צאן קדשים סג

תוס' ד"ה נשרפין כו' ולא דק כו' ועיין לעיל בתוספות דמ"ו ע"ב ד"ה נשרפין כו' וברש"י שם ויפה מדויק רש"י בפר העלם דבר כתב ואינו מן הצורך להאריך:

בא"ד בפר יום הכיפורים הס"ד כצ"ל:

ד"ה היא העולה כו' וקשה דבגמרא משמע כו'. ונ"ל ליישב דברי רש"י דבאמת היא מיעוטא היא ומזאת תורת העולה מרבינן תורה אחת לכל העולות שאם עלו לא ירדו דמשמע אף דם ונסכים דר"י סבר דהיא אתי למעוטי דוקא הראוי למוקדה ועלה בהווייתן תהא לאפוקי דם ונסכים שאינם ראוים לאישים אם עלו ירדו כנ"ל ונכון הוא:

ע"ב גמרא ת"ל כבשים כו' יש מקשים דצ"ע על רש"י בחומש דבפ' תצוה מביא דרשות דר"י הגלילי ולדידיה עולת העוף פסולה תרד ובפ' צו מביא דרשה דר"ע דתורת העולה ואליביה עולת עוף לא תרד עכ"ל ול"נ דהמעיין שם ברש"י בב' מקומות אלו יראה לעין ששניהם לדבר אחד נתכוונו ואינם סותרי' זא"ז והכל אליבא דר"ע עיי' שם ואינו מן הצורך להאריך ומ"ו הב"ז הניח בצ"ע ג"כ:

רש"י ד"ה ואימורין כו' ואימוריהן עומדים למזבח כו' כצ"ל:

בא"ד כל חלב לה' לרבות אימורי כו' הד"א:

ד"ה בגופייהו דפיסולן מחמת דבר אחר הוא הס"ד וכצ"ל. פירוש מחמת זריקת הדם:

ד"ה ההוא לאהדורי כו' לאו אפסולין קאי אלא אכשרים שתוקעים מן המוקדה אישריקלטיר בלע"ז וקאמר קרא שיחזור למוקדה כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ה"ג קמצים כו' ירדו קמצים שקדשו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה לתנאי דמתני' כו' אבל מנחה תרד הס"ד והד"א:

תוס' ד"ה למעוטי קמצים כו' אפי' אליבא דר"ש כו'. פי' אפי' אליבא דר' שמעון דס"ל לקמן בנשפך דמו דלא ירד מודה בקמצים דגרע טפי שמחוסרי מעשה בגופייהו:

בא"ד דלכולהו תנאי מיבעי כו' פי' לכולהו תנאי דבמתני' שאינו ראוי לכ"ע ור"ש נמי תני במתני' בא"ד שהלבונה ניתרת כו' פירוש והוה כמו מחוסר מעשה בגופייהו:

בא"ד דמייתי דומה לדומה מ"מ משמע כו' כצ"ל פירוש ומ"ה מייתי הכא מדעולא אפי' אליבא דרבנן דעולא ככ"ע:

בא"ד אף אנן נמי תנינא מר"ש משום דלר"ש מוכח שפיר כו' כצ"ל פי' השתא דאמרי' דעולא ככ"ע אפי' לר"י למה מייתי ראיה מר"ש מ"ה בחבו מר"ש מוכח טפי דנעשה לחמו של מזבח:

ד"ה ההוא לאהדורי כו' ומ"מ לתרווייהו צריכה מאשר תאכל כו' כצ"ל. פירש בין למאן דאיתא ליה ממילא ש"מ בין למאן דליתא ליה וראיתי בדפוס חדש גירסא חדשה וטעות הוא וכאשר כתבתי נכון הוא בא"ד אבל נפלו לארץ כו' ונ"ל דלפ"ז אפשר לומר דלכ"ע אמרינן ממילא ש"מ ותלתא קראי צריכה מאשר תאכל האש איצטרך למעט קטורת דמועשית לא הוה ממעטינן כדלעיל ואי הוה כתיב מאשר תאכל הוה מוקמינן אמסתבר אגידים ועצמות למעוטי ולא קטורת ואי הוה כתיב הנך תרתי הוה מוקמינן לה משפירשו מן המערכה ועודם ע"ג המזבח אבל נפלו לארץ כו' מ"ה איצטרך על מוקדה נ"ל:

ד"ה הוה אמינא כו' שראוי לעלות הס"ד וכצ"ל:

דף פ"ד רש"י ד"ה מנחה הבאה כו' כלומר בגלל עצמה כו' כצ"ל:

ד"ה לדברי ר"י כו' ודוגמתה מין בהמה כו' כצ"ל:

ד"ה מנחה הבאה כו' כדרבא הס"ד ואח"כ ד"ה מתנדב אדם כו' כליל אלא הבא כו' כצ"ל ואח"כ ד"ה ונשמעינן כו' כצ"ל:

ד"ה נסכים הבאים כו' וליומא אוחרא כו' כצ"ל וכן יש להגיה בפנים:

בא"ד ונפקא לן מהא כו' עיין בתוספו' דמנחות דמ"ד ע"ב:

ד"ה הלן בין דם בין אימורים כו' כצ"ל ד"ה כשם שעלו כו' אבל פסולין כו' כצ"ל:

ד"ה זאת היא כו' אתו שאפילו עלו ירדו דלא תימא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וחוץ למקומו כו' לא הועיל כלום כו' פי' דמ"ש תודה משאר קרבנות דירדו:

בא"ד לא מייתי הזריקה למעילה כו' כצ"ל ועיין בתוספות דמנחות דע"ט ע"א דשם דבריהם מבוארים יותר בא"ד דבזריקה החסירה אין קפידא כצ"ל:

בא"ד מפליג בסמוך גבי אימורים כו' לקמן דפ"ה ע"א ואפ"ה באימורים שהעלן לפני זריקה כ"ע מודו בעולה כמו שכתבו תוספות לעיל משום דעדיין איכא זריקת דמה:

בא"ד והוי כמו שחטן בדרום בק"ק כו' אבל שלא במקומו בקדשי קדשים לא הוי כמו שוחטן בדרום כיון דאין קפידא בזריקה החסירה:

בא"ד חוץ לירושלים דאין כו' כצ"ל:

בא"ד אבל כאן מיירי דחישב כו' כצ"ל. פי' דלא דמי חוץ למקומו דקדשים קלים לחוץ למקומו דקדשי קדשים דקדשים קלים מקומן בירושלים ע"כ אם חישב לאכול חוץ למקומן היינו חוץ לירושלים אבל קדשי קדשים דמקומן תוך הקלעים א"כ חוץ למקומן חוץ לקלעים ה"ה הקטרת אימורים אפילו קדשי קדשים מקומן תוך העזרה חוץ למקומן חוץ לעזרה. אבל לפ"ז יש לדקדק דקאמר לקמן חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו ולא קאמר חוץ למקומו דראוי לקדשים קלים לאכילת שלמים ויש ליישב בדוחק:

ד"ה כל שפסולו כו' שחיטה ונתקדש בכלי כדפירשתי לעיל כו' כצ"ל:

ד"ה זאת היא העולה כו' לעולה ראשונה שבפרשת פנחס כדקאמר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב שבפנחס הוא ט"ס דלהדיא פרש"י בפסחים דהעולה ראשונה הוא מ"ש בפרשת צו עכ"ל ותמיה לי על מ"ו שיצא דבר זה מפיו דבאמת רש"י כתב כן אבל תוספות אזל לשיטתו דבהדיא כתבו ביומא דל"ד וב"מ וב"ק דקי"א ע"א דהעולה ראשונה הוא מ"ש בפרשת פנחס עיין שם:

בא"ד לרבות אידך פסולים דאם עלו לא ירדו כר"י כו' כצ"ל. אע"ג דר"י מייתי ליה שאר מסברא כדאמרינן לקמן מ"מ אליבא דמסקנא אזאת תורת העולה ריבה סמוך ובתוספות דנדה ד"מ ע"א כתבו כר"ש ע"ש:

בא"ד רצפה מקדשה כמזבח א"כ כולן יעלו והיכא משכחת לה פסול בכל הנהו וי"ל כו' כצ"ל פירש לבד מהנהו ג' כיון דעלו ע"ג רצפה לא ירדו:

ד"ה פרט כו' רובע ונרבע לא צריכה כו' פירוש כיון דלא משכח להו הכשירא במקום אחר וע' בנדה שם דכתבו בע"א:

בא"ד וא"ת קדשי קדשים כו'. פירוש כיון דטעמא דאחרינא דמשכח להו הכשירא במקום אחר שחיטת דרום נמי איתא ליה הכשירא לקדשים קלים:

בא"ד ואע"ג דקרא ללאו שמעינן נמי כו' פי' אע"ג דאיצטריך קרא ללאו שלא ישחט בדרום ולא ישחט ע"מ להכניס דמה לפנים כדפירש"י לעיל ומנ"ל דאם עלתה תרד מ"ה כתבו דשמעינן נמי דאם עלתה תרד ונ"ל דמשום דבהאי קרא כתיב אשר יהיה בו מום כל דבר רע וגומר ודמי לבעלי מומין דס"ל במתניתין דאם עלת' תרד נ"ל:

ד"ה הניתנים למעלה כו' ורב יוסף אמר לא כו' כצ"ל:

בא"ד דהוה ליה למינקט כו' פי' בהא פליגי ר"י ור"ש ובניתנים למטה מודה ר"י דלא ירדו אלא ע"כ גם בהא פליגי ר"י וס"ל דירדו:

בא"ד דפליג ר"י כו'. פי' כיון דר"י מוקי דברי ר"ש בניתנים למעלה שנתן למטה אפי' בע"ה דהוה כמו שחיטת קדשי קדשים בדרום אפ"ה לא ירדו ובשחיטת קדשי קדשים בדרום אליבא דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דירדו הוא הדין בעולת הפר שעשאה למטה דהיינו ניתנים למעלה שנתן למטה דר"ש פליג נמי אר"י וס"ל דירדו ולעיל אמרינן דלא פליג ר"י בניתנים למעלה שעשאה למטה ודוק:

בא"ד דמשום שחיטה לבדה שנעשה בהכשר לא כו' כצ"ל:

בא"ד לדרום גבי ק"ק כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו יש לדמות כו' פי' כיון שהמיצוי היה למטה הוי כמו שחיטת דרום אבל בשחיטת צפון מודה ר"י משום הכשר שחיטה הוה פסולו בקודש:

ע"ב רש"י ד"ה יוצא כו' וביוצא כו' יוצא דדם הס"ד ואח"כ ד"ה לעבודת הצבור כגון טמא הס"ד ואח"כ ד"ה חוץ לזמנו כו' כרת הס"ד וכצ"ל. ותיבות מדנשחט ותיבות דחזו יש למחוק וכ"מ בס"י:

ד"ה סמוך ליה וטעמו לאסמכתא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ומוציא אני כו'. פירוש אע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אי עביד מעשה אוסר אבל מוקצה ונעבד לא עביד מעשה ועיין לקמן דקי"ד ע"א:

בא"ד ולפי מה שפרשתי ניחא כו' פי' דרש"י לא גרס משום דכ"ש למ"ד במעי אמו הם קדושים דאיצטרך למעוטי מזאת אבל לפירוש תוספת ניחא לאשמעינן רבותא טפי אע"ג דלא קדם הקדישה לפסוליה מ"מ הוי כלאחר הקדישה משום דקדיש אגב אמו:

בא"ד בהווייתן הם קדושים וגם משום הך כו' כצ"ל:

בא"ד אין קדושה חלה עליהן דקסבר בהווייתן הם קדושי' ולא חלה כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל במקדישן בבטן קדושת הפה כו' אע"ג דגבי טומטום ואנדרוגינס משמע התם אפילו קדושת הפה לא חלו עליהם וכ"כ תוספת התם בהדיא ואפשר לומר בשלמא התם כיון שהם בעלי מומין אין דעתו על ב"מ כמו שכתבו תוספת התם אבל הכא גבי כלאים דידע ואפ"ה אקדשיה דעתו עליו ה"ה גבי יוצא דופן דלאחר שיצא לאויר העולם לא חזי להקרבה אבל בבטן אמו חזו להקרבה חל קדושה עליו מבטן אמו נ"ל ובתוספת דמסכת