צאן קדשים מו

יושבים ברמה כו' כצ"ל:

ד"ה ועלית בכל כו' עלייה משם כו' כצ"ל:

ד"ה אייתי ספר כו' ועולה מדברה ומרחיב כו' כצ"ל. עיין ביהושע סי' ט"ו בא"ד ומונה והולך נגד ירושלים כתב ועלה הגבול כו' הד"א וכצ"ל בא"ד ותאר הגבול וירד הגבול ולא כתב ועלה כו' הד"א:

בא"ד ועד קרית יערים כתב ועלה ותאר כו' הד"א בא"ד ולשם ועלה הס"ד:

ד"ה ואיבעית אימא האי דלא כו' כצ"ל ד"ה זבחי שלמי כו' עצרת הס"ד:

ד"ה ונאכלין לפנים מן הקלעים דכתיב באשם בויקח קרח כו'. הא דמייתי קרא דויקח קרח וכן לעיל גבי חטאת ולא מייתי קרא דכתיב גבי חטאת ואשם בהדיא בפ' צו במקום קדוש יאכל אפשר לומר לאשמעינן דשינה הכתוב לעכב:

תוס' ד"ה אבנים כו' בטל אורים ותומים והיינו בית ראשון משחרב ב"ה כו' כצ"ל:

ד"ה ומלאו במזרק כו' שני חוטמין דקין שהדמים שהיו נתונים על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין כו' כצ"ל ועיין במתניתין דמדות פ"ג:

בא"ד ותימא לפירושו כו' ואפשר לומר דכוונת רש"י שאם יפול מזריקה על הקרנות יבלע לתוכו ומ"ה כתב רש"י לשון יפול ולא כתב כשיזרוק דם החטאת יבלע לתוכו אלא ע"כ כוונת רש"י כאשר כתבתי ונכון הוא נ"ל:

דף נ"ה ע"א גמרא תמים אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים כו' כצ"ל:

שם אמר רבינא שאם כו' כצ"ל שם מחדא מפקינא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה קדשי איקרי כו' דתיהוי כל חומרא כו' כצ"ל:

ד"ה קדשים קלים אין מועלין כו' כצ"ל:

ד"ה ונאכלין כו' מפרש הס"ד:

ד"ה ליום ולילה בתודה כתיב ביום קרבנו יאכל ולא יניח ממנו עד בקר ותניא תודת כו' כצ"ל ד"ה וכי הראשונים כו' כגון שעירים ומנחה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה זבחי שלמים כו' לעיל פירשנו כו' ד"נ ע"א:

ד"ה מה חטאת כו' כדדרשינן לעיל כו' כצ"ל ד"ה מה עולה כו' דסבירא ליה כר"פ הס"ד. פי' וילפינן ק"ו מנ"ש כדאמרינן לעיל ד"נ ע"ב. יש מקשים לפ"ז מאי פריך הקישא קמא למאי אתי דילמא ליתא ליה דר"פ והקישא קמא אתי לאקושי לחטאת לעיכובא דעיכובא בחטאת בהדיא כתיב כך מקשים. אבל שבוש הוא דהך אלא הקישא קמא למאי אתי לאו סתם גמרא קאמר ליה בלשון קושיא אלא רבא גופא קאמר וע"כ ס"ל דילפינן עיכובא מעולה ואיתא ליה דר"פ כמו שכתבו תוספת וראיה לזה דקתני אמר ליה אביי משמע דאמר לרבא דאמר הכי:

ד"ה אלא הקישא קמא למאי כו' כצ"ל:

בא"ד כדפרישית כו'. פי' בדיבור המתחיל מה חטאת כו' מכח מיעוט דאותה. בא"ד כיון דאיתקש נמי לעולה כו' אע"ג דהוי דבר הלמד בג"ש והיאך חוזר ומלמד בהיקש דעולה גופא ילפינא בג"ש מחטאת דסביב סביב כיון דאיתא ליה כר"פ כמו שכתבו תוספת לעיל ור"פ ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש. ד"ה מה חטאת כזו שלא לשמה כחטאת כו' כצ"ל:

בא"ד אבל לר"א קשה וצריך לדקדק בפ' התכלת כו' ולענ"ד לאו קושיא היא דר"א אפשר דס"ל באמת כר' יצחק דהתם בפ' התכלת דכבשי עצרת ששחטן שלא כמותן דהיינו שלא לשמה פסולים משום האי היקישא כדקתני התם ותנא דבי לוי דגמר שלמי חובה משלמי נדבה התם ולא אקשי לחטאת ע"כ כרבנן ס"ל דדרשי אותה דמוקי התם הך ברייתא דקתני כל הפסול בחטאת פסול באשם חוץ משלא לשמו דפסול בחטאת וכשר באשם כתנא דבי לוי וכיון דתנא דבי לוי לא פסיל באשם שלא לשמו ע"כ כרבנן ס"ל דממעטי אשם מאותה כדאמרינן לעיל נ"ל:

ד"ה שאם גילח כו' בנזיר דמשלח שערו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דאיכא קמייהו דגובה שמונה לא כו' כצ"ל. רש"י ד"ה וחד להכשיר צפון דק"ו מיעוטי ממעט ליה כו' פי' כיון דהאי קל היינו קדשים קלין וקדשי קדשים חמור ממעיט קדשים קלים מצפון:

בא"ד דהא דקבע להאי צפון ולהאי שאר רוחות משום קדושתיה דצפון מדרום ולאו דקביעות מקום בעלמא הוא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וצדי צדדים לפסול לא איצטרך קרא אחרינא לפני כתיב בקרא קמא דמשמע צדדים ולא צדי צדדים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בזמן שהוא פתוח דלשון פתח אינו אלא כו' כצ"ל:

ד"ה שני פשפשים היו בבית החליפות שהאולם כו' כצ"ל:

ד"ה להכשיר כו' כגון מכנגד כותל האולם ולמערב בצפון ובדרום ובית החליפות כו', כצ"ל:

ד"ה לאכילת קדשי קדשים כו' בעי לפני ולקמן כו' כצ"ל ד"ה אחורי בית כו' מחומת עזרה כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד למערב כזה:

תוס' ד"ה הוא עצמו כ' שהוילון אינו משמש רק עשוי לצניעות כו' כצ"ל:

ד"ה גובהה מאי תימא כו' כדפריך בסמוך כו'. פי' דפריך מאי לאו דאיכא קמייהו גובה שמנה מהיכא תיתי לומר הכי הא קתני וגובה שמונה משמע דקאי אפתחים שהיה גובהן אלא על כרחך דסבר דהיה כמו שאר שערים שהיה גובהן עשרים מ"ה ס"ד דאיכא קמייהו דגובהה שמונה קאמר נ"ל:

בא"ד והא דאמרינן ביומא פרק קמא כו' כצ"ל בא"ד אבל שחיטה שהיתה מיושב אכתי תיקשי מכנגד כו' כצ"ל. ולענ"ד לאו קושיא היא כיון דקרא אכשר כל העזרה לשחיטת קדשים קלים וכתיב בקדשים קלים לפני אהל מועד ע"כ נגד המזבח נמי לפני קרוי ולא הוה הפסק דתחלת הבנין היה כך והא דפריך גובהה מאי היינו תל או עץ המוטל נגד הפתח דלא שייך להתם אי הוה הפסק אי לאו דדילמא דוקא מזבח לא הוי הפסק ולא שאר דברים ובעי למיפשט משני פשפשי' וס"ד דאיכא קמייהו דגובהה שמונה וכיון דלכתחלה עשויה להכשיר לשחיטת קדשים קלים היכא עבדי הפסק לפני הפתחים דילמא לאו לפני הוא ודוקא מזבח דג"ה היא דלא הוי הפסק אלא ע"כ מזבח לאו דוקא נ"ל:

ד"ה שני פשפשים כו' ותימא גדול לפירושו דדרך כו' כצ"ל. פירוש דפשפשי' היה לחצר העזרה והיאך היה יכול לראות משם להיכל:

ד"ה שנים לפר בר גבי שומרים כו' כצ"ל בא"ד למ"ד קדושת ההיכל ואולם כו'. פי' ה"ה אחורי הכפורת יכול לשחוט כיון דרואין בו קדשי קדשים דלא גרע מאולם:

דף נ"ו ע"א גמרא אע"ג דשחיטה כנגד הפתח תני כו' כצ"ל:

שם ולאכילה לא בעינא כנגד הפתח כו'. פי' השתא דקאמרת גבי שחיטה דקתני אין שוחטין סתמא אין חילוק בין כנגד הפתח בין שלא כנגד הפתח ה"ה גבי אכילה דתני ואוכלים משמע בכ"מ אפילו שלא כנגד הפתח מ"ה פריך ולאכילה לא בעינא:

שם ביום הקריבו את זבחו יאכל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ע"ב לעיל שייך לכאן אין חייבים משום כו' והוא היה אורך קפ"ז כו' במסכת מדות למעוטי הנכנס ללשכות כו' והד"א:

ד"ה ה"ג אי תנא כו' הכי אמר לי אבא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואוכלין שם קדשי קדשים דעד הכי הוא דהוה קדושה בקדושת החצר אהל מועד כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג אלא למעוטי לשכות אי דבנויות בחול ופתוחות לקודש כו' שהכהנים נכנסים לשם ואוכלים שם ק"ק ושירי מנחה תלמוד לומר בחצר כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה מנין לדם כו'. ויש לדחות דההיא דמי שהיה טמא רבנן כו' כצ"ל. וכ"ג מ"ו הב"ז וגירסא נכונה היא וכן מוכח מתוס' דמנחות ד"כ ע"ב ע"ש ופי' דכונות התוספת לדחות הראיה ממי שהיה טמא אבל הכא מפרשי כדלעיל דאיירי בתחלת שקיעה וגזירת הכתוב היא בא"ד והאי דלא חשיב ליה כו' פי' בהדי אינך שהעמידו דבריהם במקום כרת דקחשיב שם בא"ד ומשתשקע החמה דלקמן כו'. פי' האי משתשקע החמה גבי דם דקתני לקמן לא הוי כמו משתשקע החמה בעלמא לר"ת דמפרש דלשון משתשקע משמע סוף שקיעה והך משמע תחילת שקיעה משום דדומי' דאימורים קתני ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ודבריו אינם מובנים לי:

בא"ד וחשיב ליה במדידת היום ומפרש ר"ת כו' כצ"ל:

בא"ד ואתי שפיר דאיידי דבסמוך כו' כצ"ל. פי' דהשתא לר"ת דלשון משתשקע משמע סוף למה נקט גבי דם לקמן משתשקע ולא נקט בשקיעה דמשמע תחילת, שקיעה משום הכי כתבו איידי כו' נ"ל. ובמנחות שם כתבו בענין אחר עיין שם:

ע"ב גמרא ת"ל ביום השלישי כו'. יש מקשים דהשתא ל"ל עד יום דאינו נאכל בלילה ת"ל מדאיצטריך ביום דביום אתה שורפה ואי אתה שורפה בלילה ש"מ דאינו נאכל בלילה ע"כ ויש ליישב דאי לא הוה כתיב עד יום ה"א איפכא דביום השלישי ישרף אתי לאשמעינן דנאכל בלילה ותכף לאכילה שריפה דהיינו ביום כמו שאר קדשים מ"ה איצטרך עד יום נ"ל אח"כ מצאתי תירוץ זה בתוס' דפסחים ד"ג ע"א ונהנה לי: