צאן קדשים נב

ד"ה שירי הדם דכתב כו' נראה כו' כצ"ל:

בא"ד קרן מערבית דרומית הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מפני שקרובה כו' ואין לומר משום דכל דמים טעונין קרן דהא אמר כו'. דבריהם קשה להולמן חדא היכא ס"ד דלאו כל דמים טעוני' קרן דהא קרן ורבוע יסוד מעכבין וכן הקשו תוס' לעיל דס"א ע"א ד"ה מודה ר"י כו' ועוד היכ' דייקי מדפריך נישקליה ונשפוך אדוכתיה ואי כל דמיה טעוני' קרן מאי קשיא ליה הא לעיל פריך אליבא דס"ד דר"י ס"ל דקידש הרצפה אפי' לדמים לזריקה ואינם טעונים קרן ונ"ל דהכי גרסינן מבית הדשן וי"ל משום דכל דמים טעונים קרן כדאמרי' לעיל גבי מודה ר"י בדמים דפריך נישקליה ונשפוך אדוכת' ואי אין כל דמים טעונים קרן מאי קשיא ליה הס"ד וכ"ה לס"י והכי פירושו דמשני דכל דמים אפי' של עולת העוף דלאו בזריקה אלא במיצוי אפ"ה טעונים קרן דאל"כ מאי פריך לר"י דלמא ר"י ס"ל דקידש הרצפה אפי' לדמים דהיינו לעולת העוף כיון שאינם טעונים זריקה אלא מיצוי אבל בשאר קרבנות מודה ר"י דטעונים קרן אלא ע"כ דליכא הפרש בין עולת העוף לשאר קרבנות לענין קרן ולפ"ז דייק שפיר דאי ס"ל דקידש הרצפה אפי' לענין דמים משמע לכל הקרבנות קידש הרצפה פריך שפיר נשקלי' ונשפך אדוכתיה ודוק ומ"ו הב"ז דייק בדיבור זה ונכנס בדוחק לפרשו ע"ש:

ד"ה יותר מל' אמות כו' כצ"ל:

בא"ד במערב דא"כ כשהיה כו' כצ"ל. פי' אם לא היה כבש לסובב במערב גבי חטאת כסובב מקרן דרומית עד קרן מערבית דרומית היה צריך לחזור על עקיבו עד קרן דרומית מזרחית ומשם מכבש קטן לכבש גדול אלא ע"כ דגם במערב היה כבש לסובב והיה פונה מקרן מערבית דרומית מכבש קטן לכבש גדול וק"ל:

ד"ה מן המאוכל' כו' יכול עוממות הס"ד ואח"כ ד"ה צבר את הגחלים כו':

ד"ה דישון מזבח כו' שמא לא היה נבלעי' כו'. פי' דקרא לאו אניסא סמוך דשמא לא היה נבלעי' ואיצטרך לאשמעי' קרא דמועלי' בהן:

בא"ד בהדי אינך נבלעי' גבי דישון כו' כצ"ל בא"ד דחשיב ב' בית הדשנים היו שם א' למזרחו של כבש וא' למזרח של מזבח זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנים מוראת העוף ונוצה דישון כו' כצ"ל. ועיין בילקוט פ' ויקרא רמז תמ"ו. אבל תמי' לי' דביומא דכ"א כתבו תוס' שם בשם הרב פורת דה"ה דישין מזבח החיצון נבלעי' במקומן ודחי ר"ת דבריו כיון דלא חשיב ליה בהדי אינך ולמה לא מביאי ג"כ דברי ה"ר יום טוב להצדיק דברי הרב פורת כמו הכא נ"ל:

ע"ב גמרא חוץ לעולה לשלשה כו' כצ"ל. שם ואינה מבדיל ומזה מדמה כו' כצ"ל:

שם מי כתיב ימצה ימצה:

שם ומיצה הדם חוץ לזמנו או שמלק חוץ לזמנו ומיצה דם בשתיקה או שמלק ומיצה דם חוץ לזמנו זהו שקרב המתיר כצ"ל:

רש"י ד"ה מגופו כו' ומזה הס"ד:

ד"ה אוחז כו' העוף כו' כצ"ל:

בא"ד קטנה בין זרת כו' כצ"ל:

ד"ה ציפרא כו' כמו שאנו שוחטים על כו' כצ"ל:

ד"ה גבי קמיצה נמי תניא זו היא כו' הד"א ד"ה מוראה כו' הזפק הס"ד ואח"כ ד"ה חטאת העוף שמלקו שלא לשמה אבל עולת העוף שמלקו שלא לשמו אין מוציא עולה מידי פיגול מפני שהיא כשרה בשלא לשמה הס"ד וכצ"ל ואח"כ:

ד"ה לאכול דבר שדרכו לאכל חטאת עוף הס"ד ואח"כ:

ד"ה שדרכו להקטיר עולת העוף הס"ד:

תוס' ד"ה חטאת העוף כו' משום דדם כו' כצ"ל:

ד"ה אוחז בראש ובגוף ומזה כו' כצ"ל:

דף סה ע"א גמרא ואין בו כרת וחכ"א אחד זה ואחד זה פסול ואין בו כרת לאכול כו' כצ"ל:

שם תלמוד לומר הכהן כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא קבע כו' כשירה הס"ד:

ד"ה והקטיר אותו מדכתיב ושסע אותו בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו אני יודע כו' כצ"ל:

ד"ה דמו כולה כו' הדם הס"ד וכצ"ל ואח"כ:

ד"ה ה"ג תלמוד לומר כו' ואח"כ ד"ה לאחר שהקטיר כו' דמו כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מאי בינייהו כו' אית ליה והקטיר כו' כצ"ל:

בא"ד לת"ק הס"ד תוס' ד"ה והקריבו כו' והתם דריש מדסמכי' לומלק כו' כצ"ל:

בא"ד דלא דריש וי"ו בפ' אלמנה הס"ד ביבמות דס"ח ע"ב. פי' וכיון דלא דריש וי"ו א"כ לר"י מנ"ל דמתנדבים אפילו פרידה אחת ועיין בתוס' מנחות דנ"א ע"ב ד"ה וי"ו כו' דכתבו שם דאיכא מ"ד דלהני דרשי לא דרשינן וי"ו ולאיזה דרשה דרשו וי"ו ולפ"ז א"ל לר"י נמי הכי:

ד"ה עוף שלא כו' מה למנחה שטעונה הגשה ותנופה וקידוש בכלי שרת כו' כצ"ל:

ד"ה בן עוף כו' בגמ' מביום צוואתו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה תלמוד לומר כו' לאוקמי היקש לדרשה אחרינא לא מפקא כו' כצ"ל:

ד"ה וכי תעלה כו' ואפילו מאן דליתא כו' יומא דמ"ה ע"א:

בא"ד אארעא ועביד במפות' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אף מליקה בראש מזבח וחטאת ועולה ילפי כו'. כצ"ל:

בא"ד בראש המזבח מעולה לא כו' כצ"ל:

ד"ה דמו כולה כו' הקיף בית מליקתו למזבח הס"ד וכצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה הא כיצד כו' ונוטל יותר הס"ד:

ד"ה ת"ק שבר כו' דעולה נמי מיצוי כו' כצ"ל:

בא"ד ור"א בר"ש סבר לא מעכב כו'. פירוש ומתניתין סתמא קתני הבדיל בחטאת פסול משמע אפילו לא מיצה ולא עשה מעשה עולת העוף מ"ה מתוקמא מתניתין דלא כראב"ש:

ד"ה ת"ק סבר שהייה כו' לא פסלה אי עבדי בחטאת כו' כצ"ל:

ד"ה והכא בהא כו' לא מעכב ואי בעי לא מחתך ליה ואי אמרת כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד מעשה עולה ור"א כו' הד"א:

תוס' ד"ה הבדיל בחטאת כו' כיון דעשאה למטה מהקטרה ילפא כו' כצ"ל:

ד"ה כיצד קרב כו' שני דיבורים אלו שייכים למתני':

ד"ה קעביד מעשה עולה בחטאת כו' כצ"ל:

ד"ה ורבי אלעזר כו' כמעשה עולה אפי' הכי כי כו' כצ"ל:

