צאן קדשים נא

ממדת שטח הקרקע שתחת הכבש מחמת אלכסונו של כבש לא קחשיב כיון דבלאו הכי יש מותר משטח קרקע העזרה כדתני התם במתניתין והמותר בין הכבש לכותל ובין הננסי' אבל לפ"ז לא קאי סוגיא דיומא דף ט"ז ע"ב ע"ש ברש"י ועוד נ"ל ליישב ע"פ שכל דבאמת שטח הקרקע שתחת הכבש היה פחות מל' אמות רק דמקצוע של כבש שהיה נשען על רצפת העזרה בעלייתו לכבש בודאי היה כמו בנין יסוד על רצפת העזרה סמוך לעלייתו שהיה נשען עליו סומכה דכבש ואותו בנין לא קחשיב ממנין דכבש אבל במנין דרצפת העזרה קחשיב כיון שהיה דבוק לכבש קחשיב עם הכבש כנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב ג"כ קושיא זו בשם גאון מ"ו מהר"ר העש"ל זצ"ל שהקשה לו ג"כ חכם אחד אבל נכנס בדוחק ליישב ולפי מה שכתבתי דאם היה הכבש ל"ב אמות לא קשיא ממתניתין ומ"ו הב"ז רוצה ליישב דהכבש היה ארכה יותר מל"ב אמות ואינו מן הצורך ע"ש ודוק:

שם וקמץ משם ממקום כו' כצ"ל:

שם בן בתירא אומר כו'. סוגיא זו הובא במס' מנחות ד"ח ע"ב ופרש"י שם דב"ב לאו דוקא נקט אלא סיומא דברייתא נקט ולי נראה דאיצטרך למינקט לב"ב דמר' ירמיה לחוד ליכא למיפרך דאיכא למימר דלמא ר"י למצוה קאמר לקמוץ בעזרה אבל אם נקמצה בהיכל יש לו תקנה לחזור ולקמוץ בעזרה אבל לא מיפסל בכך מה שנקמצה בהיכל מ"ה מביא ב"ב דס"ל דילפינן משם שאם נקמץ בפסול דהיינו בשמאל דיש לו תקנה ע"כ ר"י ס"ל דאם נקמץ בפיסול אין לו תקנה וה"ה בהיכל אין לו תקנה נ"ל:

שם א"ל ר' יעקב לר"י כו' כצ"ל כ"ה גירסת מ"ו הב"ז ונכון וכ"ה במסכת מנחות שם:

רש"י ד"ה ממקום שרגלי כו' לשם הס"ד ד"ה מכולהו בעיא כו' דינה ותיתי כו' כצ"ל ד"ה קדשי קדשים היכל במשמע הס"ד וכצ"ל:

ואח"כ ד"ה ואמאי כו' אהל מועד יאכלנה ונימא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה אכילה כו' שיהא טפל קל כו' כצ"ל:

ד"ה חטאת העוף היתה כו' כצ"ל:

ד"ה מלמטה כו' החוט הס"ד:

ד"ה חטאת העוף יליף תוס' ד"ה כל כבשי כו' בשבת ובעירובין במתלקט כו' במס' שבת ד"ק ע"א ובעירובין דנ"ח ע"ב. פי' דהתם מוכח דוקא אם מגביה יו"ד טפחים מתוך ה' אמות דהיינו כשהולך ה"א בשיפוע התל מוצא י' טפחים גובה מן הקרקע נמצא מגיע לכל טפח גובה ג"ט שיפוע הוא דהוה ניחא תשמישית' להילוך אבל אם מגיע פחות מזה הוה הילוך ע"י הדחק וכאן שמגיע לאמה גובה שהיה ששה טפחים ב"א וטפח ואצבע ושליש נמצא אינו מגיע לכל טפח גובה ג"ט שיפוע וה"ל הילוך ע"י הדחק:

בא"ד ל"ב אמה לכבש כו' כצ"ל בא"ד כמו בית עולמים כו' כצ"ל:

ד"ה חוץ מכבשו של מזבח כו'. ולא דק בקונטרס דאין נמוך חומש כו' כצ"ל:

בא"ד דאמה של יסוד גובה כו' כצ"ל:

בא"ד ולפירוש הקונטרס קשה דנמצא כו' כצ"ל בא"ד אמות של כבש לפי כולו. אין לדקדק לפ"ז דאמות של הכבש היה באמה בת ה' א"כ רווחא לה העזרה יותר מקל"ה ובמתניתין דמדות דמנין תפיסת קרקע עזרה מדרום לצפון מני הכבש והמזבח ס"ב יש ליישב בדוחק מה שנחסר איזה טפחים מאותן אמות שהיה בת ה"ט נחשב בכלל המותר כדתני התם במתניתין והמותר בין כבש לכותל ומקום הננסי' ומ"ה כי פריך במסכת מנחות דף צ"ז ע"ב א"כ רווחא לה עזרה פריך אאורך העזרה מן, המזרח למערב ולא פריך מרחבה מדרום לצפון דרווחא לה העזרה אלא ע"כ משום דעל הרחבה א"ל דנכלל בכלל המותר כדלעיל נ"ל:

ד"ה שכן מצינו כו' יכול לעמוד שם הס"ד. ואח"כ ד"ה סד"א אף מנחה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא כשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימת לפני ה' במערב היכן קיימת כו' כצ"ל. וכ"ה במנחות ובסוטה:

שם מאי קאמר כו' אין לדקדק דילמא ה"ק בדיעבד כשרה בכ"מ ולכתחלה בעינן קרן מערבית דרומית ונראה דה"פ כיון דילפינן חטאת ממנחה בהיקישא ובמנחה בעינן דוקא קרן מערבית דרומית:

רש"י ד"ה לג' דברים כו' לשמאל לאותה קרן כו' כצ"ל:

ד"ה מנא הני כו' דרומית הס"ד. ואח"כ ד"ה לא ישים עליה וגו' במנחת חוטא כו' הד"א:

ד"ה מה חטאת כו' היאך אפשר לומר דחטאת כו' כצ"ל:

בא"ד הבאה תחת חטאת העוף כו' כצ"ל:

ד"ה ודיו במסכת סוטה בפ"ב מפרש מאי דיו וקאמר שאינו צריך כו' כצ"ל ד"ה כולה מזבח כו' כלה כנגד כו' כצ"ל ד"ה בכל מקום כו' על קיר ואמר מר כו' כצ"ל בא"ד יליף והגשתה למזבח כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה מה חטאת כו' דחטאת הטעונה צפון מעולה כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו יש להקשות הרי בתורת כו' כצ"ל. פי' לרש"י דכתב דחמירא לא הוי כו' הרי בת"כ ילפינן חטאת העוף דפסולה שלא לשמה מן הפסוק ולמה לא ילפינן ממנחת חוטא דלא יהא חמירא מחטאת העוף דאתיא במקומה כמו שפרש"י הכא ומסיים ויש לדחות קושיא זו:

בא"ד מיהו אליבא דאמת דמנחה כו' כצ"ל:

בא"ד כדבסמוך והקמיצה אינה טעונה כו' כצ"ל בא"ד אינו חומר בשחיטה כי' כצ"ל. פי' מאי חומרא יש בשחיטה הא שחיטה נמי ליתא בצפון כקדשים קלים. ובד"ח נדפס בצדו כשחיטה ואינו מן הצורך:

בא"ד דכללא בקדשי קדשים כו'. פי' דליכא למימר דכללא בקדשי קדשים קאמר דשחיטה חמורה דומיא דמנחה דנמי ק"ק היא ולא איירי מקדשים קלים דזהו דוחק דהא סתמא קאמר חומר בשחיטה:

בא"ד באותו מצה גבי ואלו כו' כצ"ל:

בא"ד ואשמו דאמרי' התם לפני ה' כו' כצ"ל:

בא"ד במערב כדפרש"י בהך שמעתי' כו' כצ"ל בא"ד והשתא כולה בדרום כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ איצטרך כו'. פי' השתא לר"ח דילפינן מנחה בהיקישא דטעונה יסוד א"כ לפני ה' ל"ל כיון דכתיב פני המזבח דהיינו דרום וכולה בדרום ליכא למימר דדרום לא היה יסוד ע"כ בקרן מערבית דרומית נעשים א"כ לפני ה' ל"ל מ"ה כתבו דאיצטרך:

בא"ד ובריש פירקן פרשתי מה כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת שאר מנחות מנ"ל כו'. פי' דילמא ג"ה אע"ג דליתא ליה יסוד דהא לא ילפינן שאר מנחות מחטאת דטעונה יסוד דוקא כמו מנחת חוטא:

בא"ד וי"ל דכתיב לפני ה' אמנחת חוטא ואכל המנחות נמי כו' כצ"ל. פ' כיון דהא לפני ה' דכתיב בשאר המנחות קאי נמי אמנחת חוטא ילפינן מהדדי:

בא"ד ולא ג"ש ממש הוא דדבר כו' כצ"ל בא"ד עובדה בימין כחטאת הס"ד וכצ"ל. לפיר"ת יש להקשות דלעיל דף כ"ה ע"א פריך לר"ש ג"ש דיד יד לקמיצה ל"ל ומשני לא נצרכה אלא לקומץ דמנחת חוטא ס"ד כו' בשמאל נמי תתכשיר קמ"ל והשתא לפר"ת דר"ש יליף מנחת חוטא מהיקישא מחטאת דטעונה ימין א"כ הדרא קושיא לדוכתא יד יד לקמיצה לר"ש ל"ל וצ"ע נ"ל:

ד"ה בדרום קיימת כו' ע"כ ר"א אית ליה ההיא היקישא דמה כו' כצ"ל. פי' דאי לא ס"ל ההיא היקישא דילמא לפני ה' היינו נמי מזרח דאיקרי נמי לפני ה' כמו דאמרינן גבי תנופה במנחות אלא ע"כ איתא ליה ההוא הקישא א"כ לפני ה' ל"ל ועיין לעיל דף נ"ח ע"א ד"ה משוך כו' מה שכתבתי בזה:

דף ס"ד ע"א גמרא ואת כל דם הפר ישפך כו' כצ"ל. ובחטאת יחיד כתיב:

רש"י ד"ה מיצה דמה כו' כצ"ל:

בא"ד ומהאי קרא נפקא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אל יסוד כו' מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי כו' כצ"ל:

ד"ה מבית הדשן כו' והיינו סמוך לקרן כו' כצ"ל:

ד"ה מחזיר פניו כו' ראש המזבח כ' אמה הס"ד וכצ"ל. וכ"כ רש"י במסכת תמיד ונכון הוא דאורך הכבש לא היה כ"א ל"א דשתי אמות היה פורחים ע"ג המזבח כדאמרינן לעיל:

ד"ה צבר את כו' שהרי ממזרח למערב איכא י"ו וממקום כו' כצ"ל. פי' ממזרח כבש למערב כבש וכ"ה בס"י בא"ד מתקרב לכבש כל אמה רוחב כו' כצ"ל. בא"ד תן כנגדה אמה מקום מעמדו שהיה מרוחק מן דרום ולבית הדשן כו' כצ"ל בא"ד אין לו כבש לפנות כו' כצ"ל:

בא"ד ועומד במזרחה של קרן כו' כצ"ל ובד"ח נדפס בצדו בצפונה ואיני מבין בא"ד לצד הכבש כל אמה של רוחב הקרן הרי נתרחק כנגדה אמה מדרום כו' כצ"ל בא"ד לבית הדשן היה משוך ממזרחה של כבש ג' טפחים כו' כזה. בא"ד דפריך טפי מתלתין כו' כצ"ל:

בא"ד דפריך קחשיב ולא הוי להו יותר משלשים וטפח הס"ד וכצ"ל:

פי' וכיון דלא הוי אמה לא קחשיב:

תוס' ד"ה שאם היזה לרב אדא בר אהבא דתני מיצה דמה ומיצה כו' כצ"ל:

ד"ה הגשות דכתיב כו' דמהי קרא לחודא לא נפיק הס"ד:

פי' דמהאי קרא והגישה וגו' לא נפיק אלא דרום דהיינו פני המזבח והל"ל כדאמרן מדכתיב לפני ה' נמי: