צאן קדשים לה

מיניה מקשי איפוך אנא דלמא האי קרא במים יובא וטמא עד הערב קאי למעשר דטבול יום אסור ליגע במעשר אבל תרומה טבול יום מותר בנגיעה אע"ג דבאכילה אסור מ"ה מייתי ראיה מהאי קרא בכל קודש לא תגע דכמו בקדש נגיעה כאכילה ה"ה תרומה אבל בכל קודש האי בקודש ולא בתרומה:

בא"ד חד בזב וחד ביולדת גבי תרומה לא צריכי כיון דחזינא כו' כצ"ל:

בא"ד אלא דוקא לקדש שצריך כו' כצ"ל:

דף ל"ד ע"א רש"י ד"ה ואכתי מיבעי ליה כו' וכיון דלאחר זריקה כו'. פי' כיון דיליף מיניה אזהרה לאוכל מדאיתקש קדש למקדש דבר שיש בו נטילת נשמה כרת ועונשו הוא לאחר זריקה והיכא יליף מיניה לפני זריקה ד"ה ה"ג ורבא אמר כו' לאחר זריקה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שקדשו בכלי כו' דאפי' כרת דטומאת הגוף כו' כצ"ל:

ד"ה ולאו הבא כו' שנויה בתורת כהנים ומסקינן כו' כצ"ל ד"ה כ"פ בחיה כו' נעשה ואמוראי נמי איפוך כו' כצ"ל ד"ה הייתי אומר כו' בתריה איל וצבי הס"ד:

תוס' ד"ה והבשר לרבות כו' לשוייה אוכל מוהבשר מידי כו' כצ"ל:

בא"ד כאוכל מוהבשר כו' כצ"ל:

בא"ד ודברי תימא הוא מנלן כו'. קושיא זו הקשו תוספת במסכת חולין ג"כ דל"ה ע"ב והניחו ג"כ בקושיא ולענ"ד לא קשה מידי דרש"י כתב כאן ובמסכת חולין שם מוהבשר יתירה דריש דרישא דקרא בבשר משתעי ובמסכת פסחים דל"ה ע"א כתב רש"י דמוי"ו יתירה דריש לרבות עצים ולבונה ולפ"ז שפיר ילפינן מיניה תרתי אפילו עצים ולבונה:

ד"ה ואפ"ה כו' אוכל בקדשים דקאמר התם כו' כצ"ל. פי' התם על הא דקאמר על חיבת הקדש דמכשר מעלה בעלמא היינו מדרבנן והתם מביא ראיה מהך ברייתא טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים דג"כ משום מעלה ואי אמרי' דמעלה היינו מדרבנן והא מקראי נ"ל בפ' הערל אלא ע"כ הך מעלה היינו מדאורייתא וע"ש בפסחים ברש"י דל"ה ע"א ד"ה תניינא ולפי מה שפרש"י שם לא קשיא מידי. ועיין במנחות דק"ב ע"ב דשם כתב רש"י בפי' דתיבת הקדש דאורייתא וצריך ליישב:

ד"ה שקדש בכלי כו' וחבירו לחבירו כולן מעלו כו' פי' ואי הקורדם כ"ש ה"ל דין עולה דכולן מעלו:

בא"ד שהיה חותה מן המאוכלות כו'. פי' והיה קרובים לדשן ולא היה עצים:

בא"ד אלא בי"ה כו'. ועיין לקמן בתוספת דס"ד ע"א ד"ה מן כו' דפי' לאו דוקא מן המאוכלות הפנימיות דלקטרת בעינא דוקא גחלים ושם חשבינהו דשן:

בא"ד דהיינו דמשני להו לגוזרין כו' כצ"ל בא"ד כמה דלא משפי להו כו' כצ"ל. ועיין במנחות תוספת דק"א ע"א ד"ה אע"ג כו' דכתבו שהיה קורדם מיוחד שהיו משפין העצים ואותו קורדם היה כ"ש:

ד"ה אלא כמעביר כו' גבי זבן לי ליתכא כו'. פי' דב"ה אמר לשלוחו זבן לי ליתכא חצי כור ואזל וזבן ליה כור דאמרינן התם דמוסיף על דבריו הוה. ולענ"ד לא צריך עיון כלל דהתם הוה כמוסיף על דבריו לענין זה דליתכא מיהא קני לוקח ואין ב"ה יכול לחזור בו דיש בכלל מאתים מנה דעכ"פ אמר ליה דלזבן ליתכא ה"ה ה"נ אם הביא בהמה וחיה דבהמה כשרה וחיה פסול וה"ה התם נמי אם אמר לשלוחו זבן לי ליתכא מהאי שדה דוקא ואזל וזבן משדה אחר אפילו ליתכא כמו שאמר לו ב"ה נמי לא קני הלוקח דהוה כמעביר על דבריו כמו הכא ונכון הוא:

ע"ב רש"י ד"ה מי עשה כו' לזריקה או דלמא לא אלימא זריקה כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה אין לך כו' אלא זריקה מחשבת כו' כצ"ל:

ד"ה למטה בחטאת כו' ישפך הס"ד ד"ה למעוטי שיריים כו' לאמה הס"ד ד"ה כנגד היסוד כו' לקמן הס"ד ד"ה מנא ידעי כו' לא מעשה היה אלא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פסול מהו כו' ולא יהיה עוד כו' כצ"ל:

בא"ד דאע"ג דקיבל פסול וזרק קיבל כשר וזרק לאו כלום היא מאי טעמא דשיריים נינהו כו' כצ"ל:

ד"ה למעוטי שיריים כו'. והא דאמרינן כו'. פי' ואם לא קיבל כל דמו הזריקה פסולה ופשיטא דשיריים שבצואר בהמה לא הוה שיריים ומשני היינו למצוה:

ד"ה ולהוי דיחוי כו' תימא אם נתן כו'. פי' מאי פריך ולהוי דיחוי דלמא מתני' איירי דעביד מעשה איצטבא ואין הפסול מקרבן לגבי מזבח לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד רק מעשה איצטבא בעלמא:

בא"ד ועוד תיקשי ליה קרא כו'. פי' דמקרא משמע שהזרים מוליכים הדם לזרוק כמו שפרש"י לעיל די"ד ע"ב ד"ה ויזרקו כו' תיקשי ליהוי דיחוי:

בא"ד ונראה דהא דפריך כו'. לפ"ז יש לדקדק לעביד צריכא כה"ג דאי אשמעינן פסול ה"א דעביד מעשה איצטבא ולא הוה דיחוי אבל הנך תרתי הוי דיחוי קמ"ל ויש ליישב:

ד"ה כל שבידו כו' דאין מצוה כו'. פי' הואיל ונפטר מלכסות לא נתחייב להוציא מן הדיחוי כדי לחזור ולכסות. ועיין במסכת סוכה דל"ג ע"א בתוספת ד"ה נקטם כו':

דף ל"ה ע"א רש"י ד"ה היו בגדיו מטושטשין לעיל בפרק כו' כצ"ל ד"ה ואין חייבים כו' פטור הס"ד:

ד"ה וטמא אם כו' בזבח כשר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלל של כו' כצ"ל:

ד"ה ושוין ר' שמעון כו' מהניא בהוא דדבר שאין דרכו לאכל הוא ומחשבה שריפה נמי לא מהניא בהו דאמחשבת אכילת מזבח כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פיגול בזבח כו' דירך אמו הוא ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכל הוא כך פירש כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו היכא דנתפגל העוף כו' כצ"ל בא"ד ונמצא בה בן ד' חי כו' כצ"ל בא"ד דשריפה כתיב בקרא הס"ד וכצ"ל. פי' אף שיש בה דין נותר מ"מ א"צ שריפה ד"ה פיגול באלל כו' היינו אלל ובההוא מיירי הכא ובעולת העוף איירי כו' כצ"ל:

ד"ה באכילת פרים כו' דחק דלעיל מיירי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא וביצי תורין כולן לא כו' כצ"ל:

שם דקתני סיפא כולן לא מפגלין כו' כצ"ל:

שם כאן מחמת הזבח כו'. והא דמשני על ברייתא דלעיל דתני שליל ושליא וחלב המוקדשים וביצי תורין לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן פירושו דמתפגלים מחמת הזבח לא איירי הך תנא ולא בא לאשמעי' אלא דאין מפגלים את הזבח ולא כו' אבל מחמת הזבח יש חילוק דשליל ושליא מתפגלים מחמת הזבח וחלב המוקדשים וביצי תורין אפילו מחמת הזבח אינן מתפגלים:

רש"י ד"ה אימורים כו' שהוא גופא של זבח כו' כצ"ל:

ד"ה בטבול יום כו' כהן הס"ד:

ד"ה מאי לאו כו' דחישב אבשר עצמו כו' כצ"ל:

בא"ד אלעזר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לא לינת אימורים הא דקתני דפסלה כו' כצ"ל ד"ה הכי גרסי' כו' מפגל את הזבח כו' כצ"ל:

ד"ה מאי לאו כו' או להקטיר מקצת אימורים חוץ לזמנו לא נתפגלו כו' כצ"ל, ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה וליטעמך כו' הא הני תרתי כו' כצ"ל:

ד"ה לא פיגול כו' הזבח הס"ד:

ד"ה מכשיר כו' ירדו הס"ד:

ד"ה ומודה ר"ע וכו' זכר הוא הס"ד:

תוס' ד"ה הא שליל כו' דמשמע הכא דאשליל כו' כצ"ל ד"ה אלא בדוקים כו' בחנם פירש דבהדיא דריש לה כו'. ולענ"ד נראה דרש"י פירש הכי אפילו למ"ד בחולין דכ"ב ע"ב דמן התורים ומן בני היונה אתי למעוטי תחלת הציהוב שבזה ובזה פסולים ולא למעוטי נרבע ונעבד וא"כ לר"ע דאית ליה נרבע בעופות כדמוכח לקמן דפ"ה ע"ב ע"כ מנ"ל כדהקשו תוספת לקמן אלא ע"כ יליף מדכתיב מן העוף ולא כל העוף יליף ומ"ה מפרש רש"י דמחוסר אבר פסול משום הקריבהו נא לפחתך נ"ל וברור הוא. ועיין שם במסכת חולין דכ"ג ע"א בתוספת ד"ה תמות כו' מה שהקשו שם:

דף ל"ו ע"א גמרא ומי אית' ליה לר"י האי סברא והתניא כו'. יש מקשי' בפשיטות ה"ל למיפרך דבמתני' דידן לא פליג ר"י אמחשבת פנים וכאן פסיל במחשבת פנים עכ"ד והניחו קושי' זו בצ"ע. תמי' לי להמניח קושי' זו בצ"ע דלאו קושיא היא כלל דאמתני' ליכא למיפרך דהוה אמרי' דבמתני' לא פליג ופליג בברייתא כדמשני לעיל דנ"ד ע"ב כר' שמעון עיין שם אבל השתא דמשני דר"י לא פליג כלל משום דסבירא ליה בעינן מקום שיהא משולש פריך שפיר נ"ל ואינו צריך לפנים ומ"ו הב"ז הניח ג"כ קושיא זו בצ"ע:

רש"י ד"ה הכי גרסי' כו' לשון נותר הס"ד ד"ה ועוד טעמא כו' והינוח הס"ד ד"ה שהקריבוהו טמאים כו' וכן שיאכלהו ערלים ושיקריבהו ערלים הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה זבח כו':

ד"ה הכי גרסי' כו' בדבר התלוי באחרים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לערב דמן כו' אין דם מבטל דם וכיון דעירב לא פסול מחשבת עירוב ומי לא פסול הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וליפלוג כו' בחישב ליתן את הנתנין בפנים בחוץ והנתנין בחוץ חישב ליתן בפנים קא אקשי דהתם כו' כצ"ל:

ד"ה קסבר ר"י כו' מחשבה חוץ למקומו כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה דבר רע כו' שלא ישחוט בדרום החטאת כו' כצ"ל:

בא"ד כלומר לא תזבחנה ע"מ להכניס דמה כו' כצ"ל בא"ד ולאו בהכנסה ממש קמזהר ליה כו' לפי' למידק ת"ל דאהכנסה כבר אזהר קרא וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' דאפשר לומר דמקרא זה ליכא אזהרת לאו אלא שאם הובא דמה