צאן קדשים נט

אינו, חייב בחזה ושוק ואי משום תנופה דלא אפשר כדפריך התם הא אפשר דליקדשינהו ולפרקינהו כקושית תוספת וצ"ע נ"ל:

בא"ד אבל הכא דליכא שיעור ידעי כו' וצ"ל הא דהקשו לעיל בד"ה לוג מאי א"ל כו' דליקדש ליה קדושת דמים כו' אע"ג דאיכא שיעור ואתי למטעי א"ו דכוונתם דליקדש לוג חסר פורתא תחלה ואח"כ ימלא ויקדיש הך פורתא נ"ל:

ד"ה מאן תנא כו' לייתי אשם וליתנא כו' כצ"ל. אבל דבריהם אינם מובנים לי היכא משמע מהתם דאי אשתכח בן שתי שנים דליתא ליה תקנתא והא דמוקי התם דאישתכח בן שנה משום דקתני אם נמצא זכרים יקריבו עולות ופריך ואימא אשם ועל זה משני דאישתכח בן שנה אבל באמת אם היה בן שתי שנים דאיתא לי' תקנתא כר"א ויש ליישב בדוחק נ"ל:

ד"ה ורבנן תרתי כו' באות מצה המעלה מכולן כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מידי דהוה אבשר חטאת כו' אע"ג דרבנן לא דרשי בם בהם א"כ בעל מום לא חזי ודמי לרובע ונרבע כדפריך לר"א לעיל מ"מ חזי טפי מרובע ונרבע היכא דעבר מום דרבנן מודי בזה לאפוקי רובע ונרבע דלא חזו כלל ולר"א עדיפי' משני וק"ל נ"ל:

רש"י ד"ה איברי כו' מום הס"ד:

ד"ה לא נחלקו כו'. שייך לעיל סוף ד"ה מידי דהוי כו':

תוס' ד"ה הכא בדוקין כו' ולדידהו לא כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו אכתי קשה כו' ועיין לעיל דף ל"ה ע"ב בתוספת ד"ה אלא כו' דכתבו דשאר מומין מדרבנן פסלי:

ד"ה אי הכי כו' תימא דלישני כו'. ונלע"ד דלאו תמיה היא כלל בשלמא לבסוף משני שפיר לדבריהם קאמר בחד סברא דלדידיה רחמנא אכשריה ע"י תערובות לדידכו אודו לי מיהא דאמרינן רואה אבל כאן היאך מצי לשנות לדבריהם קאמר לדידי אפי' בעינייהו יקרבו בלא רואה לדידכו אודו לי מיהא רואה לפ"ז הקושיא במקומה עומד דה"ל לאשמעינן בעינייהו ורואה קאמר לדבריהם נ"ל ודוק. ד"ה הא עבר מום כו' אינו נראה הס"ד ואח"כ ד"ה ורבנן בם בהם כו' ודרשינן לר"י חדא דרשה כו'. פי' דמבם דרש דמום עובר ירצו ומבהם דריש דשאר דחוין ידחו ומה"י דבהם דריש דע"י תערובות ירצו:

בא"ד ואין לחוש בכך דהכי נמי לעיל דע"ד ובפרק בתרא דמנחות כר"א כו' כצ"ל. פי' אע"ג דר"א שמותי הוא כמו שכתבו תוספת לעיל דף ע"ו ע"ב ד"ה ואי קודם כו' ומה שנרשם בדפוס חדש דף ח' טעות הוא שהיה סובר דהוא בפרק ב' והוא בפרק בתרא דק"ו רע"ב עיין שם בא"ד שעלו דירדו כו' אי לאו דשריא כו' וכיון דאחמור כו' ליתא לן למישרי ע"י ביטולו כו' כצ"ל בא"ד דדריש התם מה' דבהם כו' כצ"ל:

בא"ד והכי דריש כו' כצ"ל. בא"ד ועבר מומם מה' דבהם כו' כצ"ל:

ד"ה אודי לי כו' מדמצריך קרא כו'. פי' דמשמע אי לאו קרא הוה מדמינן בעלת מום לרובע ונרבע ולא לבשר חטאת כיון דלא חזו וכיון דלרבנן דאוקמי האי קרא למום עובר לפ"ז מסתבר לומר דבעלת מום כרובע ונרבע דמי ולא לבשר חטאת ומאי קאמר אודי לי מיהת כו' ועיין בתוספת דיומא דף נ"ו ע"ב ד"ה ר"י:

ד"ה בדם בהמה כו' דבנזיר פ"ד משמע כו' כצ"ל:

בא"ד דמביא קרבן דקא סבר כו' כצ"ל ד"ה רואין אותו כו' משום דאין עולין מבטלין זא"ז כו' כצ"ל בא"ד דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כו' כצ"ל:

בא"ד ביותר מפי החביות כו'. פי' שהיה מערה מן המזרק דנפיש עמודיה:

בא"ד שמערה דם הפר שבכלי זה ודם השעיר שבכלי זה משניהם יחד כו' כצ"ל. דף ע"ח ע"א גמרא אמר ר' לקיש הפיגול כו' גירסת מ"ו הב"ז ועיין בתוספת דנדה דף מ"ו ע"ב ד"ה ר"י כו' ובתוספות דיבמות דף ק"א ע"א ד"ה הכא כו' דמבואר שם דגירסא נכונה היא:

רש"י ד"ה אם לא נמלך כו' אפי' לת"ק כו' כצ"ל ד"ה שבללן כו' מזה ונתן כו' כצ"ל ד"ה אי אפשר כו' ונמצא שאין באותו מין כשיעור כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג עשה כו' מצה בפסח ואי ונתן כו' הד"א:

תוס' ד"ה ר"י אומר כו' דלא כר' חייא כו' פי' ה"נ בדם חולין שאין יכול להיות קדשים וקדשים יכול להיות חולין היכא דלן לילה ולר"ח דאזל בתר מבטל אפילו מין במינו בטיל עיין ברש"י במנחות דף כ"ג ע"ב לעולם כו':

ד"ה הפיגול והנותר כו' שאין באותו מין כשיעור כו' כצ"ל:

בא"ד הכה את זה כו'. עיין ביבמות דף ק"א ע"א ומה שנרשם בדפוס חדש סנהדרין טעות הוא:

בא"ד יחד בחתיכה אחת כו'. פי' ממין א' וה"ה ב' זיתים פיגול וזית טמא או איפכא בא"ד שמא זו היא חתיכה כו'. פי' החתיכה שאוכל והוי התראת הפק:

בא"ד אל תאכל פיגול כבראשונה כו'. אע"ג דלא התרה אלא על האחד כיון דהתרה בו ב' פעמים ולאחר גמר הדבר ידעינן ביה ודאי שעבר על חד התראה או באכילה ראשונה או באכילה שנייה הוי התראת ספק אבל אם התרה בו בשניה על נותר כיון דלאחר גמר הדבר לא ידעינן שעבר על מה שהותרה דשמא אותו שהותרה נתבטל אפילו למ"ד שמה התראה פטור כדכתבו לעיל:

בא"ד דלמאן דאמר לאו כו' כצ"ל בא"ד ברוך נראה לפרש כו' נ"ל דהר' ברוך קשה לו על תירוץ זה כיון דבהתראה שניה נמי התרה בו משום פיגול ועוסק כל שעה באכילה הוי כמו בעל חמש אלמנות כדלקמן כיון דלא חור מהתראה ראשונה מ"ה מפרש בע"א בא"ד ובללן בקערה אחת ואכלן כו' פי' דאותן ד' זיתים בללן בקערה אחת אבל אם היה כולל כל הששה זיתים והוי ד' זיתים מאיסור א' וב' זיתים מאיסור שני ונתבטל האיסור השני ולא הוי התראת ספק. בא"ד נאכל בשתי פעמים כו'. פי' דבכל פעם אכל זית מאיסור בעין וב' זיתים מהבלולה וכשהתרה בו משום פיגול איכא לספוקי שמא היה בב' זיתים דהבלולה הנותר הרוב ונתבטל הפיגול שבהם ונקרא נותר, ונתבטל הזית דפיגול בעין ובהתראה שניה איכא לספוקי איפכא אע"ג דלאחר גמר הדבר לא ידעינן ודאי שעבר בשעת התראה דכבר נתבטל מ"ה דייק דאיסורים מבטלים זה את זה לפטור מטעם התראת ספק משמע דלמ"ד שמה התראה לא היה מבטלים זא"ז נ"ל ודוק:

ד"ה מתיב רבא כו' תימא דלא מקשה כו' ודבריהם אינם מובנים לי דלמא ר"ל באמת ס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא והא דילפינן בפסחים דף ל"ו מנזיר משרת ליתן טעם כעיקר ס"ל דאסמכתא בעלמא הוא וכ"כ רש"י בחולין דף צ"ח ע"ב. והובא לקמן בתוספת דף ע"ט ע"א ד"ה אמור רבנן כו' מ"ה מקשה מהך ברייתא נ"ל:

ד"ה אלא מין כו' ההוא דבתר כו' כצ"ל בא"ד לההיא דתבלה כו' כצ"ל. ועיין שם בתוספת ד"ה אלא למ"ד כו' דמיישב קושיא זו ע"ב רש"י ד"ה ונשער מין כו' אלו היה מין ושאינו מינו היה יש כו' כצ"ל:

ד"ה רבי יהודא כו' לכולה משני דליטמא שיש בו יין לבן או חלב שאין מראיהן ניכר בתוך המים והטבילו וקאמר ר"י רואין אותו כאלו הוא יין אדום והואיל ואלו כו' הד"א וכצ"ל. ואח"כ ד"ה תנאי היה כו' קיימינן הס"ד. ואח"כ ד"ה והטבילו ולא שפך, כו' טהור הס"ד. ואח"כ ד"ה דלי שהוא מלא כו' כצ"ל ותיבת כאלו הוא יין אדום יש למחוק וכ"מ בס"י:

ד"ה כאלו לא טבל כו' מלא מי רגלים כו' לפ"ז יש לגרוס בפנים ג"כ מלא מי רגלים ד"ה מלא מי חטאת כו' לא בטלין אלא ברובא עד שירבו המים כו' הד"א:

ד"ה וקאמר כו' דסגי ליה למבטל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ונשער כו' ושאינו מינו היה כו' כצ"ל:

בא"ד נמי לא נבטיל כו' כצ"ל:

בא"ד הג"ה ואע"פ שלא הזכיר בקונטרס אין לפרש שמקשה כו' כצ"ל. פי' אע"פ שלא הזכיר בפרש"י מין במינו בטל מן התורה מ"מ אין לפרש דקושי' קאי מדרבנן נ"ל וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרינא ושיבוש הוא וכן מצאתי בס"י:

ד"ה לא רואין כו' כמו שהמים פסולין כו' כצ"ל ד"ה דלי שיש בו יין כו' ונחית וטביל הס"ד:

ד"ה הולכין אחר הרוב ואם לא היה חציו יין כיון כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דהכא מיירי בחמרא מזיגא כו' פי' שהיה מתחלה בדלי חמרא מזיגא מ"ה כשרבו המים אח"כ בטל ממנו שם יין:

בא"ד והתמד שהחמיץ הס"ד וכצ"ל. ועיין ברש"י יבמות דף פ"ב ע"ב ד"ה דלי שהוא מלא כו' נתערבו במים רואין אותן כאלו הן יין נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאלו הן יין במים אם בטל כו' כצ"ל. ועיין בר"ש מס' טהרות פ"ד שמביא תוס':

בא"ד וגם שווין בחזותא וקתני כו' כצ"ל בא"ד אע"ג דחשיבי ליה קצת מין במינו כו' פי' דקשה לתוספת השתא דכתבו דהתם מין בשאינו מינו הוא לפ"ז מאי פריך לעיל מר"י ועוד תניא ר"י אומר כו' דלמא כי איתא ליה לר"י רואין במין בשאינו מינו אבל מין במינו ברובא מ"ה כתבו דחשיבי ליה קצת מין במינו כיון דשוין בחזותא:

בא"ד לא יתכן ליישב הא דנקט מלא כו' פי' בשלמא לפרש"י נקט מלא איידי דנקט גבי מי רגלים מלא אבל לפירוש התוספת דגורסים כאלו הן יין ואם בטל מראיהן טהורים ולא משום השקה לפ"ז אין נפקותא במי רגלים במלא ולמה נקט מלא במי רוקין:

בא"ד וי"ל בשביל המיעוט שלא יתבטל אמרינן רואין המיעוט או