צאן קדשים לז

אין תמורתו קריבה ואביי נפקא להו דמדכתב ל"ה הוא קרב ואין תמורתו קריבה ואביי מוקי הם שיהא בהווייתן ורבא מוקי הם לבכור ומעשר שנתערבו בכל העולין שקריבי' לגבי מזבח ועוד קשה כו' כצ"ל. ועיי' בתמורה ד"ה ע"ב. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואין להבין:

ד"ה שמעתי שתמורת כו' משום דפסח עצמו לא קרב לא קרבה תמורתו וללשנא קמא דרבא דפרק מי שהיה טמא אפי' המיר בו לאחר שחיטה וללישנא בתרא היכא דהמיר קודם שחיטה דוקא וההוא לישנא לא קאי דאיתותב התם וקצת קשה הא דדרשי' קדש הם הבכור ומעשר ופסח הם קריבים ואין תמורתן קריבה דלא הוי מעין אחד דגבי פסח אם המיר בפסח עצמו שקרב לשם פסח תמורתו נמי קריבה דאם איתא דלא קרב אמאי איתותב התם לשון שני של רבא מדדרשי' הוא קרב ואין תמורתו קריבה לימא דברייתא בהכי מיירי הוא קרב כלומר פסח קרב ואין תמורתו קריבה כשהוא מימר בפסח דחזי ועוד דרשינן התם אם כבש כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י והמעיין בסוגיא דהתם יראה לעי' שגירסא נכונה היא ואינו צריך לפנים:

ד"ה טט בכתפי כו' אתו למניין ד' בתים בלשון כו' כצ"ל. פי' בכל לשון בפני עצמו רומז על ד' בתים וכ"כ בסנהדרין שם ד"ה אלא מעתה כו' ותימא דגבי כו' פי' דגבי דבר המקבל טומאה ותעשה ולא מן העשוי כשירים לדפנות וכיון דסוכה דפנות נמי משמע א"כ ליפסל נמי דבר המקבל טומאה לדפנות וגם מן העשוי בפסול:

דף לח ע"א רש"י ד"ה וטמאה שבועים כו' לטפויי פלגא מתוס' שבעים על שבועיים דהוי נ"ו ואהני' מקרא כו' חציו של נ"ו הס"ד וכצ"ל:

ואח"כ. ד"ה בעי למיתב כו' ד"ה שאני התם כו' נדה הס"ד:

ד"ה וכפר כו' וכשבה של חטאת יחיד שכולן כו' כצ"ל ד"ה לא עשה כו' לה הס"ד:

ד"ה ולא יוכיח כו' דמים שאינם חטאת ולא נאמר כו' כצ"ל:

ד"ה איזהו דבר כו' כשר ד' וכפר כו' כצ"ל:

ד"ה ואימא וכפר כו' דחדא מיהא מעכבת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה התם חד כו' דקרנות משמע מניינא כו'. אע"ג דתוס' כתבו לעיל דקרנות לא דמי לטטפת שאין המנין כתוב בפירוש היינו שאין המנין כתוב בפירוש כמו לטטפת כיון דטט בכתפי שתים פת באפריקי שתים המנין של ד' בתים כתיב בפירוש אבל גבי קרנות אע"ג דמשמע נמי מניינא מ"מ לא משמע כמה:

ד"ה ארבעים ותרין חצי ע' כו'. והא דלא ניחא להו כפרש"י משום דלפרש"י לא דמי לקרנות דהתם אהני המקרא לטפויי ואהני מסורת לבצורי והכא איפכא לפרש"י דאהני מקרא לבצורי מהתוספות ואהני מסורת לטפויי פלגא דהתוס' מ"ה כתבו תוס' דה"נ מהני המסורת לטפויי פלגא דע' ולבצורי פלגא די"ד ואהני המקרא לבצורי פלגא דע' ולטפויי פלגא די"ד:

ד"ה דנין חטאת כו' לפר זה פר יה"כ כאשר עשה לפר זה פר כהן המשוח להיקישו כו' כצ"ל בא"ד לומר דמעכבו ולמה צריך קרא הס"ד וכצ"ל. ועיי' בסנהדרי' ד"ד ע"ב ד"ה דנין כו' דמתרצי קושיא זו:

ד"ה וכיפר כו' כדין שאר דמים הניתנים למטה שנים שהן ד' אבל כו' כצ"ל:

בא"ד ואחת שהיה אחת והיינו תרי כו' כצ"ל:

בא"ד ודברי רש"י יש לפרש כו'. פי' דלא איפסוק מסדר דבאמת פריך וכפר שלישי אתי לא' למעלה וג' למטה דכשר וה"ה כולן למטה דכשר:

בא"ד ולדבריך ד' וכפר כו'. פי' לכולן למטה ומה שאת אומר הוא הדין כולן למטה לא טוב דאין לדמות זה לזה דהתם עכ"פ א' למעלה:

ד"ה כמצליף כו' ירושלמי מצליף כמשטברר פירוש שמטה ידו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לא אגילויה כו' כדכתיב לטוהר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כי איתשיל כו' וב"ה הס"ד:

ד"ה להיתירא איתשיל כו' הד"א:

ד"ה חוץ אחד מהן הזורק אותה כו' כצ"ל ובד"ח מוחק תיבת מהן ואינו מן הצורך:

בא"ד כאלו ניתז קודם כו' כצ"ל:

ד"ה שירים כו' כמו הראשונה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כתחלתן כמתנה כו' כצ"ל ד"ה טעון כיבוס בתמי' הס"ד:

ד"ה הא מני ר"נ כו' דאפי' בשירים נמי טעון כיבוס הס"ד פי' ודייקינן תרוייהו מן הראוי לקרן ומן הראוי ליסוד טעון כיבוס אבל לרבנן דס"ל דשירים לא טעון כיבוס ה"ה דליכא למידק מן הראוי לקרן דהיינו מג' מתנות דטעון כיבוס דהוי כמו שיריה:

תוס' ד"ה וליתניה גבי כו' ונ"ל מדלא קאמרי ב"ה כו' כצ"ל בא"ד לא מפגלא דא"כ הוה ליה למימר כו' כצ"ל:

בא"ד אין בו פיגול לב"ש אי משום כו' כצ"ל:

בא"ד או שמא אפי' לא נשפך ונתן השנים כו' כצ"ל:

בח"ד לאשמעינן דהיינו קרבו כל כו' כצ"ל:

בא"ד והשתא ממ"נ אפי' סברי ב"ש מפגלי' בחצי מתיר הוו לקולא כו' כצ"ל פי' וקאי אדלעיל דכתבו דאי ס"ל דמפגלים בחצי מתיר וא"כ אף בפיגול הוי חומרא לב"ש מ"ה לא תני בעדיות אבל השתא מתוספ' מוכח דאף דמפגלי' בחצי מתיר הוה קולא לב"ש היכא דנשפך:

בא"ד ואכתי קשה לי' כו' כצ"ל:

בא"ד היכא דלא נשפך ונתן כו' כצ"ל בא"ד דמפגלי' בחצי מתיר ולימא דנשפך דוקא הוי מקולי ב"ש ולמה ליה למימר בעדיות כו' כצ"ל. פי' לימא דנשפך דקתני בתוספתא דוקא נשפך דלא הוי פיגול ובזה הוי מקולי ב"ש ובלא נשפך הוי ב"ש לחומרא דמפגלים בחצי מתיר ס"ל ומ"ה לא תני בעדיות כיון דבלא נשפך הוי פיגול לב"ש ובפיגול איתשיל נ"ל. ומ"ו הב"ז הגי' כאן ללא צורך:

ד"ה הגה"ה הא מני ר"נ כו' למימר אלא ולפום ריהט' כו' כצ"ל:

בא"ד דטעון כיבוס וחיוב חוץ וטעון כיבוס דחדא היא מילתא דפשיט' היא ועל זה כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו כל זה אמר רב פפא לקיים דבריו ולהכי כו' כצ"ל:

פי' כל זה עד כי תני' וכו' אמר פפא לקיים דבריו:

בא"ד מהך בתריית' כו' פי' מהך בתריית' דאוקימנא בג' מתנות אבל מקמייתא ליכא סייעתא מכח קושי' וליטעמך:

דף ל"ט ע"א גמרא ולא עיילא לגאו בסופן כו' כצ"ל:

