צאן קדשים סז

אמרת דעולתה מעכבה ומ"ה אין ממשכנין על עולתה משום דאקדמה קרא עולה מקמי חטאת ואמר רבא למקרא' הקדימה שאם מביאה שתיהן שיקדיש העולה תחלה אבל אינה מעכבה אם לא הביאה וא"כ למה אין ממשכינה על עולתה כנ"ל:

ע"ב ר"שי ד"ה כי קאמרינן כו' בהמה והא הכא חטאת הס"ד והד"א:

ד"ה לחטאת כתיב כו' וגו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה חטאת העוף ועולת כו' כצ"ל ד"ה קודמת לאשמות כו' והביאן כאחד חטאת כו' כצ"ל:

ד"ה תדיר ומקודש כו' שהוא מרצה א"נ עולות מוספי ר"ח ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה מאי לאו כו' אלא באיברי עולה כו'. פי' אבל בדם דם חטאת קודמת ואפשר ליישב תמיה זו דהמקשה דס"ד דקאי על מוספי חג ידע האי טעמא דמ"ה כבשים קודמים משום דכתיב במוספי חג כמשפטם דמשמע כמשפט סדר מקראות כך סדר עבודתן בין לדם בין לאיברים כדאמרי' לקמן ושעירים כתובים באחרונה רק דמקשה על הא דקאמר לעיל זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולה הא במוספי חג מצינו דעולה קודם והשתא אליבא דמסקנא דמשני גבי חטאת ע"א דבאמת הב"א לא קאי אכל חטאת רק היכא דלא גלי משני נמי במוספי החג דשאני דכתיב כמשפטם נ"ל:

ד"ה חטאת העוף כו' איכא כיבוד אב ואם דקודם למ"ד כו' כצ"ל בא"ד איכא אבידת חבירו דקודמת כדאמרינן באלו כו' כצ"ל. ול"נ דאפשר נמי למיפשט בעיא זו כדאמרי' במערבא הכא עיילא בו באבידתו חשיבת דאבידת חבירו שהיא חשוב מכבוד אב ואם מג"ה ואפ"ה אבידתו חשובה מאבידת חבירו ואגבהת' מכיבוד אב ואם לבטל חשיבות דכיבוד אב ואם ואבידתו קודמת נ"ל. ועיין שם קדושין דף ל"ב ע"ב בתוספת דכתבו בשם ר"י סתם דאבידתו קודמת ונכנס בדוחק וכאשר כתבתי נכון היא:

ד"ה תקדום כו' ומין זבח וקודמת למעשר כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דחידוש הוא כו'. פי' גזרת הכתוב:

ד"ה חוץ מאשם כו' דאכשורי' ומכפר כו' אע"ג דלעיל ד"ט ע"ב אמרינן הני עולות נינהו ואינה באה לכפר אלא להכשיר וכ"כ תוספת לעיל דפ"ט ע"א ד"ה אשם וכו' היינו שאינה מכפרת כשאר חטאות אבל מכפר יותר מאשם מצורע דאינו מכפר כלל וגם כתיב בחטאת מצורע וכפר נ"ל:

בא"ד אלא בשאר חטאת הס"ד. פי' שאר חטאת ואשם מצורע אשם מצורע קודם אבל חטאת מצורע ואשם מצורע חטאת קודמת:

ד"ה שלמים משל אמש שצורת הבשר מתקלקלת כו'. אע"ג דבפירוש רש"י שלפנינו לא כתיב הכי רק דזלזול להשהותן משום דבאו ראשון ואפשר לומר דכוונת רש"י דזלזול הוא דבאו אמש לעזרה מ"ה שלמים יקדמו ולאו משום צורת הבשר דמתקלקל מ"מ מוכח שפיר דע"כ כוונת רש"י משום צורת הבשר דאל"כ למה כתב רש"י ושהו עד היום ושחטו קודם לחטאת ואשם אפי' לא שחטו עדיין ושניהם עומדים להקריב אפ"ה שלמים קודמים משום דבאו אמש לעזרה וזלזול להשהותן אלא ע"כ הטעם משום צורת הבשר שמתקלקל מ"ה כתב רש"י ושחטו קודם לחטאת ואשם דוקא:

בא"ד אין להם היתר אכילה אלא כו' כצ"ל ויש לדקדק לפירושן דמשמע דוקא באו אמש ישחטו אמש שלמים קודמים משום דממעט זמן אכילתן דאין להם היתר אכילה אלא עד הלילה אבל היכא דלא שחטו אמש אפי' באו אמש ושהו עד היום ושחטו קודם החטאת כמו שפרש"י חטאת ואשם קודמים נמי מהאי טעמא דממעט זמן אכילתן דשלמים דנאכל לשני ימים ולילה א' יש להם היתר אכילה עד ליל המחרת וחטאת ואשם אין להם היתר אכילה אלא עד הבוקר לפ"ז ה"ה אידי ואידי דיום ואידי עומדין להקריב נמי חטאת ואשם קודמים מהאי טעמא דנאכלין ליום ולילה כדאמרינן לעיל במתניתין דע"ט ע"ב דתודה ואיל נזיר קודמים לשלמים מפני שהם נאכלים ליום א' וא"כ היכא בעי למיפשט לקמן מדיוקא דמתני' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי דמקודש קודם לתדיר דלמא טעמא דמתני' לאו משום דמקודש קודם לתדיר אלא משום דנאכלין ליום ולילה וממעט זמן אכילתן כצ"ל וי"ל בדוחק בא"ד עד הבוקר כו' היינו דין תורה אבל חכמים עשו סייג עד חצות ד"ה תדיר ומקודש כו' דבריש פירקן פרשי' כו' פי' כיון דמלבד עולת הבוקר קאי על שעיר החטאת דכתיב לעיל מיניה ומשמע דתמיד קודם לחטאת מוספי פסח ובריש פירקן פירשנו דבעבודת הדם איירי ש"מ דדם תמיד קודם לדם חטאת:

בא"ד ונראה כלשון אחרון שפי' בקונטרס עולת מוספי ר"ח ופר העדה כו' כצ"ל. אבל יש לדקדק לפ"ז משמע דפשיטא לבעל איבעי' דדם עולות תמיד קודם לדם חטאת כיון דתמיד תדירי בכל יום ועיקר איבעי' על עולת ר"ח דתדירה אבל אינה תדירה כ"כ כמו עולת תמיד אי קודם לפר העדה דמקודש יותר היכא רוצה למיפשטה ממתני דתמידין קודמין למוספים הא בתמידין לא איבעי' ליה וצ"ע נ"ל:

דף צ"א ע"א גמרא דמקריב ליה לתדיר והדר כו' כצ"ל:

שם וה"ד דקדים שחטיה לשלמים כו' ויש לדחות דלמא ה"ה דיום דומיא דאמש נמי שלמים קדמו להקרבה והא דתני של אמש להודיע כחן דרבנן דאפ"ה חטאת קודמת וה"ה בבעי' דלעיל נמי איכא למדחי הכי נ"ל:

רש"י ד"ה לתמידין כו' א"כ אף הם שם שבת כו' כצ"ל:

ד"ה מוספי ר"ח מקודשין משל שבת כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג אטו מצוי כו' כצ"ל:

ד"ה היכא דמי כו' קדמו ודכותיה כו' השחיטה תיבעי' לך כו' הד"א:

בא"ד ושאינו תדיר הכי מבעיא כו':

ד"ה ברכת היין כו' קדש היום ועדיין כו' הד"א:

ד"ה שחטו כו' קאי הס"ד:

ד"ה למשחה כו' והיינו לגדולה הס"ד. ואח"כ מתני' ד"ה שהוא מתחלק כו' כהנים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מושחן כמין כ"י כו'. פי' כמין כף ועיין במנחות דע"ד ע"ב:

תוס' ד"ה תא שמע כו' צריך טעם מאי קס"ד כו' ואפשר למצוא טעם דס"ד דוקא שבת אהנאי לתמידיה משום דכתיב עולת שבת בשבתו ועל עולת התמיד דמשמע דבשבתו קאי נמי על עולת התמיד:

בא"ד והנהו דהכא לא מייתי התם הס"ד וכצ"ל. ד"ה דשחטינהו לתרווייהו תימא א"כ ליתני כו' כצ"ל. פי' מאי תיבעיא ליה אם שחט שלמים קודם לחטאת דבאו ביום א' אם שחיטת חטאת קודמת או זריקת עולה תיפשוט ממתני' דע"כ שחיטת חטאת קודמת דאי זריקת שלמים קודם א"כ מצינו אפי' אידי ואידי ביום שלמים קודמים להקרבה ולאכילה אם שחטו קודם חטאת למה תני שלמים של אמש ליתני רבותא טפי אפי' אידי ואידי דיום שלמים קודמים:

ע"ב גמרא דרבנן סברי דון מינה ומינה מה מנחה כו' כצ"ל:

שם ושיריו נאכלין ורבי סבר דון מינה ואוקי באתרא מה מנחה כו' כצ"ל שם אי ממנחה מייתי לה רבי דכ"ע כו' כצ"ל:

שם והא קאי מכבו כו' נשאלתי מגדול אחד בדברי הראש פ' שמונה שרצים שהשיג על דברי ב"ה דאמר לא אסר ר"ש פסיק רישא אלא היכא דניחא ליה היינו דוקא לענין שבת אבל בשאר איסורין לא ומביא ראיה מסוגיא דהכא דפריך והא קאי מכבו אע"ג דלא ניחא ליה עכ"ל ודבריו תמוהים דמאי מייתי ראיה מדברי המקשן הלא למאי דמסיק דשמואל כר"ש ס"ל מוכח דפסיק רישא דלא ניחא ליה אף בשאר איסורים שרי והא ראיה שכ"ה גופא מביא ראיה בפ' הבונה ממסקנ' דהכא והן כדברים דסותרות עכ"ל. ויש ליישב קושיא דרך פשוטה דמדברי המקשן מוכח שפיר דע"כ ידע דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה בההיא כיבוי ואפ"ה פריך ע"כ ס"ל דדוקא לענין שבת שייך להתיר בפסיק רישא דלא ניחא ליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לא בשאר איסורי' ואליבא דמסקנא נמי מוכח דיש חילוק בין שבת לשאר איסורים מדקמשני הא ר"י הא ר"ש שנויא דחוקה דר"ע נמי כר"ש ס"ל כמו שהקשו תוספת ומשני תרי תנאי אליבא דר"ע ס"ל לשנות בין שמואל בין ר"ע כר"ש ס"ל ובהא פליגי דשמואל ס"ל כיון דלא ניחא ליה בההיא כיבוי שרי כמו בשבת אע"ג דהוי פסיק רישא ור"ע ס"ל דלא דמו לשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורים אע"ג דלא ניחא ליה אסור כיון דהוי פסיק רישא אלא ע"כ אפי' אליבא דמסקנא נמי מוכח דכ"ע ס"ל דיש חילוק בין שבת לשאר איסורים ומ"ה משני הא ר"ש דהיינו דהוי דבר שאין מתכוין ולא פסיק רישא וה"ד כמו שדחה הרא"ש גופא בפ' הבונה דאפשר שיפול על עצי המערכה או על האיברים וכ"כ תוספת ביומא דל"ה ע"א בד"ה ה"מ כו' או כמו שפרש"י הכא. ומ"ו הב"ז רוצה ליישב בדרך אחר הא דמשני הא ר"ש פי' דאכתי צריכא לשנוי דלעיל דמ"ה לא הוי לר"ש כיבוי אף למכבה בלי ספק מ"ה הוי כיבוי במקצת או כיבוי מצוה ולר"י הוי כיבוי ע"כ התמצית של דרך זו ומאריך וע"ז כתב ודוק היטיב כי הוא חריף ואני אומר במחילה מכבודו אם כדבריו דמ"ה שמואל מתיר בדבר שאין מתכוין כר"ש אע"ג דהוי פסיק רישא משום דהוי כיבוי במקצת וכיבוי מצוה מאי פריך למימרא דשמואל כר"ש ס"ל כו' ומדמה הש"ס, דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה לגופא ה"נ יש לו לחייב אין מתכוין כמתכוין כמו שכתבו תוספת דילמא באמת מדמה להדדי והכא שאני משום דהוי כבוי במקצת וכיבוי דמצוה ואין מתכוין מ"ה פוטר שמואל דהאי אין מתכוין לא דמי לאינה צריכה