צאן קדשים מב

אף מי שלא כו' כצ"ל ד"ה עולה לשם כו' אשה לה' שתהא זביחה לשם שלמים הס"ד והד"א:

ד"ה ולא יחללו כו' כדנפקא לו דבמחשבה כו'. פי' דלא תאמר דלמא ולא יחללו אתי לאשמעינן דאין מחשבה פוסלת כלל אצל קדשים מ"ה פרש"י דבמחשבת שלא לשמן ילפינן דמתחללים ע"כ ולא יחללו אתי דאין חולין מחלל קדשים נ"ל:

תוס' ד"ה אחת לכלל כו' הני מילי בקדשי מזבח כו'. פי' ולא הוה ממעטינן קדשי ב"ה וס"ד דקדשי ב"ה אפי' אינו כשר ליקרב חייב:

בא"ד בשר הניתר כו' כצ"ל:

בא"ד חשיב ניתר כו' כצ"ל בא"ד או לן ויוצא להכי איצטרך יקרב ליש לו מתירים משיקרבו מתירים ועוד איצטרך כו' כצ"ל:

ד"ה מחלוקת בטומאת בשר כו' לא שייכא לפלוגתא דר"י ור"ל כו'. פי' דבשר קדש לפני זריקה אע"ג דלא ראוי לאכילה עדיף מעצים ולבונה כיון דיכול לזרוק לכתחלה והוה ניתר לטהורים כמו שכתבו תוספת לעיל בד"ה אחת כו' מ"ה לאביי דקאמר התם בטומאת בשר ד"ה לוקה אתי שפיר בין ללישנא קמא דהכא בין ללישנא בתרא אע"ג דללישנא קמא פליגי הכא בטומאת בשר ואביי קאמר דכ"ע מודה התם מדמה לעצים ולבונה י"ל דה"ק כיון דלכ"ע אתי והבשר לרבות עצים ולבונה אפילו לר"ש מרבה עצים ולבונה לפסול עכ"פ ולרבנן ללקות מ"ה גבי בשר קדש לפני זריקה עדיף טפי כ"ע מודה דלוקה ובטומאת הגוף דפליגי התם ובעצים ולבונה כ"ע מודה דאינו לוקה ללישנא קמא משום דבשר עדיף כנ"ל וללישנא בתרא פשיטא דאתי שפיר דדמי' להדדי ולרבא נמי אתי שפיר אע"ג דרבא קאמר דבטומאת בשר כ"ע מודה דאינו לוקה כיון דרבא מוקי שקדשו בכלי מ"ה עדיף מבשר קודש לפני זריקה ודו"ק נ"ל:

דף מ"ז ע"א רש"י ד"ה והקריב המקריב כו' קרבנו קרי ליה הילכך כו' כצ"ל. פי' שהבעלים קרוים מקריב דקרא אבעלים קאי:

ד"ה ואין מצניעין כו' הוא ואין אדם כו' הד"א ד"ה ותרווייהו רבי אלעזר ורשב"א הס"ד:

ד"ה השתא בחוץ כו' דמחשבה בהו כתיבי כו' כצ"ל:

ד"ה מלאכת מחשבת כו' בשבת או סבור כו' הד"א:

תוס' ד"ה מניין למתעסק כו' להגביה או לזורקו כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד יש מתעסק כו'. לפ"ז יש לדקדק מנ"ל לעיכובא דלמא חד אתי שתהא זביחה לשם קדשים ולא לשם חולין וחד אתי שיהא מתכוון החתיכות סימנים ולעולם למצוה ולא לעיכובא ויש ליישב בדוחק:

הדרן עלך בית שמאי פרק חמישי תוס' ד"ה איזהו מקומן כו' וילפינן כולהו מעולה כו' כצ"ל בא"ד דאלו דברים יש לומר דכל אחד כו' כצ"ל:

בא"ד דלא תנן הכא ושחיטתן בכלי שרת כו' כצ"ל בא"ד ומיעוט' בפנים ומקבל הדם במיעוט שבפנים אע"פ שאין הדם בפנים נפסל ביוצא אי נמי כו' כצ"ל ועיין בחולין ד"ג ע"א:

ע"ב גמרא מעיקרא סבר כו'. אין לדקדק דהא אפילו אליבא דמסקנא דצריכא כלי לא פסיקא ליה למיתנייהו בהדי כללי דשאר קדשים דאשם מצורע ביד ובכלי ושאר קדשים בכלי ולא ביד מ"ה שפיר יכול למכללינהו עם שאר קדשים לענין דם הנזרק ע"ג מזבח הוי אשם מצורע כשאר קדשים דטעון כלי ולא יד נ"ל:

תוס' ד"ה אלו ואלו כו' א"כ נימא דמצינו כו' כצ"ל:

בא"ד תרי היקישא בפר העלם כאשר עשה כו' כצ"ל:

בא"ד בהזאות במשיח בפר העלם בין לאגמורי כו' כצ"ל:

בא"ד וכאשר שרף הוה ליה כו' כצ"ל. פי' דכאשר שרף מיותר בפר העלם דליגמר ממשוח לענין שריפה נמי מ"ה הוא כמאן דכתיב בגופא אל בית הדשן:

בא"ד ושלישית לא כתב בכולהו ואין זה אלא גילוי מלתא כו' כצ"ל בא"ד במקום הדשן אחד והשתא אתי כו' כצ"ל. פי' שעיר י"כ דלא נרמז בקרא מנ"ל שעיר י"כ לג' מתנו' אבל בתירוץ גילוי מילת' בעלמ' ילפינן נמי שעיר י"כ לג' מתנות:

בא"ד וכן מוכח דר' מאיר פליג עלה וקאמר אינו כו' כצ"ל. ועיין בתוספת דיומא דף ס"ח ע"א ד"ה תן לו כו' דמתרצי הכי:

בא"ד בית הדשן בפר ושעיר כו' כצ"ל ד"ה מה נתינה כו' נמי הוי בבנין אב דילפינן מנתינה כו' כצ"ל פי' דאי הוה היקישא מאי חזית דיליף מנתינה דידיה דבעצמו של כהן נילף בהיקישא לקיחה לקיחה משאר קרבנות דבכלי אלא ע"כ האי בנין אב ועיין בתוספת דיומא דף ס"א ע"ב דמתרצי בע"א:

ד"ה אף לקיחה כו' משום דמיותר כו' ובזה מתורץ נמי קושית התוס' דלעיל מיניה ד"ה נתינה כו' בא"ד אבתרא סמוך כו'. פי' אמצורע עני שהוא בתרא:

ד"ה מה חטאת כו' לקיחה לקיחה דלקמן בסוף כו' כצ"ל בא"ד אלימא מזרק בזבחי שלמי צבור נמי כתב כו' כצ"ל. בא"ד ואיתקש נמי לשלמים וכל כו' כצ"ל בא"ד דמעטי' קרא מקבלת כלי מדרשא דונתן דבעצמו כו' כצ"ל:

בא"ד דא"כ ג"ש דלקיחה לקיחה למה הס"ד. פי' אי אמרי' דגמרי' אשם משלמים ל"ל ג"ש דלקיחה לקיחה גבי חטאת נילף נמי בהיקישא משלמים אלא ע"כ דאשם ילפינן בהיקישא מחטאת מ"ה איצטרך ג"ש דליהוי כמאן דכתב בגופא דחטאת ולא ליהוי דבר הלמד בהיקש דחוזר ומלמד בהיקש. אבל איני מבין דבריהם דהא כבר כתבו תוספת דהא דמעטיה קרא מקבלת כלי מדרשא דונתן מ"ה איצטרך כחטאת האשם ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב ואיני מבין דבריו וצ"ע נ"ל:

דף מ"ח ע"א גמרא ר"ע סבר ואם נפש כתיב כו' כצ"ל:

שם ורבנן נמי הכתיב ואם נפש כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואם נפש גבי אשם תלוי כו' כצ"ל:

ד"ה ואמרי לך כו' אשם תלוי מיניה הס"ד:

ד"ה בערכך כו' מערכך דאשם כו' כצ"ל ד"ה גמר באיל באיל באשם מעילות כתב ביה כו' כצ"ל:

בא"ד בן שנה ומדאיל שהוא כו' כצ"ל ד"ה מקבל עצמו כו' נחלקו שם וקיבל מנלן כו' כצ"ל הד"א:

תוס' ד"ה איידי דאתי מדרשה חביבא ליה וא"ת כו' כצ"ל:

ד"ה אשכחן בן צאן כו' ושמא אהך דרשא הוי"ו מוסיף סמוך כו'. יש מקשים לפ"ז דמוכח דהיכא דוי"ו מוסיף למידי' עליון מתחתון ותחתון מעליון לפ"ז מאי פריך לקמן ור"ע האי סברא מנ"ל דלמא ר"ע יליף עליון מתחתון לחייב על ספק מעילות אשם תלוי ותחתון מעליון לאשם בכסף שקלים. והנה באמת לפי גירסא אחת במסכת כריתות דף כ"ב ע"ב משמע הכי דר"ע ס"ל אין היקש למחצה ויליף עליון מתחתון ותחתון מעליון אבל רש"י לא ניחא התם בהך גירסא עיין שם. ונלע"ד דאפ"ה פריך שפיר לר"ע מנ"ל הא סברא מטעמא דלא יהא ספיקו חמור מודאי והוי"ו אתי רק ללמוד עליון מתחתון לחוד אבל לרבנן דילפי הך ג"ש ולא ילפינן עליון מתחתון ע"כ הוי"ו אתי לאפוקי מהך סברא דלא יהא ספיקו חמור מודאי ולמילף תחתון מעליון נ"ל:

בא"ד כתב אותו למעוטי איצטרך הכא לרבויי כו' כצ"ל:

ד"ה דכ"ע הקישא כו' לא מועיל והתם לא נתבטל כו' כצ"ל:

בא"ד דשטר בשפחה כנענית לא קים לן אלא בג"ש כו' כצ"ל:

ד"ה וחטאת כו' הרי עלי בסלע למזבח כו' כצ"ל:

בא"ד למיהוי חד משיתסר כו' כצ"ל:

ד"ה תינח למאן כו' הוה מצי למיבעי לרבנן מנא להו כו'. פירש אליבא דמ"ד דלא דרש זאת אבל רבנן באמת איתא להו הך דרשא דזאת תורת ועיין במסכת כריתות דף כ"ב ע"ב:

ד"ה גמר בערכך כו' א"כ ואם נפש ל"ל כו' כצ"ל. ד"ה אשם חרופה כו' כהנים יליף אשם כו' כצ"ל בא"ד אשם אשם ומסיים יכול שאני מרבה אף אשם נזיר כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה וכי מכאן כו' והלא כל החטאת כו' כצ"ל. ד"ה תלמוד לומר בשעיר יחיד כו' כצ"ל ד"ה הכי גרסינן כו' במנחות וכי תימא כו' הד"א:

ד"ה סמיכה גופה כו' על ראשו אלא בניין כו' הד"א:

בא"ד שיטען סמיכה הס"ד ואח"כ:

ד"ה אלא שעה מדורות כו' מסקנא דקושיא היא כצ"ל:

ד"ה ולא פסח כו' בין הערבים יוקבע לו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הג"ה אותו כו' האי קרא בענין אחר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מה לבן צאן כו' בקידושין דיליף ק"ו ומה בן כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דהתם שכל הזבחים דינו בכהן כו' כצ"ל. פי' כיון דכל הזבחים צריכא כהן לא הוי מילתא רבה לרבוי בבן עוף הילכך ליכא למעוטי בפירכ' כל דהוא וע"ש בתוספת דמבררי דבריהם יותר:

בא"ד מכלי ועוד נ"ל כיון דהדין כו' כצ"ל. פי' דהק"ו לא הוה אלא מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה:

בא"ד וא"ת כו'. פי' השתא דאמרינן כיון דהתם הוה הדין מהזאה לא שייך למיפרך מכלי דשחיטה לפי' הקש' ליעבד הכא ק"ו ממקום ולא מכהן ולא יהיה שייך למיפרך מכלי דשחיטה בא"ד כדדרשינן בראשו כו' כצ"ל. ועיין לקמן דף ס"ה ע"א, אכן חסר כאן התירוץ על הקושיא:

ולענ"ד יש ליישב כפשיטה דלא מצי למיעבד הק"ו הכי דהא מדאוייתא קבע