שם ליפלוג וליתני בדידה כו' לעיל דמשני כי תניא ההיא בג' מתנות שבחטאת לא הוי מצי למיפרך ליפלוג בדידיה בין ג' מתנות לשירים דהמ"ל דשירים באמת חייב בחוץ וטעון כיבוס כמו הג' מתנות רק לענין מחשבה דאין מועלת כמו בג' מתנות ובזה לא איצטריך לאשמעינן דכבר תני בהדיא באידך ברייתא יצאו שירים כו' אבל בדמים חיצונים דלא תני בשום ברייתא פריך שפיר:

רש"י ד"ה אין והתניא בניחותא הס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"י:

ד"ה דמים כו' שפיכה ליסוד הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומחשבה מועלת כו' כצ"ל:

ד"ה נטענין יסוד כו' כצ"ל:

ד"ה ועשה כאשר כו' לפר כו' סד"א:

בא"ד וסרסהו ועל כרחך כו' כצ"ל ובאמת לא היה צריך רש"י לכל זה דע"כ לאו להכי הדר ואקשינהו דא"כ לא ליכתוב כל הזאת כלל וכיון דכתיב כאשר עשה כן יעשה ילפינן הכל מפר כהן משיח אלא דעדיפא פריך רש"י:

תוס' ד"ה הא מני ר"נ כו'. ועוד קשה דקאמר ר' יוחנן התם ר' נחמיה כדברי כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ רישא כו' פי' ר"נ איירי בפנימי':

בא"ד וצ"ל דסוגיא דשמעתא כו' פי' כיון דלר"י זה בזה תליא משום דמעכבי מחייב עלייהו בחוץ והכא משמע אע"ג דלא מעכבי מחייב עלייהו בחוץ ועיין בתוספתא דיומא ד"ס ע"ב ד"ה תנא כו' דדחו סברא זו בא"ד וברייתא לא קשיא לר"י כו' פי' כיון דלר"י זה בזה תליא ע"כ ס"ל בחיצונים כולה לפטורי א"כ ליפלוג בדידיה:

בא"ד קורא אותו תחלת עבודה לקמן כו' פי' לפי המסקנא דלקמן דפלוגתא דר"נ ור"ע איירי בחיצונים ומ"ה השיב לו ר"ע תאמר בשירי הדם שאין מעכבין עבודה משמע דפנימי' מעכבין עבודה כמו תחלת עבודה בא"ד כל זה מדברי רב אדא ולדבריו דר"ע הש"ס הכי קאמר כו' כצ"ל:

בא"ד שירי מצוה הן דמשמע כו' כצ"ל בא"ד לדברי עצמו השיב לו דפליג כו' כצ"ל. פי' השתא לר"א דלא פליגי אלא בחיצונים לפ"ז לא שייך לומר דר"נ השיב לדבריו ושל ר"ע דלדידיה שירים מעכבים אפילו חיצונים דהא ר"נ מודה דקיצונים אינו מעכבים מ"ה כתבו תוספת דלדבריו דר"ע הכי פירושא דלא תיקשי לר"א כיון דס"ל דפליגי בחיצונים לר"ת ובפנימים מודה ר"ע דמעכבים הא ר"ע סתמא קאמר שירי מצוה הם משמע אפי' פנימים וקאמר הש"ס לדבריו קאמר הכי דבאמת ס"ל אפי' פנימים אינו מעכבים אבל הפלוגתא עם ר"נ לא איירי אלא בחיצונים נ"ל. בא"ד ובזה לא היה מקשה דלא מצינו שום תנא כו' כצ"ל בא"ד והתם פריך שפיר דר"י אדר"י כו' כצ"ל:

ד"ה ועשה לפר כו' בסמוך דמקבעי' למימר כו' כצ"ל:

בא"ד למתן ד' ומנ"ל לכפול בהזאות וי"ל דמסתברא דועשה לכפול בהזאות אתי ומצי נמי קאי אמתן ד' לכפול בהזאות דועשה לכפול כל מה דאמר בענין אתי אבי לומר דו שה למתן ד' אפי' דועשה לא משמע להוסיף בפר העלם על שתי המתנות כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דאי אמרינן ועשה למתן ד' אתיא ע"כ בא להוסיף ב' מתנות וזה לא משמע. ומ"ו הב"ז גורס כמו שלפנינו ונכנס בדוחק ליישב וקשה להמעיין ע"ש:

ע"ב רש"י ד"ה יכול שאני כו' להיות בפנימי ונשרפי' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ת"ל כו' לזה מרבה ולא לאחר הס"ד וכצ"ל: