צאן קדשים לא

שהקשו בד"ה לר"א:

בא"ד מדפריך תניינא וקחשיב עם עור האליה לכ"ע כו' כצ"ל. פי' מדפריך תניינא משמע דפשיטא לן דעור האליה הוי לכ"ע כבשר ועור הראש חשיב בהדי עור האליה משמע דעור הראש של עגל הרך נמי פשיטא לכ"ע דהוי כבשר ולאו יחידאה היא נ"ל:

ד"ה להביא עור כו' ולא קאמר להביא אדבר שאינו נוהג לגמרי אפי' בשלמים ומשום דמיירי כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואיני מבין. פי' דשליל אינו נוהג אפי' בשלמים מ"ה לא קאמר להביא אבל עור בית הבושת דנוהג בחטאת ושלמים רק בעולה אינו נוהג ותנא מיירי בעולה:

ד"ה בשלמא ר"ה היינו דקתני עולה כו' כצ"ל ד"ה אלא לר"ח כו' הוה מוקמינא ליה כר"א הס"ד. פי' דה"א דהעור האליה לאו כאליה דמי וכר"א דמחשבי' מעבודה לעבודה ובאמת ס"ל דכאליה דמי:

ע"ב גמרא אדרבה חוץ למקומו ה"ל לאוקמי בכרת כו'. פי' דילמא ואוכליו עונו ישא קאי אחוץ למקומו דבכרת וממנו דכתיב בקרא אריכה אתי לאשמעינן דלא איירי אלא בחדא דהיינו בחוץ לזמנו וגמרי' חוץ לזמנו בג"ש עון עון מחוץ למקומו ואי לאו ממנו דקרא אריכה הוה מוקמינן קרא אריכה אתרוייהו אחוץ לזמנו וחוץ למקומו ואוכליו עונו ישא הוה מוקמינ' אנותר דבכרת והוי גמרי' חוץ לזמנו וחוץ למקומו בג"ש מנותר מ"ה איצטרך ממנו למימר דלא קאי אלא על חדא נ"ל:

שם משום דדמי ליה סמיכ' וקא כו' כצ"ל. אין להקשות דאם אריכה בחוץ למקומו איירי א"כ מנ"ל דבכרת ואי משום ג"ש דעון עון מנותר דלמא ילפינא ג"ש מטומאה דבלאו דהא לא דמי לנותר דא"כ ג"ש ל"ל דהא בלא"ה מסתברא דחוץ למקומו לאו בכרת דהא אפי' חוץ לזמנו דדמי לנותר ממעט קרא מכרת כ"ש חוץ למקומו אלא ע"כ הג"ש אתי למילף מנותר דבכרת וק"ל:

רש"י ד"ה במקדש כו' דלעיל דבכל חד מינייהו כו' כצ"ל. ואין לדקדק דהשתא לפי האמת נילף חוץ למקומו דבכרת מחוץ לזמנו בג"ש דשלישי שלישי דבטומאה לא כתיב משום דא"ל מאי חזית דילפת שלישי שלישי מחוץ לזמנו נילף עון עון מטומאה:

ד"ה איפוך כו' נשיאות עון ושלישי כו' כצ"ל:

ד"ה לא ירצה המקריב לא ירצה משמע אזריקה קאי לא תהא כו' כצ"ל:

ד"ה אותו בזבח כו' דאתא לומר לך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מיסתברא נותר כו' כי גמרת חוץ לזמנו מיני' כו' כצ"ל. בא"ד ליכא לתרוצי כו' כצ"ל בא"ד כדי שלא נלמד מטומאה כו'. פי' דלמא קאי בחוץ למקומו דבכרת וחוץ לזמנו באמת ילפינן בג"ש דבלאו ולא בכרת מטומאה:

בא"ד אבל הזמן והנותר והטמא כו' כצ"ל:

בא"ד חוץ לזמנו מחוץ למקומו כלפי טומאה כו' כצ"ל:

בא"ד טהור קרב כו' כצ"ל:

בא"ד אין זה קרוי הותר מכללו כו' פי' דבבמה מצותו בכך בא"ד ופריך אדרבא חוץ למקומו דמי ליה במקדש כו'. פי' השתא ליכא למיפרך בלא דומיא דמקדש כו' כקושית התוספת לעיל משום דהנך נפישי' בדומי' דמקדש הוי ד' אבל אידך ליכא אלא ג' הותר ציץ קרב אבל טהור ליתא דכלפי טומאה שייך לומר טהור והשתא לא קאי הך סוגיא משום שלא נלמוד מטומאה:

בא"ד דפסול בתרומה מחיל עבודה כו'. פי' דלעיל די"ז ע"א אמרינן מ"ה לא מוקמינן האי קרא דקדושים יהיה וגו' לקרחה ולמשחית פאת זקן משום דהאי קרא לג"ש מתרומה אתי ולא מפרש במאי קאי לא תתניהו ענין אלא דדמי לתרומה דפסיל בתרומה מחיל עבודה דהיינו ט"י ה"ה הכא נמי כיון דג"ש זו ניתנה בסיני מוקמינן למאי דדמי ליה עיין לעיל בא"ד פורחת ממנו ויוצא מגופו יצאתה כו' כצ"ל פי' ע"י טבילה ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה ואיפוך אנא תימא והא כתיב בקרא שלישי והא דמוקמינן ליה כו' כצ"ל. פי' כיון דבקרא ארוכה כתיב שלישי ליכא לאוקמי בחוץ למקומו אע"ג דבקראי זוטי נמי כתיב שלישי ומוקמינן ליה בחוץ למקומו דהתם מוקמי באא"ע אבל קרא אריכא היינו קרא קמא ליכא לאוקמי באא"ע:

בא"ד דסבר המקשה אין מוקדם כו'. פי' דהמקשה סובר אין מוקדם ומאוחר בתורה וכאלו קרא זוטי כתיב קודם קרא אריכא ופריך אפוך אנא נוקמי קרא אריכא בחוץ למקומו באא"ע דכבר נאמר חוץ לזמנו בקרא זוטי אבל זה דוחק. ואפשר ליישב דרך פשוטה דפריך נוקמא שלישי למקום שיהא משולש כדלקמן ולא בכלל ופרט:

דף כ"ט ע"א גמרא א"ל ר"פ לרבא לדידך שלישי כו', פי' בשלמא לאביי דאריכות דפ' צו בחוץ לזמנו וזוטי דפ' קדושים לחוץ למקומו איצטריך שלישי דקדושים למקום שיהא משולש אבל לדידך דכולהו מקרא אריכא אייתי א"כ שלישי דקדושים תהיה מאי דרשת ביה אי למקום שיהא משולש תיפוק לי' מקרא אריכא דמיירי נמי בחוץ למקומו:

שם כשהוא אומר אותו כו' כצ"ל. יש מקשים השתא המקריב ל"ל ת"ל מדאיצטריך אותו דבזבח הכתוב מדבר ולא בכהן ע"כ אינו נפסל בשלישי דאי נפסל בשלישי אותו ל"ל פשיטא דאין הכהן פסיל דהא הכהן לא חטא. אבל שיבוש הוא דאי לאו המקריב ה"א דאותו אתי לאשמעינן דבאוכל מזבחו ליום שלישי הכתוב מדבר דיחזור ויפסול את הזבח אבל במחשב לאכל מזבחו ביום השלישי אף הכהן פסיל מ"ה איצטריך המקריב דבשעת הקרבה נפסל ואינו נפסל בשלישי ואותו אתי דאפ"ה הכהן אינו פסיל:

שם אותו מה ת"ל כצ"ל:

רש"י ד"ה דדמי לי בזב כו' אדרבא חוץ למקומה עדיף כו' כצ"ל בא"ד דאכתי לא קמה ליה ג"ש כו'. פי' והוה מוקמינן ג"ש דעון עון לחוץ לזמנו מטומאה ללאו ואוכליו עונו וגו' אחוץ למקומו דבכרת:

ד"ה אותו א"כ ליכתוב כו' כצ"ל:

ד"ה במחשבה כו' לא משמע להו שעת הקרבה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה למקום שיהא משולש כו' הא האי שלישי לאו בחוץ למקומו כתב כו'. אע"ג דלרבא האי קרא בחוץ למקומו נמי איירי עכ"פ תיב"ת שלישי דייק תוספות דזהו חוץ לזמנו כדאמר רבה לעיל שלישי זהו חוץ לזמנו בא"ד ועוד דקמשני ה"א שלישי פרט למקום משולש הא האי שלישי בחוץ לזמנו כתיב כו' כצ"ל וכ"ה בס"י והוא כמו קושיא ראשונה דבחוץ לזמנו לא שייך מקום משולש. והגירסא שלפנינו של מ"ו הב"ז אינם מובנים לי. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא בא"ד אלא בעבודות מזבח החיצון כו' כצ"ל. ולפ"ז שייך נמי מקום משולש בחוץ לזמנו:

בא"ד גבי ארבעים ושלש של יום הכפורים כו' כצ"ל בא"ד שיעמוד המחשב במקום משולש פרט לעומד חוץ לעזרה כו' כצ"ל. גם לפ"ז שייך נמי בחוץ לזמנו:

בא"ד ואימורין אם הכניסם לשם כו' פי' ואכילת בשר נמי שייך בהיכל שאם הקיפן נכרים כמו שכתבו תוספת לעיל והוי מקום משולש:

בא"ד דאין שום פסול בבשר כו'. פי' בבשר קדשים קלים כיון דנאכלין בכל העיר:

בא"ד וקדשי קדשים אפי' בירושלים כיון דבזה הקרבן שלשתן פסולים כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' קדשי קדשים אפילו חשב לזרוק בירושלים הוה מקום משולש כיון דבזה הקרבן שהוא קדשי קדשים שלשתן פסולים אע"ג דלגבי קדשים קליס לא הוי שלשתן פסולים דנאכלין בכל העיר וגירסת מ"ו הב"ז דבזה המקום לא ניחא ליה ואינו מן הצורך בא"ד וכי תימא מידי דהוי אמחשבת הינוח כו'. פי' אע"ג דבחוץ למקומו בעינא שיהא המקום משולש הא חישב מיהא להניח למחר והוי חוץ לזמנו ובחוץ לזמנו לא שייך מקום משולש לפי' ה"ר י"ט מ"ה פסול נ"ל. ובזה שקטה קושיא מה שיש מקשים:

בא"ד מחשבים בדמן משתשקע החמה כו'. פי' אע"ג דבשרן אינם פסולים אלא אחר ע"ה ולא הוה מקום משולש:

בא"ד ופי' זה לא יתכן כו' גם לקמן בפ"ב לא יתיישב פי' זה:

ד"ה וכיון שראו סתרו כו' וקשה דאין זה קרוי חזקת טהרה כו' פי' אע"פ שמנו ד' או ה' ימים בטהרה עדיין היו אסורים במגע ובתשמיש עד שטבלו מ"ה כתבו תוספות דמיירי בשביעי שלהן ולאחר שטבלו דהיה מותרים בכולן אפ"ה אם ראו אח"כ מטמאים למפרע:

ד"ה ואין מאחר כו' דאיצטרך קרא דלא ירצה כו' כצ"ל. ורש"י ע"ב כתב הטעם דס"ד כיון שהביאן בעבירה דלא לירצו עיין שם ד"ה בלאו כו':

ד"ה נפקא לן כו' איכא למימר שהוא לשון חשיבות כו' פי' אי לאו אותו הוה מוקמינן האי לא יחשב ללשון ביבות שלא יחשב עוד לכהונה ויפסל מ"ה איצטרך אותו:

ע"ב רש"י ד"ה דלאו בר הרצאה כו' בא בעבירה הוא כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

ד"ה ולא בקרבניך חטא כו' לשלמו הוא והכי אוקימנא במס' ר"ה הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה מבקשים ממנו כו' כצ"ל:

ד"ה לא יחשב קרי. פי' לא יחשוב כו' ד"ה ובלבד כו' כמצותו שלא כו' כצ"ל ד"ה רבי יהודא כו' כהרצאת כשר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מחלוקת בשנים כו' והולכה ואהא דקאמר כו' כצ"ל:

בא"ד וזהו דוחק כו' פי' דלפרש"י כיון דעיקרא אתי לאשמעינן צירוף כחצי זית ה"ל למיתני' הך בבא דכחצי זית בחוץ כו' לחוד והך בבא דלאכל כזית בחוץ ל"ל:

בא"ד היינו סימן אחד כו' כצ"ל בא"ד פ' השוחט גם סובר הכא כו' כצ"ל:

בא"ד דסבר ר"י ישנה לשחיטה כו'. פי' דר"י סבר כרבא ולא מטעמי' דלרבא אפי' אינה לשחיטה אלא לבסוף אפ"ה ס"ל לר"י תפוס לשון ראשון ולר"י טעמא דר"י משום