צאן קדשים סח

לגופה. ובדרך אחר רוצה ליישב דהרא"ש סובר כפי' התוס' בשבת דמ"א ד"ה מיחם כו' דדבר שאין מתכוין לר"י אסור מדרבנן וכשהוא פסיק רישא אסור מדאורייתא ולפ"ז הא דמשני ר"ש פי' דס"ל דדבר שאין מתכוין מותר אפי' מדרבנן ובפסיק רישא ואין מתכוין הוי איסורא דרבנן ובמזבח לא גזרינן שבות ע"כ התמצית. ותמיה נשגבה בעיני דאישתמיטא מיניה שטה שלאחריו מה שכתבו תוספת שם דבשאר איסורים ס"ל לר"י דדבר שאין מתכוין אסור מן התורה חוץ גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכ"כ תוספת ביומא שם ולפ"ז ע"כ לר"ש דבר שאין מתכוין בשאר איסורים מדרבנן ובפסיק רישא מדאוריי' בשאר איסורים דאל"כ הוי פלוגתא רחוקה בין ר"י לר"ש דלר"י אפי' דבר שאין מתכוין מדאורייתא ומכ"ש בפסיק רישא ולר"ש אפי' בפסיק רישא אינה אלא מדרבנן ובדבר שאין מתכוין מותר לגמרי ומ"ו הב"ז עצמו כתב ג"כ קושיא זו ומיישב בשני אופנים שם אמרת לא תכבה שאני כו' כצ"ל שם אמרת לא תכבה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה תנא רישא כו' כדי נסבא כו'. פי' הטעם שאין מתנדבין שמן נקט כדי:

בא"ד ניתן ע"ג אישים תנא כו' כצ"ל:

ד"ה יין כדברי כו' וה"ה לר"ט ביין כו' פי' דר"ט נמי ס"ל דמתנדבי' יין:

בא"ד למיתני כדברי ר"ט כו' כצ"ל:

ד"ה הא כדאיתא כו' אקומץ קאי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כנסכים דהא שמן של נדבה הבאה בפני עצמו כיין הבאה כו' כצ"ל:

ד"ה ר' מאזרת גמר כו' דכי נמי דיינת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר ליה אי תניא כו' למה לי מה מצינו כו' וכתב מ"ו הב"ז דממה מצינו דכשם שקרבן מרבה שמתנדבים יין כך מקרבן נלמוד שמתנדבים שמן וכן איתא בת"כ פ' ויקרא בהדיא וכ"כ בעל קרבן אהרן וא"כ לא קשיא קושית תוספות עכ"ל ודבריו קשה להולמן דהא המה מצינו יש לו פירכא כדפריך ר"ע לר"ט שם במתני' מה ליין שכן הוא קרבן חובתו בפני עצמו כו' ע"ש ובת"כ איתא נמי להאי פירכא מר"ע ומסיים שם ת"ל קרבן וא"כ עיקר ילפותא דיליף מדכתיב קרבן לפ"ז הקשו תוספת שפיר ל"ל כלל המה מצינו שם במתני' ה"ל למילף מקרא מדכתיב קרבן נ"ל:

רש"י ד"ה אבל לא של עץ כו' וצריך להם דאמר ר"ש כו' הד"א:

בא"ד גופא הוא שאינו צריך לו דהלואי שלא כבה ודמי כו' כצ"ל:

הדרן עלך כל התדיר פרק אחר עשר דף צ"ב ע"א גמרא דם חטאת שנתז כו' ואי כו' כצ"ל:

שם דחטאת בהמה פנימית כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שלנה לן דמה הס"ד כצ"ל:

ד"ה שקבלו כו' כדאמרי' לקמן אשר יזה פרט לזה כו' כצ"ל ד"ה ומה ראית כו' עוף מזאת הס"ד. ואח"כ ד"ה דחטאת בהמה כו' כצ"ל:

בא"ד וקרנות המזבח כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אבל לא כו' דהמתנדב יין כו' כצ"ל:

בא"ד פרק ראשון דחגיגה כו' כצ"ל:

בא"ד ה"ג יש לו לחייב אין מתכוין כו' פי' לענין שבת וכ"ש בעלמא ועיין בשבת דמ"ב ע"א ד"ה במלאכה שאינה צריכה כו' שמואל בהדי פטור ומותר לאו משום כו' כצ"ל:

בא"ד ואפילו מאן דאסר לא פליג כו'. פי' אפילו מאן דאסר להרוג המזיקין מודה דמותר לצוד כדתנן התם במתני' כו'. כופין קערה ע"ג עקרב שלא תישך:

ד"ה שלנה כו' למאן דאיתא ליה עודנו על מצחו מרצה אינה על מצחו אינו מרצה הס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"י:

ד"ה ושקבלו פסולים כו' פי' בקונטרס דלא גרסינן וזרקו כו' ולי נראה דגרסינן או זרקו ואע"ג כו' כצ"ל:

בא"ד וצ"ע בפ"ק כו'. פי' דשם מסקינן דאין פסול עושה שיריים והא דקאמר דבפסול עושה שיריים מיירי בטמא דוקא. ועיין שם בתוספת ד"ה אמר ר' אשי כו':

ד"ה יכול תהא דם חטאת כו' למה לי קרא תיפוק לי מהיקישא כו'. דבריהם אינם מובנים לי דהא ר"י יליף לקמן מדאיצטרך אותה למעוטי תרומה ע"כ קדשי קדשים לאו דוקא לפ"ז לא קשה מידי דאי לאו אותה הוה אמרינן דוקא ק"ק ולא ק"ק והיקישא אתי כדאמרינן לקמן מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו' וזאת אתי למעוטי כיבוס ולענין בלועה אינה צריכה למעט כיון דממועט ממריקה ושטיפה מקדשי קדשים ומריקה ושטיפה מטעם בליעת כלי הוא ממועט נמי מבליעה מ"ה איצטרך אותה וצ"ע:

בא"ד דאשכחן מריקה ושטיפה בהדיא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ואצבע וחודה כו' כצ"ל שם ואצבע וחודה כו' כצ"ל:

שם כצואר בהמה דמי ומדמה אמר כו' כצ"ל:

שם כמדביק כלי בצוארה כו'. פי' במדביק הבגד בצוארה:

רש"י ד"ה או דלמא כו' משנשחטה והוציאה כו' כצ"ל:

ד"ה נשפך על כו' העוף הס"ד:

ד"ה אצרוכי היא כו' והלכך אוספו וכשר להזותו למזבח כו' כצ"ל:

ד"ה א"ד כו' דדוקא שייר ולא כו' כצ"ל. פי' דוקא שייר רחמנא קבלה בחטאת העוף לפסול כלי ובד"ח נדפס צואר ושיבוש הוא:

ד"ה תיפוק ליה כו' ואויר כלי ככלי דמי הס"ד. פי' ובא פסול דם קודם טעונת כיבוס ומשני במדביק כלי בצוארה ובאים כא':

ד"ה אידחי ליה לכיבוס כו' מתורת דם כו' כצ"ל:

ד"ה זו שאלה בניחותא כו' כצ"ל:

ד"ה אי אוספו וכשר כו' כצ"ל תוס' ד"ה אי הכי כו' ואותו השני כו' כצ"ל:

בא"ד או אפלוגתא דלעיל כו' כצ"ל. פי' דשם מזכיר הפשוט תחלה כמו שאתה מודה לי בזו תודה לי גם בשני:

בא"ד בפרקא דלעיל ברישא דיני ממונות כו' כצ"ל:

בא"ד דקתני וחכ"א אחד מוליכו. אין הגירסא זו בספרי שלפנינו אלא הגירסא במתני' בגמרא וחכ"א א' שבת וא' חול ואפשר שכך היה גירסת הר"ש:

בא"ד ואחד חול בשלש קופות כו' כצ"ל:

דף צג ע"א גמרא ור"ש אומר אחד זה ואחד זה כו'. כתב מ"ו הב"ז שבספ' ת"י הקשה על דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כר"י דלקמן דס"ל דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה ויליף מדאיצטרך אותה למעוטי תרומה וכאן פסק כר"ש דאותה כשירה ולא פסולה אפילו היתה לה שעת הכושר והם פסקי דסתרי אהדדי עכ"ל ונכנס בדוחק ליישב ול"נ דרך פשוטה ליישב דהרמב"ם פוסק כר"י דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה אבל לא מטעמי' דיליף מדאיצטרך אותה רק דיליף מהיקישא דזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת דילפינן מהיקשא לענין בליעה ה"ה לענין מריקה ושטיפה דמריקה ושטיפה מטעם בליעת כלי אתי כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה יכול תהא כו'. ולפ"ז פסק כאן שפיר כר"ש דאותה אתי להיכא דהיתה לה שעת הכושר ובזה מיושב נמי מה שהקשה מ"ו הב"ז דלמה לא פריך משניות סתמי אהדדי דכאן סתם ר' במשנה דחטאת פסולה אפי' היתה לה שעת הכושר אין דמה טעון כיבוס משמע דילפינן מאותה ובמשנה שלאחריו סתם דאפי' ק"ק טעונין מריקה ושטיפה דזה כסתרי אהדדי אבל לפי מה שכתבתי ניחא דהא דרבי סותם לקמן דק"ק טעונין מריקה ושטיפה כר"י אבל לא מטעמי' אלא כיון דילפינן מהיקישא לענין בליעה ה"ה לענין מריקה ושטיפה כצ"ל נ"ל:

רש"י ד"ה ניתז כו' כיבוס או דילמא כו' הדא:

ד"ה מדקא מיבעי כו' כיבוס בזא"ז כו' הד"א:

ד"ה וכדקאי מתרץ כו' דפריש פלוגתייהו כו' כצ"ל ד"ה שהרי מודה כו' וטובלת לשתי הטומאות בטבילה אחת כו' כצ"ל:

ד"ה ואמר רבה כו' וטומאת המים כו' כצ"ל ד"ה חוץ לתנור כו' שבין הכותל הס"ד. ואח"כ ד"ה ונטל את הלגין כו' חטאת הס"ד. ואח"כ ד"ה והעבירו על פי התנור כו' למעלה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מדמה כו' ולא דמה של אחרת ור' עקיבא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ה"ג כו' אין טעון כיבוס כו' למה לי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נשפך על כו' כצ"ל:

ד"ה בראוי להזאה כו' כצ"ל. תוס' ד"ה ניתז מן הצואר כו' מרישא לא שמעינן כו', פי' כיון שניתז מן הצואר על הבגד הוה כמו חטאת פסולה שאינה ראוי להזאה ושמעינן מרישא דאין טעון כיבוס ומשני הכא שאני דס"ד כיון שפסול דם וטעינת כיבוס באין בב"א טעון כיבוס אבל תמיה לי מהיכא תיתי לומר דטעון כיבוס כיון שניתז מן הצואר על הבגד לא היתה לה שעת הכושר והוה כמו נשחטה חוץ לזמנו ויש ליישב בדוחק:

ע"ב גמרא לא קידש ואיבעי' להו כו' כצ"ל:

שם אלא אצבעו במאי כו' כצ"ל:

שם מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה דר' יהודא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הא תו ל"ל כו' בכלי הא תניא כו' הד"א:

ד"ה בדם מאי כו' הפנימות קיבל כו' הד"א ד"ה שיהא בדם כו' בדם הראשון משמע הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מן הדם כו' האמור בענין טבילה כו' טבילה הס"ד. ואח"כ ד"ה אע"ג דליכא כו' טבילה הס"ד ואח"כ ד"ה למעוטי שירים שבאצבעו כו' כצ"ל:

ד"ה מה בגד כו' אם חישב עליו לכלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מה טעם כו' למה לי הא שמעינן כו' פי' דכ"ש הוא