בחטאת דאוסרת אפי' במשהו וכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם אפילו אחר מריקה ושטיפה דעכ"פ נשאר בו משהו וחטאת אוסרה במשהו משא"כ בשאר ק"ק מ"ה אין לו תקנה אלא בשבירה ושאר ק"ק דאינם אוסרים במשהו סגי במריקה ושטיפה לפ"ז שפיר ילפינן יי"נ וחמץ ושאר איסורים דאוסרים במשהו דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואוסרת עכ"פ במשהו כמו בחטאת דאוסרה במשהו וצריך שבירה בכ"ח כנ"ל ברור ונכון דברי הרמב"ם. ועוד נ"ל דהרמב"ם ס"ל דבחטאת גזירת הכתוב היא ואבישול בלא