צאן קדשים לג

שכבר נתבטל משם פיגול לשם פסול אבל התם לא נתבטל שם ראשון מיני' דעדיין לא עשה, פעולתו הילכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון לנמה לא יהא ראשון דעדיין שמו עליו נ"ל:

ד"ה נפלו שניהם כו' למ"ד יש נוגע וחוזר ונוגע הס"ד וכצ"ל. פירוש למ"ד דס"ל במס' חולין דקכ"ד ע"ב דשני נגיעות מצטרפות אם נגע בשני חצאי זיתים זא"ז מצטרפות לטמא במגע ה"ה הכא עשאוה שניהם אע"פ שכל א' בפני עצמו אין לו שיעור:

ד"ה אמר רב המנונא כו' שהיה בו כביצה כו' פירוש דלא כפרש"י שפי' שלא היה רק חצי ביצה כשנטמא באב הטומאה וגם כשנטמא בולד הטומאה ג"כ לא היה רק חצי ביצה דאוכלים מקבלים טומאה אפילו בכ"ש ומביא ראיה מת"כ אבל תוס' ס"ל דאוכלים אינן מקבלים טומאה בכ"ש רק בכביצה דוקא ומה שמביא רש"י ראיה מת"כ אסמכתא בעלמא הוא וכ"כ תוס' במס' שבת דצ"א ע"א ד"ה אי לענין כו' עיין שם:

בא"ד משום דאין להפרד ממנו כדפירש ר"ת ולפי שפרשתי לא צריכא כו' כצ"ל. פי' כדפיר' ר"ת לעיל גבי פיגול כיון דליכא שיעור מן הפסול אין מניח לו לפיגול להפרד מעליו ה"נ גבי טומאה:

ד"ה חישב שיאכלוהו כו' וצריך לפרש טעם כו' ואפשר לחלק בשלמא טמאי' כיון דטמאים אסורי' לאכל הבשר א"כ לגבי דדהו לאו שמיה אכילה אבל גבי כלבים אע"ג דאנן לא מאכילינן בשר קדשים לכלבים עכ"פ אם מאכילים אותו לגבי דידהו שמיה אכילה כיון דאשכחי' דאכילת בשר נמי ראוי לכלבים נ"ל. ועיין בתוס' לקמן דל"ו ע"ב דמחלקו בע"א:

ד"ה שאין אכילה כו' הא דבר שאין דרכו להקטי' לא כו'. פי' אע"ג דדרכו להקטי' עליו אימורי' אפ"ה כיון שאין דרכו להקטיר בשר לא שמה אכילה ה"ה כשחישב שתאכלהו אש דהדיוט בשר קדש אע"ג דמצינו פי' אכילה בבשר דהדיוט כיון שאין דרכו לאכל בשר קדשים לא שמה אכילה:

ע"ב גמרא חישב לאכל כזית ביתר מכדי א"פ מהו כו'. ולא דמי לבעי' דלעיל דאם חישב לאכל בשני בני אדם דפשטיה דהוי פיגול דאזלי' בתר מחשבתו בשלמא התם הוי אכילה באדם אחד מ"ה אזלינן בתר מחשבתו ומפגל אבל הכא אפילו באדם א' לא הויא אכילה ומבעיא לי' אי מדמינן לאכילת גבוה או לאו:

שם לאכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כו' כצ"ל:

שם הא כחצי זית למחר וכחצי זית למחר פיגול כו' כצ"ל. ובד"ח עירבב הגירסא:

רש"י ד"ה ביותר מכדי א"פ כו' שבתורה קיימא לן כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג לאכול ולאכול דומיא דלהקטיר מצטרף כו' והא דלא ניחא לרש"י כגירס' שלפנינו ודייק טעמא שאין אכילה והקטרה מצטרפים משום דהאי אכילה והאי הקטר' הא אי חשיבא הקטרה לאכילה מצטרפים אע"ג דהוי ביתר מכדי א"פ וכ"כ תוס' וגם לעיל יש לדקדק למה לא ניחא למיפשט כגירסא זו ואפשר לומר דמ"ה לא ניחא לרש"י גירסא זו כיון דמסקינן לקמן אליבא דאביי דהיא גופא אתי לאשמעינן ולאו אדיוק' דאע"ג דהאי כי אורחי' מחשיב והאי כי אורחי' מחשיב אפ"ה אינו מצטרף לפ"ז ליכא למידק הא אי חשיבא הקטר' כאכיל' מצטרף דהא כ"ש הוא דעל הקטר' לאו אורחי' לחשב בלשון אכילה וכי מחשיב לאו כי אורחי' מחשיב פשיטא דאינו מצטרף מ"ה גורס רש"י הא לאוכל לאוכל דומי' דלאכול להקטי' דהיינו לב' ב"א או ביותר מכדי א"פ מצטרף דמחשב על אכילת ב"א דאורחיה לאכל כנ"ל ברור ונכון כונת רש"י בא"ד ודכוותא דיקא לאכול כו' כצ"ל ד"ה הא מני כו' מצטרפין ר' אליעזר היא הד"א והס"ד:

ד"ה לאכול ודבר שאין דרכו לאכול דהיינו אימורו' וחושב כו' כצ"ל:

ד"ה אלא אימא כו' אין מצטרפין לפסול הא לאוכל ולאוכל דבר שדרכו לאכל מצטרפי' לפגל ואע"ג כו' כצ"ל:

ד"ה ומאי קמ"ל כו' דומיא דלהקטיר מאי קמשמע לן מצטרפת מרישא שמע מינה הס"ד והד"א וכצ"ל:

ד"ה ואי לאכול כו' לאו אדיוקא כו' כצ"ל:

ד"ה מדיוקא דרישא כו' הוא דהוי מחשבה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ביתר מכדי א"פ כו' וי"ל דדילמא בלהקטיר כו' והא דפריך לקמן מרישא ש"מ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול כו' ואע"ג דמרישא ליכא למשמע דדלמא בהקטרה מ"מ לענין צירוף פריך שפיר דמ"ש הקטרה מאכילה וק"ל:

ד"ה הא לאכול ולאכול כו' וא"ת דילמא לעולם כו'. פי' דמיבעי ליה תרתי שני ב"א ואדם אחד ביתר מכדי א"פ ובעי למיפשט תרווייהו מדיוקא חדא דילמא זיל הכא קמדחי ליה וזיל הכי קמדחי ליה ומנ"ל למיפשט תרווייהו בא"ד הוה מצטרף אע"ג דהוה כו' כצ"ל. פי' ולאו מדיוקא בעי למיפשט הנך תרתי איבעי' אלא מגופא דמתני' ד"ה ומאי קמ"ל כו' תימא טובא קמ"ל כו' זה התימ' אזל לפי שיטתן דכתבו לעיל בד"ה ביתר מכדי כו' דמרישא ליכא למשמע מיניה דדילמא בלהקטיר מיירי אבל לענ"ד לאו תמי' היא דאפשר לפרש דהמקשן סבר דמרישא איכא למישמע מיניה שני ב"א ויתר מכדי א"פ דהוי דומי' דכחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר ובלהקטיר ליכא לאוקמ' כיון דקתני רישא לאכל כזית בחוץ כמו שכתבו תוס' לעיל ומשום הכא פריך שפיר מאי קמשמע לן דמרישא שמעינן נ"ל וברור הוא:

הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן פרק שלישי תוס' ד"ה שהשחיטה כשירה כו' אפי' לכתחלה מדשני הא דתנן כו' כצ"ל. אבל תמי' לי לפ"ז דלא נקט דיעבד רק משום טמא ובאידך אפי' לכתחלה כשרים ה"ל למיתני הכל פסולי' שוחטין ושחיטתן כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים כו' והוה משמע הכל פסולין שוחטין היינו אפי' לכתחלה ושחיטתן כשירה דיעבד קאי אטמא דלכתחלה לא ישחוט כדקתני במס' חולין ד"ב ודייק הכי בשלמא להלכו' א"י דנשים ועבדים נמי לכתחלה לא ישחטו ונקט דיעבד משום הנך תלתא שפיר למיתני הכי כל הפסולים ששחטו כו' כיון דעיקר פסולים דנקט במתני' לכתחלה לא ישחטו חוץ מזרים אבל השתא דעיקר פסולים דנקט במתני' שוחטים אפי' לכתחלה חוץ מטמא הל"ל למיתני כדתני' במתני' דחולין ואתי למעוטי התם נמי טמא דוקא דיעבד וצ"ע:

ד"ה ובטמאים מפרש כו' ואפי' אי לוקי להאי סוגיא בטמא כו' כצ"ל בא"ד דסמיך למחנה שכינה ואמרינן כו' כצ"ל:

בא"ד וחצי בחול ועוד בסוטה פרק היה נוטל קתני והם אומרים כו' כצ"ל:

בא"ד ואי מדרבנן אסור מאי קושיא כו'. פי' דלמא הא דקאמר הוציא היינו מדרבנן אלא ע"כ דמותר אפי' מדרבנן:

בא"ד אע"פ שסמוכים ממש למחנה שכינה כו' כצ"ל. פי' שאר מקומות סמוכים יותר למחנה שכינה מעזרת נשים אפ"ה החמירו בעזרת נשים יותר:

בא"ד שער האיתן המשמש כו'. פי' אבל בשאר לשכות כגון בית המוקד לא גזרו ומ"ה לא היה צריך סכין ארוכה כ"כ בשאר לשכות:

בא"ד אף חוץ לחיל ולהר הבית כו' כצ"ל פי' ומשום דנדה אסורה אף בהר הבית:

בא"ד בצידי העזרה דשחיטתן בצפון כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ למ"ד מרחק' צפין היאך שחוט בסכין ארוכה עשרים ושתים אמה אין לחוש בכך דשחיטה כשירה בדיעבד קאמר ושמ' יגעו בבשר כו' כצ"ל פי' וקא' אדלעיל דבקדשי קדשים לא אפשר לי' אפי' לפי' ר"ת מ"ה כתבו דאין לחוש כיון דשחיטה כשירה בדיעבד קאמר ושמא יגעו נקט עם ק"ק דבקדשי קדשים לא שייך שמא יגעו כיון שהיה רחוק ממנו ך"ב אמה נ"ל. וגירסא שלפנינו הוא גירסת מ"ו הב"ז ואינו מן הצורך כאשר כתבתי:

בא"ד וה"ר אפרים מפרש כו'. פי' ומיירי שנטמא כשהיה בגגות ועליות. ובזה שקטה קושי' מ"ו הב"ז:

דף לב ע"א גמרא ששחטו דיעבד אין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה יחזור הכשר כו' ובפרק ראשון שנינו כו' כצ"ל. פי' למ"ד הולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה הגירס' יחזור לכשר:

ד"ה נתנו פסולים כו' היסוד יחזור הכשר כו' כצ"ל:

ד"ה וכי מאין כו' כהונה והלא לא נאמר בה כהן הס"ד והד"א:

ד"ה והקריבו כו' בזר הס"ד:

ד"ה ומה סמיכה כו' לקמיה הס"ד:

תוס' ד"ה ת"ל והקריבו כו' וי"ל דאי לאו דרשא דהכא כו' אבל ר"ש אע"ג דס"ל התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולפ"ז איכא למישמע מוהקריבו איפכא דאפילו שחיטה פסולה בזר כדאמרי' התם ואיכא נמי הך דרשה דתשמרו את כהונתכם אפ"ה י"ל דלא ממעטינן שחיטה ויליף מהיקישא או אפשר לומר דסמך על מאי דמסקינ' התם מדגלי רחמנא ביום הכיפורים גבי פרו של אהרן כו' עיי' שם. אבל תמי' על מעיקרא דדינא דסוגיא דהכא ואיתא נמי במס' יומא דכ"ז ע"א דס"ד דשחיטה פסולה בזר מדכתיב תשמרו את כהונתכם וגו' הא ברייתא ערוכה שם דכ"ד ע"א דממעטינן שאר עבודות דאין הזר חייב מיתה עליהם מדכתיב בהאי קרא ועבדתם דרשי' עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה לפ"ז היאך ס"ד דילפי' מהאי קרא דבעינן אפילו בשחיטה כהן כמו דממעטינן לענין מיתה ממועט נמי שחיטה מהאי קרא דלא בעינא כהן וצ"ע ליישב: