צאן קדשים מז

רש"י ד"ה ובאימורים כו' כרבי יוחנן לעניין דם כו' הד"א:

ד"ה מה להלן כו' מבשר המילואים ביום השלישי וגו' בצו את כו' כצ"ל:

בא"ד אלא שריפה ולהכי לא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה כנגד היסוד כו' למעוטי מזרחית דרומית הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ונאכלין כו' לכהנים הס"ד:

ד"ה בכל העיר כו' בההוא קרא ובכורות בקרכם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ונאכלין כו' ותימא גדול לפירשו דהא כו' כצ"ל:

בא"ד וגם יש לתמוה אמאי כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דבתמורה בסוף אלו קדשים בא ללמוד על הבכור שנאכל לפנים מן החומה משום שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו ואח"כ ליבעי לפנים מן הקלעים כשחיטה כו' כצ"ל:

בא"ד של שלמים שנאכלין לשני כו' כצ"ל:

בא"ד נפקא לן מקרא כו' לעיל דף נ"ה ע"א:

ד"ה לשני ימים כו' מעשר לא ידענא כו' כצ"ל:

בא"ד ומלמד בג"ש למ"ד הימנו וד"א הוי היקש ולעיל אמרינן כו' כצ"ל וכן הגירסא בכל הספרים. ופירוש בשלמא לר"ע דלקמן דס"ל דהימנו וד"א לא הוי היקש ומ"ה חזר מהיקיש' דשלמים ויליף בכור מתודה דנאכל ליום א' ומדכתיב בבכור לך יהיה דהוסיף לו הכתוב הויה אחרת כמו זו הבאה בהיקש דהיינו ועוד יום דנאכלים לשני ימים ולפ"ז כמאן דכתיב בגופא דנאכל לשני ימים ושפיר ילפי' מעשר מבכור בג"ש העברה העברה ולא הוי דבר הלמד בהיקש דחוזר ולמד בג"ש אלא לר"י דלקמן דס"ל דהימנו וד"א הוי היקש וס"ל דר"ע טעה במה שחזר מהיקיש' דשלמים דמתודה לא מצינא למילף משום דהוי דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש ויליף משלמים קשה קושי' התוס'. כנלע"ד ברור ונכון ומ"ו ב"ז מוחק שיטה זו שלא לצורך וקשה לשבש כל הספרים:

בא"ד דמעשר יליף מב"א משלמים כו' יש מקשים מנ"ל ללמוד משלמים נלמד מתודה דאינו מתנה לכהן והם קדשים קלים כנאכלים ליום ולילה ע"כ יש ליישב כיון דתודה ילפינן משלמים בהיקיש' אינו חוזר ומלמד בב"א דאיבעי' זו לא נפשט' לעיל ד"נ ושנוי' זו אליבא דמ"ד דהימנו דד"א הוה בהיקש נ"ל:

בא"ד דבכור נמי הוה אתי משלמים כו'. פי' בבא ולא ולא בהיקש כדאמרינן לקמן דנ"ד:

בא"ד הפסח כו' אלא על מצות כו' כצ"ל:

דף נז ע"א גמרא כחזה התנופה וכשוק הימין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה. אף כאן כיון דבכור כו' ילפינן מה להלן כו' ד"א וכצ"ל:

ד"ה סביב בחטאת כו' ומסביב שמעינן כו' כצ"ל:

בא"ד שסיבב בדמה ד' רוחות כו' כצ"ל:

ד"ה אין מלמדי' כו' אפי' בג"ש כו'. פי' דלא תימא כיון דילפינן בכור ומעשר ופסח בג"ש מעולה לענין יסוד לילפי נמי מעולה לענין סביב משום דאין ג"ש למחצה מ"ה אשמעינן אביי דאותו דבר גופ' דאתי לג"ש היינו סביב לא ילפינן בג"ש. ותוס' בפסחים דס"ד ע"ב מתרצי קושיא זו בע"א כיון דע"כ חטאת ואשם דכתיב בהו סביב ילפינן לשאר דברים ג"ש מעילה ה"ה עולה דילפינן לשאר דברים בג"ש מחטאת או אשם לפ"ז צ"ל דכתב רחמנא או בעולה או בחטאת ואשם סביב או נילף עולה מחטאת ואשם ונימא אין ג"ש למחצה או נילפי חטאת ואשם מעולה ונימא אין ג"ש למחצה כמו דילפינן חד מחבריה ג"ש לענין שאר דברים ה"ה לענין סביב דאין ג"ש למחצה אלא ע"כ התורה אתי לאשמעי' דבג"ש דסביב לא אמרינן אין ג"ש למחצה. וכתבתי פירושא הכא משום דלישנא דתוס' התם מגומגם וקשה למבין עיין שם:

ד"ה אין באין על חטא כחטאת ואשם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הימנו וד"א כו' הימנו וד"א הוא קצת התלמוד כתב בה כו' כצ"ל. פי' קצת הלימוד:

ד"ה כשם שמזה כו' גמר דבפנים למעלה בפר כו' כצ"ל. בא"ד שבע פעמים שבע למטה כו' הד"א בא"ד כתובה בו ומקצתה כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד והדר מיגמר מפנים להיכל כו' כצ"ל ד"ה מקומות היא כו' חזה ושוק של בכור הוקשה לתודה והיא כו' כצ"ל:

תוס' דה למד לי כו' דסגי בשתי מתנות ברוח אחת כו' כצ"ל:

בא"ד סביב דעולה הוא דמייתר כו' כצ"ל בא"ד משלמים הס"ד:

ד"ה ואנו מקישי' כו' מקשינ' הס"ד:

ד"ה וכי דבר כו' כדמרבינן לעיל בפרק כל הפסולים כו' כצ"ל וכן הגירסא בכל הספרים דרפ"ק ליתא דמרבינ' שלמי נזיר עיין לעיל ד"ד ע"א:

בא"ד א"כ היכא יליף לה מחטאת ואשם דילפינן נמי מההיא קרא כי' כצ"ל, פי' היאך יליף רבי בכור מחטאת ואשם בב"א דנאכל ליום ולילה הא חטאת ואשם ילפינן נמי מההיא קרא לענין דנאכל ליום ולילה והיה היקיש' ולעיל איבעי' לן כו':

בא"ד בכל בהמה כבכור כו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי כשוק הימין כתב כבכור ותודה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא בשלמא למ"ד לא הוי היקש כו' כצ"ל:

שם כל שאתה מביא ממקום אחר ה"ה כזה כו' כצ"ל. ועיין במנחות דע"ז ע"ב:

שם אלא למ"ד הוי היקש כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ה"ג ואיבעית אימא כו' וגבי היקש דלעיל נמי אי הוי היקש בכור כו' כצ"ל. והשאר יש למחוק ועיין בתוס':

בא"ד חזה ושוק ולאכילת יום ולילה כו' כצ"ל:

ד"ה אי מה להלן אלו שני עשרונים ותו לא אף כאן כל עשר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואיבעית אימא כו' ושתי הכליות בשעיר ע"א כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דגמרינן בההיא היקשא כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דזכרי כהונה ילפינן בההוא היקישא כו' כצ"ל פי' וזכרי כהונה כתיב בחטאת בגופא:

בא"ד דמאחת למעלה כו' כצ"ל:

בא"ד וכן משבע דלמטה כו' כצ"ל:

בא"ד ילפינן בחוץ בין בפר בין בשעיר כלומר כו' כצ"ל:

בא"ד חוץ ופנים בחד זימנין גמר הס"ד פי' כיון דכתיב אחר עבודות פר ושעיר וכן יעשה לאהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו דפר ושעיר וא"כ צריכים אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש דאל"כ לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי ועשה באהל מועד כמו בפנים. ועיין בתוס' דיומא דנ"ו ע"א דמבואר שם יותר:

ד"ה היינו דכתיב כו' חלות חוץ שבתודה דמה כו' כצ"ל:

בא"ד ושליש לכל מין ומין של מצה כו' כצ"ל בא"ד חשיב ליה כמאן דכתיבי בגופי' דחמץ כדפי' כו' כצ"ל:

בא"ד תהיינה כתיב ואימא עשרה קפיזי ומשני בעשרונות דיבר הכתוב כו' כצ"ל בא"ד דריש דחד יו"ד מייתר' משמע עשרה כו' כצ"ל:

בא"ד ול"ג בעשרונות דבר הכתוב כו' כצ"ל בא"ד דיו"ד לא מייתר למידרש כו' כצ"ל:

בא"ד דבעי להנך חלות דלהוי כל חד כחלות של תרומה הס"ד וכצ"ל. פי' שלא תאמר אף שלא יהיה התרומה פרוסה מ"מ מנ"ל שיהיה כ"א בפני עצמן דלמא כל הט' יהיו כאחת והתרומה יהיה חלה בפני עצמה מ"ה כתבו דדרשינן התם שיהא כל חלה שוה לחלות התרומה:

ד"ה ואב"א כי התם כו' בקונטרס לא גריס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק כו'. פי' בשלמא אי גרסי' אב"א הכי פירושו לדתירוץ ראשון מדייק מדקתני אלא ולא קתני ולאכל עד חצות כדקתני בשאר קדשים לעיל אלא ע"כ דלא דמי לשאר קדשים התם מדרבנן להרחיק כו' והכא בפסח דאורייתא מ"ה תני אלא דמשמע לעיכובא ולתירוץ אב"א מדייק דדומיא דלילה ומנוייו וצלי קתני אבל לרש"י דלא גרס אב"א מדייק מדקתני אלא דמשמע עיכובא מאי כי התם דקתני היאך תלוי זה בזה הא אפילו אי הוי קתני עד חצות לחוד' בלא דומיא ומנוויו וצלי הוה מוכח דמדאורייתא קאמר מדקתני אלא מ"ה כתבו דלרש"י דלא גרס אב"א יש לפרש דלא דייק מאלא אלא דייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא דומיא דהתם כנלע"ד ברור ונכון כוונת התוס' ומ"ו הב"ז מפרש דהאי יש לפרש קאי לגירסא אב"א ונכנס בדוחק ואינו מן הצורך:

הדרן עלך איזהו מקומן פרק ששי דף נח ע"א רש"י ד"ה א"ל ר' אסי כו' דנימא ר' יוסי כולו בצפון כו' כצ"ל:

ד"ה מאי כנגדן בקרקע הא כו' דמהכא ליכא למילף כו'. ואין להקשות לפ"ז מנ"ל לר' זירא להקשות למידק דליתא ליה לר"י בר יהודא חצי המזבח בצפון היה דלמא האי כנגדן דקאמר היינו ברצפה במזרח המזבח ובמערבו ואזל לשיטתו דס"ל לעיל ד"ב דבעינן על ירך דוקא ויש ליישב דר"ז דייק מדקאמר מודי ר"י ברבי יהודא למאן מודי דהא היינו פלוגתייהו דלעיל דפליג עם ראב"ש ורבי אלא ע"כ דכנגדן דקאמר לאו ברצפה קאמר מ"ה פריך מאי כנגדן נ"ל:

ד"ה דבצריה בצירי אם נמלך לקצר את המזבח כו'. וליכא למימר היאך רשאי לקצר הא כתיב הכל בכתב מיד ה' וגו' כדאמרינן בחולין דפ"ד דלהוסיף אבנין אסור דילפינן מבית מה בית ששים אף מזבח ששים ולא יותר היינו שיהיה קדוש עד ששים ולא שיהא חובה לעשות כן דמדת ארכו ורחבו אין מעכבי' וכ"כ תוס' לקמן דס"ב ע"א ד"ה מדת ארכו כו':

ד"ה מערכה שניה כו' מערכה לכך הס"ד:

ד"ה באומר חמש כו' המזבח שהיה לקח מחתה כו' כצ"ל:

ד"ה ומאי