צאן קדשים סה

בא"ד וכולן שפרשו למטה דהא כו' פי' דר"א איירי שפרשו למטה לאתר זריקה ומ"ה אין מועלי' ורבנן איירי בעודם ע"ג המזבח:

בא"ד וא"ת דבמסכת תרומות כו' פי' דבמאי עסקינן התם אי לפני זריקה כולהו אסורים אי לאחר זריקה לרבה כולהו שרי ולר"א של עולה אסורים ושל שאר קדשים כולם מותרים ומשני דפי' רבינו דהתם מיירי בעצמות כו' ועיין בר"ש דמסכת תרומות:

ע"ב רש"י ד"ה תן בקר כו' השאר בקר אחר כו' הד"א:

תוס' ד"ה וחציו להרמה כו' ומקשה מינה לרב כו' פי' דרב ס"ל דאם נהנה מאפר התפוח לאחר ת"ה דאין מועלין בו דנעשה מצותו בא"ד מקשה לרב דאיירי לאחר תרומת הדשן וכו' היכא כו' כצ"ל:

בא"ד בכל ענין קתני דקתני וכן כו' כצ"ל:

בא"ד דדומיא דפסולין שפקעו קתני כו' כצ"ל:

בא"ד דעיכול חשיבא כו' כצ"ל:

בא"ד לשון מוקדה דהא כבר מתוקדא וקיימא ומ"מ כו' כצ"ל:

בא"ד מצוותה הילכך ע"ג המזרח כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ יש ליישב כו' כצ"ל:

בא"ד מהם תרומת הדשן דהא דשן כתיב והיינו דאמר כו' כצ"ל:

בא"ד דמחצות ואילך חשיבי כו' כצ"ל:

בא"ד למרק מצוותם שיהיו הם עצמן ראויין כו' כצ"ל:

בא"ד במסכת תמיד פרק ראוהו כו' כצ"ל:

בא"ד שלא היה מסלקים אלא איברים שלא כו' כצ"ל:

בא"ד חשיבי עיכול ולא בכלל כו' כצ"ל:

פירוש דוקא איברים שלא נתעכלו היו מסלקים לצדדים כדי שלא יפסלו בלינה ולהקטירן למחר אבל גחלים שלא נתעכלו לא היה מסלקים לצדדים אלא ע"ג תפות אלמא אחר חצות חשיבא עיכול ואין ראויין להקטרה כמו שפרש"י ד"ה אלא כו' קראי כרב חציו כו' כצ"ל:

בא"ד והאי דקאמר דמקדמינן קודם כו' כצ"ל:

בא"ד בהקטרה היכא מוקמינן כו' כצ"ל. בא"ד שאין צריך להקטיר מן ההשכמה ואילך כו' כצ"ל:

דף פ"ז ע"א רש"י ד"ה וכן תנו כו' יוסף הס"ד ד"ה לשולחן מדמינן לה מזבח כו' כצ"ל:

ד"ה אל תניתיה כו' פדיון הס"ד:

תוס' ד"ה ורב חסדא כו' לקרבנות היום שלפניו הס"ד וכצ"ל. פי' וזהו מקרבנות של יום אחר ד"ה לשולחן כו' וטעמא דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו מדלא משני התם כו' כצ"ל:

בא"ד טפי ולא יפסל בלינה וזה כו' כצ"ל:

בא"ד והתם פריך כיון כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דלילה אין מחוסר זמן נפסל בלינה כו'. פי' תפסול משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה וכפרש"י ביומא דכ"ט ע"ב ומ"ה משני כמי שסדרו קוף ולא נפסל משום סידור לילה:

בא"ד דנעשה לחמו של שלחן מ"מ כו' כצ"ל ד"ה כבש כו' מקדשת כמזבח כו' ועיין לעיל די"ד ע"א ד"ה הג"ה כו' דמתרצו בע"א:

בא"ד מקדשת כמזבח היינו כו' כצ"ל ד"ה כלי שרת כו' ועוד יצא דמה אמאי תרד בר"י דכיון דכ"ש כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דלן דמה ונטמא לר"י נמי קשה ועיין בתוספת דמנחות ד"ז ע"א ד"ה אין מקדשים כו' נמי ליתא להך גירסא:

