צאן קדשים סב

תנא דיליף מקדש הם דאין תמורתו קריבה:

ד"ה הא אוקמינא כו' לא שמע מינה מקום עולה כו' כצ"ל:

בא"ד וקשה דלרבנן כו', דבריהם אינם מובנים לי דהא אפי' לרבנן דס"ל דיש דם עולה שנשאר למטה ועולה מתכשר נמי לא ש"מ מקום עולה מקום שירים דאפשר דס"ל דיהיב מתחלה למטה לקיר הזקוף לשם עולה ואח"כ יהב ע"ג היסוד ממש באיצטבא לשם שירים של חטאת ומקום עולה לאו מקום שירים נ"ל:

ד"ה נתן בחוץ כו' דמזבח החיצון לדמים כו' כצ"ל בא"ד דמים החיצונים לשם מים וקצת קשה כו' כצ"ל. דבריהם אינם מובנים לי משני תשובות חדא הא לרבנן ל"ל רואין ומ"ה הניחו קושיא זו לעיל דף כ"ו ע"ב ד"ה ואי שלא במקומו כו' בתימה על רבנן דלית להו רואין עיין שם וכבר הרגיש בזה בעל המחבר תי"ט ואפשר לומר דלרבנן אע"ג דלית להו רואין מודים דאם יהיב בהדיא לשם מים מהני ול מיירי דלא נמלך ויהיב למעלה ואח"כ בא לימלך אם יתן למטה ואי דיהיב בהדיא דמים התחתונים למעלה לשם מים למה בא לימלך אם יתן למטה מהיכא תיתא לא כיון דנתן התחתונים למעלה לשם מים אלא ע"כ דלא יהיב לשם מים ובא לימלך אם יצא בזה מה שנתן למעלה דשלא במקומו כמקומו דמי או לא מ"ה הקשו לעיל שפיר לרבנן אמאי יחזור ויתן למטה דהא כמקומו דמי וכאן כתבו דמיירי שנתן בהדיא לשם מים אבל מי הכריחו לזה דלמא רישא לא מיירי דיהיב לשם מים ומתני' דיעבד קתני דאם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים ות"ק ליתא ליה בילה ולא מיבעיא קאמר לא מיבעי' אם נתן הכל בחוץ כשירה דמזבח החיצון לדמים הפנימיים כמקומו דמי אלא אפי' נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים דא"ל דדמים פנימיים נתן בחוץ ודמים חיצונים נתן בפנים אפ"ה כשר ודוק:

דף פ"ב ע"א רש"י ד"ה אלא ה"ק כו' דלא תימא חטאת לא תיפסול כו' פי' דבאמת אפי' אי לא הוי כתיב חטאת לא הוה ממעטינן חטאת מליפסול מהאי טעמא שכן מצינו משום דבחטאת עסקינן אלא רש"י רוצה לפרש טעמא דקרא דאתי לאשמעינן דחטאת כשאר קדשים משמע דמסתבר טפי ליפסל שאר קדשים מחטאת מ"ה כתב דלא תימא כו'. אבל לפ"ז המשל אינו דומה לנמשל דהתם חמין מסתבר טפי מצונן:

ד"ה מיכדי איתרבו כו' לקמן מהאי קרא כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג כל כו' נכנס לפנים כמצותה ואמר קרא כו' כצ"ל:

ד"ה הפנימי כשר ונותן ממנו כו' כצ"ל:

ד"ה לא עשה כו' בחוץ את המשויר כו' הד"א:

ד"ה מדמה כו' ורבי יוסי כו' כצ"ל:

ד"ה ותהא מחשבה כו' דהא לדידיה נמי כו' פי' ר"י דמכשיר בחיצון מכח ק"ו מה במקום שמחשבה פוסלת כו' איכא למיבעי מנ"ל דילמא עבדינן ק"ו איפכא שתהא מחשבת פנים פוסלת ולעולם דם שבפנים פוסל דם שבחוץ נ"ל ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק:

תוס' ד"ה מכדי כו' תימא דלמא ר"ע סבר לה כמ"ד כולי. ותמי' נשגבה בעיני דאשתמיטא מתוספות סוגיא דלקמן דצ"ג ע"א פלוגתא דר"ש ור"ע דר"ע ס"ל דאותה פרט לתרומה דאין טעון מריקה ושטיפה ור"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה וכ"ש תרומה לפ"ז ע"כ ר"ע ס"ל דקדשים קלים מר"ש דממעטינן תרומה א"כ אותה ל"ל אלא ע"כ ס"ל דקדשים טעונין מריקה ושטיפה דאי ס"ל דמקדשי קדשים ממעטינן קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה וכ"כ תוספות בהדיא דצ"ו ע"ב ד"ה מדאיצטרך כו' אליבא דר"י דדייק מהכא ע"ש וצ"ע רב ליישב ויש ליישב בדוחק דמסיק התם דצ"ו ע"ב דלד"ה תרומה בעי שטיפה ומריקה רק לאביי אותה אתי למעוטי תרומה ממריקה ושטיפה כל הכלי אם בישל במקצת הכלי ובקדשים ה"ה היא דצריך מריקה ושטיפה כל הכלי אפי' אם בישל במקצת הכלי ולרבה ב"ע אותה אתי למעוטי תרומה משטיפה יתירתא דצריך לעשות בקדשים שטיפה יתירתא אחר הגעלה ולפ"ז כוונת התוספות להכי דילמא ר"ע סבר כמ"ד קדשים קלין אינן טעונין מריקה ושטיפה כל הכלי אם בישל במקצת קדשי קדשים אבל מקום בישולו טעונים מריקה ושטיפה דהיינו מריקה בחמין ושטיפה בצונן שהיה שטיפה יתירת' כמו בקדשי קדשים ואותה אתי למעוטי תרומה משטיפה יתירתה אפי' מקום בישולו ור"ש סבר קדשים קלין נמי אינן טעונים שטיפה יתירתא אפילו מקום בישולו מ"ה ס"ל דאותה אתי ע"כ למעוטי היכא דהיתה לו שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס כדאמרי' לקמן דצ"ג ע"א:

ד"ה אין לי כו' ואי הוה גרסינן איפכא הוה איתא כו' כצ"ל פי' אי הוה גרסינן הכי אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל כל חטאת אין לו אלא חטאת יחיד חטאת ציבור מנלן ת"ל וכל:

בא"ד תימא לר"י כו'. ול"נ דלא קשיא מידי לר"י כיון דילף מחטא' דאהרן דא"ל משה הן לא הובא וגו' דמשמע ששמע משה מפי הגבורה בחטאת החיצונות שלא יובא לפנים ולא מצינו שנצטוה דוקא על חטאת ציבור או על חטאת נקיבה אבל אי ילפינן מהאי קרא דוכל חטאת וגו' דבהך פרשה כתיב קרבנות יחידים וסתם חטאת יחיד נקבה כמו שפרש"י מ"ה פריך א"ל:

ד"ה ותהא מחשבה כו' תימה מה לחוץ כו' ולענ"ד לאו קושיא היא דמהאי ק"ו איכא למילף פנים מבחוץ לכל החומרות שבחוץ:

ע"ב גמרא אלא הכא כיון דאיפסל בהיכל לפני ולפנים מאי בעי כו' כצ"ל:

איכא למידק דלמא איצטרך פנימה לפר העלם דבר של צבור ושעיר שמצותן בהיכל שלא יכנס דמן לפני ולפני' כדבעי רבא לקמן:

שם שלא מקומן כו' כצ"ל רש"י ד"ה דמה כו' מדמה והן לא כו' הד"א. ד"ה בשדה כו' היוצא ק"ו כו' הד"א:

ד"ה בא זה כו' ולפנים בא פנימה שהוא מיותר הד"א וכצ"ל:

ד"ה אינו אוכל בתרומה כו' כצ"ל:

ד"ה דתרי גופים כו' נכתב נרצע בהדיא כו' כצ"ל:

ד"ה משופש משובש כך שמעתי במנחות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולא תהא מחשבה כו' תימא כיון דלח ידע כו' דבריה' אינם מובנים לי דהא מביום השלישי דפ' קדושין ילפי' דאין מחשבת מקום פוסלה אלא א"כ משולש והשתא פריך דלמא ביום השלישי דפרק קדושין אתי לחוץ לזמנו ולא לחוץ למקומו ולא תהא מחשבת חוץ למקומו פוסל מק"ו ומשני דחוץ לזמנו וחוץ למקומו ילפינן מקרא אריכא דפרשה צו ע"כ ביום הג' בפ' קדושים אתי למקום משולש ועיין לעיל דכ"ט ע"א:

ד"ה דמה ולא בשדה לעיל כו' כצ"ל:

בא"ד וקצת קשה ל"ל כו'. ונ"ל ליישב דס"ד דלכפר כתיב גבי דם דבר כפרה היא אבל מידי דלאו בר כפרה כגון בשר אתיא בק"ו מ"ה איצטרך מדמה למעוטי ובזה נתיישב קושיית החו' לעיל ד"ה ולא תהא כו' דהקשו דלא תהא יציאת חוץ כו' מדאצטריך מדמה למעוטי בשרה דע"כ לכפר לאו דוקא אלא במידי דבר כפרה. ועוד נ"ל ליישב דמשכחת בבשר ג"כ שהכניס לכפר שיאכלו הכהנים שם ובזה נתכפרו הבעלים דכתיב ואכלו אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים:

ד"ה כיון שיצא כו' ולא דק כו' ונ"ל ליישב אע"ג דמביא לקמן בקדש היתה עיקר ילפותא מפנימי דקראי יתירה אלא ע"כ דמשה שאל לו שמא יצאתה ולא היה פנימי ויפה עשיתם ששרפתם והשיב לו בקדש היתה ועכ"פ עיקר ילפותא דדם היוצא לחוץ פוסל מפנימי ועיין בפסחים דפ"ב ע"א ברש"י ובתוספת שם:

בא"ד וצ"ע בפ' כ"צ כו' עיין שם דלא עלתה אליבא דמסקנא התם דבשר היוצא גמרא גמירי וחטאת דאהרן מעשה שהיה כך היה:

בא"ד עוד פרק בהמה כו' דבריהם אינם מובנים לי אע"ג דאיכא תנא דדרש התם ולענין עובר שהוציא אבר חוץ למחיצת הרחם קודם שחיטה שאותו אבר אסור הא כל מי שיש לו מחיצה ויצא נמי מהאי קרא נפקא וכ"כ רש"י שם בהדיא:

ד"ה לא נצרכה כו' באלכסון והילוך בצדדים כו' כצ"ל:

בא"ד הכא והא הבאה כתיב כו' כצ"ל:

דף פ"ג ע"א רש"י ד"ה הכא חד מקום הוא אלא הפסק מזבח בינתים כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג בת"כ כו' כשכיפר הס"ד:

ד"ה רבי אלעזר כו' מוכל אדם כו' אע"פ שלא כיפר הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ור"ש יליף נאמר כאן לכפר בקודש ונאמר להלן ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא וגו' מה להלן כו' כצ"ל:

ד"ה דנין בהמה כו' פנימיות הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג הכניס שוגג כשר הא מזיד פסול בשכיפר כו' כצ"ל:

ד"ה ונשרפים כו' בפר כהן משיח כתב כו' כצ"ל:

הדרן עלך כל הזבחים פרק תשיעי רש"י ד"ה ר' יהושע כו' דם ונסכים ואין לך כו' הד"א:

בא"ד בכלי הס"ד:

ד"ה היא העולה כו' למוקד ועלה בהווייתן תהא ולא ירד היא משמע כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה אף כל כו' ונסכי' כדמפרש כו' כצ"ל:

ד"ה ר' שמעון כו' כרבי יהושע ובנסכים הבאין כו' כצ"ל: