צאן קדשים לו

באש תשרף וקרא זה ס"ד דאתי לאזהרת לאו מ"ה מפריש רש"י דהא בזריקה קאי:

תוס' ד"ה תרי קראי כו' באם אין עניין דמפסח כו' כצ"ל. פי' דמפסח לא ילפינן שאר נותר דמה לפסח דפוסל בו שלא לשמה ושלא לאוכליו מ"ה צריכא תרי קראי:

ד"ה שיאכלהו טמאים כו' מודי' דיאכלהו בבשר כו' כצ"ל:

בא"ד אי עביד מחשבתו מיפסל כל הקרבן כו' כצ"ל:

בא"ד ואי לא קאי להוציא רק אדם כו' כצ"ל. פי' דבדם כל כמה דלא נזרק לא אישתראי בשר באכילה:

ד"ה קסבר ר"י כו' וי"ל דס"ד דר"י כו'. פי' דידע דטעמא דרבנן דבעינ' מקום משולש רק ס"ד ר"י לא בעי:

ד"ה וק"ל בשכיפר וא"ת למ"ד כו' פי' בש בשלמא אי אמרי' דפסלה תורה בשהכניס אפי' לא כיפר ומשום ג"ה דוקא בחטאת ולא בשאר קרבנות אבל השתא דאמרי' בשכיפר דוקא וטעמא דתנן שלא במקומו על מזבח הפנימי א"כ שאר קרבנות נמי למ"ד לאו כמקומו דמי. ובזה יתורץ ג"כ קושיא מה שיש מקשים כאשר כתבתי בפנים דאמתני' לא הוה מצי למיפרך דהוה אמרי' דמתני' איירי בחישב להכניס דמה לפנים אבל לא ניתן על מזבח פנימי מ"ה לא פליג ר"י דאפי' אם הכניס לר"י במזיד כשר אם לא כיפר מכ"ש במחשב להכניס אבל השתא משני דמ"ה לא פליג ר"י דבעינן מקום שיהא משולש משמע אפי' חישב להכניס וליתן ממזבח פנימי פריך שפיר כנ"ל ברור בא"ד דאספנו או אם יש כו' כצ"ל ד"ה הכא דחשיב כו' ומחשב מחשבה פוסל כו' כצ"ל:

בא"ד מחשב להכניסן בלא לכפר פוסל כו' כצ"ל:

בא"ד בשעת זביחה והכי קאמר דחישב לא כ"ש כו' כצ"ל. פי' כיון דתלי רחמנא מה שהוא רע במקום אחר אמרתי במחשבה וזה א"א דלא שייך כפרה במחשבה כלל אבל בתורת פיגול אע"ג דלא איפסל במעשה אפ"ה מחשב פוסל דלא בהא תליא רחמנא:

ע"ב רש"י ד"ה אמר רבא כו' מחשבת הינוח הוי כו'. פי' אע"ג דאין המחשבה קמייתא מועלת לענין פיגול מ"מ כמחשבת הינוח דמי בא"ד למעיקרא איפסיל ליה כו' כצ"ל בא"ד או בפיגול או בשתיקה כו' כצ"ל:

ד"ה התם כו' פיגול הס"ד:

ד"ה למחר פסול כו' דזריקה דלא שרי' בשר באכילה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שיאכלוהו טמאים לא דמי לאכילת כלבים כו'. פירש אליבא דמסקנא כאן דלא הוה פיגול:

ד"ה בשר פסח כו' וצריך לדקדק כו'. ובהקומץ הקשה ג"כ קושיא זו ומשני דשקולים הם וכאן הניחו בצ"ע אפשר ליישב כיון דמסיק הכא טעמא דמרבינן אימורי ק"ק משום דחזו לגבוה קודם שנטמאו וטעם זה לא שייך כלל ויוצא ע"כ לאו שקולים הם:

הדרן עלך כל הפסולין פרק רביעי רש"י ד"ה לפיכך הואיל כו' שלא ניתר בראשונות כו' כצ"ל:

ד"ה ישפך כו' משמע מדלא כתיב סביב דילפינן מיניה כו') כצ"ל. תוס' ד"ה מניין כו' כיון דמכשרי אף בחטאת ויליף לקמן מוכפר אע"פ כו' כצ"ל:

בא"ד והוה אמינא שעשאן הכתוב כמתנה אחת ולא כיפר כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דב"ה נמי דרשי ליה כל פי' השתא להנך תנאי דמפקע ליה להאי לדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא א"כ לב"ה שאר קרבנות וחטאת מנ"ל דאם נתנן במתנה אחת כיפר בא"ד ומיהו יש לדחות דשאר זבחים ידע מדלא שנה כו' כצ"ל. פי' הנך תנאי ס"ל דהא דפשיט לן בדמים האמורים למטה שבמתנה א' כיפר משום דלא שנה בהן לעכב ולאו מדם זבחיך ישפך דאיצטרך לדרשא אחרינא בא"ד אגן פשיטא לי דנגמור חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד ומהאי טעמא כו'. פי' כיון דלא שנה לעכב א"כ היה להקשות בשאר קרבנות והיה כשרה בולא כלום:

דף ל"ז ע"א רש"י ד"ה והנשאר בדם כו' למיכתב מה תלמוד לומר בדם הד"א והס"ד ואח"כ ד"ה אלא על כו' ד"ה ורבי ישמעאל כו' דעל כרחך לר"ע לא אתיא כו' פי' הא דקתני מנין לניתנין בזריקה כו' לא אתיא כר"ע בא"ד וקדרש להו תו כו'. והא דלא פריך מר"י דמתניתין גופא דס"ל פסח פוטר את של זבח ע"כ משום דס"ל דזריקה דשאר זבחים בכלל שפיכה דפסח וא"כ תרתי מנ"ל די"ל דר"י יליף פסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך ישפך כדאיתא בספרי והובא בתוספת ושאר זבחים דבשפיכה ש' א שש יליף מודם זבחיך ישפך אבל לאידך ברייתא דר"י יליף פסח מודם. זבחיך ישפך פריך שפיר:

ד"ה תרי תנאי כו' ולא פליג ר"י אדר"ע בהאי כו'. וליכא למימר דאפ"ה פליג וטעמא דר"י דפסח עיקר כמו שכתב רש"י לקמן כיון דס"ל דפסח אינו בכלל שאר זבחים דבשפיכה דוקא:

תוס' ד"ה תרי תנאי כו' בזריקה כשירים בשפיכה כצ"ל:

בא"ד ותנא דברייתא סבר בזריקה דאי כר"ע דאמר פסח כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדה נ"א ואיני מבין דבריו בא"ד משמע דרבי יאשי' שפיכה דר"י קאמר כו'. פי' מדאמר ר"י אין צריך כו' ואי רבי יאשיה מרבה לענין זריקה כבכור היאך קאמר אין צריך הא מודם זבחיך ילפינן שפיכה ור"י זריקה קאמר אלא ע"כ דריש נמי לענין שפיכה מרבה מ"ה קאמר שפיר אין צריך לענין שפיכה לפ"ז היאך פרש"י מאן דאיתא ליה פלוגתא ליתא ליה פסח בשפיכה דילמא אפילו למאן דאיתא ליה פלוגתא ס"ל פסח בשפיכה ויליף מקדש הם כרבי יאשיה ודם זבחיך אתי לשאר זבחים דבשפיכה:

בא"ד ד וכי פריך כו' עד היינו כו'. והיא גירסת מ"ו הב"ז. וכתב דכוונת' דהיאך קאמר אבא חנן דשאר קרבנות לא הושוו מתן דמים הלא כל הקרבנות הושוו לר"י בזריקה בר מפסח ומעשר דבשפיכה ע"ז תירצו דשאר קרבנות חלוקים מחטאת דבאצבע עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי חדא דקושיא זו אינו שייכת לכאן ולא תליא בקושית התוספת על רש"י כיון דרבי אבא פריך אליבא דרבי יצחק ור"י ע"כ ס"ל דכל הקרבנות הושוו דבזריקה כיון דיליף פסח בשפיכה מודם זבחיך ישפך ליכא קרא לשאר קרבנות שאם נתן בשפיכה דיצא ועוד שבלאו אצבע לא הושוו כל הקרבנות לחטאת דחטאת ד' מתנות שהן ארבע ולמעלה מחוט הסיקרא משא"כ שאר קרבנות ולמה כתבו דוקא לענין אצבע דלא הושוו ולענ"ד הגירסא נכונה כמו גירסת א"א זקיני הגאון ז"ל וכך היא הגירסא בהדיא קדריש ודוחק לומר וכי פריך הכא מניין מא בזריקה כו' דאתי למעוטי חטאת דבאצבע כו' כצ"ל. פי' וקאי אדלעיל דלעיל דייק תוספת מדקתני בברייתא מנין לניתני' בזריקה ע"כ פסח בשפיכה דאי פסח נמי בזריקה א"כ כולהו בזריקה והיאך שייך לומר לניתני' דמשמע דאיכא דליכא בזריקה והשתא כתבו דילמא פסח נמי בזריקה כמו שאר קרבנות והא דקתני מנין לניתני' בזריקה אתי למעוטי חטאת שאם נתנן בשפיכה לא יצא מ"ה כתבו כיון דבחטאת באצבע בהדיא כתיב בה מהיכא תיתי לומר דבשפיכה אלא ע"כ למעוטי פסח דבשפיכה ואם נתנן בזריקה לא יצא כנ"ל ברור:

בא"ד וכי פריך הכא ור"י האי קרא מפיק ליה כו' הוה מצי למימר כו' כצ"ל:

בא"ד מכל מקום מההוא דהאשה כו'. פי' דאתיא דלא כמאן דלר"י כולהו בזריקה אפילו פסק ולר"ע לא ס"ל הניתני" בזריקה שנתנן בשפיכה דיצא והתם משמע דאיתא ליה תרתי פסח בשפיכה והניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא:

בא"ד ועוד מנ"ל לר"י כו'. פי' לרשב"ם שמדקדק מדברי ר"י דס"ל דמתנותיהם שוים ואף פסח בזריקה וטעמא דפוטר את הזבח משום דפסח עיקר לפ"ז היאך מדקדק מדבריו דס"ל דזריקה בכלל שפיכה ואי משום דודם זבחיך מיותר דלמאי איצטריך לכל הניתנין כו' שבמתנה א' כיפר בא"ד אי פסח בשפיכה לר"ע א"כ דריש לקרא דדמו כר"י כצ"ל. אבל הגירסא דס"א לכ"ע אינו נכונה כיון דפריך לכולהו לישנא וללשון רש"י לחד תנא ר"י ליתא ליה פסח בשפיכה אבל ר"ע לכולהו לישנא ס"ל דפסח בשפיכה. ופירש דדרש דמו כר"י דקאי אבכור לחוד ולא אפסח דאי אפסח א"כ פסח בזריקה כמו בכור ור"ע בשפיכה ס"ל:

בא"ד כר"י הגלילי דהכא הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אחד תם כו'. בבכור תם רישא דקרא כו'. פי' דלקמן ילפינן מיהיה לך להיקש לחזה ושוק של שלמים שנאכלין לב' ימים ולילה א' וזה לא שייך בבעל מום מ"מ פינן הכא מרישא דקרא בשרם לשון רבים א' תם וא' ב"מ. א"ב גמרא אלא מעתה לטטפת כו' יש מקשי' למה לא פריך לב"ש דס"ל אם למקרא ליבעי ששה בתים. אבל לפי מה שכתבו תוספת בסנהדרין ד"ד ע"ב ד"ה טט בכתפי שתים כו' יתורץ גם קושיא זו עיי' שם:

ע רש"י ד"ה לימד על בכור כו' ודמם וחלבם כו' כצ"ל:

ד"ה היינו דכתיב כו' וולדן הס"ד:

ד"ה כבכור ומעשר דאין כו' כצ"ל:

ד"ה אין לי כו' קריבה וקיימא לן כו' הד"א:

ד"ה הוא זבח פסח הוא הוא קרב כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קדש הם כו' תימא דבפר"ק דתמורה בין אביי ורבא