צאן קדשים נו

ד"ה שהשור כו' וז"ל דשור ולא אדם איצטרך לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה עכ"ל דמשמע נמי דמת גוי מותר בהנאה עכ"ל אפשר לומר דזה כתבו נמי להך סברא דילפינן מת מעגלה ערופה ועגלה ערופה מדכתיב כפרה כקדשים מ"ה כתבו דמת גוי לא הוי כקדשים לאסור בהנאה מכח סברא בעלמא אבל לפי מאי דמסקו בקדושין דלאו דרשא היה ועיקר דרשא דעגלה ערופה משום דכתיב שם דרש שם תהא קבורתם ולא משום קדשים וכיון דילפינן מת מעגלה ערופה מהיכא תיתא לחלק בין ישראל ובין מת גוי כנ"ל ברור כשמש והא דמביא ראיה מדוד שקודש למיכל במאה ערלות פלישתים ואמרם בסנהדרין די"ט ע"ב דדוד סבר דחזי לכלבא ושונרא ואם איתא דמת גוי אסור בהנאה א"כ לא שרי ליתן לכלבא ושונרא ולא הוי ש"פ והפלשתים נהרגו כדמתרגם תרגום יונתן וקטל דוד עכ"ל ולענ"ד נמי לאו ראיה היא דאפשר דחתך הערלות קודם שהרגם ואח"כ הרגם אבל לאחר מיתה אסורים בהנאה נ"ל:

ד"ה לשם מי שהוא פי' בקונטרס כשיקרבנו יאמר כו' כצ"ל:

דף עב ע"א גמרא אימא אע"ג, דאיסורי הנאה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה צריכי כו' ברובא ולימא נקרבו כו' הדיא:

ד"ה כל שדרכו כו' דלא בטלי כדמשמע בסמוך בהך כו' כצ"ל:

בא"ד דהא בהמות נמי הרבה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא למ"ד כו' בלא מניין והני כו' כצ"ל:

ד"ה תילתין מין תבלין וחשובים מאד שאף טעם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וליבטלו ברובא כו' דטעמא דבריה הוי משום מפרש דהוי כאלו פירש הכתוב שלא תאכל בין גדול כו' כצ"ל:

בא"ד והרי מפרש פירוש שאמר שבועה שלא אוכל כל שהוא ומשני כו' כצ"ל:

בא"ד דלא דמי למפרש כו'. פי' דלא תאכל טבל כתיב ולא כתיב לא תאכל חטה:

ד"ה אלא למ"ד כו' מפני האורחים כדאמרי' בפרק ג"ה כו' כצ"ל:

בא"ד דמשמע אפילו חטאת העוף כו' ועיין ביבמות דפ"א ע"ב ד"ה רבי יוחנן כו' דתירצו שם בע"א:

בא"ד דעבודות אלילים כששה דברים כו' כצ"ל:

בא"ד צורת ציפור בבגד מעשה כו' כצ"ל בא"ד ויש עוד אחרים משיער היתר כו' פי' דאל"כ ה"ל למשלפינהו לשער נזיר אלא ע"כ שיש עוד אחרים משל היתר ואי אפשר למשלפינהו ועיין שם בתמורה דל"ד ע"א בא"ד זה לזה שכולן שוין כו' כצ"ל בא"ד בשל חולין דקאמר התם כו' כצ"ל:

בא"ד לאו דוקא טהורה בשל חולין דה"ה טמאה כו' כצ"ל פי' כיון דטעמא דאי היתה בטילה היתה ראויה להתכבד אע"ג דאיסורי הנאה ניהו לא בטלה לפ"ז ה"ה טמאה בשל חולין:

בא"ד דר' יוחנן ור"ל איתפלגון כו' כצ"ל:

בא"ד וחד אמר כל הדברים מקדשין כו' כצ"ל בא"ד שנינו ומסתברא דאותם י' דברים כו' כצ"ל:

בא"ד תרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג מלא הסיט כו' כצ"ל:

בא"ד קאמר עלה בירושלמי דאית תנא דתנא במשנה דברי ר"מ ואית דלא תני כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא שהיו ר"מ אומר את שדרכו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כל הראוי כו' ערלה מה שהוא מין אילן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה נתערבו באחרות כו' ר"ת לא גרס בשום מקום כו' כצ"ל:

בא"ד ולא משכח כו' כצ"ל בא"ד שאוסר אפי' בשאר כו' כצ"ל בא"ד דוקא רימוני בדן שהם את שדרכו למנות כו' כצ"ל:

בא"ד דאמר ר' יוחנן והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה משום דהוי כל שדרכו למנות ומשני ואנן את שדרכו בעינן אלא ודאי דבשאר מילי לא אסר ר"י ספק ספיקא והש"ס דמוקי כו' כצ"ל:

בא"ד ובענין זה צריך לפרש הך ברייתא דבסמוך דקתני כוס כו' כצ"ל:

בא"ד הא בפירש אחד כו' כצ"ל:

בא"ד לאו דוקא מדתנן במס' כו' כצ"ל:

בא"ד פירש דמסתמא באים מבין הכותים כו' כצ"ל פי' באדן וגבע שני מקומות של כותים הם וניכרים היה הרימונים וחציר של מקומות הללו משאר מקומות דמשמע מאותו משנה בהדיא דאין חלוק לר"י רימוני באדן משאר רימונים אלא לאותו מילתא:

בא"ד אפילו כל שדרכו לא חשיבי לר"מ דלא תיקשי דר"מ אדר"מ כו' כצ"ל. פי' כיון דלר"ל כל שדרכו למנות שנינו ובמשנה דכלים קאמר דלא מקדשי אלא רימוני באדן חשיבי כל ש"רכו ע"כ לר"מ שאר רימוני אפי' כל שדרכו לא חשיבי:

ד"ה כולן ידלקו כו' וכוותי' פסקינא הלכתא התם מיהו ר"ש פירש שם דה"ה כו' כצ"ל:

בא"ד שני ע"י ד' זוזי כו' כצ"ל. פי' דקאמר ר"א להאי גברא שקול ד' זוזי ושדי בנהרא ונשתרי לך:

ד"ה אף ככרות כו' שאני לחם הפנים דסמיד' טפי כו'. פי' דסולת נקיה טפי משאר סולת חשיב טפי ראוי להתכבד ובתוספת פ' הערל דפ"א ע"ב ובר"ש מס' ערלה גריס דחמיר טפי ואפשר לומר משום קדושת לחם הפנים חמיר טפי להיות ראוי להתכבד:

דף עג ע"א גמרא ונימשוך חד חד מינייהו וניקרב ונימ' כו' כצ"ל:

רש"י דיה כל דבר כו' שדרכו לימנות כלל כו' פי' שמונין דרך כלל:

ד"ה שדרסה כו' זו בזו ונעשית כו' הד"א ד"ה ואם לאו כו' הפומין הס"ד:

ד"ה ונמשך חד חד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ר"מ אומר כו' ואמאי תני כל שדרכו כו'. פי' הא בדרבנן אין אוסר כל שדרכו:

בא"ד לא בטלה קדושת הארץ והכא ר"י דליטרא קציעות בטלה לר' מאיר והיינו כו' כצ"ל:

בא"ד בעיגולין עולה אלמא תרומה דרבנן כו' כצ"ל:

בא"ד ור"מ דסבר כל שדרכו לא סבר כוותי' כו'. פי' לר"מ דאמר גבי חבילי תלתן כל שדרכו לא סבר כר"י דלא מקיש אלא ו' דברים:

בא"ד י"ל בדוחק דהתם בפ' הערל היינו בתרומת כו' כצ"ל:

בא"ד דבתרומת בכורים מיירי ומשום הכי נמי מדקדק כו' כצ"ל:

בא"ד קאמר ר"י דלא בטלה כו' פי' אבל קדושת הארץ בטלה:

ד"ה והתחתונות מעלות כו' דהתם אין השחורות כו' כצ"ל:

ד"ה רבי יהודא כו' בשוגג יעלו דברי ר"י פי' מדאורייתא אבל מדרבנן קניס אפי' בשוגג עיין שם:

בא"ד הא מינכרי אהדדי כו' כצ"ל בא"ד ובכל דוכתא דתרומה עולה בא' ומאה כו' כצ"ל. פי' ה"ה איסורא בלח נמי במשהו מש"ה אמרינן סלק את מינו כמי שאינו:

בא"ד דאין לח מתערב יותר כו' כצ"ל בא"ד מאה לוגין עכורי' יעלה כו' כצ"ל בא"ד דאפשר להם לעיסות תרומה וסבר לה ר"י כמ"ד כו' כצ"ל:

בא"ד וההי' דפסחים לא קשיא אפי' למ"ד בתר בטל אזלינן כו' כצ"ל פי' דלמ"ד דבתר מבטל אזלינן פשיטא דלא קשיא דמיירי בחולין מתוקנים ואי אפשר למבטל דהיינו חולין להיות כבטל אלא אפי' למ"ד בתר בטל אזלינן ואפשר לתרומה שתעשה חולין לכי סריחי דבטלה מקדושת' כמו דאמרינן התם גבי נבילה שאפשר שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאת' לגבי משקים ליכ"ל הכי דלכי סריחי אין שם משקי' עליהן וק"ל:

בא"ד בטבל שאינו טבול לתרומה כו'. פי' אלא למעשר אע"ג דהשת' לא הוי התיר' במשהו למה יאמר במשהו מ"מ איכא עוד טעמא דטבל אוסר במשהו משום דהוי דבר שיש לו מתירי' וכ"כ תוס' במס' ע"ז דע"ג ע"ב ד"ה טבל כו':

בא"ד כיון דשם טבל על שניהם כו' כצ"ל בא"ד א"נ אפי' נפל כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד יש ליישב לתירוץ קמא דר"ת דההי' דפסחים כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב דאפשר להיות כחולין כו' כצ"ל:

בא"ד בקדושתו בחולין כו' כצ"ל:

בא"ד לא נצרכה אלא לר"י כו' כצ"ל:

בא"ד שיעורו בסאתים כו' כצ"ל. פי' רביעית ציר טמא אוסר סאתים ציר טהור בא"ד ואפי' לר"ח צ"ע כו'. פי' מההיא דביצה ומההיא דדם תבוסה משמע אפי' לר"ח דאזל בתר בטל נמי דלא כר"ח ועיין בתוס' דנדה דע"א ע"ב ד"ה נ"י כו':

בא"ד לר' יוחנן דלאו אליבא כו' כצ"ל:

בא"ד דמודה ר"י דלרבנן בנותן טעם כו' כצ"ל:

בא"ד דמין במינו בטל בכל מקום כו' כצ"ל:

בא"ד ג' מחלוקות כו'. פי' רבנן ור"י ותניא כותיה דר"י:

בא"ד אמר ר' שמעון כל דבר שיש כו' כצ"ל:

בא"ד הלבן תירוץ הא דידיה הא דרביה כו' כצ"ל:

בא"ד אבל קשה דרבא כו' כצ"ל:

בא"ד דהא דאין החולין כו' כצ"ל בא"ד דהאי באחד ומאה כו' כצ"ל. פי' דביין חולין בעינא א' ומאה לבטל היין של תרומה דהוי מין במינו ובמים של חולין סגי בששים לבטל היין של תרומה דהוי מין בשאינו מינו ובמים יש ששים לבטל התרומה ואי לא אמרינן סלק את מינו דהיינו היין של חולין כאילו אינו היה נאסר הכל כיון דליכא בין הכל מאה וא' וגם ליכא במים חולין ששים נגד היין של חולין ותרומה מ"ס אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ונשאר רק המים של חולין ובמים של חולין יש ששים לבטל היין של תרומה לחוד ואע"ג דביין של תרומה יש ג"כ מים מזוג וא"כ הוה מין במינו נגד המים של חולין וצריכא מאה וא' עיין בתוס' דמנחות דכ"ב ע"ב שכתבו שם באריכות:

ע"ב גמרא אמר ליה הא כמאן דאמר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אמר רבא כו' במותר קרב דמרובה פריש איסורא הנאה כו' כנ"ל:

ד"ה אלא מעתה כו' דבכל חד אמרינן כו' כצ"ל בא"ד שהוא כשר חוזרים ומצטרפים כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני כו' דרובא נסב' כי הודי איכא למיחש דאיסורא ברובא כו' כצ"ל:

ד"ה אי מקריב כו' ניכר האיסור כל שהוא דמגו דילפינן לה דאחד דנכרי דמינכר כ"ש ושוב כו' כצ"ל. פי' הא דילפינן בכתובות דט"ו ובסנהדרין