צאן קדשים מג

לו מזבח בשחיטתו כדדרשי' מוזבחת עליו רק דרבנן גזרו שלא תרביץ גללים וכ"כ תוספת בהדיא דף נ"ח ע"א ד"ה ק"ק כו' נ"ל ומ"ו ומ"ז נכנס בדוחק ליישב קושיא זו:

ד"ה אלא אין שוחט כו' מדרבי אחייא נפקא מדאיצטרך למעוטי כו' כצ"ל:

ד"ה קבלה נמי כו' ועוד עיכובא כו'. פי' אפילו את"ל דל"ל מקבל למצוה בעולה מדאיצטרך למעוטי שוחט כדכתבו תוספת בדיבור שלפני זה עכ"פ עיכובא גבי חטאת מנ"ל נ"ל:

בא"ד וי"ל כיון דאשכחן למצוה במקבל ה"ה לעכב וכי האי כו' כצ"ל נ"ל. ובזה שקטה מה שיש מתמי' דעדיין קושיא ראשונה קיימא בעולה למצוה מנ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

דף מ"ט ע"א רש"י ד"ה קדשים לא כו' את מומן קדוש קדושת כו' כצ"ל:

בא"ד וליעבד אבל קודם מומן להקדישו דאין קדושת הגוף עליהם אלא קדושת דמים כדתנן כו' כצ"ל וכ"ה, בס"י ד"ה קדשים מכח כו' העיקר הוא דהא כו' דעיקר הוא הד"א והס"ד ד"ה ישחטו את האשם הס"ד ד"ה שיצא אשם כו' דהא כתב כו' המזבח הס"ד. ואח"כ ד"ה אם כן דלשחיטת צפון נמי להחזירו הוא דשנה עליה לכתוב כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה והרי מעשר כו' טעמא דר"י משום דכתיב הכסף כסף כו' כצ"ל:

בא"ד וקנה פירות במעשר שני ואם היה כו' כנ"ל. ועיין במסכת ב"מ אתוספת דף נ"ג ע"ב:

בא"ד שכן נפדה טהור כו'. פי' מעשר שני מותר לפדותו ולהוציא לחולין אפילו היה טהור כשהיה המקום רחוק מירושלים דכתיב וכי ירחק ממך המקום וגו' אבל לקוח אסור לפדותו אפילו רחוק מירושלים בא"ד קשה דאדפרכי רבנן לר"י כו' כצ"ל ועיין בר"ש פ"ג מסכת מעשר שני:

ד"ה פסח בשאר כו' כדמשמע בבכורות והא דמצריך קרא מותר הפסח נמי כו' כצ"ל פי' הא דמצריך התם קרא דאחד עשר הוי שלמים משמע מצד הסברא הוי טפל מ"ה כתבו מותר הפסח נמי בעי קרא ואפ"ה לא הוי טפל נ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

ד"ה לעכב מנ"ל כו' למקבל לא ידעינן כו' והא דלא כתבו תוספת לקבלה נמי לא ידעינן עיכובא דאפשר לומר כיון דאשכחן עיכובא בשחיטה שהוא א' מד' עבודות ה"ה בקבלה שהוא נמי א' מד' עבודות דלא חלקת כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה קבלה נמי כו' אע"ג דלעיל כתבו תוספת גבי מקבל נמי אמרי' לא חלקת מד' עבודות לעיכובא אפשר דכאן נמי כונות התוספת לזה מ"ה כתבו סתמא דלא ידעינן עיכובא רק מכח סברא זו דלא חלקת נ"ל:

ד"ה לפי שי"א אשם כו' למאן דאמר כללו לא גמר מיניה וזה הקשה כו' כצ"ל:

בא"ד דבר החדש שסותר כללו כו' כצ"ל:

בא"ד טעונה נסכים אינו סותר כללו כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז וצ"ע על מה שכתבו דתוספות לא מיקרי דבר חדש הא גרסי' בת"כ ורש"י הביאו לקמן דף נ"ז ע"א ד"ה ה"ג וכשנאמרו כו' לפי שיצאה תודה בדבר חדש שטעונה לחם יכול אין לך בה אלא חידושה כו' גם רש"י בחומש פ' נשא הביא ספרי וז"ל ומנחתם ונסכיהם של שלמי נזיר לפי שיצאו לידון בדבר חדש להטעינו לחם יכול לא יהא טעון נסכים ת"ל ומנחתם וכו' והרי לחמי תודה ונזיר הוא דבר הנוסף ולא סותר לכללו ואפ"ה מקרי דבר חדש ושאלתי את רבותי ולא השיבו לי דבר נכון ומתקבל עכ"ל והנה אע"פ שאני איני כדאי להכניס ראשי שכתב ושאלתי את רבותי כו' תורה היא וללמוד אני צריך דלענ"ד לאו קושיא היא כלל דמה שכתבו תוספת הא דחטאת מצורע טעונה נסכים תוספת הוא על הקרבן ואינו סותר כללו משום דכל קרבנות ציבור והיחיד טעונים נסכים כדיליף במסכת מנחות דף צ' ע"ב אע"ג דשאר חטאת אינה טעונה נסכים מ"ה אמרינן הא דריבה הכתוב לחטאת מצורע לענין נסכים כדיליף התם לא הוי דבר חדש אלא הוספ' משאר חטאת כמו שמצינו בשאר קרבנות דטעונים נסכים עם הקרבן דאי לידון בדבר החדש לחוד ולא ליהוי כשאר קרבנות הל"ל למיכתב הדבר חדש בחטאת מצורע גופא בהדיא ולא לייתי מדרשא ובאוב וידעוני דכתיבי כרת בהדיא וגם סקילה אבל בתודה ובשלמי נזיר דלא מצינו בשום קרבן דטעונה לחם ולא כתיבי בהו שום עבודה כמו בשאר קרבנות רק הדבר חדש לחוד כתיבי בהו לחם מ"ה ס"ד דאין לך בהם אלא הדבר חדש והוי נמי סותר כללו כיון דלא מצינו בשום זבח דבעי לחם כנלע"ד ודוק ונכון הוא. וה"ה לגבי אשם דלא מצינו בשום קרבן שיהא דמו ניתן על הבהונות והוי דבר חדש. ולענ"ד יש ליישב קושית מהר"י בע"א דלא קרוי יצא מן הכלל לידון בדבר חדש אלא בדבר שיצא מן הכלל כולו כמו אשם מצורע דיצא מכללו דשאר אשמות ומכלל דכל הקרבנות דלא מצינו בשום קרבן דדמם מהם לבהונות אלא כל דמם למזבח ואשם מצורע יצא לידון בדבר חדש שדם ממנו לבהונות אבל גבי נסכים כיון דכל קרבנות צבור ויחיד טעונין נסכים רק דתורה מיעטה דבר שאינו באה בנדר ונדבה אילה טעונה נסכים כדאמרינן במנחות דף צ"א ע"ב והשתא דתורה ריבתה חטאת מצורע דטעונה נסכים כמו שאר קרבנות כדאמרינן במנחות התם אע"ג דיצא מכלל דשאר חטאת לא יצא לידון בדבר החדש וליכא למימר אי אתה יכול להחזירו לכללו ואין לך בה אלא חידושה כיון דעכ"פ הוי בכלל שאר הקרבנות ובזה נתיישב נמי קושית מ"ו הב"ז דתודה ושלמי נזיר יצאו מכללן ומכלל כל הקרבנות דלא מצינו שום קרבן דטעונה לחם ואפשר לדחוק ולומר דכוונת התוספת נמי לזה רק שהלשון יהיה קצת מגומגם נ"ל. אבל הא תמיה מה שכתבו מחטאת והא אשם מצורע נמי טעונה נסכים משא"כ בשאר אשמות כדילפינן התם במנחות מקראי:

ע"ב גמרא לשעירה ע"א ובגופיה כו' כצ"ל:

שם ותיתי בג"ש דקדש קדשים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה למה לי כו' אשר ישחט את החטאת ואת העולה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וכי תימא כו' לעיקר כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והתם גבי כו' בשער צהוב הס"ד:

ד"ה ותיתי בג"ש כו' באשם הס"ד:

תוס' ד"ה וליקשיה לעולה ולא ניקשי לחטאת כו' תימא לא ליכתוב כו' כצ"ל פירוש כונת התוס' דלא ליכתוב את החטאת וניקשיה לעולה כקושית מר זוטרא:

בא"ד תיפוק ליה מכחטאת האשם כו'. פירש מהאשם ניפוק למצוה כמו שאר האשמות ומכחטאת לעיכוב כמו חטאת:

בא"ד לא הוה אמינא דאהדריה קרא כו' כצ"ל:

בא"ד וכן אין להקשות כו' כצ"ל:

בא"ד ותיתי מכתטאת כאשם כו' כצ"ל:

בא"ד ונילף שאר אשמות כו' כצ"ל:

בא"ד מהיקישא דכחטאת כצ"ל. פירש לא ליכתוב צפון כלל בין בשאר האשמות בין באשם מצורע רק ליכתוב באשם מצורע כחטאת כאשם ונילף כל האשמות למצוה מכחטאת כאשם כמו דילפינן סמיכה מיניה ואח"כ נילף לשאר האשמות לעיכובא מאשם מצורע דאיתקש לחטאת דע"כ איתקש לעיכובא דלמצוה ילפינן מכחטאת כאשם דהוה בכלל שאר אשמות נ"ל:

בא"ד די"ל דלא כו' כצ"ל:

בא"ד כשאר אשם כיון דלא כתב צפון בהדיא כו' כצ"ל נ"ל. ומ"ו בב"ז כתב דדבריהם נראים ככפולין וכאשר כתבתי הכל נכון:

ד"ה כאשר יורם כו' איצטרך כאשר יורם כו' הס"ד כצ"ל. ועיין בתוס' דחולין דקי"ז ע"א ד"ה אמר ר"י כו' דמתרצו בע"א:

ד"ה וליכתוב בגופא כו' מ"מ ילפינן מיניה חיבתן כו' פירש השתא אליבא דאמת דמ"ה לא לכתוב בגופא לאשמעינן בעלמא דאינו חוזר ומלמד בהיקש א"כ היאך ילפינן מיניה חיבתן מ"ה כתבו דאפ"ה ילפינן מיניה כו':

דף נ ע"א גמרא לא ליכתוב צפונה באשם ותיתי בבנין אב כו'. יש מקשים דהא לעיל קתני דמ"ה כתי' צפונה באשם למימרא דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש. ויש ליישב דהשתא דכתיב צפון באשם דלא ליתי מחטאת משמע בשום ענין לא תיתי הן בב"א הן בג"ש ושמעינן מיניה תרתי נ"ל:

רש"י ד"ה אמר אמרה כו' בעלמא הניחא למ"ד כו' הד"א. ועיין לעיל דמ"ה ולקמן ד"ס ע"ב:

ד"ה תלמוד לומר כו' ברבוכה חלות הס"ד:

תוס' ד"ה לא ניכתוב רחמנא כו' למה לי לאקושי לקמן כו' דנ"ה ע"א:

בא"ד תיפוק לו בבנין אב כו'. פירש מעולה ואשם לענין דטעונה צפון ומהיקשא דחטאת דאיקרי קדשי קדשים כדכתבו לקמן בא"ד קדשי קדשים כעולה כו' כצ"ל:

בא"ד כדפריך בפרק אלו דברים כו' כצ"ל ועיין שם דס"ו ע"א:

יש מקשים אליבא דאמת לא ליכתוב רחמנא עולה ונלמד בבנין אב מחטאת או אשם וזבחי שלמי צבור דליכתוב רחמנא בחטאת בהדיא וזבחי שלמי צבור בהקישא מחטאת ואתי עולה מבינייהו או ליכתוב בהדיא בזבחי שלמי צבור. אבל שיבוש הוא דאיכא למיפרך צד פירכא דלכל אחד יש צד חומרא שלמי צבור שכן זמנו קבוע וחטאת ואשם דמכפרין נ"ל:

בא"ד סמיכה בשלמי חובה בבנין אב מעולת חובה והא כו' כצ"ל. אע"ג דרש"י כתב שם דכמשפט כתיב בעולת חובה וילפינן מיניה כמשפט עולת נדבה ולמד על עולת חובה שטעונה סמיכה דהוי כמפורש סמיכה בגופיה ולא הוי הקישא הא בחטאת נמי כתיב במקום אשר תשחט העולה וגו' דילפ' מיניה לענין צפון