צאן קדשים כט

הזוחלין שקילחן בעלי אגוזים כו'. פי' הברטנורה קליפה חיצונה של אגוזים דהיינו קליפה הירוקה אם עשאה כעין מרזב כו' ע"ש. רש"י ד"ה וורידין כו' איפשר אלא על אוירו כו' כצ"ל:

ד"ה אי אתה מודה כו' יקבלנו אלא ע"כ אויר שסופו לנוח כמונח דמי וגבי חביות כו' כצ"ל:

ד"ה הווייתן של כו' או קידוש הוי מהוה אותם כו' כצ"ל:

ד"ה הצורם דהוי מום דתנן כו' כצ"ל:

ד"ה בשעת שחיטה כו' כצ"ל:

ד"ה שנשתייר כו' זריקה אבל אם נטמא כו' כצ"ל בא"ד לא יזרוק ור"י כו' כצ"ל:

ד"ה פרגומה כו' כל הוויותיו בשעת שחיטה כו' וכצ"ל ד"ה שעות פוסלות כו' דכתב בהו בן שנתו כו'. עיין בתוספת דמסכת ערכין די"ח ע"ב ד"ה שנתו שלו כו' מה שהקשו שם:

תוס' ד"ה זאת אומרת כו' וצ"ע דמיבעיא ליה בפרק המזבח מקדש גבי כו' כצ"ל. דף כ"ו ע"א גמרא הצורם אוזן הפר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ה"ג חתך ואח"כ שחט כשירה בעלת מום קמקריב אלא כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני אמר ר"ח כו' חותך באבר עד שמגיע כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ש"מ דם כו' דם היא ונ"מ שחייבים כרת ועל אכילתו דאי לאו דם הוא ובשר נמי לא הוה אהיכא חייל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדו נוסף על גירסא זו ואינו מן הצורך:

ד"ה דילמא כי אמרה רבי אלעזר פו' כצ"ל:

ד"ה והכניס ראשו ורובו בצפון וקיבל כאלו נכנס כולו כדק"ל כו' כצ"ל:

ד"ה הכניס ראשו ורובו כאלו כו' בשמעתי' אבל גבי הכנסת צפון לא בעינא כולו שהרי הוא עומד בעזרה והס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"י:

ד"ה ונתנה וקבל כו' ושחט כשירה דשחיטה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ש"מ דם המובלע כו' דהא דקי"ל כו'. אבל לפי הגירסא שלפנינו ברש"י ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא וכרת ונמי ליחייב לא קשיא מידי דבאמת פריך הכי דש"מ מכאן דדם הוא לפ"ז כרת נמי ליחייב ואנן קיי"ל דדם האיברים בלאו ולא בכרת:

ד"ה דילמא באלי' כו' ולקמן בפ' כ"ה פי' מייתי סייעתא דאימורים מיפסל ביוצא מפלוגתא דר"י ור"ל ומדיוקא דמפלגי בבשר ש"מ באימורי' לא פליגי לייתי מהך ברייתא דהכא דמפורש בהדיא דאימורי' מיפסל ביוצא בא"ד ביוצא התם דא"ר אליעזר אמר ר"י קדשים קלים שיצאת לפני זריקה פסולים ואין חייבים כו' כצ"ל:

בא"ד אבל קשה לר"פ דאמר התם בדעיילנהו לגואי בשעת זריקה כו' כצ"ל:

בא"ד וליכא לפרושי כו' כצ"ל:

בא"ד דמיירי בחזרה קודם קבלה כו'. פי' דאי מיירי שקיבל קודם שיצאתה לחוץ חזרה ל"ל אפי' לא חזרה כשרה ואי קיבל אחר שיצאתה לחוץ קודם חזרה פשיטא דפסולה משום קבלה אלא ע"כ איירי שקיבל אחר חזרה ה"ה בסיפא איירי שזרק אחר חזרה אבל לרש"י איירי שקיבל גם קודם שיצאתה לחוץ וחזרה לאו דוקא אלא אגב סיפא נקט:

בא"ד וי"ל דה"פ עיילינהו לגואי ל"פ כו' כצ"ל בא"ד משום פיגול דזריקה מועלת כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מאי טעמא לאו משום כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ולהוי דיחוי כו' במקומו וליהוי כל כו' הד"א:

ד"ה קבלו אין הוא דאיתא ליה כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא לאו משום כו' כצ"ל ד"ה הא קמ"ל כו' אינו ראו לה לא פסיל מחשבתו הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אמר שמואל כו' מודה דשלא במקומו כו' כצ"ל בא"ד וליפלוג ר"י בניתנין בפנים כו' כצ"ל פי' מאי פריך הא כבר משני דקסבר ר"י שלא במקומו כמקומו דמי אלמ' בהני מוד' דלאו כמקומו דמי בא"ד אלמא דבהני שלא במקומן מודה כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש היא בא"ד פי' בקונ' דמהניתנים בחוץ כו' כצ"ל בא"ד וכן מוכח כו' כצ"ל:

בא"ד שיהיה אותו חוץ למקומו משולש בדם ובשר ובאימורים דהיינו כו' כצ"ל בא"ד אימורין כתיב ועולה לא יעלו כו' כצ"ל:

בא"ד דבעי' נמי שיה' אמקו' משול' כו' כצ"ל פי' לפ"ז מקשי' נמי אניתני' בפנים שנתן בחוץ ומשני דבעינן שהמחשבה יהיה אמקום משולש ופנים לאו מקום משולש:

בא"ד מיהו ר"י איתא ליה כמקומו דמי ור' יוחנן דאמר כו' כצ"ל. פי' לפרש"י דלא מקשי לר"י מהניתנים בפנים שנתן בחוץ ע"כ ס"ל דכמקומו דמי כמו אידך:

בא"ד דכבש מקדש פסולים במזבח כו' כצ"ל בא"ד לא קלטי' ויאספנו כצ"ל בא"ד תיקשי מניתנים ע"ג הכבש ומניתני' בפנים שנתנו בחוץ כו'. פי' דאי אמרינן דבניתנים ע"ג הכבש ומבפנים בחוץ מודה דשלא כמקומו דמי כר"י תקשי נמי לדידהו יאספנו אלא ע"כ דבהני נמי ס"ל דכמקומו דמי בא"ד לא שייך למיפרך אמאי לדידהו כו' כיון דבניתני' בחוץ שנתנן בפנים כ"ע ז מודה דלאו כמקומו דמי ליפרך נמי דמקשה לר"י ולדידהו ניחא לדידהו נמי תיקשי:

ד"ה ואי שלא במקומו כו' ודייק בגמרא דר"א כו' כצ"ל, ותיבת מינה יש למחוק דלאו ממתני' דייק רק מברייתא פירוש בשלמא אי ס"ל אין בילה אין להקשות אמאי יחזור ויתן למטה משום דדילמא לא יהיב למעלה אלא מן העליונים מ"ה יחזור ויתן למטה אע"ג דיש לחוש שיהיב מן העליונים למטה ומן התחתונים למעלה כיון בילה שלא במקומו כמקומו דמי ס"ל ויצא ידי שניהם ואין לחוש שמא יהיב בב' מן העליונים או בשניהם מן התחתונים כיון שאין בילה אפשר לומר דמיירי שאין בכל א' שיעור שניהם אבל כיון דס"ל יש בילה ע"כ יהיב למעלה משניהם הקשו שפיר אמאי יחזור ויתן למטה אע"ג דאליבא דמסקנא התם דר"א סבר אין בילה ורובה עליונים ונתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד ויתן למטה רק לשם שיריים ולפ"ז לא קשיא מידי אבל תוספת הקשו לפי דס"ד דסבר יש בילה ויתן למטה לשם עולה קאמר קשה:

בא"ד וי"ל כיון דאיתא ליה רואים כאלו הן מים כו'. אין להקשות על מעיקרא דדינא פירכא דהא טעמא דאמר רואין דתחתונים אינן ראוים למעלה וכיון דשלא במקומו כמקומו דמי וראוים למעלה לא יאמר ולא יחזור ויתן למטה יש ליישב דע"כ צריך לומר רואים אע"ג דשלא במקומו כמקומו דמי כיון דנותן למעלה כמתנות חטאת בד' קרנות ועולה שתים שהן ארבע נמצא בג' קרנות יתירות שנותן בשביל חטאת גם דם עולה בלול דיש בילה ע"כ צריך לומר בב' הקרנות יתירות רואים כאלו הן מים ואינו יודע באיזה מהם שיתן לשם כפרת התחתון או לשם מים מ"ה יחזור ויתן למטה נ"ל:

בא"ד דקתני נתן למעלה ולא נמלך והס"ד וכצ"ל ותיבת כשר יש למחוק דממתניתין לא הקשו דזה קאי אליבא דר"א רק מברייתא שם דקתני נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו ומוקמינן התם דסיפא ואלו ואלו עלו לו אתיא כרבנן דס"ל יש בילה ועלו לשניהם והס"ד למה יחזור כיון דכמקומו דמי. יש מקשים מר"א נמי הוי להקשות לפי דס"ד התם דקאי לר"א ס"ל יש בילה ואמאי צריך למטה כלל דהא נתן למעלה בסתם לשם דם ולא לשם מים עכ"ד והניחו בצ"ע. אבל לענ"ד לאו קושיא היא כלל דהא ע"כ נתן בב' קרנות יתירות שלא לשם דם מדם העולה כאשר כתבתי לעיל נ"ל ד"ה הכא במאי עסקינן כו' במקומו כ"ע לא פליגי דהוי דיחוי כו' כצ"ל. פי' והשתא פריך שפיר וליהוי דיחוי כיון דשלא במקומו כמקומו דמי ובמקומו כ"ע מודים דהוי דיחוי:

דף כ"ז ע"א רש"י ד"ה דלא שריא כו' פיגול בין שחישב כו' לידי פיגול הד"א והס"ד:

ד"ה מי שפיגולו גורם שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא כו' כצ"ל:

בא"ד כרת ונפקא לן כו' בזריקה שלא במקומה ע"מ כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי כו' איפסולי נמי כו'. והאי אי הכי בלאו הכי קשה מברייתא גופא דמוכח דלא היה זריקה לענין מחשבה א"כ איפסלי נמי לא נפסל:

ד"ה הכי קאמר כו' דאע"ג דלענין כו' מחשבה דהוי כאלו כו' כל מתיריו הד"א והס"ד וכצ"ל:

ד"ה רבי יוחנן כו' יאספנו הס"ד:

תוס' ד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר כו' פי' דאי שלא במקומו לאו כמקומו דמי הוי כאלו חושב חוץ למקומו ומחשבת חוץ למקומו פוסלת אפי' לאלתר כמו מחשבת הינוח למחר דהיינו חוץ לזמנו וטעמא דר"י לקמן מצד הסברא כמו אם הניחו למחר פסול ה"ה חישב להניח למחר נמי פסול ה"ה והוא הטעם בשלא במקומו כמו אם זרק שלא במקומו פסול דלא הוי כמקומו הוא הדין אם חישב לו רות שלא במקומו אפי' לאלתר בשלמא אי טעמא דר"י במחשבת הינוח מריבוי' דקרא כדאמרי' לקמן דל"ו ע"א לא הוי קשה ממחשבת שלא במקומו אבל השתא דמסקינן התם דטעמא מצד הסבר' א"כ קשה ומ"ו הב"ז כתב דלפרש"י בד"ה לאלתר כשר כו' לא קשי' מידי ודבריו קשה להולמן וכאשר כתבתי קשה נמי לפרש"י עיי' שם ואינו מן הצורך להאריך נ"ל:

בא"ד אי דשמעינן ליה מברייתא דהכא כו' כצ"ל:

בא"ד אי מברייתא דשמעתי' דלמא סובר דלא כו' כצ"ל. פי' אע"ג דמוקמינן כוותי' בשמעתין ומוקמינן דכמקומו דמי היינו דלדידי' מוקמינן שפיר אפי' אי אמרי' כמקומו דמי אבל ר"י ס"ל דלאו כמקומו דמי וממילא לא קשי' מידי אלא מכח דלאלתר כשר קתני מוכח דכמקומו דמי נ"ל:

ד"ה יצא זה כו' וא"ת אמאי איצטרך לקמן כו' לפי קושי' זו אין להקשות למר זוטרא קושי' אחרינא דלדידי' ל"ל לעיל לשמואל לכפר למימרא לכפרה נתתיו כו' תיפוק ליה מדכתיב פיגול יהיה ללמד דזריקה שלא שריה בשר באכילה לא