בא"ד ושייך לע"ב מיקרב לא קרבו בעירן לכלי חול כו' כצ"ל:

בא"ד לענין פדיון קבעי כו' כצ"ל:

בא"ד לפרש"י שהשיב ר"י כו' כצ"ל:

בא"ד כך כלי מקודש מה שנגע כו' כצ"ל:

בא"ד אלא א"כ העלהו כו', פי' בדיעבד אבל לכתחלה לא יעלו אפי' נגע בכלי:

בא"ד והא דקאמר וזרקו פסולין פירוש דמתניתין כך הוא כו' כצ"ל פי' דלאו מלשון פסולין דייק רק דמסיים לשון המשנה:

בא"ד א"נ זרקו ש"מ דריש לקיש דדחי כו' כצ"ל. פי' ור"י נמי לא דקדק מפסולין רק דמפרש המשנה כך:

בא"ד ריש לקיש מר"י כלי שרת מהו שיקדשו פסולין כו' ואמר ליה אין מקדשין ומשני לא שקיבלו פסולין כו' כצ"ל פי' השתא לפר"ת דמיפשט ר"י לר"ל ממתני' דוקא זרקו בדיעבד אבל לכתחלה לא יזרוק אתי שפיר דא"ל ר"י התם לר"ל אין מקדשים ליקרב לכתחלה ומשני ליה ר"ל לר"י דממתני' ליכא למיפשט לא שקבלו פסולים כו' ודוק:

בא"ד בין קולא כן מוכח לשון ר"ת וכל מה שפירשתי כו' כצ"ל. פי' הני מתני' דהכא נתערב בדם הפסול כו' והני מתני' דמנחות שמביא לעיל:

בא"ד בעירן בכלי חול כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אם עלה בכלי ירד כו' פי' לפ"ז אפי' אי אמרינן אויר מזבח כמזבח דמי נמי קשה היכי מזה:

ע"ב גמרא אי נמי שזרקו פסולין כו' פי' הא דקתני במתני' וזרקו כמו או זרקו פסולים וקבלו כשירים:

רש"י ד"ה שקיבלו פסולין כו' דאיפסול בשר כצ"ל:

בא"ד דקדשיה כלי שרת כו' כצ"ל:

ד"ה או אין כו' אחרינא תיפשוט כו' הד"א:

ד"ה אלמא לא כו' לאחר שנפסל ולהעלותו כו' כצ"ל:

בא"ד בלינה השתא כו' הד"א:

תוס' ד"ה אויר כו' לרבינו חיים שהרי כו'. והנה יש מקשים הא תוספת כתבו לעיל דס"ב ע"ב ד"ה אויר כו' דקרקע לאו דוקא שהיה פורח אמה על יסוד ואמה על סובב גם מסוגיא דהתם דפריך הכבש והמזבח ס"ב הני ס"ד הוו ומשני נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב מוכח נמי דלא כר"ח ונ"ל ליישב דר"ח ס"ל דר' פפא דקאמר התם אויר קרקע מפסיקו דוקא קרקע קאמר וס"ל כרב דפליג על לוי לעיל דנ"ד ע"א וס"ל דלכל הדרום לא הוה לה יסוד בבנין ומפרש נמצא פורח אמה על יסוד כו' היינו כנגד יסוד ועל אמה סובב ומיהו שתי אמות נבלעות בתוך ל"ב אמות של מזבח כדפרש"י שם ולפ"ז היה אויר קרקע ממש מפסיקו אותו אמה של יסוד היה קרקע לרב ומה שכתבו תוספת לעיל דס"ב ע"ב בד"ה שיתין כו' דלרב לא היה פורח אלא אמה על הסובב משום דמזבח לא מצפון לדרום אלא ל"א אפשר דר"ח ס"ל כיון דאותה אמה היה ראוי ליסוד נחשב' למזבח והוי המזבח ל"ב אפי' מצפון לדרו' כנ"ל ונכון הוא:

דף פ"ח ע"א גמרא שנ' שניה' מלאי' כו' כצ"ל:

שם ומנחת בהמ' כו' במנחות ד"ה על כרחך פירש רש"י מנחת בהמה היינו מנחת נסכים:

שם אמר רב ואיתימא רבי אליעזר לא קדש ליקרב כו' כתב מ"ו הב"ז מכאן יצא להרמב"ם ז"ל מה שכתב בפ"ה מהלכות איסורי מזבח אין מביאין מנחות ונסכים כו' ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוים לקרבן אבל נתקדשו ליפסל וכתב הכ"מ שיצא להרמב"ם דין זה ממשנה דמנחות דס"ח עיין שם ואשתמיטא מיניה סוגיא זו וע"כ אני אומר כיון דהרמב"ם פוסק כאיכא דמתני ולא כדעה הראשונה דרב קאי על מתני' על כלי הלח מ"ה כתב דיצא להרמב"ם דין ממתני' דמנחות נ"ל:

רש"י ד"ה ופרכינן כו' ועוד וכי דרך כו' כצ"ל ד"ה אמר רב אשי כו' דהיכי דגברא בראש המזבח קאי ונקוט להו כה"ג לא כו' כצ"ל:

ד"ה מדות היבש כו' דכלים שנותנים בהם מנחות כלי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא מדות כו' ליבש למדה למדוד כו' כצ"ל:

ד"ה לחם הוא כו' יבש הס"ד:

ד"ה כיבש דמיא כו' גמור הס"ד:

ד"ה ואין מקדשים כו' במנחות הס"ד:

ד"ה בירוצי מדות כו' במנחות פ' שתי מדות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא שלימים שיהא עשרונים כו' כצ"ל. ד"ה אבל מקדשים כו' הוכשר ליפסל כו' כצ"ל ד"ה ליפסל כו' דלא נפקי לחולין כו' כצ"ל בא"ד אלא אמנחות כו' כצ"ל:

ד"ה הא במים מכבסין בתמיה כיון כו' הד"א:

תוס' ד"ה חטאת העוף כו' דאם עלו לא ירדו ויזרוק הדם כו' כצ"ל:

בא"ד ממליקת חטאת העוף דאין מטמא כו' פי' אפי' מליקה פסולה מטהרתן מידי נבלה כדאמרי' לעיל במתני' דס"ו ע"ב:

בא"ד דלענין אם זרק את הדם כו'. פי' הא דקיימא לן בכל הפסולין אם עלו לא ירדו:

ד"ה מדות היבש כו' שום כלי במקדש ליבש אלא כו' כצ"ל:

ד"ה אלא בפנים כו' ומפרש ר"ח דמבפנים לכלי קאמר ואתי למעוטי כו' פי' ומ"ה פריך מ"ב דע"כ נמי ממעט חקק מושבו מבחוץ ומשני בירוצי מידות א"כ למאן דתני מתוכן ממעט נמי אפי' בירוצי מידות ומכ"ש חקק מושבו מבחוץ ןלמאן דתני בפנים לא ממעט אלא חקק מושבו בחוץ אבל בירוצי מדות לא ממעט נ"ל ובזה נתיישב קשיא מה שיש מקשין:

ד"ה מן המדומע כו' ויעשה אותה תרומה הס"ד וכצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה וכמין קונאות כו' שעושים בסוף בית יד כו' כצ"ל:

ד"ה עינבלים כו' אצל הרימון והוא פעמון כו' כצ"ל:

בא"ד ביניהם פעמון אחד בין שני רימונים הס"ד והד"א וכצ"ל:

ד"ה מראות נגעים כו' ולפנים של נתקי הראש וזקן ושל נגעי בתים ובגדים הס"ד וכצ"ל ד"ה ויטבלו כו' רמז הוא לעתיד שיכפר כו' כצ"ל:

ד"ה מכנסי בד וגו' לכסות בשר ערוה לחפות כו' כצ"ל ד"ה בר קטלא הוא כו' דכתיב ולארץ לא יכופר כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני במזיד כו' והוא נגעים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מכפרים כו' דגבי שמעון ב"ש פריך ליה כו' ושמעון ב"ש היה בזמן שב"ה קיים:

בא"ד כגון עריות וע"ג שמכפרים עליהם כו' איכא למידק דפריך התם והאי בר נחש הוא כו' ומשני ההוא חטא אחריתי הוה ביה ואמר מר מי שנתחייב ב' מיתות נידון בחמורה וע"כ האי חטא אחריתי הוא ג"ע דבשריפה כדאמרינן באלו הן הנשרפין שם א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה הכישו נחש הא מכנסי' מכפרים