צאן קדשים נד

תוס' ד"ה ושנסמת עינה כו' אישתרי אפי' מחוסר אבר והוה מוקמינן מכל החי כו' כצ"ל ותיבת אי נמי יש למחוק דחד תירוץ הוא ועיין בקידושין בתוספת דף כ"ד ע"ב:

ד"ה אמר רב שמאל כו'. כדפירשתי במתניתין ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם כו' כצ"ל:

בא"ד דמטמאים דירדו לר"ש דכיון דאירע פסול קודם שחיטה כמו כו' כצ"ל:

בא"ד ולא כמו שפירש הקונטרס לקמן כו' והא דלא מביאו מה שפרש"י הכא במתניתין שפסולה בקודש שבאת לעזרה בהכשרה ונפסלה אפשר משום דהתם פרש"י בהדיא לענין אין פסולו בקודש דהוה דוקא קודם ביאתו לעזרה והכא לא כתב רש"י לענין אין פסולו בקודש רק לענין פסולו בקודש:

בא"ד דנרבע בעזרה כו'. פי' דבנרבע כ"ע ל"פ אע"ג דנרבע בעזרה תרד:

בא"ד במעילה דתרד לר"ש כו' כצ"ל. פי' ושחיטת דרום נעשה פסולה בעזרה:

בא"ד דעל כרחך צריך לומר הכי למאי דבעי כו' כצ"ל. פי' לרבה דאמר שחיטת דרום תרד לר"ש ע"כ צ"ל דר"ש לאו דוקא רובע ונרבע קאמר ה"ה לענין זר במליקה וקמיצה אמרי' נמי דלאו דוקא ר"ש רובע ונרבע קאמר. והא דכתבן למאי דבעי למימר רבה ולא כתבו בפשיטות דע"כ לרבה משום דרבה לאו אליבא דהלכתא דמותיבנא התם בתיובתא מ"ה כתבו למאי דבעי למימר רבה ופירושו דס"ד למימר הכי נ"ל:

בא"ד ושמאל ולילה דאין כו' כצ"ל:

בא"ד וכן שחיטת דרום כו' ועיין לקמן דף פ"ד ע"א בתוספת ד"ה פרט לנשחטה כו' דכתבו דמשחיטת דרום אין ראיה:

בא"ד שלא לשמו דדרום נמי כו' כצ"ל בא"ד פסולי מקום ומהאי טעמא היה כו' כצ"ל פי' משוות קמץ זר לקמץ שמאל משום דזר נמי איתא ליה הכשירה בשחיטה ומ"ה יחזור:

בא"ד ולעיל פ"ב נמי מפרש כו' כצ"ל:

בא"ד ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה כו'. פי' דרבנן ס"ל דוקא אי משכחת בבהמה הכשירה לא תרד בבהמה אבל בהמה מהכשירה דעופות לא ילפינן מ"ה בהמה ב"מ תרד לרבנן:

בא"ד והא דר"י בעצמו אומר כו'. פי' לפ"ז למה לא מכשיר ר"י יוצא בדם מהאי טעמא דיוצא כשר בבמה:

בא"ד ולא באימורין שכשר בבשר כו' כצ"ל:

בא"ד ילפינן לכתחלה מהדדי או מבמה כו' כצ"ל בא"ד דאינו חושש הא דמשכח כו' כצ"ל. פי' כיון דהני ג' דמכשיר ר"ש הם בעבודות דם ס"ל לר"י דלא ילפינן עבודת דם מהכשירה דשאר עבודת דעבודות דם חמור:

בא"ד וטריפה דירד אפי' כו' כצ"ל בא"ד וגם שלא בהכשרו כו' כצ"ל:

בא"ד שאינו דוגמתו דלא אירע כו' כצ"ל בא"ד ולא כמותו בפנים כו' כצ"ל. פי' שלא מצינו כמותו כשר בפנים:

בא"ד דהא בהא תלי' כו' כצ"ל:

בא"ד הכא איכא קרא בסמוך למימר דאין כו' כצ"ל. פירש דילפינן לקמן מקרא מה שריפה כו' בא"ד אין צ"ל כפרש"י כו' כ"ה גירסת מ"ו הב"ז וכתב דבפירש"י שלפנינו ליתא לזה ע"כ נ"ל דהכי גרסי' ומלקה פסול דקאמר בסמוך אין מטמא' אין נ"ל ליפרושי לפרש בעל מום דלא כו' כצ"ל. פי' בשלמא לפרש"י אפשר לפרש דמלקה פסול היינו כהן ב"מ ושנעשה ב"מ אחר ביאתו לעזרה דהוי פסולו בקודש מ"ה אין מטמאה וה"ה דלא ירדו דהא בהא תליא אבל לפירושו דמפרש דפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש לפ"ז אי אפשר לפרש ב"מ דלא אשכחן בהן ב"מ דכשר לעבודה אפי' בבמה אלא ע"כ צריך לפרש מלקה פסול היינו או אונן כו' כצ"ל ברור ונכון:

ד"ה שחיטה כו' פ"ק הס"ד:

ד"ה ונילף מבמה כו' מיהא לזר הס"ד. וכי תימא כו' ומשני אזאת תורת העולה סמוך כו' פי' השתא דר"י סמוך אקרא פליגי בהא דר"י ס"ל דזאת תורת העולה אתי לרבוי' כל דבר שיש לו הכשר אע"ג דליתא ליה הכשר אלא בבמה ומ"ה יליף מבמה אבל ר"ש ס"ל דזאת תורת העולה אתי לרבוי' דוקא דבר שהיה פסולו בקודש דהיינו שפסולו כשר בעלמא בקודש כמו שפירשו תוספת לעיל בהג"ה ומ"ה לא יליף ר"ש ממה דהוי כחול נ"ל ברור:

ד"ה אלא לרב כו' דהא מק"ו אתי דמליקת לילה כו' היינו לתירוץ ראשון שכתבו לעיל מע"ל ד"ה מלק בשמאל כו'. אבל לתירוץ שני שכתבו דר"י מודה בעוף דלא תרד א"כ אין כאן ק"ו ולענ"ד אפשר למעבד ק"ו אף לתירוץ שני מה עבודות לילה דמחמיר ביה ר"י לשחיטה וס"ל דתרד ומטמאה אפ"ה מלק במליקה לילה וס"ל דלא תרד ולא מטמאה כ"ש הנך דלא מצינו דמחמיר ר"י הן בשחיטה הן במליקה וס"ל דלא תרד מכ"ש דלא מטמו נ"ל:

דף ס"ט ע"א גמרא בבית הבליעה המו"לק ק"ץ כו' כצ"ל:

שם קדשים בחוץ וחולין בין מבפנים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אין קידוש כו' קמיצה מזר כו' הד"א:

ד"ה הא נמי כו' כדאמרינן בפ' ב"ש כו' כצ"ל לעיל דף מ"ד ד"ה אלא תלמוד כו' כמשמעו שתהא שריפה כו' כצ"ל. פי' אם טרפה חיה למה ד"ה אי טרפה חיה כו' מדהדר ואמר ואם טרפה כו' כצ"ל בא"ד אבל יטמא מחיים ואי אינה חיה הרי בכלל נבלה ופשיטא דמטמא כמו נבלה:

תוס' ד"ה לאתויי כו' ועוד י"ל דלא דמי שוחט כו' כצ"ל:

בא"ד חייב כרת ללא ירד לומר דשוחט בהמה או עוף בחוץ דמשום שחייב כדת אם עלה לא ירד ולעולם כו' כצ"ל:

ד"ה אין קידוש כו' תימא כיון דנתקדש בכ"ש כו' דנתקדש במקדש קודם קמיצה אע"ג דאח"כ קמץ זר הוי פסולו בקודש ואמאי תרד ומשני כיון דבקמיצה שהיה תחלת עבודה לא נתקדש לא הוי פסולו בקודש:

ד"ה ואין דנין כו' ושחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טרפה בחוץ ילפינן וא"ת א"כ כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואיני מבין:

ע"ב רש"י ד"ה בהמה כו' נבלת בהמה מטמאה כו' כצ"ל:

ד"ה דבר שמכשירו כו' דאי לשחיטה בק"ו כו' אע"ג דק"ו אית ליה פירכא מה לנבלת עוף שמטמאה בבית הבליעה וכן הקשו תוספת לעיל דף נ' ע"ב אפשר לומר דרש"י ס"ל דלאו פירכא היא כיון דנבלת עוף אינה מטמאה אלא באכילה ובבית הבליעה ונבלת בהמה מטמאה במגע ובמשא אפילו שלא כדרך אכיל' נבלת בהמה חמורה וכן משמע לישנא דרש"י במתניתין דף ה' עוף כו' וכ"מ מלישנא דרש"י לעיל דף נ' ע"ב נ"ל:

ד"ה טרפה למה נאמרה ואם לא ללמדנו בא כו' כצ"ל:

בא"ד אם אכל ממנו מיד או ששחטה ואכל ממנה א"כ למה נאמרה דאי טרפה כו' כצ"ל:

ד"ה הרי נבלה כו' הרי היא משעה שנטרפה כו' כצ"ל ד"ה אלא להביא כו' לאשמעינן טרפה חיה ואינו בכלל נבלה כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מגיהה אינו חיה ואיני יודע טעמו לשבש הגירסא:

בא"ד אפי' אינו אבר עם הגידים ועצמות כו' כצ"ל פי' דאם היה אבר שלם עם גידים ועצמות בלא"ה מטמא משום אבר מן החי אבל בשר בלא גידים ועצמות אינו מטמא משום אבר מן החי ומטמא משום טרפה ועיין בחולין דף קכ"ח ע"ב נ"ל:

בא"ד משום נבלה הס"ד:

ד"ה טרפה למה כו' נבלה משעה שנטרפה אלא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ר"י אומר כו' ולא דרשינן כו'. פי' אמאי קאמר דלא איצטרך לאשמעינן דחלב טרפה טהור הא איצטרך דלא תימא מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה החלב טהור יצא טרפה כי היכא דדרש ר"י גבי טומאה אלא ע"כ דלא ממעט אלא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה אבל טריפה יש במינו משום בל תאכל נבלה מ"ה לא איצטרך לאשמעינן דחלב טרפה טהור. אבל דבריהם קשה להולמן הא עיקר קושית התוספת לר"י דס"ל דאין איסור חל אאיסור אפילו נבלה גמורה לא תטמא כו' מאי מתרצו בזה כיון דר"י ממעט עוף טמא משום שאין במינו כו' ע"כ הטעם שאין במינו משום בל תאכל נבלה דלא אתי איסור נבלה וחל אאיסור טומאה משום דאין איסור חל אאיסור כמו שפרש"י שם בחולין ולפ"ז הדרא קושית התוספת לדוכתא וצ"ע ולענ"ד הקושיא יש ליישב בע"א דר"י ס"ל כמ"ד דבקדשים איסור חל אאיסור אפילו איסור קל אאיסור חמור כדאמרינן בכריתות דף כ"ג ע"ב נ"ל:

בלא רוב בשר לא כו' כצ"ל. פי' בלא רוב בשר לא הוי נבלה אלא טריפה והמליקה היה סי' א' ומפרקת בלא רוב בשר כדמשני בחולין והוי טרפה ואי מטמאה מחיים היה מטמאה לכהן:

בא"ד וכי מתה עומד ומולק כו' כצ"ל. דף ע' ע"א גמרא אינו מטמא אף טרפה אינה מטמאה ועוד כו' כצ"ל שם אמרת טיהר מכלל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה האי נמי כו' דהא כתיב ואכל לא תאכלוהו כו' כצ"ל. ד"ה אלא האי כו' אסור כו' קמ"ל כו' כצ"ל ד"ה ועוד כו' כתב ואכל כו' הד"א ד"ה אי הכי כו' עוף טרפה שמתה כו' כצ"ל:

ד"ה ועוד גבי בהמה מי איכא כו' הד"א ד"ה חד לא יאכל נבלה וטרפם לטמאה בה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הכתוב מדבר כו' נבלות הס"ד:

ד"ה ה"ג בת"כ או כלך כו' כצ"ל בא"ד כדאמרן הס"ד:

תוס' ד"ה מה טמאה כו' חיה תוכיח. לפ"ז יש להקשות מאי פריך בסמוך מי איכא למילף טרפה מטמאה טמאה לא היתה לה שעת הכושר כו' נימא שיח שהיתה לה שעת הכושר וצ"ע ויש ליישב בדוחק:

ד"ה יבא איסור נבלה כו'. תימא למאן דאיתא ליה כו'. ועיין בתוספת דמכות די"ו ע"ב ד"ה ריסק כו' דכתבו דאיסור נבלה חל אאיסור חלב אפילו למאן דליתא ליה איסור חל אאיסור כלל לפ"ז לא קשיא מידי עיין שם:

ד"ה ואי אשמעי' כו' ושם פרשתי הס"ד וכצ"ל פי' שם פירשו הק"ו בע"א ומתרצו קושיא זו ומ"ו הב"ז כתב דכוונת התוספת מה שפרש"י שם דלפי האמת טרפה משום חסרון וליכא ק"ו ול"נ דתוספת דחו שם פרש"י: