צאן קדשים מט

תני במתני' צריך למעט אע"ג דאין לו צורת הפתח כדאמר התם ומהאי טעמא כי פריך בסמוך ורבי יהודא מפתחו של אולם גמר והתנן כו' ולא משני שאני פתחו של אולם דה"ל צורת הפתח כיון דאליבא דרב קיימא לא משני הכי ועוד דשער כו' כצ"ל והשיטות נדפסו שלא כסדרן ואינו מן הצורך להגהת מ"ו הב"ז. ועיין בתוספת דעירובין ובד"ח נדפס ג"כ בשיבוש:

בא"ד ומפרש רבינו דמגובהה פריך כו'. פי' למיפסל בגובה יותר מה' אמות אע"ג דפתח ההיכל היו גובה ך':

בא"ד גבוה עשרים אמות וזו היא גובהו של פתח כו' כצ"ל בא"ד לר' יהודא לא מתוקם כו'. פי' דר"י לא ס"ל שהקלעים היו גבוהים ט"ו אמות:

בא"ד ההוא שינוי' כר' יוסי כו' פי' לשנוי' קמא דמשני שהי' גובה ה' ברוחב עשרים ולר"י הי' גובה עשרים:

בא"ד והכא בשמעתין גרסי' כו' דברים אלו נמי קשה להולמן למה לא גרסינן הכא אל הכתף ור"י מביא ראיה מקרא דויקהל דע"כ דבגובהה נמי כתיב כדאמרינן לעיל כמו כן כולן היו גבוהים ט"ו אמה כמו רחבן כמו שמפרשי התם בעירובין וצ"ע:

בא"ד ור"ת מפרש כו' דלשמואל עצמו פריך כו'. פי' ובזה יהיה קושיא ג"כ לרבנן דילפי מפתח היכל דאיקרי פתח מדכתיב ושחטו פתח אהל מועד דילמא קאי על פתח החצר דהיה גובה ה"א אבל פתח היכל לא איקרי חצר ומשני שנויא קמא דפתח סתמא לא איקרי וע"כ ושחטו פתח אהל מועד אהיכל דאיקרי פתח סתמא ואיבעית אימא משני אליבא דרבנן דפתח שער החצר נמי היה גובה עשרים אמות ואי קאי נמי ושחטו פתח וגו' אשער החצר ילפינן שפיר מיניה דגובה עשרים איקרי פתח בא"ד וקצת קשה לפי' רבינו דפריך כו' כצ"ל. וכן הגירסא בתוספת דעירובין ע"ב ד"ה בין לרבנן כו' דלרבינו פריך אבל לפי' ר"ת משני שפיר כיון דעיקר פירכא דלמא ושחטו פתח וגו' קאי על שער החצר ומנ"ל לרבנן דפתח היכל איקרי ומנ"ל לשמואל שאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שיהיו פסולים ומשני כיון דמשני קרא דהכא קרוי פתח שער והכא קרוי פתח סתמא ע"כ אהיכל קאי נ"ל. ומ"ו הב"ז נדחק ומתמיה על תוספת וכאשר כתבתי נכון הוא ואינו מן הצורך להאריך:

דף ס' ע"א רש"י ד"ה ואומר קלעים כו' וקסבר בגובהה כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא לרבי יהודא כו' המלך את תוך החצר כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לר' דאמר כולה רצפה קדש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קדשים קלים מנין תימא דלא יליף כו'. פי' דנילף קדשים קלים בהיקישא ממנחה מזאת התורה דכתיב התם מנחה וליכא למימר דכוונת התוספת דיליף בהיקישא מקדשי קדשים דכתיב נמי בהיקישא עולה דהיא קדשי קדשים כיון דילפינן קדשי קרשים בג"ש ממנחה ומאן דלית ליה דר"פ דלעיל דף נ' ס"ל דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקישא אבל הא תמיה לי דלא כתבו תמיה זו על קדשי קדשים דלא יליף מהיקישא ויש ליישב נ"ל:

ד"ה אתי מדרשא כו' תימא דקדשי קדשים גופא נילף ממעשר וכי תימא כו' כצ"ל. וגרסת מ"ו הב"ז אינו מן הצורך וקשה למבין. ובד"ח נדפס בצדו נ"א וקשה ג"כ למבין:

ע"ב רש"י ד"ה תלמוד כו' ממה הצד הס"ד:

ד"ה ה"ג ואי כו' בטלה לה ומיבעי ליה כו' כצ"ל ד"ה אפי' בכור כה"ג כו' כגון שזרק דמיו וקרבו אימוריו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבינא כו' דלא מיתאכל דאיתקש בשרו כו' הד"א ד"ה ותניא אידך כו' במקומן במחנות האמורות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי קסבר כו' דבטלה קדושת הבית ומבעי' כו' כצ"ל בא"ד כמו שפי' בקונ' גבי בכור כו' כצ"ל בא"ד דאי בשרו נאכל בפגימת המזבח כו' פי' וילפינן מעשר שגדל לפני הבית מהיקישא דבכור נמי אינו נאכל אלא בפני הבית אע"ג דאינו צריך למזב':

בא"ד דאיתקש לדמו והאי בפני הבית כו' כצ"ל בא"ד ולא מבעיא מעשר כו' כצ"ל:

בא"ד פשיטא דלא קרינן כו' כצ"ל בא"ד דלא קדשה ומה צריך כו' כצ"ל:

בא"ד אבל חומות ירושלים כו' כצ"ל בא"ד אפי' מעשר יהא פשיטא כו' כצ"ל. פי' בלא פדיון דלא הוי לפני ה' אלהיך:

בא"ד ואי גרסי' ליה כו'. פי' ואי גרסי' לקמן במתניתין דמעשר שני נאכל בכל ערי ישראל א"כ מאי פריך הכא אפי' מעשר שני יהא פשיטא דאין לו היתר הא משמע ממתניתין דנאכלין בכל גבול ישראל מ"ה כתבו דפריך הכא לענין היתר:

בא"ד במעשר בזמן הזה אם הוזקק להבאת מקום מאי קבעית אי דגדל לאחר החורבן ההוא שמא לא נתחייב כלל במעשר כיון דלא קדשה כו' כצ"ל בא"ד ויש אחריה היתר כדאמרינן בפרק קמא כו' כצ"ל בא"ד ע"כ קסבר לא קידשה מדלא קרי ליה נחלה ועוד דכיון דמוקי כו' כצ"ל:

בא"ד והדר ביה ממתניתין כו'. פי' מכח מתניתין הדר ביה בא"ד משום דאיידי דנקיט קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל נקיט כתנאי כו' כצ"ל בא"ד אהדדי בפ"ב כו' כצ"ל. בא"ד אבל לעיל דאמר איפכא כו'. פי' לעיל דאמרינן דאפילו בטלה קדושת הבית קדושת הארץ לא בטלה שפיר אבל למימר דאפילו לא בטלה קדושת הבית קדושת הארץ בטלה זהו דבר תימה:

בא"ד דאינו מקדש אלא ששה דברים כו'. פי' אע"ג דהוי תרומה בזמן הזה דאורייתא נמי עולה אבל תמיה לי דנקטו בפשיטות דמ"ה עולה אע"ג דאורייתא משום דס"ל כרבנן דאינו מקדש אלא ששה דברים ובתוס' דיבמות דפ"א ד"ה שאני שונה כו' דחו סברא זו עיין שם נ"ל. בא"ד וליתא במסכת ידים הס"ד. פי' ולדידיה נמי מספקא ליה כיון דדברי ר"א דקאמר עמון ומואב מתעשרים כו' הם במסכת ידים ולא מסיים התם ומה טעם דהרבה כרכים ע"כ לאו מדברי ר"א הוא אלא איזה תלמוד מפרש כן אבל לר"א ספוקי מספקא ליה ועיין בתוספת דיבמות דף ט"ז ע"א מבואר היטב:

דף ס"א ע"א רש"י ד"ה וחד לאחר כו' במקומו וקודם כו' הד"א:

בא"ד משכחת לה שיהא המזבח מונח קודם העמדת המשכן שהרי כו' כצ"ל:

בא"ד אחר דגל ראשון כו' כצ"ל:

בא"ד אחרי דגל שני כדי כו' כצ"ל:

בא"ד וקודם שיעמדו כו' ועוד אי בששינו כו' כצ"ל:

בא"ד פסולים ואי גרסינן לה מוקי לה כו' הד"א וכצ"ל. ועיין דיבור רש"י זה בתוספת דמנחות דף צ"ה ע"א ד"ה מר אמר כו':

תוס' ד"ה קודם שיעמידו כו' אלמא ילפינן שאר קרבנות כו'. ועיין בתוספת דעירובין ד"ב ע"א ד"ה שלמים כו' דמשמע דלא ילפינן תמיד משלמים וצ"ע. ומצאתי בתי"ט שהרגיש בזה במס' תמיד והניח בצ"ע, ועיין בתוספת דמנחות דף צ"ה ע"א דכמאן דחלקינון דמי וירדו לר"י אע"ג דקדשים קלים שחיטתן כשרה בדרום אבל לר"ש כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה תנן התם כו' אלא כ"ח על כ"ח וכונס ועולה של יסוד כו' כצ"ל:

ד"ה שיתין כו' והם הוסיפו הבנין עד שהיה אותו הבור קלטו לתוך המזבח ונוקבים נקבים כו' כצ"ל. תוס' ד"ה לאחר שיפרקו כו' וא"ת ובמנחות אמאי תלי טעמא כו' ודבריהם אינם מובנים לי לפירוש' דכתבו לעיל ד"ה קדשים כו' דאפי' סילוק קלעי החצר לחוד והמזבח במקומו נפסלים קדשי קדשים ביוצא לפ"ז מאי הקשו דילמא הא דתלי טעמא במנחות משום יוצא היינו כשמזבח במקומו וליכא משום פגימות המזבח אפ"ה פסול משום יוצא לאחר שפרקו המשכן וקלעי החצר וא"ל דדייקו מדקתני התם נפסל במסעות משמע בשעת נסיעתן מכל וכל נ"ל:

בא"ד א"כ היכא דייק כו'. פי' דלמא אין סילוק מסעות בלילה ואי אמרת ת"ל משום לינה הא ע"כ חד מתרי טעמי נקט דשייר משום פגימת המזבח וק"ל:

ד"ה אע"פ שנסע כו' ההוא לדגלים אתא כו' כצ"ל בא"ד למחנה ישראל ולקדשים קלים כדאמרי' בפ' בתרא כו' כצ"ל:

בא"ד דמסולק כשר ביוצא כו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי אפי' כו' פי' הכי ס"ד אבל אליבא דאמת אע"פ שנשאן בכתף לאו מזבת הוא ד"ה ארבע אמות כו' דא"כ היה המזבח אמה מערכה בחלקו של יהודא דמסתמא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י רק דנתחלפו אות ב' באות כ' דהגירס' שם מערבה והגיר' נכונה מערכה והכי פירושו כיון דמתחלה הי' אמה של היסוד דרומי בחלקו של יהודא והשתא שבני גולה הוסיפו ד"א מן הדרום והיה הכל בחלקו של יהודא והי' המזבח ה"א בחלקו של יהודא ובאלו ה' אמות הי' אמה היסוד ואמה סובב דאמה מקום הקרנות ואמה הילוך רגלי הכהנים ואמה החמישית מקום המערכה נמצא היה אמה המערכה בחלקו של יהודא נ"ל ומ"ו הב"ז גרס גירס' שלפנינו וקשה לשבש הגירסאות שלא לצורך וכאשר כתבתי ברור ונכון:

בא"ד והיין ותנן במס' מדות למטה ברצפה באותו הקרן מקום הי' שם כו' כצ"ל:

בא"ד ובבית ראשון הי' להם יסוד כו'. פי' זולת אמה יסוד היה ג' אמות שאצל היסוד בחלקו של טורף וכשהוסיפו בבית שני ד"א מן הדרום לא נכנס רק אמה אחת מצד הדרום בחלקו של יהודא לפיכך לא הי' יסוד בבית שני בקרן דרומית מזרחית אבל ברוח מזרחית לא היה יסוד אף בבית ראשון שהי' אותו אמה בחלקו של יהודא:

דף ס"ב ע"א רש"י ד"ה והכתיב הכל בכתב כו' גדול לאו משום כו' כצ"ל:

ד"ה אלא אמר ר"י כו'