צאן קדשים מ

בכריתות די"ד ע"א לפי זה קשה דבכריתות שם פריך דמשכחת פיגול ונותר בחד בהמה וה"ד כגון אבר פיגול שהעלוהו ע"ג מזבח דפקע פיגולו ממנו כדעולא והוה ליה נותר ועולא מיירי בשמשלה בהן את האור נותר נמי לא הוה דבהדיא אמרינן לקמן ע"ב הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן ואוקמנא לקמן בשמשלה בהן האור לפ"ז אם אינו חייב משום פיגול משום נותר נמי לא מחייב ע"כ ומכח קושיא זו רוצים לפרש סוגיא דהכא בע"א ולענ"ד לאו קושי' היא כלל ושיבוש היא דהא דקאמר הכא דעולא מיירי בשמשלה בהן את האור לענין דאם ירדו יעלו אבל באמת אפילו לא משלה בהן האור פקע פיגולו ממנו ואם עלו לא ירדו והתם מיירי בשלא משלה בהן האור ופקע פיגולו וחל נותר ופריך התם שפיר דמשכחת פיגול ונותר בחד בהמה כגון שאכל אבר א' מבהמה שהיתה פיגול ונותר וחייב משום פיגול דנותר לא חל על אותו אבר משום פיגול כדפרש"י התם ואח"כ העלה אבר אחר מאותה בהמה ע"ג מזבח ולקח מע"ג המזבח קודם שמשלה האור ואכל בחד אכילה וחייב משום נותר כיון דפקע פיגול מיניה ומשני התם בשני איברים לא קמיירי כנ"ל ברור:

רש"י ד"ה מנחת נדבה כו'. פי' לאפוקי מנחת חוטא כהנים ועיין במנחות דע"ד:

ד"ה ומנחת נסכים כו' עצמו הס"ד ואח"כ ד"ה והדם דהוא המתיר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה דמן מתירים כו' נתפגלו האימורים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה רבי שמעון כו' שפיגול כתיב בהו כו' כצ"ל:

ד"ה אם אינו מתקבל בהקטרה הס"ד פירש והוה כעפרא בעלמא וכ"כ תוס' במעילה ד"ד:

ד"ה אי למימרא כו' אחר שעלה כו' כצ"ל ד"ה לא שנו דאם כו' כצ"ל:

בא"ד לא יעלו הס"ד ואח"כ ד"ה אבר כו' כצ"ל ותיבת בחד יש למחוק:

תוס' ד"ה והלבונה כו' דלבונה היא גופה מתיר כו'. פי' והוה הקומץ מתיר דמתיר ולא אשכחן כה"ג בשלמים:

בא"ד דשייך פיגול כו' כצ"ל:

בא"ד הוי דינה כמנחה כו'. פירש וקומץ כבר תני לה:

בא"ד למחר הא הולכת כו' כצ"ל:

בא"ד קרבן הם ולא כו' כצ"ל:

ד"ה ומנחת נסכים כו' דקאמר היינו בין כו' כצ"ל:

בא"ד תנא נמי מנחת נסכים הס"ד ואח"כ:

ד"ה לוג שמן כו' וכצ"ל:

ע"ב גמרא הא במיתה ותו ואי לא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אבל קומץ כו' דמשלה בקומץ כו' כצ"ל:

ד"ה פקע איסוריה כו' שאם ירד יעלה כו'. יש מדקדקים הא דלא פרש"י גבי איסור פיגול נמי כמו גבי נותר וטומאה שלא יתחייב האוכלו ונכנסו בדוחק ליישב ואינו מן הצורך דרש"י כתב אליבא דאמת דר"י מיירי במשלה בהן האור ופקע אפילו לענין שאם ירד יעלה ולענין אכילה פקע אפילו בלא משלה בהן האור כנ"ל:

ד"ה הכי גרסינן טומאתו טומאתו לג"ש נאמר כאן טומאתו ונאמר להלן טומאתו ויליף מביאת מקדש דכתיב ביה עוד טומאתו כו' הס"ד ואח"כ ד"ה הואיל כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

ד"ה הואיל ופסח כו' באמצע אפ"ה בטומאת הגוף כו' כצ"ל:

בא"ד עליו בלשון כו' כצ"ל:

בא"ד עכשיו מקרא כו' כצ"ל ד"ה אי נימא כו' אם נאמר מעשר שאמור בו לאו ולא נאמר כו' כצ"ל:

ד"ה אלא קלות כו' שרץ דכתיב בתרויהו כו' כצ"ל:

דף מד ע"א גמרא על הקלות במיתה לכך כו'. אין לדקדק דעדיין אינו מתורץ למה נאמר תרומה במת נילף בק"ו מתרומה בשרץ דאפשר ליישב דאי לא נאמר תרומה במת ה"א תרומה במת בכרת נ"ל:

שם משום פיגול אמר מר כיוצא בשלמים מאי ניהו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואם לא כו' במיתה הס"ד:

ד"ה ואי באכילת מעשר כו' בהו לאו דלא תימא מיתה כמעשר אם לא נאמרו כלום הייתי אומר כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש שנדפס תיב"ת קלות במקום כלום וטעות הוא ד"ה והכי קאמר כו' אף חמורות טומאת מת על קלות מעשר נמי במיתה כו' כצ"ל:

בא"ד וטומאה קלה לכך נאמרו חמורות כו' כצ"ל:

ד"ה אף כל כו' שלמים שאין לו מתירים אלא למזבח וכן אימורי כל הקדשים כו' כצ"ל:

ד"ה הני תרי כו' בסוף הס"ד:

ד"ה הטל פרט כו' ביניהם ודונם כו' הד"א:

תוס' ד"ה נאכל ליום כו' ונראה דהאי תנא כו'. ועיין לעיל דכ"ח ע"ב בתוס' ד"ה מה שלמים כו' דהניחו כעין קושיא זו בתימא ד"ה אלא מאם כו' אחרינא ורבא דמפרש כו' כצ"ל:

בא"ד מקרא אריכא כו' כצ"ל:

בא"ד לא ממעטינן דם כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אמר רבי יוסף הילכתא למשיחא כו' כצ"ל. ועיין בסנהדרין דנ"א ע"ב ובתוספת שם ובתוס' דיומא די"ג ע"א ד"ה הלכה כר"י כו':

רש"י ד"ה ס"ד כו' כלומר האי דאיצטרך כל כו' כצ"ל:

בא"ד ולא נפקא כו' כצ"ל:

ד"ה לרבות אשם כו' יפלו ואתי לרבות כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה אשר ישיבו כו' הכיפורים הוי אומר אשם זה כו' כצ"ל:

ד"ה לך הוא ולבניך כו' ואגזל לחודי' קאי כו'. יש מקשים דדברי רש"י סותרים אהדדי דבמנחות דע"ג ע"א פרש"י בהדיא דקאי על כל הני דמתרבי מהאי קרא והניח קושיא זו בצ"ע ול"נ ליישב דהכא פרש"י ע"פ האמת דלא קאי אלא על גזל לחודי' כדמסקינן במסכת קדושין דנ"ג ע"א דנמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין ק"ק לא קידש אבל בסוגיא דהתם במס' מנחות מוכח דרבינא כרבי יהודא ס"ל דאמר מקודשת דהתם בתחלת הסוגיא קבעי מנחת העומר ומנחת קנאות דשירי כהנים מנ"ל ולא ילפינן מוזאת תורת המנחה וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו משום דמנחת שעורים ממנחת חיטים לא ילפינן משום דשעורים הוא מאכל בהמה ולא מאכל אדם וכ"כ תוס' שם ועלה קאמר רבינא דאתיא מדתני לוי כו' לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות ואי כרבי יוסי ס"ל דאמר התם דהמקדש בחלקו אינו מקודשת ולך הוא קאי על גזל הגר לחודיה והאי דכתיב בתרא בקדש הקדשים תאכלנו אשארא קאי דהוו מידי דאכילה כמו שפרש"י הכא א"כ קפדה תורה דוקא לענין אכילה הדרא קושיא לדוכתא היכא ילפינן מהאי קרא מנחת עומר ומנחת קנאות דבאים מן השעורים ולאו מאכל אדם הוא אלא ע"כ כר' יהודא ס"ל דאמר מקודשת מ"ה פרש"י דקאי על כל הני דמתרבי דשלו תהא אפילו לקדש בו את האשה ולאו דוקא לענין אכילה ושפיר ילפינן מנחת עומר ומנחת קנאות דראוים נמי לקדש בהם האשה אע"ג דתוספת כתבו התם בדע"ב ע"ב ד"ה חיטים כו' דרש"י לא ס"ל הך סברא עיין שם המעיין שם בדברי רש"י יראה שאינו מוכח מרש"י לפי הגירסא שלפנינו ברש"י כנ"ל ברור ונכון ודוק. ומ"ו הב"ז הקשה נמי קושיא זו:

ד"ה להזות דמו כו' מזבח שלפנינו הס"ד:

ד"ה הריני מזה כו' זריקתן המפגל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כאשר יורם כו' אמוריו וכי מה למדנו כו' וכצ"ל:

בא"ד בעבודת חוץ על אכילת חוץ הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה הד"א מן האש כו' תימא כו'. עיין במנחות מה שכתבתי ישוב נכון על קושיא מה שיש מקשים וגם מ"ו הב"ז על תוס' והניח בצ"ע:

ד"ה זה גזל הגר כו' ובקונטרס לא גרס ליה כו' ותוס' במסכת מנחות שם הקשו על פרש"י דלפרש"י מאי פריך אשם מצורע בהדיא כתיב ע"ש ולפי פרש"י דהכא לא קשיא מידי הא דפריך אשם מצורע בהדיא כתיב עיקר קושיא כל ל"ל דאשמם נמי משמע כל האשמות אפילו אשם נזיר ואשם מצורע אבל הא קשיא לי למה לא פרש"י דמ"ה לא גרסי' ליה דאע"ג דכתיב בהדיא איצטריך הכא לרבות דשלו יהא אפילו לקדש בו האשה דגבי גזל הגר כתיב לה' לכהן דמשמע דקנאו השם ונתנו לכהן ומשולחן גבוה קא זכי ואינו יכול לקדש בו האשה כדאמרינן מסכת ב"ק דק"ט ע"ב וכפרש"י במסכת מנחות דמ"ה מ"ה איצטרך הכי לרבות דשלו יהא אפי' לקדש בו האשה וצ"ע:

ד"ה ואפילו לקדש כו' קא זכו ואי אפשר כו' כצ"ל:

בא"ד ויש תימא ל"ה בגזל הגר למה לי דלגבי גזל הגר מאי כו' כצ"ל:

פירש כיון דהוי שלו אפילו לקדש בו האשה:

ד"ה בדבר הנעשה כו' דיקא נמי כו' כצ"ל:

ד"ה וכי מה כו' ושתי הכליות לפר העלם דבר של צבור ומקרא אחרינא כו' כצ"ל:

דף מה ע"א גמרא קדשי נכרים אין חייבים כו' וכתב הרמב"ם בפרק י"ח מה' פ"ה דכ"ד קדשי הכותים אין חייבים כו' וכתב הכ"מ צריך טעם למה פסק כר"ש וכתב ב' טעמים וכתב מ"ו הב"ז דטעם שני עיקר דהרמב"ם מפרש מתני' דקתני דברי ר"ש ר"י מחייב לא קאי אלא אשוחטין בחוץ דסמוך ולא לחייבים עליהם משום פיגול דלעיל מיניה וסתמה רבי במתני' דלא כר"י אלא כר"ש דר"י בעצמו חולק ע"כ אכולהו כדאמרינן בברייתא עכ"ל ותמיה לי על מ"ו הב"ז ועל הכ"מ דאישתמיטא מהם סוגיא דעירובין דמ"ו ע"ב דקאמר התם רבי יהודא ורבי