צאן קדשים מד

בחטאת ואפ"ה מוכח מכל הסוגיא דהכא דחטאת מיקרי דבר הלמד בהיקישא נ"ל:

ד"ה אם על תודה כו' ולא ילפינן בהיקשא כו' כצ"ל:

ד"ה מה להלן כו' כדפירש בקונטרס ולא הוה דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בג"ש דשמא אין זה כו' כצ"ל. ומה שקשה לפירוש זה עיין בתוס' דיומא דנ"ז ע"א ד"ה חוץ מבפנים כו' דמתרצי שם:

ע"ב גמרא בג"ש חברתה אי מדרמי ב"ח אי מדרבא אינו דין כו' כצ"ל:

שם דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בק"ו כו'. הקשה לי חכם אחד יש מקום עיון גדול בבעי' זו ממ"נ דע"כ אי בא ללמד לג' מק"ו מה ב' שיש לו קולא אפ"ה מחמרינן בחד צד ק"ו הג' שאין לו קולא זו לכ"ש דמחמרינן חומרא זו א"כ קשה היאך נלמד ב' מא' מק"ו הא איכא למיפרך מה לב' שכן יש לו קולא זו ואי קולא של הב' יש כאן ג"כ בא' א"כ בקיצור ה"ל למילף הג' מא' כו' ומסיים דבריו סוף דבר מי שלבו רחבה ודעתו צלולה ישות לב בישוב קושיא זו וכעת נל"ע רב ודוק עכ"ד ותמיה לי על תמיהתו הא כתבו תוס' לעיל דמ"ח ע"א ד"ה הושוו כו' דאשכחן דבר הלמד בק"ו דחוזר ומלמד בק"ו ואינו מן הצורך להאריך הרוצה לידע ועיין שם ובר מן דין אפשר למצוא כה"ג למשל אי ילפינן שלא לשם אוכלים בפסח לפסול בזריקה מק"ו משינוי בעלים מה שינוי בעלים דקיל דאינו פוסל בשחיטה פוסל בזריקה שלא לשם אוכלים דפסול בשחיטה א"ד שיפסול בזריקה וכ"כ תוס' בהדיא במסכת פסחים דס"א ע"ב ד"ה רבה כו' דליכא למיפרך שום פירכא דלא ילפינן עבודות זו מזו רק שלא לשם אוכלים מש"ב ואח"כ ילפינן קבלה לפסול בה שלא לשם אוכלים בפסח מק"ו מזריקה מה זריקה שאינו טעונה צפון ואינו בחטאת הפנימיות פוסלת שלא לשם אוכלים כ"ש קבלה וכה"ג עבדינן ק"ו לעיל ד"ד ע"א וליכא למימר ה"ל למילף קבלה נמי בק"ו ראשון שלא לשם אוכלים מש"ב כמו זריקה דהא ש"ב נמי לא פסלה בקבלה כ"א בזריקה גם ליכא למיפרך בק"ו ראשון מה לשחיטה שכן טעונה צפון וישנו בחטאות הפנימיות דהא לא ילפינן עבודות מהדדי רק שלא לשם אוכלים מש"ב אפשר לומר דר' חסדא דס"ל התם בפסחים יש מחשבת אוכלים בזריקה יליף מהך ק"ו וה"ה בקבלה כנלע"ד ברור ונכון. וליכא למיפרך נמי מה לזריקה שפוסל בש"ב דאיכא למימר שחיטה יוכיח. ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו והניחו בצ"ע:

רש"י ד"ה שאינו למידה מן ההיקש גרסינן הד"א והס"ד:

תוס' ד"ה אלא למאן כו' ומהא דאיתקש תרי זימנין לעולה הוא כו' כצ"ל:

ד"ה בן בנו של ק"ו כו' חוזר ומלמד בק"ו היאך בא להוכיח דהוי בקל כו' כצ"ל:

בא"ד הלא זאת היא שאילתך כו' לפ"ז מתורץ ג"כ קושי' מ"ו הב"ז דבאמת דכונת המקשן הי' לזה:

ד"ה רבי יהודא כו' כיון דרבנן פליג עליה הס"ד. פי' כיון דר' נחמי' מטהרת לא ה"ל למיפרך הכי ועיי' בחולין דנ"ו ע"א בתוס' דמתרצי בע"א:

ד"ה מה מצינו כו' ועוד קשה דמנא ליה כו' דברים אלו קשה להולמן דבאמת אפשר לומר דגמר מליקת עוף משחיטת בהמה הוא דדחי לקמן דמשחיטת חולין גמרי בלשון את"ל קאמר דאי נמי תיהוי דגמר ליה מליקת עוף משחיטת עוף לא מיפשט' בעיין דמליקת קדשי' משחיטת חולין גמר וכ"כ רש"י בד"ה הכי גרסי' כו' ולישנא דברייתא הכי משמע דבלשון אי נמי קאמר עיין ברש"י וע"כ צריך לפרש הכי כיון דעיקר טעמא דר"מ מקרא ולא משני הכי אלא ע"כ בלשון את"ל קמשני כו' נ"ל נכון:

בא"ד אימא דשחיטת עוף אתי' בב"א כו'. פי' אע"ג דר"מ ק"ו קאמר דילמא לאשמעינן דאיכא ק"ו ועיקר ילפותא מב"א גמר:

בא"ד דפשיטא דעיקרא טעמו של ר"מ כו'. פי' כיון דעיקר טעמו של ר"מ מקרא דהושוה עוף לבהמה ואי במתני' קאמר דגמרי' עוף שחיטתו ומליקתו בב"א מבהמה למה ליה לאתוי' ק"ו כלל דהא מקרא שמעינן דהושוו להדדי אלא ע"כ אתי לאשמעינן בלאו קרא איכא ק"ו למילף עוף מבהמה נ"ל ודוק אבל עדיין קושי' ראשונה דמה לשחיטה שכן מכשרת כו' אינו מיושב עדיין ויש ליישב:

דף נא ע"א גמרא תנא אזאת תורת העולה ריבה סמוך כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז ולפ"ז נראה לי דלא איפשטי' בעיין דהא אינו ב"א גמור אלא אסמכת' בעלמא דקרא עיקר ועיי' במ"ש התוס' לעיל דמ"ז ע"ב ד"ה מה נתינה כו' שכתבו בפשיטו' דניפשוט דדבר הלמד בב"א חוזר ומלמד בב"א ע"ש ולדיד' צ"ע מנ"ל עכ"ל ותמי' לי דמביא תוס' דלעיל ואישתמיטי' מיני' מ"ש תוס' בדף זה בד"ה מה מצינו כו' ודבר הלמד בב"א חוזר ומלמד בב"א כדמסיקי בשמעת' כו' אבל לענ"ד דודאי ניפשוט מברייתא דדבר הלמד בב"א חוזר ומלמד בב"א אפי' אליבא דמסקנא מדפריך וכי דנין דבר שלא בהכשירו כו' וע"ז מסיק דאזאת תורת העולה סמיך ולא פריך וכי דנין דבר בב"א מדבר הדנין בב"א אלא ע"כ דפשיטא ליה לתנא דחוזר ודנין מ"ה פריך הכי נ"ל:

רש"י ד"ה ולן באימורי' כו' אימורין גמרי בבנין אב והדר מגמר בבנין אב על הדם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הואיל ומרצה כו' לחייב עליו משום פיגול כצ"ל:

ד"ה שקבלו כו' לא ירדו הס"ד:

ד"ה וכי דנין כו' ותו יוצא במקדש כו' כצ"ל:

ד"ה זאת תורת כו' הני מהני וקרא עיקר וטעמי' אסמכתא כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא אל יסוד מערב הס"ד וכצ"ל:

ד"ה דכתיב בפר כו' מתן דם ליסוד כפר כהן משיח כו' כצ"ל:

ד"ה אל יסוד כו' תלתא אל יסוד מזבח העולה כו' כצ"ל:

בא"ד בת"כ אל יסוד מזבח העולה של פר כהך משוח ולא יסוד כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד שאין תלמוד לומר אין לו יסוד לפנימי עצמו כו' כצ"ל:

בא"ד שירי מזבח החיצון יקבל דבר אחר כו' כצ"ל:

בא"ד והכי גרסי' ופירושו אל יסוד כו' כצ"ל:

ד"ה אל יסוד כו' כצ"ל:

בא"ד מתרי טעמא שאם שירי דמים כו' כצ"ל:

ד"ה או אינו כו' כלום על שפיכת שירים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פשוט מיהא חדא תימא דתרתי תיפשוט כו'. ולענ"ד לאו תמי' היא כלל דעכ"פ מברייתא ליכא למיפשט אלא חדא:

ד"ה מפני מה כו' דם המתיר עדיף ולא ילפינן דם שלא בהכשרו כו' כצ"ל:

ד"ה אשר פתח כו' שהוא כנגד כו' כצ"ל:

בא"ד בסמוך לו ליציאתו מן כו' כצ"ל:

בא"ד לקמן בפ' קדשי קדשים כו' כצ"ל:

דנ"ח ע"ב:

בא"ד כגון דישון מזבח פנימיות ומנורה כו' כצ"ל:

בא"ד לא קבעינ' מהאי כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה הכא גרסי' פי' למה לי קרא לשירים הא בראוי עביד להו וכ"ת דכי אפוך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תן לה יסוד כו' כך פי' בקונטרס כו' ובאמת ברש"י שלפנינו לא היה הגירס' כך:

בא"ד וטפי הוה ליה לאתויי הך דרשא לעיל על ר' ישמעאל דפליגי שהרי איתא ליה הך דרשא וקרח דלעיל לייתי על ר' עקיבא דהכא כו' כצ"ל. פי' ר"י דאיתא ליה הך דרשא דהכא ולעיל פליגי ומוקי לדם זבחיך וגו' לדרשא אחרינא ה"ל לאתויי הך דרשא דהכא לעיל וקרא דלעיל הכא לר' עקיבא. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואין יכול להעמיד:

בא"ד תחלת עולה שמעכבת כו' פי' ר"י ור"ע נילף עולה ושלמים בק"ו כה"ג ובהך ק"ו נילף נמי בכור ומעשר ופסח:

בא"ד אף עולה טעונה כו' אמרת עולה טעונה כו' כצ"ל:

בא"ד לא עבדינ' ק"ו תחילת דמים דקרבן אחר כי אם משירים של כו' כצ"ל:

בא"ד אבל מקל וחומר לא אתי כיון דלא כתיב ביה יסוד בפירוש והאי ק"ו לא אתי כו' כצ"ל. פי' דלא תיקשי עדיין נילף בכור ומעשר ופסח מהך ק"ו דהכא כמו שכתבו לעיל ול"ל ג"ש דזריקה מ"ה כתבו דלא אתי בהך ק"ו זריקה כיון דלא כתב ביה בעולה יסוד בפירוש וק"ו לא אתי רק לגלוי דאגגו דיסוד קאמר כצ"ל ברור כונת התוס' ומ"ו הב"ז מגי"ה מק"ו דחטאת ונכנס בדוחק וכאשר כתבתי נכון היא:

בא"ד ולא שייך למימר חטאת תוכיח כו'. פי' אהך ק"ו לא שייך למימר חטאת תוכיח דתחלתה לא בעי יסוד שטעונה על ד' קרנות וקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד משום דעיקר ק"ו לא אתי אלא לגלויי אגגו דיסוד:

בא"ד דדריש במעשר ופסח כו' כצ"ל:

בא"ד הא לא כתב בהו זריקה ועוד קשה לי כי היכא כו' כצ"ל וקושי' זו הקשו תוס' לעיל דל"ז ע"א:

בא"ד אינו מתורץ אמרת עולה כו' כצ"ל:

בא"ד לא ידעינן דבקל וחומר משירים כו' כצ"ל:

בא"ד בחלקו של טורף ורצועה יוצאה כו' כצ"ל:

בא"ד לא נתחלקה לא גמרינן כההיא ברייתא דרצועה כו' כצ"ל בא"ד א"כ לכוליה מזבח היה לו יסוד ואם כן כו' כצ"ל:

דף נ"ב ע"א גמרא טעונה גג יסוד תחלת עולה כו' כצ"ל:

שם ואת כל דם הפר ישפך כו' כצ"ל:

שם ת"ל וכלה מכפר כו'. והשתא לפי המסקנא אין להקשות הפר ל"ל דאפשר לומר מילתא דאייתי בק"ו טרח וכתב לה קרא כיון דליכא למדרש נ"ל: