צאן קדשים כה

רביעית לכל אחד מהד' כהנים בין שאין בהן רביעית לכ"א אלא ב' רביעית נמי ראוי לד' כהנים כמו גבי נט"י דממי רביעית נוטלים לידים לא' ואפי' לשנים אבל כשיעור ד' כהנים בעינא וצ"ע נ"ל:

ד"ה והא ממנו כו' דאמתניתין פריך דאמר כו' כצ"ל בא"ד דתיקשה לי' ממתני' דיומא דקתני כו' כצ"ל. ועיין ביומא דמ"ג ע"ב בא"ד ונראה דקאי אהאי דמשני בקדוש מתוכו ופריך והא ממנו כו' כצ"ל. פי' דתוספת ס"ל דממנו לא אתי למעוטי שאר כ"ש אלא אדרבה דממנו אתי דאפי' אם מקדשים מכלי שרת בעינא שיהא כמוהו כמו כיור ויהא בו כשיעור ד' כהנים והאיך משני בקודש לא בעינא כשיעור ונ"ל דלפרש"י נמי לא קשיא מידי דרש"י ס"ל ג"כ דממנו לא אתי למעוטי כ"ש לגמרי ואם עירה ממי הכיור לתוך כ"ש לקדש בעינא שיהיה בכ"ש נמי כשיעור ד' וכהנים כמו בכיור ואם היה קודש ותוחב בתוך דופני הכיור ויונק ממי הכיור לא בעינא באותו קודש כשיעור ד' כהנים וכפרש"י בהדיא אבל ממנו אתי לאשמעינן שיהיה דוקא ממי הכיור והכיור מקדש מימיו ולא כ"ש ולפי"ז ממתניתין דיומא לא קשיא מידי דהתם מיירי שעירה מן הכיור ולתוך קיתון של זהב ובקיתון של זהב היה בו כשיעור ד' כהנים מ"ה היה כ"ג מקדש ממנו אבל על מתני' דהכא פריך שפיר דקתני כל הכלים מקדשים משמע דאפי' לא היה כלל המים בתוך הכיור רק בכ"ש מקדש הכ"ש המים ופריך והא ממנו אמר רחמנא דבעינא שיהא מימי הכיור דוקא וזהו שכתב רש"י אמתניתין פריך דאמר כל כלי שרת ראוים הם לקדש פירוש דראויה לקדש המים כנ"ל ברור ונכון ואקוה שכונתי לדעת רש"י ד"ה קודש מתוכו כו' ובקונטרס לא פי' כן הס"ד. פירוש דרש"י גורס בתוכו בבי"ת דמשמע שהיה בתוך דופנו של כיור ותוספת גורסי' מתוכו במ"ם ומשמע שנטל המים מתוכו של כיור:

ד"ה לרביעית אינו משלים כו' וקצת תימא והיה נראה לפרש כו' כצ"ל כגירס' כל הספרים ופי' התימא דלפרש"י גרע קידוש מנט"י כקושיא דלעיל דלמי כיור משלים ולנט"י אינו משלים ומ"ו הב"ז מוחק תיב"ת תימא ולא ידעתי למה וקשה לשבש כל הספרים. ויש מפרשים התימא הכי דלפרש"י דלרביעית לנט"י דקאמר דאינו משלים ומסקינא דאתי למעוטי נתן סאה ונטל סאה דהיינו מי פירות וכל משקה שאינו מים אינו משלים לרביעית לנט"י כמו שפי' רש"י במסקנא ומשמע דאסור ליטול ידיו במי פירות לנט"י ובפ' ג' שאכלו ד"נ ע"ב גבי יין עד שלא נתן לתוכו מים דקאמר התם דנוטלים מהם לידים פרש"י בהדיא דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מיקרי משמע דמותר ליטול ידיו ממי פירות לנט"י ודברי רש"י סותרים זא"ז וזהו התימא על רש"י ומ"ה כתבו פי' אחר ע"כ דבריהם ומהתמיא על הגאונים הב"י וטור א"ח סי' ק"ס שלא מביאים ראיה מסוגיא דהכא דאסור ליטול ממי פירות אבל לענ"ד נראה דדברי רש"י אינו סותרים זא"ז ותימא על הגאונים לאו תמי' היא דהא בלאו הכי יש להקשות על רש"י דפ' ג' שאכלו דמשמע דכל מי פירות ראוי' לנט"י הלא גמרא ערוכה בפ' כ"ה דקפדינן אמנא ואחזותה ומשנה ערוכה במסכת ידים מים שנשתנו מראיהם פסולים לנט"י משמע אפילו מראה מים בעינא ומי פירות אפי' מראה מים אין בהם וכן הקשה הרא"ש על רש"י שם וכ"כ תוספת שם ע"כ צריך לתרץ דברי רש"י כמ"ש הרא"ש דיש לחלק דמים שנשתנו מראיהם גרועה ממי פירות וגופא שעומדים במראותם ושם מים עליהם וכן הובא בב"י שם. וכן משמע מתוספת שכתבו בפ"ג שאכלו בד"ה בורא פ"ה כו' וז"ל מכאן משמע דמי פירות כשרים לנט"י ויש לחלק בין הכא דאמרי' בפ' כ"ה דאחזות' קפדיתו עכ"ל ולא כתבו החילוק ואפשר שכיונו לזה ולפ"ז דברי רש"י אינו סותרים זא"ז הא דמפרש רש"י כאן במסקנא דמי פירות אינו משלים לנט"י לאו משום דס"ל דמי פירות אינו כשרים לנט"י אלא משום דלא חשיבי שיעור זוטרא כמו רביעית לבטולינהו המראה דמי פירות ונשתנו מראיתם דמים ע"י המי פירות וגרוע ממי פירות גופא ומ"ה פסולים אע"ג דמי פירות גופא כשרים לנט"י אבל גבי מקוה אע"ג דהתם נמי פוסל בנשתנו המראה חשיבא לבטלה אותה סאה שנתן לתוך מ' סאה כנ"ל ברור כשמש כונת רש"י והמעיין בדברי רש"י יראה בעין שכונתו לזה:

בא"ד דבימי ר"ל כבר בטלו רביעית דמקוה כו' והא דקאמר ר"פ במסקנא דאם קדח בו רביעית מטבילים בו מחטין וצנורות אע"ג דבימי ר"פ נמי בטלו כדמוכח בפסחים די"ז ע"ב גבי משקה מטבחיים ע"ש י"ל כיון דטעמא דבטלו רבנן משום גזירה שמא יטביל מחטים וצנורות בכלי שאין בפיה כשופפרת הנוד כמו שפרש"י התם במס' נזיר והכא כיון דקדח בדופן המקוה ומהיכשרא דמקוה אתי לא גזרו רבנן וכ"כ תוספת בהדיא במסכת חולין דק"ו ע"א בד"ה בבת בירת' כו' ע"ש והא דקאמר ר"פ במסכת פסחים שם ומים נמי לא אמרן אלא דהוה רביעית דחזי להטביל ביה מחטין וצנורות התם גבי משקה מטבחיים אוקמא אדאורייתא וכן פרש"י שם בהדיא נ"ל:

ד"ה למעוטי טיט הנדוק משלים למי מקוה אבל אין מטבילים בו כו' כצ"ל:

בא"ד ולא כמו שפרש"י שם כו'. והמעיין שם פרש"י אפשר לפרשו כפי' התוספת דמה שכתב שם רש"י אשלומי אין בפני עצמו לא כונתו שאם היה הטיט בפני עצמו והמים בפני עצמו אשלומי אשלים ואין מטבילים בטיט שהוא בפ"ע כמו אויר שהיא בפ"ע ושייך לומר יוכיח וגם היה אליבא דכ"ע וק"ל נ"ל:

ד"ה אפי' לרביעית כו' ואינו כן דהתם תניא בהדיא בקרקע כשירים כו'. ולע"ד לאו קושיא היא כן דהא רשב"א התם פליג וס"ל דאפי' בקרקע פסולי' באפסק' בת בירת' וגזר אטו מנא מ"ה כתב רש"י אפילו לרשב"א דס"ל אפי' בקרקע פסולים דגזרינן אטו מנא משמע הא לא נפסלו אפילו במנא כשירים וזהו לכ"ע אבל אי קשיא לי הא קשיא לי אם היה הגירסא ברש"י כמו שכתבו תוספת דמביא ראיה מפ' כ"ה למה לא מביא ראיה ממשנה שלימה דמס' ידים פ"א המים שנפסלו משתית בהמה בכלים פסולים ובקרקעות כשירים דנשמע נמי מן הדיוק הא לא נפסל כשרים אפי' בכלים. ומ"ו הב'"ז רצה לתרץ קושיא זו על רש"י דבריו אינן ברורים להמעיין שם ואינו מן הצורך להאריך:

בא"ד לא קשיא מידי כו'. פי' דהתם משמע דלכ"ע טובל בהן כל גופו:

בא"ד דהתם במים צלולים כו' לפ"ז יש לדקדק היכא דייק אי דפרה שותה ושותה ממנו אפילו לרביעית נמי ופרש"י מדאמרינן התם מים שנפסלו משתית כו' הא לא נפסלו כשירים דלמא התם מיירי במים צלולים וסרוחי' מ"ה דייקינ' מיניה הא לא נפסלו משתית בהמה כשירים אבל טיט הנדוק אפילו לא נפסלו משתית בהמה פסולים לנט"י וה"ה למקוה אא"כ יש מהני שיעורים דמס' מקוואות וצ"ע ליישבו כ"כ הר"ש במסכת ידים דמחלק בהכי:

בא"ד ויש תימא מנ"ל כו' ועיין בתוספת דסוכה די"ט ע"ב ובהר"ש שם דכתבו דכל הנך שיעורי דהנך תנאי בהכי תלו טעמיי' דמ"ס בהאי שותה ומ"ס בהאי שותה ואין שייך לומר נחזי אנן דאין כל הפרות שוות עכ"ל. אבל כאשר כתבתי לעיל צ"ע דמנ"ל זה דלמא במים צלולים בלא טיט אלא שהם סרוחים סגי בהאי שיעור' דלא נפסלו משתית הבהמה אבל בטיט בעינ' הנך שיעור' דהאי תנאים ולאו טעמייהו שווי' ד"ה נתן סאה כו' והכא גבי מקוה כתיב במים ומכשרינן במזגו הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס נ"א:

ד"ה והא תנא דבי שמואל פירש בקונטרס לא ידענא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא וכי איזה כח מרובה כח מכפרים כו'. הא דלא פריך איפכא מה במקום שנטמאו הבעלים במת שאין משלחי' קרבנותיהן כהן שנטמא במת מרצה אלמא כח מכפרים מרובה מקום שנטמאו בעלים בשרץ דמשלחי' קרבנותיהן כהן שנטמא בשרץ א"ד שיהא מרצה שהרי כחו יפה משל בעלים במת משום דכבר דחו סברא זו לעיל דס"ל מכפרי' כמתכפרי' כהן כצבור מה מתכפרי' טמא מת אין טמא שרץ לא אף מכפרי' מ"ה פריך איפכא:

רש"י ד"ה תלמוד לומר כו' בכהן קאמר הס"ד:

ד"ה טמא פסול כו' וע"כ בקרבן יחיד קאמר כו'. פי' כיון דמתני' סתמא קתני טמא מחלל עבודה דמשמע בין טמא מת בין טמא שרץ לפ"ז ע"כ משמע דמיירי בקרבן יחיד מ"ה קתני סתם טמא דאלו בקרבן צבור קרב בטומאה בטמא מת ולא ה"ל למינקט סתם טמא מ"ה קאמרי זקני דרום דאפי' בקרבן יחיד יש לחלק בין טמא שרץ לטמא מת דטמא מת מרצה אפי' בקרבן יחיד:

ד"ה טמא שרץ נמי ליתי בק"ו דמרצה כציבור כו' כצ"ל. ואפשר נמי דרש"י ס"ל דקושי' קאי נמי איחיד דצבור ליתי בק"ו ואח"כ לימרו מתוך שהותרה בצבור מכח ק"ו הותרה נמי ביחיד ואפ"ה לא גרס רש"י אי הכי כיון דעיקר הקושי' קאי על ציבור דליתא מק"ו אפי' לית' לן מתוך שמרצה כו':

ד"ה אי קסברי כו' בפסחים דס"ל הכי ויליף לה כו' כצ"ל:

ד"ה טמא מת נמי כו' שמרצה בצבור לכתחלה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה יצאו מי כיור כו' לא קשיא מידי דכך היה שמה מי כיור בשעת מ"ת הס"ד וכצ"ל. פי' כיון דהיה שמה מי כיור בעת נתינת התורה ובאה תורה והקפידה וכתיב ורחץ במים סתם ש"מ אסתם מינו קפיד הוי כאלו נשתנה שמה קודם מ"ת כיון שבעת נתינת התורה היה שמה כך אבל אם כשנתנה תורה לא היה שמה כך לא הוה שם לווי נ"ל ועיי' פרש"י במסכת סוכה די"ג ע"א ד"ה מהני מררית' כו:

ד"ה ערל מפרש רש"י בכל כו' כצ"ל ד"ה