צאן קדשים ס

הרוב בין להקל כו' וכצ"ל. פי' דמ"ה אמרי' במתניתין רואין מן הבמטל ולקולא דאי אמרינן רואין בבטל דהיינו הדם לחומרא נתבטל המיעוט הדם ובדלי אמרינן רואין מן הבטל ולחומרא דאי אמרינן רואין במבטל ולקולא נתבטל המיעוט היינו היין והחלב מ"ה אמרינן רואין מן המבטל היינו הרוב ולקולא ובדלי אמרינן רואין מן הבטל המיעוט היין והחלב ולחומרא:

דף ע"ט ע"א רש"י ד"ה ואין מי רגלים כו' של זב מלטמא כו' כצ"ל:

ד"ה רבא אמר כו' והא דקאמר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמור רבנן בטעמא כו' לא נצרכה אלא לטעם כו' כצ"ל:

בא"ד מילתא קתני זהו כו' כצ"ל בא"ד דאסמכתא בעלמא הוא לאו מילף הוא כו' כצ"ל בא"ד מאי טעמא לא גמרינן כו' כצ"ל:

בא"ד אסור ואין לוקין כו' כצ"ל:

בא"ד דקאמר התם דלוקין כו' כצ"ל:

בא"ד הוי ולא ממשו אסורין כו' כצ"ל בא"ד דלכך לא לקי אטעם כעיקר פי' אע"ג דטעם כעיקר דאורייתא:

בא"ד דאית לן למימר דאהדרי' לאיסורייהו ללאו נבלה וטרפה ודשאר איסורין כדאשכחן כו' כצ"ל. פי' כיון דאסרה תורה בגיעולי נכרים הכלים הבלועים מן נבלה וחלב ושאר איסורין וצריך הבערת אש לפ"ז אם לא הבעיר, באש אהדרי לאיסורא קמא ללאו נבלה וטרפה ושאר איסורים כדאמרינן התם בפסולי המוקדשים:

בא"ד דהתם נימא דהכי אמר כו' כצ"ל:

בא"ד דמ"מ פריך דאי כזית בכדי אכילת כו' כצ"ל בא"ד להיתר מצטרף לאיסור הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה מין במינו ברובא היינו דלא כתנא כו' יש מקשים דלמא הא דקאמר מין במינו ברובא היינו היכא דלא אזלינן בתר חזותא אבל היכא דאזלינן בתר חזותא כמו בדם אין המיעוט בטל ברוב מ"ה קאמר תנא דמתני' רואי' ע"כ. אבל שיבוש הוא בשלמא במין בשאינו מינו שייך לומר אע"ג דמדאורייתא בטעמא במילתא דלא תלי אסורא בטעמא אלא בחזותא כמו מקוה אמרינן במראה אבל במין במינו דמדאורייתא ברובא היאך שייך לומר מילתא דלא תלי איסורא ברובא דהא בכל איסורים שייך לומר דמדאוריי' בטל ברוב ותנא דמתני' אפילו מין במינו איתא ליה רואין:

ד"ה אמרו עליו כו' וא"ת ומנ"ל כו'. והתירוץ חסר כאן ונ"ל התירוץ שמתרצו תוספת שם במסכת פסחים דף קט"ו ע"א ד"ה אלא אמר ר"א כו' על קושי' שמקשים שם מנ"ל דקסבר אין מצות מבטלות דלמא שאני הכא דגלי קרא תירוץ זה מספיק נמי לקושיא זו ואינו מן הצורך להאריך למבין ועיין שם. ומ"ו מהרש"א בחידושיו הקשה שם כיון דהלל ס"ל בעלמא מצות אין מבטלות זא"ז מי הכריחו לומר דלא גלי קרא אלא לכתחלה דלמא לעיכובא קאמר קרא דצריך לכרוך ע"כ ונ"ל ליישב בדרך אמת דרבנן פליגי התם על הלל וס"ל דמצותן בין כרוכי' בין כ"א לבדו וילפי מדכתיב יאכלוהו ולא כתיב יאכל אותו ואנא ידענא דקאי אפסח כמו שפרש"י התם לפ"ז קשה להלל למה לא כתיב אותו מ"ה ס"ל להלל דכריכה אינו מעכב וקרא אתי דלכתחלה יש לכרוך מ"ה לא כתיב אותו דאי הוה כתיב ה"א לעיכובא דאותו משמע בכ"מ עיכובא כדאמרינן לעיל דף נ"ב והוה אמרינן אותו הוא דכי אכל בכריכה אחד יצא ואי לא לא יצא נ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ופרכינן כו' ר' יהודא וש"מ כו' הד"א ד"ה ואם היה לח מסיטו טמא כו' במשא הס"ד וכצ"ל ד"ה ה"ג ר"י כו' פיה בתוספתא כו' הד"א בא"ד וטמא משום משקה פיה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ה"ג רב פפא כו' והכא כו' כצ"ל:

ד"ה רבי אליעזר כו' מתכוין תחחונים כו' מים ומפני כו' לעולות יתן כו' הד"א:

תוס' ד"ה שלישי טהור כו' גבי כסוי פעם כו' כצ"ל:

ד"ה אף הרוטבו כו' ולחזור לכמות שהיה כו' כצ"ל בא"ד וי"ל הא קתני התם וכמה כו' כצ"ל:

בא"ד הילכך יבש טהור כו'. פי' אם לא רוטבו במים:

בא"ד ומיהו נראה כו' כונתם בזה משום דלפ"ז נמצא ר"י פליג אסתם מתניתין דהתם דקתני התם דאם אינן יכולין לחזור לכמות ע"י שרייה מע"ל טהור מ"ה כתבו דר"י לא פליג איבש:

ד"ה במאי כו' וא"ת מאי קשיא ליה כו'. ואין ליישב דמ"ה קשיא ליה במאי פליגי דאי אמרינן דפליגי ברואי' וטעמא דר"א משום רואה א"כ ליפלוג נמי בסיפא דם תמימים עדים ב"מ לפ"ז השתא לר' זביד דמשני דפליגי בגוזרים וטעמא דר"א משום הפסד לא גזרי' נמי קשה ליפלוג נמי בסיפא דם תמימים בדם ב"מ לר"פ מודה ר"א לחכמים בדם פסולים ולא פליגי אלא בדם התמצית מ"ה לא פליג נמי בסיפא אלא לרב זביד קשה אלא עכ צ"ל דר"א מודה בבעלי מומין דעבר בזריקתו משום לא תקריבו כל אשר מום בו לא תקריבו מ"ה לא פליג בסיפא וכ"כ טעם זה ר"ע הברטנורה בפירוש המשניות שלו:

בא"ד איתא להו רואה אני וטעמייהו כו' כצ"ל בא"ד הוה ליה לר"א לפרושי בהדיא כו' פי' ולא הוה צריך אח"כ למיתני ר"א בסיפא ולאשמועינן דבניתנים למעלה ולמטה נמי ס"ל רואה דכ"ש הוא כדפריש לעיל וק"ל:

בא"ד דשרי לשם מים כו' כצ"ל בא"ד בעזרה לא גזרי הס"ד. ואח"כ ד"ה ה"ג דמ"ס כו':

דף פ' ע"א גמרא במתנה אחת מהן כו' כצ"ל:

שם ואי איתמר בהא קאמרי רבנן כו' והא דלא עביד צריכותא בחד גיסא אליבא דר"א ולימא הכי ואי איתמר בהא בהא קאמר ר"א דבעינן שנים שנים אבל התם דאיתעביד ביה כפרתו מתיר אפילו א"א משום הכי צריכא אפשר לומר כיון דבמתניתין לא הזכיר ר"א דבעינן שנים שנים רק דרבי אלעזר מפרש בברייתא דר"א לא הכשיר אלא דוקא שנים שנים ואי כונתו דר"א לאשמעי' דאפי' באיברים אינו מתיר אלא שנים שנים ה"ל לאשמעינן במתניתין בפירוש דבעינן שנים מ"ה עביד צריכותא אליבא דרבנן נ"ל:

שם רבא אמר כו'. יש מקשין היכא קנסו רבנן כיון דמי חטאת מטהר טמאים ומטמא טהורים כדאיתא במסכת יומא דף י"ד א"כ כיון דטהור בהזאה ראשונה היכא קנסו רבנן להזות פעם שנית הא מטמאין אותו בפעם שנית ונ"ל ליישב דהך סברא דמי חטאת מטמא טהורים ר"ע ס"ל התם אבל חכמים פליגי התם על ר"ע ולא ס"ל הך סברא עיין שם ומסוגיא דמסכת נדה ד"ט ע"א מוכח דר' אלעזר כחכמים ס"ל ולא ס"ל הך סברא וסוגיא דהכא קאי אליבא דר"א דלא ס"ל הך סברא ע"ש בנדה:

רש"י ד"ה הניתנים במתנה כו' כגון דם בכור כו' ה"ה נתערב בדם בכור חבירו:

ד"ה מתן ד' א' כגון דם עולה כו' משמע מפרש"י דוקא אם נתערב מדם עולה אבל אם נתערב בדם חטאת דנמי מתן ד' אין להם תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה וסוגיא זו הובא במסכת עירובין ד"ק ע"א ושם פרש"י דמיירי שנתערבו בדם חטאת וטעמא דר"א משום דאתי עשה ונתן על קרנות ודחי לא תעשה דבל תוסיף ואפשר משום ר"י פרש"י הכי כמו שכתבו תוספת עיין שם:

ד"ה רבי אלעזר אומר יזה שתי הזאות כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא רבנן כו' כדתנן במתניתין כו' כ"כ לתרץ קושיית תוספת דהמ"ל אין בילה כו' מ"ה כתב רש"י דמוכח ממתני' דקסברי יש בילה בא"ד סמכינן אבילה ואמרינן כו' כצ"ל בא"ד טפה מזה שלא יהא בה מחבירו כו' כצ"ל:

בא"ד הכשירו הזאה כו' כצ"ל והד"א ד"ה אמר ר"ל כו' ומצטרף להזאות כו' כצ"ל:

ד"ה הכא במאי כו' פסולים נקט לה ויש בילה גרסינן בדריש כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה רב אשי כו' כלישנא דאחת באחת כו' כצ"ל. ד"ה הזאת כ"ש כו' דשמא אין כו' כצ"ל בא"ד והזאה אין צריכה שיעור הס"ד וכצ"ל ד"ה והזאה מחצה כו' תערובות פסול מכשיר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר לו ר"א כו' דע"ט ע"ב ושייך לכאן ור"א שהשיבו לפי דבריו של ר"י כו' דבריהם אינם מובנים לי דהשתא דאתו להכי שהשיבו לפי דבריו מי הכריחו לזה דמשום הכי לא ס"ד דר"א לו ר"י מכל תוסיף משום רואה אני דילמא משום הכי לא ס"ד דר"א משום דר"א ס"ל דאתי עשה דכתיב גבי עולה וזרקו על המזבח סביב דילפינן לעיל דף נ"ג ע"ב מיניה דעולה טעונה ב' מתנות, שהן ד' ודחי לא תעשה דבל תוסיף ור"י ס"ל כיון דע"י פשיעה הוא בא יהיה יכול להתקיים בלא דחיות הלאו וכ"כ תוספת שם בעירובין ור"א השיבו לו לפי דבריו וצ"ע ויש ליישב בדוחק נ"ל:

ד"ה בשלמא רבנן כו' וכגון שנפלו מים כו' פי' מ"ה פסלי רבנן כיון דאין בילה אע"ג דאין צריכא שיעור לא מהני ב' הזאות משום דילמא תרוויהו מיא קאמרי:

בא"ד שלא יהא בה מחבירו כו' כצ"ל בא"ד מדקתני אלו ואלו עלו לו הס"ד וכצ"ל. פי' דמוקי לקמן כרבנן דס"ל יש בילה:

ד"ה כגון שנתערב כו' ובנדה פ"א ד"ט אמרינן כו' כצ"ל ובד"ח נרשם פ"ב ד"ב וטעות הוא בא"ד והזה הזאה ראשונה כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דבתחלת הזאה כצ"ל בא"ד דברביעית נוטלין שנים כו' פי' דברביעית בכלי א' נוטלים שנים אע"פ שאינה מגיע לכל א' כ"א חצי רביעית אלא ע"כ כיון שהיה כשיעור במנא מעיקרו משיורי טהרה מצטרפין ועיין בחולין דף ק"ז ובנזיר דף ל"חבשייאב ובגיטין שף ט"ו:

ד"ה ר"א אמר כ"ש כו' דלדבריו נמי היאך יוכל להיות כו. פי' דאי אפשר שלא יחלקו הכל שהוא לשתים לפ"ז אפי' סבר אין בילה כיון דהזאה אין צריכה שיעור לדבריו בהזאה חדא סגי דליכא למיחש דילמא מן הפסולים הן כיון דע"כ הכ"ש נחלקו לשתים. והנה הרמב"ם פי' במס' פרה דזה