צאן קדשים ל

מייתי לידי פיגול מזה מוכח דלא מרצה אבשר ואם כן פיגול יהיה ל"ל לאו קושי' היא דאי לאו לכפר ה"א דמרצה נמי על הבשר ופיגול יהיה אתי היכא דלא קרבו מתירין כמצותן דג"כ ד"א גורם לו איסורא מ"ה איצטרך לכפר נ"ל:

בא"ד בין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהם וק"ל דאותן כו' כצ"ל:

בא"ד ומהניא להו הקטרה כו' כצ"ל. פירוש נימא הקטרה דשרי' שיריים באכילה מייתי לידי פיגול הקטרה דלא שרי' שיריים באכילה לא מייתי לידי פיגול כמו גבי זריקה:

בא"ד וי"ל דהא דמיתסר באכילה לאו מחמת גריעותא דהקטרה של קומץ הלכך לא ממעטינ' כו' כצ"ל פירוש הא דמיתסר שיריים באכילה לא משום גריעותא דהקטרה אלא משום שחסרו לפ"ז לא מצי לממעטי מאם האכל וגו' ולמימר יצא זה שאין פיגולו גורם לו לשיריים רק הקטרה דלא שריא השיריים באכילה דהא הקטרה לא אסרי אלא מחמת שחסרו מ"ה מהני' הקטרה לקבוע בפיגול נ"ל. ובזה מתורץ קושי' שניה. ותירוץ זה לקושי' זו עולה נמי אפילו אי אמרי' דמי שפיגולו גרם לו משמע אפי' בעבודות אחרות שלא יהיה דבר אחר גורם לו בין באותה עבודה של מחשבת פיגול בין בשאר עבודות צריך שלא יהיה פסול אחר גורם לאסור הבשר אפ"ה לא קשיא משיריים כיון דשיריים נאסר מחמת חסרון ולא מחמת דבר אתר דהקטרה או דשאר עבודות מ"ה מהניא הקטרה לקבוע בפיגול ובזה מיושב קושיא מה שיש מקשי' ואינו מן הצורך להאריך ודוק נ"ל:

בא"ד לא שריא בשר באכילה ומי שפיגולו גרם לו משמע נמי באותו עבודה עצמה כו' כצ"ל. וזהו תירוץ לקושיא ראשונה:

בא"ד וקשה לר"י דאזל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין הס"ד. פי' דלר"י קשה דס"ל לקמן במתני' דכ"ט ע"ב דאזלינן בתר מחשבה שקדמה והא מלא יחשב ילפינן דלא איצטרך אלא למימרא דכי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שני' חשב שלא במקומו פקע שם כרת מיניה כדמשני תוס' נ"ל ואח"כ. ד"ה מידי דהוי אמחשבת הינוח כו' לימא ליה לרבנן דאתיא כר"י ולר"י מחשבה כמעשה א"כ לאלתר כשר ע"כ היינו בעלים כו' כצ"ל בא"ד באכילה לא מייתי כו' כצ"ל:

בא"ד היינו כשר גמור כו' כצ"ל בא"ד ליפלוג בניתני' למעלה כו'. פי' דפריך לקמן ליפלוג ר"י בניתני' למעלה כו' ומשני ר"י לטעמי' דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי ואי אמרי דעביד ר"י מחשבה כמעשה אפילו היכא דבמעשה הבעלים מתכפרים ולא פסול גמור א"כ הדרא קושיא לדוכתא ליפלוג בניתני' למעלה למטה ולפסול בשר באכילה כמו במעשה אלא ע"כ דכשר גמור ס"ל במחשבה וק"ל:

ד"ה אלא דבר אחר כו' מ"מ סברא הוא שדבר אחד לא יגרום כו' כצ"ל. והא דלא משני תוס' לעיל הכי דאיצטרך לא יחשב דמדי ד"א כתיב משום דאכתי תיקשי לכתוב לא יחשב לחוד מ"ה צריכא לתירוץ דלעיל:

בא"ד והא דאמר בפ' ג"ה כו'. פי' דהתם נמי יש להקשות מידי בשרה מותר כתיב מ"ה כתבו דלא דמי' להכא דהתם מיתורא דקרא קדרש דתיב"ת הנשה מיותר דאי בא לאשמעינן שנשה ממקומו כמו שפרש"י בחומש דהא בתר הכי כתיב כי נגע וגו' בגיד הנשה אע"כ לאשמעינן שגידה אסור משום שנשה ממקומו ובשרה מותר נ"ל:

ע"ב גמרא לא נחלקו אלא בניתני' בפנים שנתנן בחוץ בחוץ שנתנן לפנים כו'. אי לאו דמסתפינ' ה"א דהאי בחוץ שנתנן בפנים טעות גמור הוא דהיאך שייך לומר יאספנו הלא כבר איפסלא קודם הזריקה בביאתו בהיכל כמו שכתבו תוס' לעיל דכ"ו ע"ב ד"ה אמר שמואל כו' וצ"ע להך גירס':

שם ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא נחלקו כו' למימר הס"ד ד"ה וכל שכן כו' קלטי' מזבח לאפוקי מלאוספו ולחזור כו' כצ"ל:

ד"ה זאת היא כו' ג' פסולין זאת מיעוטא זאת ולא אחרת היא הוה כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה כי יולד כו' דופן הס"ד:

ד"ה אחר שריבה כו' מיעוט אמרת מעומד כו' הד"א וכצ"ל ד"ה קתני כו' לשוויינהו כנשפך על כו' כצ"ל ד"ה תניי' הניתנין כו' ולא פליגי ר"י ואי לאו דקלטי' פנימי לדם זה שניתנו עליו אע"פ שנפסל כו' הוה ליה כנשפך דמה הס"ד וכצ"ל. פי' דאי לאו דקלטי' מזבח פנימי ה"ל האי דם כמו דם שנשפך ולמה לא פליג ר"י וס"ל דירדו כמו שפליג על דם שנשפך אלא ע"כ דמזבח פנימי מקדש פסולים נ"ל ומ"ו הב"ז ובד"ח נכנסו בדחוקים לנ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה האי רצפה כו' שלא נמשח כו'. פי' מזבח שעשה שלמה לא נמשח אבל מזבח שעשה משה דהיינו מזבח הקטורת אף במקדש היה ונמשח בימי משה:

ד"ה האי כלי שרת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לאו משום דקלטי' מזבח וש"מ לא כו' כצ"ל:

בא"ד ומשום דכיפרה כו' כצ"ל:

בא"ד ונראה לפרש כו' פי' בניתני' למעלה למטה ולמטה למעלה ס"ל לר"י דפסול לגמרי ואין הבעלים מתכפרים ופליגי אשמואל דלעיל ובחישב ס"ל כיון דמהניא הזריקה לענין דאם עלו לא ירדו במעשה מהניא נמי לענין זה במחשבה דאמרי' כמקומו דמי ומ"ה לאלתר כשר במחשבה. אבל רש"י ס"ל דר"י איתא ליה כמקומו דמי לענין דנתכפרו בעלים כשמואל וכ"כ רש"י בהדיא לקמן והא דכתב רש"י הכא והא ליכא למימר משום כו' הכי פירושא דליכא למימר דטעמא דר"ש משום דקסבר דכמקומו דמי לענין כפרה ומשום דכיפרה כמו שסבר ר"י ומ"ה לא ירדו הא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני בפנים בחוץ בחוץ בפנים ורש"י לא ס"ל דמאן דאיתא ליה כמקומו דמי אפילו בפנים וחוץ נמי כמו שכתבו תוספת אלא ע"כ טעמא דר"ש משום דקלטי' המזבח לקדושי מ"ה לא ירדו אפילו בשאר זריקות פסולין כיון דר"י לא פליג אפי' בשאר זריקות ע"כ ר"י נמי ס"ל הכי משום דקלטי' המזבח לקדושי כמו רש"י כנלע"ד ברור ונכון נ"ל:

בא"ד התם נמי קלטי' המזבח דאם עלו לא ירדו כו' פי' נימא נמי כיון דמהני' הזריקה לענין אם עלו לא ירדו מהני נמי שלא לפסול ומ"ה לא פליג ר"י וה"ה דהוי מצי למיפרך מברייתא דלעיל דמוקמינ' במחשבת הינוח ואליבא דר"י ומ"ה פסול ליפרו' דלהני' שלא לפסול אלא דהקשו מברייתא דמשני לר"י גופא נ"ל:

בא"ד ולא כיפר כלל כו' כצ"ל:

דכ"ח ע"א גמרא ד"ה אמר עור האלי' לאו כאליה דמי כו'. פי' לענין פיגול ס"ל דלאו כאליה דמי אע"ג דלענין טומאה א ואלו שערותיהן ככשרן שאני לענין טומאה דרכיך כדמשני לקמן אבל לענין פיגול ס"ל כיון דכתיב ביה למשחה לגדולה כו' ור"ת ס"ל אף לענין פיגול אשמעינן דכאליה דמי כמו לענין טומאה ואיצטרך לאשמועינן:

שם שלישי זה חוץ לזמנו פיגול זה חוץ מקומו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כאליה דמי כו' כי היכא דלענין אכילה כו'. פי' דדייק ממתני' גופא דקתני דאם חישב לאכל מעור בחוץ כו' הוה מחשבה ע"כ חשיב אכילת אדם דאל"כ הוה כחישב לאכל דבר שאין דרכו לאכל דלא מהני מחשבה לפגל ומדחשיב אכילה לאדם לענין הקטרה גמי כשר וא"כ חשיב מאכילת מזבח לאדם:

ד"ה מאי קמ"ל כו' להקטירו אלא לר"א כו' הד"א:

ד"ה מצטרף לטמא כו' כצ"ל ד"ה להביא עור כו' יש לך להביא עור אצל קדשים מכל המנויים שם הס"ד וכצ"ל. פי' דמביא עור בית הבושת בחטאת ובשלמים והאי תנא בעולה קאי ועיין ברש"י בחולין דל"ו ע"א ד"ה להביא כו' ד"ה שלישי אם כו' שלמים הוא הס"ד:

ד"ה פגול דכתיב כו' דדמו לחוץ לזמנו כו' דחוץ למחיצה דמו לחוץ לזמן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ממנו משמע דלא קאי אעונה תשא כו' כצ"ל. ד"ה הוא עדיף כו' עליה הס"ד:

תוס' ד"ה אמר שמואל כו' דלר"א הוי בכרת כו'. פי' בחוץ לזמנו וס"ל דפסולה מדאורייתא והא דתני התם ר"א פוסל ולא תני ר"א מפגל משום דהתם איירי נמי בחוץ למקומו וכ"כ תוספת התם די"ז ע"ב בד"ה אמר ליה כו':

בא"ד רישא וסיפא כר"א. כו'. פי' אלא מוקי רישא ר"מ ומציעתא וסיפא כרבנן כדמוקם אביי לקמן:

בא"ד אפי' אליה נמי ואי לאשמעינן עור האליה כבשר תניינא כו'. פי' דע"כ שמואל מדלא מוקי כר"ח ובאליה של גדי משום האי קושיא תניינא ולית ליה האי צריכא דר"ח כדאמרי' לקמן אליבא דר"ה לפ"ז השתא דמוקי כר"א נמי קשה למה קתני עור האליה אפי' אליה נמי הוי מעבודה לעבודה ואי לאשמעינן דעור האליה כבשר תניינא:

בא"ד אין לחוש אי אגב אורחא אשמעינן כו' פי' דרגילית של משניות לאשמעינן בקוצר אף למה שמפורש כבר וכ"כ. תוספת התם בהדיא ודוקא אגב אורחי' אבל אי לאו אגב אורחי' ולאשמעינן עיקרא דדינא למה שמפורש כבר לא רגיל מ"ה הוכרח ר"ח לעשות צריכא אעיקרא דדינא נ"ל וק"ל:

ד"ה תניינא אלו כו' משום דסופו להקשות וקמ"ל הכא דעור האליה הוי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' אע"ג דחשיב התם עור האליה בהדי עור הראש של עגל הרך ובעור הראש פליגי רבנן התם ובקושיא זו מתורץ ג"כ הקושי'