צאן קדשים לב

דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. ואין להקשות לפירוש התוספות מאי פריך לקמן לאילפא מאי זה הכלל הא טובא לאשמעי' אתיא בסיפא דאפילו בעבודה אחת דהיינו בשתי סימנים נמי מחלוקת משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ולאו קושיא היא כיון דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והוי מצי לאוקמי דפליגי נמי אפילו בסימן אחד בתחלת וסופו ופריך דילמא זה הכלל אתי לאיתויי אפילו בסימן אחד כיון דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל אי קשיא לי הא קשיא לי על פרש"י דפי' בשני עבודות היינו שחיטה והולכה ובמסכת מעילה ד"ד מפורש בהדיא דהא דקאמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות היינו בשני סימנים כפירוש התוספת:

דף ל' ע"א גמרא קומץ מנחה חוץ לזמנו קורט לבונה כו' כצ"ל. ועיין במנחות די"א:

רש"י ד"ה ה"ג איבעי' כו' וחיילי הס"ד:

ד"ה לחצות מהו כו' אמר הרי בהמה זו לחצות כו' כצ"ל ד"ה ישנה לשחיטה חוץ לזמנו ובשחיטה כו' הד"א בא"ד מדיליף עדיין הוא מחלקות בתמורות עולה ושלמים בלחצות ממתניתין כו' עדיין היא מחלוקות ואחרים היינו רבי מאיר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ועיין ברש"י בפסחים דס"ג ע"א ד"ה הרי קמיצה כו' והכא ליכא לפלוגי בתרי דיבורי כדפלגא כו' כצ"ל:

ד"ה דאמר קומץ כו' וקורט לבונה על מנת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר ר"י כו' דהשתא דומה לנתכוין כו' כצ"ל. ד"ה דבריו קיימין כו' וי"ל דכיון דמשכחת לחצאין כגון דאמר כו' כצ"ל:

וכן היא הגירסא בהרא"ש דמסכת נדרים דס"ט ע"ב דלשון בזא"ז מגומגם דהא אפילו בבת אחת חלין שניהם לדמי:

בא"ד אבל הכא מקיימי תרווייהו כו' פירש דתרעה עד שתסתאב ותמכור ויביא בדמי' חצי עולה וחצי שלמים. יש מקשים לפ"ז מאי פריך לקמן ממתניתין דהרי שחיטה כו' דלמא התם שאינו בזא"ז בשני עבודות ואי אפשר לקיים את שניהם דאי פסול אינו פיגול אבל בלחצות אפשר לקיים את שניהם ומ"ה מודה ר"מ. אבל שיבוש הוא דפריך לר"מ דע"כ לא ס"ל הך סברא משום דאפשר לקיים את שניהם דאי הוי ס"ל לא היה פליג על ר"י וק"ל נ"ל:

בא"ד משום דהתם בזא"ז קמא קני נפשיה וקני חברי' ובתרא לא קני כלל אבל בבת אחת שניהם קנו ומשחררים זא"ז כו' כצ"ל. פי' דהתם שאינו בזא"ז לאו משום דסותרים זא"ז כמו במקדש אשה ובתה אלא משום דקמא קני נפשי' וחברי':

בא"ד בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון כו' ובזה מתורץ נמי קושי' דלעיל מהך סוגיא דגיטין ועיין בתוס' שם דמ"ב ע"א ד"ה הא דאמר כו' בא"ד הא יתיר כשרה והתניא יתיר פסולה ומפרשי שם כו' כצ"ל:

בא"ד ואכשירה. קאי כדפרשתי התם כו' כצ"ל. פי' הא דמשני שהפריש שני קמצים קאי אהך ברייתא דתני פסולה דלא כרש"י ודייק התם מהך סוגיא דלעיל ה"ד ריבה שמנה כו' ומ"ה מביא תוס' הך סוגיא הכא שאינו מן הצורך:

ד"ה לחצות מהו כו' א"נ עולה ושלמים תיהוי לחצי היום ואמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ כו' הד"א. פירוש כיון דאמר לחצי היום יחול שניהם ובשעת אמירה אינם חלים לא שייך בזה תפוס לשון ראשון בא"ד אלא לבסוף וכי הוציא כו' כצ"ל בא"ד הוי כאלו אמר כו' כצ"ל פירש כיון דאינו אלא לבסוף א"כ בשעת אמירה אינ' חלים כ"א בסוף שחיטה חלים שניהם ואפ"ה פליג ר"י ואמר תפוס לשון ראשון:

בא"ד כזית חוץ למקומו ומשני ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ודאמר סי' ראשון כו' ודוקא סי' שלם דהוי כו' כצ"ל:

בא"ד תיקשי ליה ממתניתין דהקדים מולין לערלים כו' כצ"ל. פירש תיקשי ליה לאביי דס"ל דבלחצות מודה ר"מ דלא אמרינן תפוס לשון ראשון הא ר"מ ס"ל התם בהקדים מולין לערלים כו' דבסוף השחיטה דחלים שניהם כיון שאינו אלא לבסוף ואפ"ה חל דבו' ראשון:

ד"ה והרי קמיצה כו' דפליגי חטאת העוף כו' כצ"ל ע"ב גמרא א"ב מרתח רתח כו' אין להקשות ה"ל לשאל כזית וכזית והוי שמעינן נמי מיניה תרתי אי אמר לי כללא כ"ש בכזית למחר ובחוץ ואי אמר לי פרט' בניחותא אי שמע מינה דכזית למחר בחוץ כללא דחי ג"כ פרטא מרתח רתח השתא כזית למחר בחוץ פרטא כ"ש כזית וכזית לאו קושיא היא דמאן הגיד לו דכזית למחר בחוץ פרטא דנילף מיניה מכ"ש כזית וכזית דלירתת עליו בשלמא השתא שפיר מירתח עליו דהוי למידק דכזית וכזית כללא מדלא אתנית' אלא כזית כזית לפרטא כמו שפרש"י ומ"ו הב"ז כ"כ והנה לפירש התוס' נמי לא קשיא דכתבו שלא היה לו להניח ולשאל כו' אבל איפכא לא שייך לומר שלא היה לו להניח לשאל וכיון דלא תנן אלא כזית כזית מ"ה שאל תחלה אפי' על כזית וכזית:

רש"י ד"ה ורבי יוסי כו' אי אמינא תמורת עולה כו' כצ"ל. ד"ה מדבעי מיניה כו' למקומו לרבי יהודא כו' הד"א:

ד"ה הוא שאלני כו' לפום מאי דאתניתי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לדידך דאתניתך כו' כצ"ל ד"ה לדידיה דלא כו' הך שלישי הס"ד:

ד"ה וסבר דידי דוקא משנתי דוקא דבכזית כזית הוא דפליגי כו' כצ"ל. וכ"כ בס"י ובד"ח עירבוב התיב"ת:

בא"ד או דילמא דידהו דווקא ומפיו שמעוה ולדידי שיורי שייר לי ולא שנאה ולעולם כו' כצ"ל:

ד"ה אלא כזית כזית כו' ההיא דכזית וכזית כו' דתנן לה איסתפק ליה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר ליה אביי כו' ותימא דמאי מקשי ליה רבא לאביי כו' והא דלא הקשו על אביי גופא דמשני לעיל לרבא דמתני' איירי בשני סימני כו' ישנה לשחיטה כו' ולא משני ליה כדבריו דטעמא דר"מ מדאמר תמורה יתירה מיהדר קא הדר בה ולא בשיטת ר"י אמר משום דיש לשנות דאביי משני ליה אליבא דרבא ס"ל דר"מ פליג אפי' בתמורת עולה ושלמים ומשום תפוס לשון ראשון אפ"ה לא דמי למתני' אבל לדידיה לאביי לא ס"ל אלא ס"ל דטעמא דר"מ משום תמורה יתירה וכנ"ל מ"ה הקשו לרבא דמאי מקשי לאביי דהא אביי לא ס"ל הכי ואין לדקדק נמי היכא שמעינן מהכא דר"מ לא כר"י ס"ל כיון דמתני' איירי דאמר בשני סימני' ואי לשניהם נתכוין הל"ל בסי' אחד וכיון דאמר בשני סימני' זא"ז ע"כ מיהדר קא הדר יש ליישב דמיהדר קהדר ומי ליכא למימר כיון דאמר כזית יתירה ואי לכזית א' נתכוין הל"ל כזית למחר בחוץ ועיקר טעמא של ר"מ דאמרינן מיהדר קי הדר משום תמורה יתירה נ"ל:

ד"ה כזית כזית כו' וגבי שאילת שלום אמרי' בגיטי' כו'. פי' דאמרי' התם דפ"ז ע"א דעדים החתומים על שאילת שלום בגט פסול דשמא על שאילת שלום חתמו ואסיקנא שאלו בשלומה וחתמו פסול דהוי מלת' באפי' נפשי' ומפסקת ושאלו וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכשר דעל הכל העידו:

בא"ד ושאילו כשר ברוך הס"ד:

ואח"כ:

ד"ה עירוב מחשבות הוי קשה לי דכזית למחר בחוץ דאמר רבי מודה כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דסבר רבא כו'. ובקושי' זו מתורץ קושיא ראשונה דמביא שפיר ראיה משחיטה מכזית למחר כזית בחוץ דהוי כמו כזית למחר בחוץ ואפ"ה פליגי וק"ל:

דף לא ע"א גמרא לישנא אחרינא כו'. והכי פירושא ללישנא אחרינא דאי אמר ליה בניחותא אישמע מיניה דהך הוא דהוי כללא אבל כזית וכזית נמי פרטא כמו כזית כזית דאי ס"ל בכזית וכזית נמי כללא כמו כזית למחר בחוץ הוי מהדר ליה בריתח' מאי תבעי לך על כזית למחר בחוץ ע"כ כללא הוי דאי פרט' א"כ כזית כזית מיבעי' והוי לאשמעינן רבותא טפי דאפי' בכזית למחר בחוץ נמי פרטא אלא מדלא אתניי' לדידיה אלא חדא כזית כזית משמע דוקא כזית כזית הוי פרטא ולא כזית וכזית ומכ"ש כזית למחר בחוץ ומאי תיבעי לך ומדלא מהד' לי' בריתח' אלא בניחות' אישמע מיני' דלא מהדר לי' אלא על כזית למחר בחוץ דהוי כללא אבל כזית כזית וה"ה כזית וכזית נמי פרטא הוי כנלע"ד וקשה לשבש כל הספרים ומ"ו הב"ז מוחק זה:

רש"י ד"ה מאי תיבעי לך השתא כזית וכזית כו' אלא כזית כזית לפרט כו' כצ"ל:

ד"ה לישנא אחרינא גרסינן הס"ד וכצ"ל ומ"ו הב"ז גורס לא גרסי' ועיי' מה שכתבתי בפנים:

ד"ה ויקץ כישן כו' ליעור משנתו ומביטולו שהי' מצטרך עם חוץ למקומו לפסול ולא לפגל חוזר כו' כצ"ל:

ד"ה אבל הכא כו' הילכך כי הדר אתי חצי זית דזמן לא פקע שם פסול ולמיחל כו' כצ"ל:

ד"ה והא אנן תנן כו' לא מיצטרפה עם מחשבת אכילת אדם כו' כנ"ל:

תוס' ד"ה ויקץ כישן כו' מצא מין את כו'. פי' כמו בשאר איסורים משום דאין בה ממשות רק מחשבה בעלמא:

ד"ה עירוב מחשבות כו' מניח הפיגול כו' פירש כיון דמעיקרא לא הי' כשיעור פיגול ולא הי' נקרא שם פיגול כ"א שם פסול:

ד"ה הא חזר ועירבן כו' תימא מה ענין זה אצל זה כו' פי' בשלמא הכא גבי קרבן שהיה כשר וע"י שם פיגול ושם פסול נפסל הקרבן ועשה שם פיגול פעולתו כמו שם פסול היאך יהיה חוזר לשם פיגול