צאן קדשים לט

פי' דיליף התם בק"ו דדבר הלמד בק"ו שילמד בהיקש מדבר הלמד בהיקש שחוזר ומלמד בק"ו משמע דהא קודם:

ע"ב גמרא אבל יותרת ושתי כליות כו'. יש מקשין דה"ל לר"ת לתרץ דאי מקרא דהחטאת ה"א דלא הוקש לפר העלם אלא בדבר שמעכב כפרה כדמשני ר"י לעיל עכ"ד. ויש ליישב כיון דהך תנא ס"ל דוכן יעשה אתי למתן ד' ולפר זה פר יה"כ לכל מה שאמר בענין משמע אפי' לסמיכה ולשירים אע"ג דאינו מעכב כפרה אפ"ה אתי בהיקישא לפ"ז ה"ה שעירי ע"א נמי לילף מפר העלם בהיקישא לכל מה שאמר בענין אפי' לדבר שאינו מעכב כפרה מ"ה מתרץ בע"א נ"ל ומ"ו הב"ז הקשה נמי קושיא:

רש"י ד"ה פמליא שלו כו' דרוב צבור סרחה כביכול כו' כצ"ל:

ד"ה כיון שנתן כו' המתיר ורבנן סברי כו' הד"א:

ד"ה פסול ואין כו' מעכבות בו וכולן כו' כצ"ל ד"ה אפי' כדקתני כו' ליהוי פיגול אלא לאו כו' כצ"ל:

ד"ה כתיקנה לפיגול כו' ואשמעינן דלא אמרי' כו'. פי' לרבנן אפי' כולן שלא כתיקנן לפיגול ואחת כתיקנה לפיגול נמי פסול ואין בו כרת דס"ל עד שיפגל בכל המתיר והא דקתני כולן כתיקנה לפיגול לאשמעינן נמי דלא אמרינן ע"ד ראשונה עשה:

תוס' ד"ה אבל יותרת כו' לאגמורי לשעירי ע"א כו' כצ"ל:

ד"ה והא תנא כו' שבע על טהרו ביה"כ מנ"ל כו'. פי' לפרש"י לכולה מילתא יליף מינה אפי' לעיכובא הא ע"כ לאו לכולהו מילתא דא"כ ז' על טהרו מנ"ל עיכובא:

בא"ד בין לאת בדם וטבילה בין ליותרת ושתי כליות כו'. אע"ג דתוספת כתבו לעיל ד"מ ע"ב ד"ה תניא דליותרת ושתי הכליות ליכא למימר דהא בעבודת דם הוקשו התם כתבו אליבא דתניא כוותיה דר"פ דע"כ ס"ל הכי דהא דקאמר לכל מה שאמר בענין היינו דוקא לאת בדם וטבילה כר"פ והכא כתבו אליבא דהמקשה דלא ס"ל הכי אלא לכל מה שאמר בענין אפילו ליותרת ושתי הכליות:

בא"ד חטאתו על שגגתו ל"ל גבי שעירי ע"א ואמאי מצרכה כו' כצ"ל. ואינו מובן לי דקושיא זו כבר תירצו לעיל בד"ה אבל כו' דאי לאו הך היקישא דחטאתו לא הוה דרשינן ליה הכי ואי תימא דתוספת כתבו דהמקשן לא ס"ל הך סברא קשה דהוה ליה לתרץ הכי ולמה משני תנאי הוא. ויש ליישב בדוחק:

בא"ד והשתא להאי תנא כו'. פי' להאי תנא דלא דריש לפר זו פר העלם וגם לא דרש כאשר יורם:

ד"ה ממאי מדקתני כו' היינו משום דאיכא למיגזר כו'. פי' והכא במתניתין דאם נתן כולן כתיקנן כו' דפסל נמי איכא למיגזר אטו מתנה א' שבחטאת החיצונה יש מקשים לפ"ז היכא דייק הא אחת שלא כתיקנן וכולן כתיקנן פיגול דילמא נמי פסול ואי הוה תני הכי ה"א דוקא בזה דראשונה שלא כתיקנן פסול משום דאיכא למיגזר אטו מתנה א' שבחטאת החיצונה אבל אם כולן כתיקנן והאחרונה שלא כתיקנן כשר גמור דליכא למיגזר אטו חטאת החיצונה דבחטאת החיצונה בכי האי גוונא נמי כשר מ"ה תני כולן כתיקנן כו' לאשמעינן דאפי' בזה נמי פסול משום הך גזירה ע"כ. אבל שיבוש הוא דאפ"ה דייק שפיר דא"כ ליתני סתמא לפיכך אם נתן אחת שלא כתיקנן פסול דמשמע בין ראשונה בין האחרונה אלא מדקתני הכי דמשמע דוקא אחרונה שלא כתיקנן פסול אבל אם הראשונה שלא כתיקנן פיגול:

דף מ"ב ע"א רש"י ד"ה רבי אליעזר כו' פוטר בחצי מתיר כו' כצ"ל:

ד"ה והא אמר רבא כו' רבי אליעזר ואמר רבא כו' הד"א:

ד"ה דתנן כו' ר' אליעזר ור"ש אומרים כו' אלמא עבודה הוא כו' כצ"ל:

ד"ה קמ"ל כו' בספרים דאמרינן אי ס"ד כו' כצ"ל:

בא"ד דהא לריש לקיש אליבא דרבנן אפי' כו' כצ"ל ובד"ח מוחק זה ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה כגון שפיגול כו' בפיגול ופריך אי הכי כו' כצ"ל:

בא"ד דהוי פיגול ומשני מאן חכמים כו' כצ"ל:

בא"ד דלרבי אליעזר לא מיחייב בכזית אחת בחוץ הכי נמי לענין פיגול כו' כצ"ל בא"ד אי אפשר ליישב כלל בד"א כו'. פי' דהא בדמים החיצונים נמי משכחת פיגול בין בראשונה בין בשניה בין בשלישי אם חישב בשחיטה קודם זריקה על מתנה ראשונה או על ב' או על ג' דהוי פיגול כיון דכל השחיטה הויי' בפיגול אע"ג אם חישב במתנה שני גופא לאחר שנתן מתנה ראשונה כתיקנה לא הוי פיגול כדאמרינן בריש פירקין משום דכבר כיפר במתנה א' אבל אם חישב בשחיטה קודם כל המתנות על אחת מן המתנות הוי פיגול אבל לפר"ש ניחא דלאחר שגמר מתנות שבפנים חישב בשחיטת פר שני על מתנות שבהיכל דהוי פיגול וזה לא מצינו בדמים חיצונים כנלע"ד ומ"ו הב"ז מפרש בע"א והוא דוחק עיין שם ד"ה מאן חכמים ר"א היא ומקלינין טפי לענין פיגול דהא אפילו למ"ד דמחייב אכזית קומץ בחוץ ואילו פיגול אפי' בקומץ שלם כו' כצ"ל בא"ד דאין זה ראיה כדפרשתי כו' כצ"ל:

ד"ה כגון שפיגל כו' דחשיב מזבח כפרה כו' כצ"ל:

בא"ד אחת ועוד דקאמר התם מכאן אמרו כו' כצ"ל:

בא"ד ויתחיל בטהרו משמע דכולהו חשיבי כאחת כו' כצ"ל בא"ד וקשה דלקמן קאמר משכחת כו' כצ"ל בא"ד וחשיב חצי מתיר כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה כי הדר מדי כו' כיון דפיגל בעבודה אחת כו' כצ"ל בא"ד ע"כ בהכי אמר רחמנא לפגול כו' פי' ע"כ אמר רחמנא דבשחיטה לחוד מיפגל דאי דוקא כשחישב בזריקה ג"כ א"כ ל"ל ריבוי בשחיטה הא אפי' לא פיגל בשחיטה אלא בזריקה לחוד הוי פיגול אלא ע"כ דריבוי רחמנא אף בשחיטה לחוד לפיגול:

ד"ה משכחת לה כו' וא' על הקרנות וא' לטיהרו כו'. פי' פר אחד לקרנות ופר אחד לטיהרו:

בא"ד אבל בפר אחד מודה ר"מ כו' כצ"ל:

ד"ה הא כמ"ד כו' פלוגתא כו' כצ"ל:

ד"ה והא דקתני מ"ז כו' למתן קרנות והוו תמני' הס"ד. פי' דלמ"ד מערבין דם פר ושעיר למתן קרנות ד' דמזבח הפנימי לא הוי אלא מ"ג ולמ"ד דאין מערבין ונותן מכל אחד ד' מתנות והוי תמניא ד' מתנות דפר וד' מתנות דשעיר מ"ה הוי מ"ז:

ד"ה בד"א כו' בתוספתא כו' ומתן כלי והילוך בלבונה במנחות כו' כצ"ל ד"ה היינו קמייתא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כי מידי כו' ושוחט או מקבל נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בשחיטה או בקבלה איפסיל כו' כצ"ל:

בא"ד קשה דכי פיגל כו'. פי' דמקשן הקשה דכי פיגל כו':

בא"ד אין בכך כלום כדבסמוך כו' כצ"ל פירש כדמפרש ר"ת בסמוך:

בא"ד לא תלו בהזאות של היכל כו' כצ"ל:

בא"ד פיגל בחצי מתיר הא חד עבודה כו' כצ"ל:

בא"ד דקמדי כמו מתחלת עבודה לגמר עבודה דמהני ג"ה כו' כצ"ל:

ד"ה משכחת לה כו' וא"ת אכתי כו' וקושיא זו הקשו תוספת לעיל בדיבור שלפניו רק לעיל הקשו לפי סברת המקשן דפריך על הזאות דהיכל ולא פריך משאר הזאת של בין הבדים והכא הקשו אליבא דאמת והא דלא מתרצי התירוץ השלישי דלעיל דניחא ליה כו' דא"כ ל"ל לאוקמי בד' פרים לוקמי בפר א' ולימא דלא ניחא דליהוי מיא עד גמר י"ג הזאת אלא ע"כ דליתא ליה הך סברא ד"ה הקומץ כו' דמיירי שחציו העלוה כו' והנה קושיא זו הקשו תוספת על רש"י במנחות די"ד והניח בקושיא ומ"ו הב"ז מגיה' הכי ע"פ תוספת דכריתות די"ד דמשני הכי ע"ש ובאמת תירץ זה קשה להולמו דהדרא קושיא לדוכתא ל"ל דאין לו מתירים ת"ל דאי אכל מההוא חציו שלא העלוה ה"ל קומץ שחסרו ולא קרב המתיר כמצותן ואפשר ליישב בדוחק דמיירי שחציו העלוה והציתו בו האור דמחיר השירים כיון דהקומץ שלם אע"ג דחציו לא עלה על המזבח דכולו חשוב אזכרה אחת ההוא פלגא דע"ג מזבח משיך ליה לפלגא דעל ארעא לענין זה דהוי כאלו הקריב כל הקומץ. ואפ"ה מהאי פלגא דלא עלה למזבח לעולם לא פקע פיגולו וחייב עליו אי לאו משום דהוא גופא מתיר כנלע"ד ליישב בדוחק בא"ד לגבי קומץ דפיגול דפלגא כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו לפירוש בקונטרס דבגמרא משמע כו' כצ"ל פי' בדמ"ג ע"ב פרש"י בהדיא דאפילו לא עלה כו' בא"ד משום דאין בהם הרצאה כו'. פי' לפ"ז אם אכל מהם הוי לא קרב המתיר כמצוותן ול"ל משום דאין לו מתירין בא"ד שנעשה על המזבח כו' כצ"ל. פירש אבל דם לא נזרק על המזבח אלא על הקרבנות:

בא"ד לשפיכת שירים ליסוד כו' כצ"ל. בא"ד ושמא כיון שמתחלה כו' כצ"ל בא"ד ונראה לפרש דהיינו טעמא דקומץ וכולהו כו' וכצ"ל:

בא"ד גופי' מתירים אחרים לא מהני קידוש בכלי כדאמרינן גבי טומאה יש לו כו' כצ"ל. והוא תירץ על קושית רש"י דאי לאו טעמא דאין לו מתירים ה"א דבני חיובא נינהו משום פיגול ואי משום דלא קרבו מתירין כמצוותן ה"א דקידוש כלי היינו הרצאה דידהו אבל השתא דאמרינן טעמא דהם עצמם מתירים לא מהני קידוש כלי עד שיקריבו המתירים כדאמרי' גבי טומאה ודוק ועיין בתוס' דכריתות די"ד ע"א ד"ה פקע כו':

דף מג ע"א גמרא אמר עולא קוץ כו' יש מקשים לפי המסקנא דעולא מיירי שמשלה בהן האור וכ"כ תוס'