צאן קדשים סו

ואפשר לומר כיון דאגב שנתחייב בשפיכת דמים נתגלגל עליו הכל ותדע שהרי כבר נתחייב בחטא אחריתא קודם שנתחייב בשפיכת דמים ולא הכישו נחש עד שעבר על שפיכת דמים דעד עתה המכנסים היו מכפרים עליו ולאחר שעבר על ש"ד נתגלגל עליו החטא של ג"ע נמי:

בא"ד ומכתונת שמכפר על שפיכת דמים לא פריך כו'. ותמיה לי דהכא רצו להוכיח מדלא פריך התם משפיכת דמים דלא מכפר על ההורג אלא אישראל ושם כתבו תוספת דבאמת פריך נמי משפיכת דמים ומג"ע ושנויא דמשני התם הא דאהני מעשיו הא דלא אהני מעשיו קאי נמי אש"ד וג"ע עיין שם. גם על מ"ו הב"ז תמיה לי שכתב ולא ידעתי למה לא פריך התם מג"ע דמכנסים מכפרים ורש"י תירץ שם דגם בג"ע מכפרים על הצבור ולאו עלויה דידיה ובתוספת משמע כאן דס"ל דמכנסים מכפרים גם עלויה דידיה וליכא גבי דין ארבע מיתות וצ"ע עכ"ל ואשתמיטת' מיניה מה שכתבו תוספת התם דבאמת פריך מש"ד ומגלוי עריות נמי עיין שם נ"ל:

הדרן עלך המזבח מקדש פרק עשירי רש"י ד"ה כאלה תעשו כו' אלה כתיב כאלה כו' כצ"ל בא"ד כאלה של מעלה שהתדיר קודם כו' כצ"ל ד"ה אלה ליום כו' ידענא כמה להכי כו' הד"א:

ד"ה ועל היסוד כו' שנאמר בו יסוד הס"ד וכצ"ל פי' אע"ג דצריך ג"כ יסוד כדילפינן לעיל דף נ"ב אלא שלא נאמר בו בפירוש יסוד:

ד"ה מתן ד' כו' ארבע ובכור הד"א:

ד"ה מפני שהוא מין כו' כצ"ל בא"ד ויש בו ק"ק לחלק גבוה שני דברים יותר רמז כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובדפוס חדש נדפס נ"א:

תוס' ד"ה כל התדיר קודם לתמיד של שחר שנאמר כו' כצ"ל בא"ד למוספין וצריכא דמוספין כו' כצ"ל בא"ד אי דאית ליה ולקדם כו' כצ"ל בא"ד דאדרבא דדריש מדכתב כו' כצ"ל בא"ד תמידין ומוספין אלא כדי כו' כצ"ל פי' תמידי' דלמחרת ומוספים דהאידנא ואפ"ה תמיד קודם בא"ד בעשיית דדם איירי כו' כצ"ל:

בא"ד דמייתי בפרק התכלת האי קרא דהעולה למימר כו' כצ"ל בא"ד אי נמי משום דס"ד דהמקשה שהוא מעכב הילכך פריך מברייתא דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא מלישנא דמתניתין והשתא ניחא כו' כצ"ל. ועיין בתוספת דיומא דף ל"ד ע"א ד"ה העולה כו' ודבריהם אינם מובנים לי כיון דס"ד דמקשה שהוא מעכב וכ"כ תוספת בהדיא ביומא דף ל"ד ע"א לפ"ז למה דחקו תוספת דמ"ה מייתי מברייתא משום דלישנא משמע טפי עיכובא דילמא מ"ה פריך דוקא מדרבא דיליף מהעולה דתמיד קודם ע"כ היה חד למצוה ומלבד לעיכובא ואביי דמשני התם הא דקאמר שלא יהא דבר קודם למצוה נמי קשה הא תרי קראי כתיבי וצ"ע:

בא"ד בעבודת דם נמי איירי כו' כצ"ל:

בא"ד לא אתי דבכל יום איתנהו כתמיד כו' איכא למידק לפ"ז הא דתני התם חביתין לנסכים שום מנחה ת"ל הא חביתין בכל יום כתמיד רק דהעולה ממעט שיהא התמיד קודם כבר מתרצו תוספות התם ד"ה חביתין כו' עיין שם בא"ד מיהו אין מריות כו'. פי' דאכתי קושיא מפרק התכלת במקומה עומדת כדלעיל:

בא"ד כדדרשי' התם ביום לאחר כו' כצ"ל בא"ד אבל עדיין קשה כו' ועיין שם ביומא דמתרצו קושיא זו:

ד"ה מנא לן כו' מאחר שאין הטעם מפורש כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא הוא הדין דבאימורין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה יכול כו' מעשיה כדכתב כו' עולה הס"ד והד"א ד"ה דכי עולה דמי ואפ"ה קודם לעולה משום דשם חטאת עלה וה"ה כו' כצ"ל:

ד"ה אימורי חטאת כו' באישים אבל כו' הד"א:

ד"ה לאימורי חטאת לא קדמי כו' יש מקשים היכא ס"ד דכל מעשיה יהא קודם לעולה א"כ היאך אקיים שני מקראות ופר שני בן בקר תקח לחטאת ויש ליישב דהוי מוקמינן ופר שני וגו' ל"ג מתנות שבחטאת כיון דכבר שלמה כפרה במתנה קמייתא נ"ל:

ד"ה דמים אחרים כו' כצ"ל:

ד"ה אלא להכי כו' אימורין לאשמעינן דכי הדדי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דם חטאת כו' לא סגי כטעמא כו'. פי' כיון דבכל מתנה בפני עצמה ליכא חשיבות אלא דאתי מכח ד' מתנות לפ"ז בדם עולה איכא נמי חשיבות דאתי מכח כליל מ"ה קאמר טעמא דדם חטאת דמרצה אפי' מתנה קמייתא לאפוקי דם עולה דאתי מכח כליל נ"ל:

ד"ה דם עולה כו' לא דמיא לבעיין דלעיל כו', אין לדקדק ל"ל לתרתי בעיין ותבעי ליה חדא דאשמעינן מיניה תרתי דם עולה ואימורי חטאת דאי פשטי' כח כליל עדיף מכח מכפר שמעינן מיניה ה"ה דכליל גופא עדיף ממכפר ואי פשטי' ליה איפכא ש"מ איפכא ויש ליישב דמ"ה בעי, בתרתי דלא תקשה דיוקא דרישא אסיפא אהדדי כדקתני אבל השתא אפשר לפרש דרישא דוקא תני דם חטאת קודם לדם עולה אבל לא לאיברי עולה ובסיפא אתי לאשמעינן דוקא איברי עולה קודם לאימורי חטאת אבל לא דם עולה דאע"ג דכליל עדיף ממכפר אבל כת כליל לא עדיף מכח מכפר נ"ל:

ד"ה דם עולה ודם אשם כו' דאשם מכפר כחטאת כו'. פי' והיינו איבעי' דלעיל בדם חטאת ואיברי עולה בא"ד אי נמי פשיטא ליה כו'. פי' דלסברא ראשונה דאשם מכפר כחטאת לפ"ז מאי מיבעיה ליה בדם עולה ודם אשם איזה מהן קודם תיפשוט מדם חטאת דקודם דהא אשם נמי מכפר כחטאת מ"ה כתבו דדם חטאת חשיב דהוי אד קרנות נ"ל:

ד"ה לימא מסייע כו' תימא דלא מייתי סייעתא כו'. ועיין לעיל בתוספת דף כ"ו ע"א דמתרצו קושיא זו וגם עוד קושיא על ר"פ:

ד"ה והא דקא מיפלגי כו' להודיעך כח דהיתירא אע"ג דמזה ההיתר בא איסור דמועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא מ"מ ס"ל לתוספת דכח דהיתירא לגבי מזבח עדיף לאשמעינן אע"ג דאסורה לגבי הדיוט רל:

דף צ' ע"א גמרא קדמה שכן טעונה שמן ולבונה כו' כצ"ל שם חד מתרי טעמא נקט כו' כצ"ל שם ששנים באים תחת אחד כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ומשום נותר דאין נותר אלא בכשר לאכילה כו' כצ"ל:

ד"ה ומשום טומאה כו' הניתר לטהורין כו' כצ"ל:

בט"ד שאין ניתר כו' כצ"ל:

ד"ה בדאיתנהו כו' זריקה הס"ד:

ד"ה דלאו גופא כו' דבזריקת כו' כצ"ל:

ד"ה והקריב כו' כתיב הס"ד:

דה חטאת קודמת דכתיב כו' כצ"ל:

בא"ד הוא הס"ד:

ד"ה וכל מקום כו' הוה מייתי עוף כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואין חייבים כו' בה כשר ליקרב כו' כצ"ל בא"ד ובקונ' כו'. ועיין במנחות דמ"ז ע"ב בתוספת ד"ה פיגול כו' שכתבו טעם רש"י ד"ה מנה"מ כו' דלית ביה הקטרה כו' פי' משא"כ עולת העוף דכולה כליל מ"ה לא סגי בהאי טעמא דמרצה כמו שכתבו תוס' לעיל ד"פ ע"ב ד"ה דם חטאת כו' ד"ה חטאת בהמה כו' וא"ת הא תני לה רישא כו'. וכתב בעל המחבר תי"ט בשם הר"י קורקס והובא בכ"מ בפ"ט מה"ת דרישא מיירי בשניהם שחוטים ועומדים ליזרק דם חטאת קודם לעולה ואחר שזרק שני הדמים איברי עולה קודם לאימורי חטאת אבל קודם שחיטת שניהם חטאת קודמת לכל מעשיה אפילו לאימוריו ואח"כ שוחטין העולה וכל מעשיה ומ"ה קתני בסיפא סתם חטאת העוף קודמת ולא תני דם חטאת לאשמעינן דקודם שחיטה כל מעשה חטאת קודמת וכן משמע לשון רש"י במשנה עכ"ל. ובזה נתיישב קושית תוספת אבל תמה אני אם יצא דבר זה מפה הקדוש דהא דדם חטאת קודם לדם עולה ואיברי עולה קודם לאימורי חטאת ילפינן מחטאת הלוים דכתיב גבה צווי והצווי היה קודם שחיטת שניהם ואפ"ה צוה הקב"ה שיהיה דוקא דם חטאת קודם לעולה ולא אימוריו ועוד בר מן דין כיון דעיקר טעם דדם חטאת קודם לעולה משום דמרצה ודמה ניתן על ד' קרנות ומהיכי תיתי לומר דלאחר שנגמרו הד' מתנות ושלמה כפרה וד' קרנות להתחיל בעבודה אחרת ולזלזל בעולה העומד לישחט וכולה כליל ואין לומר הואיל והתחיל בעבודת חטאת כדאמרי' במערבא לעיל בשלמא התם להפסיק באמצע עבודת מתנות אמרי' הואיל והתחיל במתנות גומר אבל בעבודה אחרת לא אמרינן הואיל והתחיל ומה שפרש"י בד"ה דם חטאת כו' אם שניהם שחוטי' כו' לרבותא כתב רש"י הכי אף דשניהם עומדים ליזרק אפ"ה דם חטאת קודם ומכ"ש קודם שחיטת שניהם דדם חטאת קודם ומה שפרש"י בד"ה איברי עולה כו' אם נזרקו דמי שניהם לאפוקי דם חטאת דעדיין לא נזרקו ואיברי עולה אתי דמבעי' להו בגמרא והבעיין לא איפשטה והא דקתני בסיפא חטאת העוף סתם ולא תני דם חטאת העוף משום דבחטאת העוף ליכא הקטרה כלל ואין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים מ"ה תני סתם חטאת העוף וסתמא כפירושו דקאי אדם כנ"ל ברור ונכון:

בא"ד בעולה הבאה עם חטאת ולשם חטאת כו' כצ"ל פי' שיקראו שם חטאת תחלה כדקתני וכן בהקדישה:

ד"ה למקרא' הקדימה כו' ואי כפירוש ה"ר חיים כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דהר"ח לא קאמר אלא אם תביא שתיהן שיקדיש העולה קודם החטאת אבל מודה דעולתה אינה מעכבה מלאכול בקדשים אם לא הביאה ולפ"ז פריך שפיר אפי' אליבא דר"ח מ"ט