צאן קדשים מח

סימנ' שהוקבע להם למערכה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה משוך מן הקרן כו' ואיצטרך מעל המזבח ואיצטרך מלפני ה' כו' כצ"ל פי' דמעל המזבח ילפינן התם להתיר דהאי גיסא ודהאי גיסא:

בא"ד אין זה בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים וליכא עיכובא לר' יהודה כו' כצ"ל. וע"כ טעות דמוכח הוא דהא לר' נחמיה חוקה אכל דברים הנעשים בבגדי לבן כתיבי וחתיית גחלים בבגדי לבן הוי וכ"כ רש"י ביומא דף ל"ט ע"ב אבל לר"י לא קאי אלא אדברים הנעשים בבגדי לבן ובפנים וחתיית גחלים בחוץ הוה ותוספת ביומא דף מ"ו ע"א נמי לא הקשו אלא לר"י ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה נ"ל:

בא"ד כפנים דמי כקטורת כו' כצ"ל:

בא"ד ולא כלום אע"ג דלא כתב בה חוקה דצורך פנים כפנים דמי כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דכתיב לפני ה' א"כ לפני ה' ל"ל ונראה לי ברוך דאי לא כו' כצ"ל. פי' השתא דאיתקיש לחטאת דבעינן יסוד ומלפני ה' משמע אפי' קרן דרומית מזרחית לפני ה' ל"ל:

בא"ד באמה של יסוד רחוק מקרן מערבי כו'. פי' אע"ג דאיתקש לחטאת דבעינן יסוד כיון דבקרן מערבית דרומית היה אמה יסוד בצד דרום וס"ד דהגשה יהיה באותו אמה בצד דרום מ"ה כתיב לפני ה' ע"כ אתי לאשמעינן דבעינן נמי סמוך למערבי דהיינו בחודה של קרן לקיים נמי לפני ה' לצד מערב והנה ראיתי בדפוס חדש שכותבים נוסחא אחרינא דהאי ונראה לי ברוך עד סוף הדיבור שייך לקמן בדף ס"ג ע"ב בד"ה בדרום קיימת כולה כו' ושיבוש גדול הוא דהתם הקשו תוספת אליבא דר"א ור"א באמת ס"ל דהגשה היה באותו אמה יסוד ואפי' היה רחוק מקרן מערב ואפ"ה קיימתם לפני ה' כיון דס"ל דכולה מזבח בצפון קאי וכל צד דרומי נקרא לפני ה' והיקש אתי דלא תימא אפי' קרן מזרחית דרומית מ"ה הניחו בתימא דלר"א לפני ה' למה לי ואינו מתיישב בתירוץ של ר' ברוך ולפי מה שכתבתי ברור ונכון ודוק:

ע"ב גמרא שאין לפנים כל הניטל כו' כצ"ל:

שם ומאי קסבר אי קסבר כו':

אין לומר דילמא קסבר רובא דמזבח בצפון קאי מ"ה צריך להרחיק ד"א עד שבא נגד חלל פתח ההיכל כיון דלא אשכחן אלא ג' מחלוקת בהא מילתא או כולה בצפון או כולה בדרום או ממוצע אין לנו לבדות מחלוקת רביעית וסברא זו כתבו תוספת ביומא דף י"ז ע"א:

רש"י ד"ה ותו כל הניטל כו' וסימנא דאין ניטל כו' הד"א:

ד"ה והניטל בחוץ כו' דלרבי יוסי כולה מזבח כו' כצ"ל:

ד"ה כ"ז אמות כו' נשארו לו מל"ב אמותיו שלו כו' כצ"ל:

ד"ה חד סרי כו' מהן י"א אמות מזווית כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רב אדא כו' בצפון קאי אלא ר' יהודא היא כו' כצ"ל בא"ד אמצעיות שלו היו כנגד פתח של היכל וי"א אמות כו' כצ"ל:

בא"ד ועובי של כותל כו' כצ"ל:

ד"ה ונוקמא כר"י ובממוצע כו' דשמעת ליה דאמר אין נותנים אלא כו' כצ"ל:

בא"ד מכדי לסתור דוקי' דר' זירא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רבי יוסי כו' ולא דמי להא דדייקינא כו'. פי' בשלמא התם קאמר סתמא דמדות ר"י משמע דכל סתמא דמתניתין דמס' מדות ר"י מ"ה פריך, שפיר דמשכחן סתמא דמתניתין דמדות דלא קאי כותיה אבל הכא קאמר דחד מתני' דתמיד אתיא כר"י אע"ג דאידך מתני' אתיא דלא כר"י:

ד"ה הא מני כו' וחכמים אומרים אין נכנסים כו'. פי' השתא שהכיור הוה בין אהל מועד ובין המזבח על כרחך היה מוכרח לכנוס בלא רחוץ ידים ורגלים קודם שהגיע לכיור וחכמים ס"ל דאין נכנסים וק"ל:

דף נ"ט ע"א רש"י ד"ה נוקמיה מסתימת כו' דכותל אולם ככותל כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לאו כו' של מזבח כלה לפני כו' כצ"ל:

ד"ה ונוקמה בין כו' מסתימת כותל כו' כצ"ל:

ד"ה שנשחטו כו' בעזרה הס"ד. פי' לאפוקי על המזבח דרב ע"כ ס"ל דאפי' כשהמזבח שלם אין שוחטין עליו כדאמר לקמן וכי עליו אתה זובח מכ"ש לאחר שנפגם מ"ה כתב רש"י בעזרה אפי' קודם שנפגם כדמתרץ רב לקמן אימא שנשחטו נ"ל:

ד"ה דברים ככתבן כו' לר' יהודא הכי משמע כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פנוי מכלים אע"פ שהמזבח שעשה משה אינו פנוי היה ונקרא כלי כדאמרינן דנין כו' כצ"ל:

בא"ד משאר כלים קאמר דצפונה ולא ממזבח קאמר כו' כצ"ל בא"ד שהיה בצפון ננסין קלונוסת כו' כצ"ל ד"ה וכי עליו כו' דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו כו'. פי' ולעיל דרשי' שהתורה התירה אפילו עליו ולא למצוה ואי תימא מנ"ל דלמא באמת מצוה דוקא לזבוח עליו והא דכתיב על ירך התורה התירה אפי' על ירך המזבח אבל עיקר מצוה על המזבח לזבוח משום דכתיב הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך משמע בשר ודם על המזבח ואין שחיטה בראש המזבח וכ"פ רש"י בחומש פרשת יתרו. ובזה שקטה מה שיש מקשים על רש"י נ"ל:

ד"ה עד שלא כו' תיקשי ליה ממתני' כו' כצ"ל בא"ד אבל הכא בידו לתקן המזבח ויהא נראה כשהמזבח יהא בנוי ולכך משמע כו' כצ"ל וכ"ה בכל הספרים ומ"ו הב"ז מ"ז דהוי ניתור לשון. ולענ"ד כונות התוספת בזה לתרץ דבריהם מה שכתבו מידי דהוה אמחוסר זמן הא לא דמי למחוסר זמן דמחוסר זמן חוזר ממילא בלא תיקון כדמפרשי לעיל דף י"ב ע"ב והכא צריך לתקן המזבח מ"ה כתבו מ"מ הקרבנות אינם צריכים תיקון כמו מחוסר זמן כשהמזבח יהא בנוי נראי' הקרבנות מיד בלא שום תיקון כנ"ל ברור ונכון וקשה לשבש הגירסא:

בא"ד הכא נמי מפריש כו'. פי' דלא תימא עדיין לא דמי למחוסר זמן דזמן קבוע להיות ראוי ליום שמיני כמו שכתבו תוספת בפסחים דף צ"א ע"א מ"ה כתבו הכא נמי מפריש לכשיבנה ב"ה יהיה להם זמן קבוע כמו מחוסר זמן נ"ל בא"ד אי דאפרישיה האידנא דחזי כו' כצ"ל :

בא"ד כמו מקריב אותו לאחר שחיטת בני כו'. פי' באותו ואת בנו שמחוסר זמן האידנא וראוי לאחר שחיטת בנו:

בא"ד הא אינו ראוי לפתח כו' פי' כיון דנהרס המזבח:

בא"ד דשלמים ששחטו בחוץ כו' כצ"ל:

בא"ד לפתח אהל מועד וכ"ש זה דמחוסר מעשה גדול כו' כצ"ל:

בא"ד או משום מחוסר זמן כו' כצ"ל. פי' וקשיא לר"י אמאי מחייב אשחוטי חוץ בזמן הזה:

בא"ד מנחה שקמצה בכ"ש בפנים כו'. פי' קודם שנחרב הבית ואח"כ נחרב והעלה דאי לאו הכי פשיטא דפטור דאינו קדוש בקדושת מנחה דכ"ע מודים דקומץ טעון קידוש בכ"ש כדאמרינן במנחות דף כ"ו ע"א נ"ל:

בא"ד כרבי יהודא ס"ל כו' כצ"ל בא"ד וההיא דפ"ק דף ע"א יש ליישב כפרש"י דפריך אקדשי ב"ה ונשחטיה משחט ולישווייה גיסטרא ומשני נראה כמטיל מום דאסור גזירה אטו קדשי מזבח וכן פירש רבינו הקדוש דמדרבנן אסור להטיל בהם מום גזירה אטו קדשי מזבח כדאמרינן בראשית הגז דקדשי ב"ה אסורים בגיזה ועבודה גזירה אטו קדשי מזבח וא"ת מ"ט כו' כצ"ל. פי' דהשתא דכתבו לר"י דאשכחן דמחייב אשחוטי חוץ בזמן הזה בקדשי מזבח כשבנה המזבח במקומו לפ"ז אי האי דפ"ק דף ע"א נמי מיירי בקדשי מזבח כמו שכתבו תוספת לעיל א"כ מאי פריך ונשחטיה כו' דילמא משום הכי לא ישחוט גזירה שיבנה המזבח במקומו וישחט בחוץ ויהיה חייב משום שחוטי חוץ מ"ה מיישבי אליבא דר"י דמיירי התם בקדשי ב"ה כפרש"י כנ"ל ברור:

בא"ד ראויה לפנים לכתחלה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא על המזבח ואלו ההוא בבית עולמים כו' כצ"ל. שם כבר נאמר אורך החצר מאה באמה וגו' וקומה חמש אמות אפשר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מזבח של משה כו' וכשאתה מגיע כו' כצ"ל:

בא"ד ומנין אמות כו' כצ"ל ד"ה שאף כאן כו' חלוק ג' הרצועות כו' כצ"ל בא"ד של משה אחד מאחד עשר כשל כו' כצ"ל בא"ד ובחנוכתו כתיב בקר כ"ב אלף וצאן מאה וכ' אלף הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אף כאן כו' ולקמן מפרש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מה משכן כו' תימא כיון כו'. ולענ"ד לאו תימא הוא כלל דהיקישא אתי לענין היקף דמה משכן צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה עשר אמות אף המזבח צריך היקף לכדי עשר אמות וכ"כ רש"י ולפ"ז צריכא תרויהו דאי לאו ג"ש ה"א דמזבח לא היה גובה אלא ה' אמות והיקישא אתי דאפ"ה צריך היקף לכדי עשר אמות כמו משכן ואי לאו היקישא ה"א דאין צריך היקף כ"כ אע"פ שהיה גובה עשר אמות מ"ה צריכא תרוייהו כצ"ל:

ד"ה ואומר קלעים כו' והא מוכח קרא בהדיא דברחבה מיירי כו'. ודברים הללו קשה להולמן דמעיקרא דדינא ליתא דר"י מביא קרא דפ' ויקהל קלעים חמש עשרה אמה והתם מוכח דבגובה קאמר כדמפרש תוספת גופא בעירובין מדכתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וגו' וכתיב בתריה ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר ואי לאו קרא דלפניו בגובהה כתיב, לא הוצרך לכתוב מזה ומזה לשער החצר כיון דכבר פי' צד א' אלא ודאי קרא קמא איירי בגובהה והכא הקשה ורוצה להוכיח מקרא דפ' תרומה וצ"ע נ"ל:

בא"ד מפתח החצר מפתח אולם כו' כצ"ל פי' דפתח אולם נמי היה רחבו עשרים אמות:

בא"ד ומיהו הא לא קשיא דכיון דאליבא דרב קיימא דאיהו