צאן קדשים סד

נדה כתבו סתמא ושמא י"ל דדוקא גבי טומטום ואנדרוגינס אין קדושה חלה עליהם עכ"ל מילתא בלא טעמא וכאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד דמשמע דלא פליג כו' פי' דהתם קחשיב חולין שנשחטו בעזרה ובשר בחלב בהדייהו דיקברו ור"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו משמע דלא פליג אלא על חולין:

בא"ד שנשחטו בעזרה והלא קדשים כו' כצ"ל:

בא"ד וגם בבשר וחלב כו' כצ"ל:

בא"ד מודה דבקבורה דקדושה חלה עלויה משום דאי הוי בר קיימא כו' כצ"ל:

בא"ד הכשר בפנים כו' כצ"ל:

בא"ד ריבוי תורה כו' כצ"ל:

בא"ד שנפסל בשקיעת החמה דאם עלו לא ירדו מאימורין כו':

בא"ד לן בדם שתי לילות כו' כצ"ל:

בא"ד לא כייל להו דלמא כו' כצ"ל:

בא"ד לפי שכל א' כשר בחבירו כו' פי' ניתני' למטה שעשה למעלה לא ירדו משום דכשר בניתנים למטה וניתנים למטה שעשה למעלה לא ירדו דכשר בניתנים למעלה ה"ה הניתנים בחוץ שנתנו בפנים לא ירדו דכשר בקרבן פנים ה"ה איפכא והא דלא מפרש הכא באלו משום דמילתא דפשיטא היא:

בא"ד וכן לילה מאברים כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דלעיל פירשתי דההיא כו' כצ"ל:

בא"ד פסול דאימורים מבמה לר"י כו' כצ"ל:

בא"ד לא יעמוד המיעוטים בעוף כו' פי' זאת היא העולה דג' מעוטים הם לר"י:

בא"ד דאין חילוק בין חד פסולא כו' פי' לעיל דאמרינן וכמו לן בדם שנפסל בשקיעת החמה דלא ירד ה"ה לן בע"ה דלא ירד:

בא"ד והא דנקט הכא מבמה ניחא ליה כו' כצ"ל. פירוש ולא נקט יוצא שכשר בבשר שלמים חוץ לקלעים משום דניחא ליה כו':

דף פ"ה ע"א גמרא לא הא שחוטין מהן כו' כצ"ל:

שם ואליבא דר"ע כו':

הרב ברטנורה כתב בפ' המשניו' וכולן שעלו חיין כו' ר"ע קאמר לה כו' עכ"ל ותמיה לי עליו דסמוך אסוגיא דהכא אליבא דר"ע ובאמת דמכאן אין ראיה דלא קאמר הכא אליבא דר"ע אלא בדרך זיל הכי קמדחי ליה דלא תאמר אף אנן נמי תנינא די"ל ר"ע קאמר ליה ולא תסייע לר"ז אבל לפי האמת דקיי"ל כר"ז כמ"ש התו' לעיל דפ"ג ע"ב למעוטי קמצים כו' האי וכולן אכשרים קאי ולמעוטי שחוטים לפני זריקת דמים ולא ר"ע קאמר לה:

שם שנזרק הדם והורצה בשר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ומשני לא כו' כולן לא ירדו כו' כצ"ל:

ד"ה ונתח אותה כו' שורפה בעורה כו' כצ"ל:

ד"ה הב"ע לעולם כו' הלכך יפשוט וינתח כו' וניתוח היא ואפילו כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה לא תהא כו' לימא אנא דאמרי כר"ש כו'. פי' ור"ש ס"ל בשוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ דפטור:

בא"ד דהכי קאמר אפי' לר"י כו' ותמי' נשגבה בעיני דלקמן דק"ח ע"א ד"ה שחיטת לילה כו' כתבו תוספות בהדיא דע"כ ס"ל לר"י דאמר אם עלתה תרד שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור עיין שם וצ"ע ליישב נ"ל:

בא"ד למה לי טעמא דלא תהא כו' ולענ"ד לאו הוכחה היא כ"כ דאי לאו האי טעמא דלא תהא כו' ס"ד דפטור משום דלא היתה לה שעת הכושר דבשחיטה נפסלה וכפרש"י שם בהדיא בד"ה שחיטת לילה כו' עיין שם נ"ל:

ד"ה והאי קמ"ל כו' אלא אי אמרת רישא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה הואיל וכשרים כו' ומיהו מחוסר אבר לא משום הקריבהו כו'. וכ"כ רש"י לעיל דל"ה וכ"כ רש"י בחולין דכ"ב ע"א והקשו תוס' שם למה דחק רש"י לפרש משום הקריבהו וגו' הא בהדיא דריש בפ"ק דקידושין מדכתיב מן העוף ולא כל העוף ע"כ. ונ"ל ליישב פרש"י כיון דר"ע ס"ל הך דרשה משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל דבר ערוה וע"א פוסל וכל שאין המום פוסל אין דבר ערוה וע"א פוסל כדמוכח בפ' בתרא דבכורות דנ"ז ואפ"ה ס"ל דנרבע פוסל בעופות כדמוכח בסוגיא דהכא וכ"כ תוס' בחולין שם קשה מנ"ל לר"ע הא אין מום פוסל בעופות אלא ע"כ ס"ל לרש"י דר"ע יליף מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לנרבע ומ"ה דחק רש"י לפרש אליבא דכ"ע דמחוסר אבר לא משום הקריבהו וגו' כנ"ל ברור ועיין בתוספות דחולין אע"ג דשם כתבו בע"א אבל רש"י אפשר כיון לדרך זה כאשר כתבתי ור"ע ס"ל התם דמן התורים ומן בני היונה אתי פרט למחילת הציהוב עיין שם:

בד"ה ארישא כו' וירדו דקתני כו' יעלו הס"ד והד"א:

ד"ה הצמר כו' ישנו בהקטרה ת"ל כו' ויש כזה הד"א:

תוס' ד"ה והוא שקדם כו' בבכורים די"ו ע"א כצ"ל ובדפוס חדש גורס די"ד וטעות הוא:

בא"ד בכלל קתני הרי הן כחולין לכל דבריהם והיכא כו' כצ"ל:

דף פ"ו ע"א גמרא יכול יחלוץ גידים ועצמות כו'. יש מקשום אליבא דר' דסבר והקטיר הכל המזבחה אתי לרבויי מחוברים אפי' דאיסורא היינו ג"ה למחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא כדאמרינן בחולין ד"צ ע"א א"כ השתא מנ"ל דפרשו אפי' דהיתירא ירדו דלמא ועשית עולותיך לא אתי אלא לג"ה דאיסור' דאם פירשו דירדו אבל דהיתירא אפילו פרשו לא ירדו ע"כ. ושיבוש הוא כיון דועשית עולותיך וגו' ממעט נמי עצמות דירדו משום דכתיב דוקא בשר ודם ובעצמות לא מצינו דאיסורא ע"כ ממעט נמי גידים, אפילו דהיתירא נ"ל:

שם פרשו אפילו הן בראש המזבח ירדו אמר רבי זירא לא שנו אלא שפרשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה אפי' פרשו קרובי הוא דאקריבו לעיכול פרשו לא יעלו אמר רבה לא שנא כו' כצ"ל. וכ"מ בס"י בכ"י ורבה קאי אמתניתין. פירוש. הא דקתני לא יעלו דמשמע דאיתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו לאחר זריקת כו' והנה מ"ו הב"ז כתב ג"כ גירסא זו בשם מ"ו הגאון מוהר"ר העשיל זצ"ל רק שגורס פירשו אפי' הן בראש המזבח, ירדו אמר רבה ל"ש כו' ורבה קאי אברייתא אבל בכ"מ בפ"ב דמעיל' משמע נמי דרבה קאי על מתני' ע"ש:

שם איתא ושל עולה פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה לאחר זריקה מועלין בהם לעולם ופליגי דרבי אליעזר כו' כן צריך להיות. פירוש פרשו לפני זריקה מועלין בהם עד שעת זריקה אבל לאחר שזרק אתיא זריקה ושריתנהו להדיוט אבל אם פרשו לאחר זריקא מועלין בהם לעולם כרבה. ומ"ו הב"ז גורס גירסא שלפנינו אלא מדברי הרמב"ם בפרק שני דמעילה משמע כגירסא זו וראיתי בדפוס:

חדש שגורס ברישא דר"א עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהם:

עד שעת זריקה והמעיין בכ"מ שם בפ"ב דמעילה יראה דלא היה הגירסא כך:

רש"י ד"ה למיעבד קתא כו' דלהכי קיימא קשריא כו' כצ"ל:

ד"ה לו יהי' יתירא כו' לו יהיה ל"ל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פרשו לפני כו' ובאיסורייהו כו' כצ"ל:

ד"ה וכולן כו' הנך פסולים כו' בין העצמות כו' האש ופקעו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה אי אית בהו ממש שלא נשרפו כו' כצ"ל ובד"ח גורס בע"א:

תוס' ד"ה מאן שמעת כו' דמדקתני לא יעלו כו' כצ"ל:

פי' והא דקתני רבי היא קאי אברייתא דקתני פרשו אפי' הן בראש המזבח ירדו אבל מתני' אתיא כרבנן:

בא"ד היינו פרשו ועודם ע"ג. המזבח כו' ואפשר לומר דדייק מדכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה דמשמע דוקא שעודם ע"ג המזבח ולפ"ז אינה מן הצורך מה שכתבו תוספת הא דלא מוקי ועשית עולותיך בירדו למטה משום רבותא אלא דלא צריכא דמוהקטיר גופא משמע דוקא בעודם ע"ג המזבח נ"ל:

ד"ה עיכולי עולה כו' והא דאיצטרך תרי קראי כו' עיין מה שכתבתי לעיל דפ"ג ע"ב בד"ה ההוא כו':

ד"ה ל"ש אלא שפירשו כו' ואברייתא קאי כו'. ויש להקשות לפ"ז דר"ז קאי על רבי ומחלק בין פרשו כלפי מטה לפרשו כלפי מעלה מנ"ל לרבי, דוהקטיר אתי לרבות מחוברים אפילו דאיסורא דלמא גידים דאיסורא חולצן לתפוח כדאמרינן התם בחולין דבעינן מן המותר לך ולמחוברים דהיתירא לא איצטרך קרא מידי דהוה אראשה של עולה והקטיר אתי פרשו כלפי מעלה ועשיתם אתי פרשו כלפי מטה דירדו ויש ליישב נ"ל:

בא"ד ועוד דבתר הכי שקיל וטרי כו' פירש דלגירסא זו דגרסי פרשו לא יעלו אמר ר"ז כו' וקאי אמתני' ואח"כ גרסי פרשו אפי' כו' אמר רבה לא שנו כו' וקאי אברייתא ומ"ט אפסקיה מ"ה גרסי בראש המזבח ירדו אמר ר"ז כו' וקאי אברייתא ואח"כ גרסי' פרשו לא יעלו אמר רבה וקאי אמתניתין, כאשר כתבתי בפנים נ"ל:

ד"ה אתיא זריקה כו' אפקיה ממשמעותי לאוקמה כו' כצ"ל:

בא"ד לא מצי לאוקמה ובשלמים אין חילוק דאם זריקה מתרת בפירש מחיים ה"ה במחובר נמי כו' כצ"ל. פי', דרבינו לא מצי לאוקמא התם בפירש לאחר זריקה משום דבעולה הזריקה מתרת ובשלמים אין חילוק:

ד"ה מה אשם כו' עצמותיו מותרין ונפיק מלו יהיה דבאשם ופירש דמק"ו כו' כצ"ל:

בא"ד ושמא הוה מוקמינן כו' ועיין לקמן דצ"ח ע"ב דמתרצו בע"א:

ד"ה ופליגי דר"ג כו' וא"ת לרבנן כו' פי' השתא לגירסא זו דלא מצינו מעילה לאחר זריקה אפי' פירשו קודם זריקה קשה אליבא דר"א לרבנן הא סברי דפירשו יעלו משמע אפילו לאחר זריקה ומשני וי"ל דהיינו כולו פירש ע"כ דרבנן דאמרי פירשו יעלו היינו אם פירשו קודם זריקה: