צאן קדשים לח

ד"ה מרבה אני כו' כדאמרי' בשבועות הס"ד:

ד"ה וכפר וכפר מ"מ אע"פ כו' הד"א:

ד"ה ונסלח כו' בהדיא וכפילא דועשה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לפר זה כו'. ועוד קשה דלר"י דדריש לקמן כו' כצ"ל פי' דלמאן דדריש מחוקה לא קשיא ל"ל תיפוק ליה מהיקישא דפר העלם דבר כיון דס"ל דחוקה קאי אף על דברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ דהיינו הגרלה ווידוי דמעכבים וזה לא נוכל לילף מפר העלם דבר מ"ה איצטרך חזקה אבל לר"י דס"ל דדברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבים ויליף מוכלה מכפר דמתנות מעכבים הקשו שפיר ת"ל מהקישא:

בא"ד דלר"י שיריים מעכבין ניחא כו'. פי' דאי לאו וכלה ה"א דונסלח דכתיב גבי פר העלם דבר אתי למעוטי אע"פ שלא נתן שירים כדדריש הכא וכל שירים הפנימים אינם מעכבים אפי' דיה"כ מ"ה איצטרך וכלה לאשמעינן דשירים הפנימיים מעכבים ולא דרשי' ונסלח כמו שכתבו תוספת לקמן בד"ה ומכשיר כו':

בא"ד וי"ל דאיצטרך כו'. פי' ובזה מתורץ נמי קושיא ראשונה כיון דאיתא בפר יוה"כ מאי דליתנהו בפר העלם דבר ע"כ פר יוה"כ איתקש לפר העלם דבר ולא פר העלם דבר לפר יוה"כ ואי לאו ועשה ה"א לענין עכובא נמי לא איתקש פר העלם דבר לפר יוה"כ מ"ה איצטרך ועשה:

בא"ד העלם דבר תוספת עד ושעירי ר"ח וא"ת כו' כצ"ל. פי' דמכאן עד ושעירי ר"ח הוא תוספת אחרים והשתא הקשו למה באמת לא ילפי' מהיקשא דפר יוה"כ לכולהו מלתא אף לז' הזאות שעל טהרו:

בא"ד דאיתקש לפר העלם כו' כצ"ל:

בא"ד מריבוי דהאי קרא לא ילפינן כו' כצ"ל. פי' ולא תימא ועשה ל"ל ולילף כל הקרבנות דאתי מריבוי דהאי קרא וגם פר העלם דבר מפר יוה"כ מ"ה כתבו דקרבנות דאתו מריבויי לא ילפינן זה מזה:

בא"ד וניגמר עיכובא בכולהו מפר כו' כצ"ל:

בא"ד ולשתי הכליות ולמתן כו' כצ"ל:

בא"ד ולפירוש זה כו' כצ"ל:

בא"ד משל העלם וילפי' שבע כו' כצ"ל:

ד"ה ושעירי ר"ח כו' בשריפה כפנימיים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ונסלח כו' ושפך דמו אל יסוד כו' כצ"ל בא"ד איצטרך ונסלח ומדאיתקש פר כו' כצ"ל:

בא"ד אמין דלא חייץ הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומכשיר אני כו' דלכל הפחות חטאת החיצונית כו'. אע"ג דסוגיא דהכא כמ"ד אפי' שירים הפנימיים לא מעכבי כדמפרשי לקמן הכי פירושא דהך תנא דהכא דמוקי לונסלח למעוטי שירים ולא הזאות וס"ל דאתי למעוטי שיריים פנימים משום דכיון דבחטאת החיצונים כ"ע מודה דלא מעכבי מ"ה מסתברא טפי לאוקמי בשיריים ולמעט אפי' הן פנימיים:

דף מ' ע"א רש"י ד"ה לא נצרכה אלא לר"ש כו' כצ"ל:

ד"ה ת"ל כן כו' לפר זה פר יוה"כ הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נפקא ליה כו' דמצי למיכתב אשר כו' כצ"ל:

בא"ד באהל מועד למה לי למיכתב אשר באהל מועד אלא על כל הקרבנות אשר באהל מועד אתי האי אשר בתרא דמשום מזבח לא איצטרך כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דכבר כתיב המזבח אשר לפני ה':

ד"ה פשיטא לא גרסינן כו'. פי' ל"ג לפר זה י"כ פשיטא אלא ה"ג לפר זה פר י"כ למאי הילכתא לעכב ואהא פריך פשיטא:

ד"ה דאמר דברים כו' הבדים הס"ד:

ד"ה הקדים מעשה לחבירו לא עשה כו' הד"א:

תוס' ד"ה מתן ד' כו' וי"ל דלא תימא כו'. פי' משום דרוצה לדקדק אין לי אלא מתן ז' מתן ד' מנין מ"ה קאמר טעמא שמעכבים בכ"מ ודוקא מתן ז' ולא מתן ד' ולא ילפינן ממתן ד':

בא"ד ונראה לי דאחת כתיבי בעלמא מינה לא נילף למתן השתים הנוספות כו' כצ"ל. פי' כיון דכתיב קרנת חסר לא משמע אלא קרן א' רק ר"ש ס"ל יש אם למקרא וקרינן קרנות והוי שתים וכיון דלא כתיב אלא אחת לא ילפינן תרתי מחדא:

ד"ה לא נצרכא כו' וי"ל דנהי דר"ע ס"ל מקרא עיקר מ"מ לדרשא פורתא כו' כצ"ל פי' באמת ר"ע ס"ל מקרא עיקר ומ"ה לא דריש התם בקידושין המסורת רק המקרא והא דדריש בפ' כ"ש גם המסורת היינו לדרשא פורתא דסמיך אמצות מצות ריבה ה"ה בסוכה דדריש המסורת ללולב א' סמיך אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד וכ"כ תוס' בהדיא בפסחים דל"ז ע"א ד"ה עוני מ"ה דריש נמי המסורת אבל מקרא עיקר ס"ל:

בא"ד ולא שייכי לפלוגתא בין מקרא למסורת הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י:

ד"ה לסמיכה כו' מדכתב הפר לימד כו' כצ"ל:

בא"ד פר יוה"כ לסמיכה הס"ד:

אח"כ ד"ה ה"מ עבודה כו' ואע"ג דנפקא ליה לההוא תנא כו' כצ"ל יעשה למתן ד' דלמא אתו לסמיכה ולשירים אע"ג דכתיב לפר כדעביד ר"י לעיל דהך תנא ע"כ ס"ל דשירים לא מעכבין דדריש כצ"ל ד"ה אמר רב נחמן כו' כאביי ס"ל דלרבי ירמיה כו' יש מקשים לפ"ז אליבא דאביי לא צריך לשום תירוץ דלמא לפר זה פר יה"כ אתי לסמיכה ושירים דלא כתב בפ' יוה"כ דלעיל מצריך ר"י כן יעשה אפי' כי כתיב לפר וא"כ מאי פריך הכא וצ"ע עכ"ד. ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דפריך להך תנא דברייתא דמוקמא כן ונסלח אע"פ שלא נתן שירים אלא ע"כ הך תנא ס"ל דאיכא לימוד אחרינא לסמיכה ולשירים בי"ה כדאמרינן לקמן והובא בתוספת ד"ה סמיכה כו' מ"ה מוקמי' כן יעשה למתן ד' לפ"ז פריך שפיר למאי הילכתא ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו. ועיין ע"ב בתוספת ד"ה תניא כו' דנמי מתרצי קושיא זו:

ד"ה לא נצרכה כו' ושתי כליות דגם תרוויהו שעירי ע"א וכן כהן משיח כתיבי כו' כצ"ל בא"ד יום הכיפורים באת ובדם כו' כצ"ל בא"ד מקיש פר ראשון כו'. פי' דהכי משמע פשטי' דקרא ועשה לפר יה"כ כאשר עשה לפר כהן משיח אבל לפר החטאת דלפר היינו פר כהן משיח והחטאת היינו שעירי ע"א אין נחשב היקש:

בא"ד מנין למילף מפר העלם ולמהוי כמאן דכתב כו' כצ"ל. פי' לר"י איכא למימר הכי דכמאן דכתיבי בגופי' דדריש לפר זה פר העלם דבר אבל לרבי מא"ל:

בא"ד בשלמא יותרת לא קשיא כו'. פי' לרבי יותרת נמי לא הוי כמאן דכתב בגופי':

בא"ד דאייתר בפר כו' כצ"ל:

בא"ד לא מוטבל אצבעו מן הדם דרש אלא מן והזה מן הדם דכתיב בפר כו' כצ"ל. אבל מה שמגיה מ"ו הב"ז באצבעו תיבת אצבעו לא כתיב בפר כהן משיח רק והזה מן הדם ז' פעמים וגו':

בא"ד שיריים שבאצבע דלא וזה כו' כצ"ל:

בא"ד דאיתי' בכל חטאת כו' כצ"ל בא"ד ילפינן מק"ו חיצונים מפנימיות כו'. פי' כיון דמכשרינן אמין שבאצבע בפנימיות כ"ש בחיצונים דמקלינן רק לפ"ז יש לדקדק לר"ת כתיב בחיצונים בדם וטבילה בהדיא א"כ נילף פנימיות מק"ו מחיצוניות לחומרא בדם וטבילה וצ"ע:

ע"ב רש"י ד"ה להכשיר אמין תמן תנינן כו' כצ"ל:

ד"ה בדם כו' מכדי טבילה בכלי זה ובפחות כו' כצ"ל. בא"ד בדם ולא קרינא בדם:

ד"ה שאם לא כו' אירע פר העלם כו' כצ"ל:

ד"ה הושוו מעשים כו' לשל זה הס"ד:

ד"ה אלימא דפר כו' של זה שכל עבודותיהן כו' כצ"ל:

ד"ה תאמר שיושוו פר משוח ופר כו' כצ"ל ד"ה שכן שניהם כו' פר משוח ומעשה כו' כצ"ל:

בא"ד כניסתו שעיר הנעשה כו' הד"א:

תוס' ד"ה תניא כו' דר"ע נפקא ליה כו' כצ"ל:

ד"ה ומה במקום כו' ר"י על לפר זה כו' כצ"ל:

דף מ"א ע"א רש"י ד"ה הושוו מעשים כו' דהא במאי דפריש כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבי פפא כו' על שגגתה וכפר העלם כו' כצ"ל בא"ד ובהיקשא גמר להו מפר כהן משוח דכתיבי ביה בהאי קרא להכי איצטריך כו' כצ"ל:

בא"ד דהא בלאו הכי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הושוו כו' אלו ואלו הפרכת אלו ואלו על הקרנות אלו ואלו באצבע ואע"ג כו' כצ"ל בא"ד רבינו שמואל דכל זה כו' כצ"ל:

בא"ד דא"כ למה לנו ללמוד כו'. פי' דלרש"י אע"ג דלא כתיב את בדם וטבילה בשעיר כמאן דכתיבי ביה דמי בפר יוה"כ נמי נימא הכי בא"ד בחשבון דבשעיר כו' כצ"ל:

בא"ד עכ"ל וקשיא היכא כו' הד"א בא"ד יום הכפורים גופי' לא קאתי לאת כו' כצ"ל בא"ד ושעיר יום הכפורים כו' כצ"ל בא"ד והשתא לא קאמר כו' כצ"ל בא"ד למאי דכתב בהו כו' כצ"ל בא"ד כיון דלרבי כתיב לפר לרבות פר יום הכפורים כו' כצ"ל. פי' והאי ק"ו הוא פשוט ור' נמי ס"ל:

בא"ד כל שכן שעירי יום הכפורים ע"כ והס"ד וכצ"ל ד"ה ואתא ליה כו'. וא"ת רבי דלית ליה כו'. פי' אפילו הק"ו דפרש"י דמפרש הק"ו פשוט דתחילת דינו דפר העלם ושעיר יה"כ בק"ו ראשון דהושוו מעשים למעשי' לענין את בדם וטבילה נמי רבי לית ליה מדדריש לפר זה פר יה"כ לאת בדם וטבילה לפ"ז מהיכא יליף ליה שעיר וה"כ לאת בדם וטבילה. ולא זו הקושיא שהקשו תוס' לעיל ומ"ו הב"ז נכנס בזה בדוחק עיין שם:

בא"ד תיפוק ליה מהיקיש' דהכי ותנא ליה הכא ובאיזהו מקומן לר"י דדבר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מגי"ה ותו כמו קושיא אחרינא ודבריו אינו מובנים לי לשבש הגירסות שלא לצורך בא"ד משמע דקודם.