בא"ד כשהוא אוחז הראש בגוף ומזה אם ירצה קאמר ומאי דקאמר מה כו' כצ"ל בא"ד ולא אתי למעבד רוב שנים כו' כצ"ל:

בא"ד דהוא מפרש כו' כצ"ל:

בא"ד דרב חסדא ס"ל דשהיי' כו' כצ"ל:

בא"ד רוב בשר עם סי' הראשון דקודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי' חתך רוב בשר עם סי' הראשון מ"מ אסור להבדיל אפי' אחר הזאה דגזרינן אטו כו' כצ"ל ובד"ח נדפס ג"כ בצדו גירסא זו ומוחק השאר ואינו מן הצורך:

בא"ד דומיא דרישא דקתני כו' כצ"ל:

בא"ד דמוקמינן כמעשה עולה כו' כצ"ל:

בא"ד ורבי שמעון בן אליקום כו' כצ"ל:

בא"ד ותרוייהו משתמעי מיניה דמדאפקיה קרא כו' כצ"ל:

בא"ד דמוהקריבו הוה נפיק כו' פי' דאי אמרינן דקרא אתי לאסור הבדלה כלל בחטאת העוף אפי' לאחר הזאה בשעת מיצוי ל"ל לא יבדיל ת"ל מדאיצטרך והקריבו בעולת העוף לחלק את זה מן החטאת לענין הבדלה ש"מ בחטאת אסור להבדיל אלא ע"כ לא יבדיל להתיר אתי אם ירצה דהיינו במיצוי דצריך לדם יבדיל:

בא"ד והא דאמר ר"י כו'. פי' כיון דלר"י קודם הזאה אסור להבדיל כ"א בשעת מיצוי:

בא"ד שמצות חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד ולפי מה שפרשתי כו' כצ"ל:

בא"ד בן שמעון וסברי מיצוי כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו רבנן דמתני' לא אפשר למימר דר"ה דסברי מעכב כו' כצ"ל. פי' השתא דאמרינן דר"ה מודה דאיכא רבנן דפליגי וס"ל דמיצוי מעכב לפ"ז נימא דרבנן דמתניתין נמי פליגי ומיירי אחר הזאה וקודם מיצוי ומ"ה פסולה ומסיימי כיון דמהדר הש"ס לאוקמא כל סתמא כר"ה ע"כ ה"נ רבנן דמתני' כותי' ס"ל דמיצוי אינו מעכב ומיירו קודם הזאה:

בא"ד לא מצי לשנויי' ושהוזה דהא כו' כצ"ל:

דף סו ע"א רש"י ד"ה מכדי כתב כו' נפקא לן בעולה כו' כצ"ל:

בא"ד והאי ל"ל כמו מאי היא לשון קצר כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד לחלק ללמדנו הבדלה כו' כצ"ל. וכ"ז עד סוף הדיבור יתור לשון הוא דכבר מבואר לעיל:

תוס' ד"ה אלא מעתה כו' לא קשי' ליה דלמאי כתבי' כו'. פי' דהתם ליכא למימר דא"צ קאמר דא"כ למאי כתבינ' דהא מצד הסברא נמי אי בעי מחסום אי בעי לא מחסום וכן באידך אלא ע"כ ללאו אתי שמעתי שיש מקשי' לפ"ז מנ"ל דאסור לשבור עצם בפסח והא דכתיב ועצם לא תשברו בו היינו נמי דא"צ קאמר דס"ד דצריך לשבור משום שמא ניקב קרום של מות כדאמרי' בחולין די"א ע"א מ"ה אתי קרא לאשמעינן דא"צ דאזלינן בתר רובא ומנ' דללאו קאתי ע"כ והי' נ"ל לומר דמהיכא ס"ד דצריך לשבור כדי לבדוק הא אפשר למיבדק ע"י גומרת' דמנח עליה וקלי ליה ובדיק כדדחי התם בחולין שם דמפסח לא מצי למילף דאזלינן בתר רובא משום האי סברא אבל תוס' במס' פסחים דפ"ה ע"א ד"ה כשהוא אומר כו' כתבו דבגומרת' אסור משום הפסד קדשים עיין שם. אבל אחר העיון קושיא זו שיבוש הוא דהא בפסח שני נמי כתיב