צאן קדשים נח

היא דביאה במקצת לא שמה ביאה ולמ"ד דלא בעינן ראשו ורובו ס"ל דביאה במקצת שמה ביאה אפילו לעייל ידיה אי אפשר:

בא"ד א"כ יכול לסמוך אבראי כו' כצ"ל:

דף ע"ה ע"א רש"י ד"ה ארבע מתנות שתי מתנות כו' כצ"ל. פי' אפילו נתערבה עולה בעולה אפ"ה שפיר קאמר ד' מתנות דהיינו שתים שהן ד'. ואח"כ ד"ה ה"ג ואם נתן כו' כצ"ל:

ד"ה אבל בבלול שני כו' קודם סמיכה לא יצא הס"ד וכצ"ל:

ואח"כ ד"ה לדברי ר"א לגבי חטאת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואם נתן כו'. פי' בקונטרס כו'. בספרים שלפנינו ליתא בדברי רש"י:

ע"ב גמרא איכא שעיר נשיא אשם נמי איכא שעיר נשיא האי שיער כו' כצ"ל. פי' דפריך חטאת ועולה נמי אין יכולין להתערב דחטאת נקבה ועולה זכר ומשני איכא שעיר נשיא דחטאת וזכר כמו עולה ופריך אשם נמי יכול להתערב עם חטאת שעיר נשיא ומשני האי שיער כו':

שם איכא נזיר ואשם מצורע כו'. פי' דבאשם נזיר ואשם מצורע כתיב כבש וסתם כבש בן שנתו כמו פסח:

רש"י ד"ה והזאה מחצה כו' כל שהוא דמטהרת מיהו אין עמה תערובת פסול אלא אפילו יש עמה תערובת פסול כשרה ומחצה לאו דוקא דהא ליכא שיעורא וקס"ד ה"ה למתן דמים הס"ד ואח"כ ד"ה ונתינת כו' כצ"ל:

ד"ה ומה אלו כו' וליעבד הס"ד. ואח"כ ד"ה שהתפיסו כו' כצ"ל:

ד"ה כחמור שבהן כו' כצ"ל:

ד"ה לבית הפסול שממעט כו' פי' שאם יוותר משניהם שום דבר ממחרת היום ישרף כמו אשם ואפשר שהנותר יהיה משלמים ושלמים נאכלים לב' ימים ולילה אחת:

תוס' ד"ה בכור כו' ואלו קדשים כל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהן עדיין כו' כצ"ל:

ד"ה התפיס כו' דתנן כל הקדשים כו' כצ"ל:

בא"ד חוץ מן הבכור והמעשר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הפדו לי כו' דאפי' בהך פדיון כו' כצ"ל. פי' דלא הוי פדיון כלל וסוגיא דשמעתא משמע דאין שומעין לו לענין ליגזוז וליעבד אבל פדיון הוי:

בא"ד אי נמי הוה אמינא דנפיק לחולין כו' כצ"ל:

ד"ה דהאי צמר כו' משום דאמרי דיכרא כו' כצ"ל:

ד"ה איכא בן שנה כו' והא דאמרינן בפרק שני כו' כצ"ל:

בא"ד חטאת היא ומשני חטאת בת שנתה כו' כצ"ל:

ד"ה שביעית כו'. וא"ת תרומה קודם לפסח יהא אסור כו' כצ"ל:

דף ע"ו ע"א גמרא דברי ר' שמעון כו' כצ"ל:

שם תרומה בכסף מעשר מפני כו' כצ"ל:

שם ה"נ תרומת ירק כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכולן הכהנים כו' קדשים קאי הס"ד:

ד"ה לשנות באכילתן כגון כו' דאמר קרא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה לבית הפסול כו' בזמן השביעית הס"ד פי' ולא יכול לאכול אלא עד זמן הביעור:

ד"ה שחיטתה בצפון כו' חזה ושוק כחומר שלמים והא הכא דילמא כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה אין לוקחין כו' בסדר המשנה באכילתו כו' כצ"ל. פי' דגרסי' באכילתו בוי"ו ולא באכילתה בה"א משמע דקאי אמעשר ולא אתרומה ד"ה למחרת מביא כו' אוכל בקדשים לאחר ששים כו' כצ"ל:

בא"ד צא מנה שבעה הזה ושנה וגלח כו' כצ"ל פי' כדין נזיר טמא:

בא"ד מנה שבעה והזה ושנה ומבקש כו' כצ"ל:

בא"ד אלא על הדמים. פי' עד שיזרוק הדם עליו דשלש בהמות כו' כצ"ל בא"ד ועל אחת מהן יכול לגלח כו'. פי' על זריקת דמים של אחת מהן בא"ד ומביא שני ציפורי דרור כדין כו' כצ"ל בא"ד של טומאה שחטאתו מעכבת כו' כצ"ל בא"ד טומאה אסור לגלח כו' כצ"ל בא"ד עד תגלחת שניה שיעשה כו' כצ"ל בא"ד כדרך שהמצורעים מגלחים ואחר גילח זה כתוב בתוספתא ומביא עולת בהמה ומתנה עליה כו' ונראה כו' כצ"ל:

בא"ד וחטאת ושלמים משהא עד סוף כו' כצ"ל פי' דעולה יכול להביא הן בתגלחת ראשונה הן בשניה אבל חטאת ושלמים א"י להביא דאין מביאין חטאת בהמה על הספק ושלמים משום תנופה כדלעיל ומה שאוכל בקדשים לאחר ששים אע"ג דעדיין בספק טמא מת משום דאין אסור בקדשים אלא בטומאה שיוצא עליו מגופו:

בא"ד שתגלחת זו של עכשיו אינו כלום כו'. פי' שאינה צריכה לא לנזירות ולא לצרעתו כ"א הראשונה היתה של נזירות טהרה:

בא"ד ספיקו ומגלח כו' כצ"ל בא"ד עולין לו לימי צרעתו כו' כצ"ל:

בא"ד כיצד יעשה לדברי ב"ז כו' פי' לר"י דמצריך התם לבקש א' מן השוק כו' מותרים לשתות יין ולטמא למתים תכף אחר ל' ועיין שם ברש"י בנזיר דף ל"ט ע"ב:

בא"ד ואפי' לסוף שלשים אינו יכול לגלח כו' כצ"ל:

בא"ד כל זה וסופר שלשים כו' כצ"ל:

בא"ד שלמים ודאי ועולת כו' כצ"ל הכלל בקיצור צריך ד' תגלחת שנים במצורע ושנים בנזיר ובכל פעם אין יכול לגלח פחות מל' יום הרי ק"ך ימים ובל' ראשונים איכא כולהו חששות דשמא נזיר טהור או טמא ושמא מצורע ובל' שניה נפל ספק אחד ובל' ג' נפל ספק ב' וכן כולם בא"ד ע"ב זו חטאת בהמה שהרי כו' כצ"ל בא"ד אבל נזיר ודאי לא היה כו' כצ"ל בא"ד ועוד א"כ בשלמים כו' פי' אם איתא דברייתא מיירי בספק שאינו נזיר כלל עכשיו רק מקודם היה א"כ גם השלמים באין מספק ה"ל למיתני דבשלמי נדבה חזה ושוק לכהנים ובשלמי נזיר אף הזרוע בשלה בא"ד כאותו ענין וכאותה שטה שאמרנו כו' כצ"ל:

בא"ד כאותה של סוף ל' וכאותו תנאי כו' כצ"ל בא"ד בשניה ולבסוף ג' שנים כשלישית ולסוף ד' כרביעית כו' כצ"ל בא"ד ומיד כשבא לפנינו מגלח כו' כצ"ל בא"ד מכניס ידו לבהונות כו' פי' ואוכל בקדשים בו ביום:

בא"ד ששים ושבע לפי שעה כו'. פי' דימנה ל' ויום שמיני עולה לו וביום ל' ואחד יגלח כדין כל נזיר ושמא נזיר טמא הוא וסותר ימי ספורו וצריך למנות עוד ל' וביום ל' ואחד יתגלח תגלחת נזיר טהור והיינו ששים ושבעה בא"ד לאחר שבעים וארבעה יום טמא בוודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמנה ימים שותה ביין כו' כצ"ל. והשאר צריך למחוק ועיין שם בנזיר בתוספת ד"ה זה כלל כו':

ע"ב רש"י ד"ה ובעי מקמץ כו' מקרבן מנחה קרבן כו'. פי' דהמ"ל כי תקריב מנחה קרבן ל"ל כו':

בא"ד שמן כמנחה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה דילמא נדבה כו' מעייל מדי מינייהו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אשם זו כו' את כל דמו של פר כו' כצ"ל:

ד"ה וסמיכה כו' דשלמים בעי סמיכה גמורה כו' כצ"ל:

בא"ד דבין אשם מצורע בין כו' כצ"ל. פי' דשאר אשמות אינם טעונים נסכים ועיין בפ' ש"מ ד"צ ע"ב. ד"ה לוג מאי כו' דהשתא נמי דמייתי פורתא להשלים הלוג מקדיש ליה כו' כצ"ל:

בא"ד מה שיכול הס"ד וכצ"ל. והך ותימא לי כו' שייך בסוף ד"ה דפריק ליה כו' וקאי על תירוץ אי נמי עיין לקמן:

ד"ה ואי קודם כו' והנך הזאות נמי בשמן כהקטרה במזבח כו' כצ"ל:

בא"ד עצים כמאן דנקט דמדי לשם כו' כצ"ל:

בא"ד לפ' כן משום כו' כצ"ל בא"ד שממנו לאישי' וקשה אי שייכות כו' כצ"ל:

בא"ד וע"ק לימא דיהיב כו' פי' לפרש"י דאפי' בהזאות שייך כל שממנו לאישים דה"ה בבל תקטירו ומהזאות פריך דעובר על לאו בל תקטירו וצריך לאוקמי כר"א דמסיק להו לשם מים אע"ג דשמותי הוא מ"ה הקשו דלוקמי הכי דיהיב מתן ז' ברישא והדר ממלא ליה וקומץ ומשני דמהקטרת קומץ ממש פריך דעובר על בל תקטירו אע"ג דמקטיר קודם מתן שבע עובר על בל תקטירו ומכ"ש אם היה מקטיר אחר מתן ז' דהיה עובר על בל תקטירו וצריך לאוקמי כר"א דמסיק לשם מים אע"ג דשמותי הוא דאין לה תקנה אחרת והמקשן דפריך לעיל אי לאחר מתן ז' כו' הוה מצי למיפרך נמי דעובר על בל תקטירו אלא דבלאו הכי פריך שפיר אבל רש"י אזל לשיטתיה דמהזאות פריך והא דלא אוקמי דיהיב מתן ז' ברישא מתרץ בע"א לקמן בד"ה אי פסול כו' ומ"ו הב"ז מפרש בע"א בא"ד כמו דמקטיר בשר חטאת העוף קודם כו' כצ"ל בא"ד ובלאו הכי פריך שפיר הס"ד. ואח"כ ד"ה דפריק לה תימא והא כו' כצ"ל:

בא"ד קדושת דמים כדמסיק ותימא לי היאך נותן מתן שבע כו' עד לאיבוד שמן הקודש הס"ד וכצ"ל:

דף ע"ז ע"א רש"י ד"ה לריח ניחוח כו' המקרא העליון כו' כצ"ל:

בא"ד מן הדבש ושתי הלחם כו' כצ"ל:

ד"ה דפריק ליה כו' והלוג נדבה כו' כצ"ל ד"ה ורבי אליעזר להכי כתיב אותם לרבות שאור ודבש ולמעוטי שיריים כו' כצ"ל:

ד"ה ורבנן תרתי כו' בההיא קרא קאי וכי היכי כו' כצ"ל ד"ה מתני' דקתני דבבשר חטאת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וחולין ממילא כו' ולימא אי הך דקיימא תודה כו' כצ"ל:

בא"ד דקרא קדרש וזה לא חייבה תורה כו' כצ"ל. פי' דמקרא דוזה משפט וגו' קדרש דתורה לא חייבה חולין בחזה ושוק דלקדשינהו ולפרקינהו. אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון דמסיק התם דוזה אפשר לאוקמא לדרשה אחריתא כדר' חסדא עיין שם לפ"ז מנ"ל דחולין