צאן קדשים כד

ששקעו כו'. וי"ל בכהנים ישינים שניעורו בלילה כו'. פי' והיה עושים עבודות לילה וקידשו לעבודות לילה ומודה ר' דאין צריכה לקדש לת"ה שהוא קודם ע"ה:

בא"ד אי נמי י"ל שהיה להם מים בכ"ש אחר כו'. פי' אע"ג דמרבינן לקמן מורחצו לרבות כ"ש לקידוש מ"מ אינו מקדש איפסול בלינה כמו מי כיור בא"ד טפי מבכולהו כדפי' בקונטרס בסמוך כו' כצ"ל. פי' כיון דלא סגי בלאו הכי בת"ה וכפרש"י ע"ב ד"ה והאמר ר"י כו'. ואפשר לומר הא דכתבו בתירוץ ראשון שהיה להם מים בכ"ש אחר כדי קידוש כו' דמשמע רק כדי קידוש של ת"ה ולא יותר משום דלא תימא כיון דהעלה לינה פוסל המים מ"ל בכיור מ"ל בכלי שרת אחר מ"ה כתבו דמיירי שלא היה בכ"ש רק כדי קידוש של ח"ה ולקמן אסיקנא דאפילו בכ"ש בעינא שיהא בו כשיעור ד' כהנים ומ"ה לא היה מקדש ליפסל בלינה:

בא"ד דסבירא ליה למתני' דמקרות הגבר עד צפרא כו' פי' אע"ג דמתוך סוגיא משמע דהעלאות כל הלילה פוסל אפי' מקרות הגבר ועד צפרא אפ"ה ס"ל למתני' דלא פסלה מקרות הגבר ומעלהו לח"ה:

ד"ה כיור שלא שקעו כו' אפי' שקעו מעלהו ומקדש לעבודת כו' כצ"ל בא"ד משוקע בשקיעת החמה כו' כצ"ל בא"ד ניחא דנקט שלא שקעו כו'. אע"ג דמתרץ לקמן דא"צ לקדש קאמר וכראב"ש ס"ל דאין לינה מועלת בקידוש אפ"ה מודה במי כיור דמצוה לשוקעו ומ"ה נקט שלא שוקעו דאם שקעו אין מעלהו לשאר עבודות עד ת"ה:

ד"ה מאי אין מעלהו כו' או שקעו והעלהו מקדש ממנו כו' פי' העלהו קודם עמוד השחר מקדש ממנו כל הלילה:

בא"ד עד סמוך לעמוד השחר כדי שיהא יכולים כל הלילה לקדש לאיברים כו' כצ"ל פי' כיון דע"כ צריך להעלותן לת"ה ועיקר גזירת שיקוע משום ע"ה היה להם להמתין עד סמוך לע"ה. בא"ד והדר משקע ליה ולא דמי למעלהו כו' כצ"ל בא"ד דפעמים שמקדשים הרבה כהנים כו'. פי' דלא תימא נמי מי הוא השוטה שיכול לקדש קידוש גמור לכל העבודות שיקדש מכלי שרת שאינו מועיל אלא לאיברים מ"ה כתבו כיון שפעמים מקדשים הרבה כהנים מן הכיור בדוחק ובודאי יהא ניחא לו לקדש בריוח מכלי שרת:

בא"ד ושנים עשר כהנים היו מקדשין כו' כצ"ל:

בא"ד יהיו סבורים העולם שמשקעות אותן כו' כצ"ל בא"ד על ידי כך שיקוע דסוף כו' כצ"ל. פי' שישקעהו קודם ע"ה משום איברים ולא משום מתירים דנפסל למתירים בהעלאות הלילה לת"ה:

בא"ד דר' יוחנן גזר להשהותו בשיקוע דשקיעת החמה משום שיקוע שאנו צריכין אז לשקעו כו' כצ"ל. פי' דר"י גזר להשהות בשקיעות החמה שלא להעלותן עד שעת ת"ה כדי שידעו שהך שיקוע היה כדי להכשיר לאיברים ולא למתירים ולא יאמרו שהך שיקוע אינו להזכיר שצריך שיקוע אחר ת"ה קודם ע"ה אלא להכשיר למתירים:

בא"ד לא גזר ופריך כו' כצ"ל בא"ד הא כר' דאיכא דס"ל דראב"ש דלא פסלה לינה אפילו במי כיור כצ"ל בא"ד ולא כההוא דלא כו' כצ"ל. בא"ד דקאמר דכבר קידש מתחלת עבודה כו' כצ"ל בא"ד ואין קשה לו אלא משיקוע מאי שנא הכי דמשקע ליה ומ"ש התם דלא משקע ליה הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אי משקע כו':

ע"ב גמרא אין צריך לקדש כו' ופרש"י ואשמעינן אין לינה מועלת בקידוש. ובד"ח יש מקשים לפ"ז קשיא דידיה אדידיה דלעיל משני רבא אליבא דר"י לעולם ראב"ש היא וראה דבריו בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה דהיינו במי שקידש בלילה לעבודת לילה וה"ק מקדש ממנו לעבודה ולמחר אינו מקדש ואוקמינן דאין צריך לקדש משמע דראה דבריו של ר"א אפילו מי שמקדש לסוף עבודה. ודוחק לו' דהך משמיה דאילפא קאמר וליה לא ס"ל דבכל הסוגיא דהכא לא משמע כן. ונ"ל ליישב ע"פ האמת דבלאו הכי יש להקשות למה לא משני רבא לעיל לעולם כראב"ש ואימא שכבר קידש מתחלה לעבודה קאמר וס"ל כראב"ש בין בתחלת עבודה בין בסוף עבודה כדאוקמינן אוקימת' דר"י הכי במסכת יומא דכ"ב ע"א אלא ע"כ דבאמת ר"י ס"ל כראב"ש בין בתחלת עבודה בין בסוף וכבר קידש מתחלה לעבודה קאמר מ"ה קאמר הכא כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו צריך לקדש כדאוקמינן הכא רק לעיל רבא לא מצי לשנות הכי דא"כ יהיה קשה למה אמר ר"י קידש ידיו לת"ה למחר כו' הל"ל קידש ידיו לעבודות הלילה למחר א"צ כו' אלא ע"כ דוקא לת"ה קאמר דהוי תחלת עבודה אבל לעבודת הלילה דהוי סוף עבודה לא אבל הכא דאסיקנא דר"י ס"ל גזירת שיקוע ואסור להעלות הכיור כל הלילה עד שעת ת"ה לפ"ז שפיר נוכל לומר דס"ל אפי' קידש לעבודות הלילה אינו צריך לקדש למחר והא דקאמר קידש ידיו לת"ה משום דאינו מעלהו עד זמן ת"ה ואם אירע שלא שקעו מבערב וקידש ממנו לעבודת לילה נמי אין צריך לקדש למחר סבירא ליה נ"ל רש"י ד"ה איכא בינייהו כו' ולעולם והיינו דלא נקט כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה והאמר ר"י כו' בשלמא אהעלאתו לא קשיא כו' כצ"ל. פי' דלעיל אמר ר"י כיון ששקעו שוב אין מעלה והכא אמר ר"י שמעלהו לת"ה והא דלא משני רש"י דלעיל ס"ל לר"י כיון ששקעו שוב אינו מעלהו וכאן קאמר באם שלא שקעו) הכיור מבערב כדאמר ר"י לעיל משמיה דאילפא לפ"ז למה קאמר ידיו לת"ה למחר אינו צריך לקדש הא כיון שלא שקעו מבערב ע"כ היה מקדשים ממנו לעבודת לילה ור"י ס"ל דאפי' קדשו לעבודת לילה א"צ לקדש למחר כדמסקינן אלא ע"כ דמיירי ששקעו מבערב רק שהעלהו לקידוש ת"ה מ"ה מוכרח רש"י לפרש הטעם משום דלא סגי כו' נ"ל:

ד"ה בשלמא לרבא לא פסלה לינה וכדאמר ר"י כו' הד"א:

ד"ה אלא לאביי כו' וה"נ נימא דנישקעי' כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה אי הכי כו' בתמיה אמאי אמר כו' הד"א:

ד"ה ומשני א"צ לקדש קאמר דכיון כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני דמשקע ליה כו' וישמעו הכהנים בעזרה וליתו לפייס כו' כצ"ל ונדפס נ"א ואינו מן הצורך. והא דפרשי לעיל שהיה מזרזים את עצמן להיות נכונים להעלות אפר לחפות וזהו היה קודם הפייס לעיל פרש"י אליבא דס"ד שהיה מסלק ליה לכיור ועדיין לא הגיע זמן לפייס אבל השתא דמשני דמשקעי ליה מסתמא לא היה משקעי ליה עד שקדשו אותן המעלי' אפר לתפוח נמי ומ"ה פרש"י לפייס ופריך והא הוה גביני כרוז שהיה מעמידם לפייס אמתני' דבן קטין לא פריך והא הוה גביני כרוז דאיכא למימר דזהו הקול היה להעלות אפר לתפוח וגביני היה אחר שעה לעבודת פייס אבל השתא דמשני דמשקע ליה ע"כ לעבודת פייס הוה שכבר קדשו המעלים אפר לתפוח פריך שפיר והא היה גביני כרוז:

תוס' ד"ה אי משקע ליה כו' וא"ת לישני דנשמע קולו דקתני היינו בהעלתו כו'. פי' אפילו לר' חסדא דס"ל שהיה למעלה כל הלילה עד ע"ה אפ"ה כיון שהגיע זמן קידוש היה משקע ליה ואח"כ היה מעלהו להשמיע קולו בהעלאתו כדי שידעו שהגיע זמן קידוש ואחר קידוש קודם ע"ה היה משקעהו שלא יפסל בע"ה:

בא"ד וי"ל היינו דקא משני משקע ליה בגילגלא והקול שנשמע כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד דמשקע בחומרתיה בגילגלא ואף השיקוע היה כדי כו' כצ"ל ד"ה הג"ה איכא בנייהו כו'. וקשה א"כ א"ב טובא כו' פי' לפרש"י למה לא משני כפשוטו מאי אינו מעלהו נמי דקאמר משום גזירת שיקוע שמא לא יחזור וישקענו ונמצא מ"ה פוסלו לעבודת מחר ולעולם אבל בהעלאות לילה אינו פוסלו לעבודת היום ולר"ח פוסל העלאו' הלילה ולתרוייהו צריכה לשוקעו מבערב:

בא"ד ועוד דליפריך כו'. ובאמת לגיר' רש"י דגורס אמאי ומשני א"צ לקדש ופירכא היינו דר' חסדא קאי אדלעיל וקושיא ראשונה נמי אפשר ליישב לפרש"י דבאמת טובא א"ב והא דמשני הכא להשמיעני אע"ג דר' חמא ס"ל דהעלאות הלילה פוסל לעבודת היום אפ"ה לא אסר ליה להעלותו משום גזירת שיקוע אלא דבהעלותו נפסל נ"ל:

דכ"ב ע"א גמרא לא דקדשי וקדישי מעליותא היא כו' כצ"ל. פי' דאמרת משום דמי כיור קדיש ק"ו הוא שרוחצים במימי קריבי' הא לאו מעליותא היא והא תני כו':

רש"י ד"ה והא ממנו כתיב אמתני' פריך כו'. ולא רצה לפרש כמ"ש התוספת אהא דמשני בקידש בתוכו פריך דא"כ מאי משני ירחצו לרבות כ"ש דלמא לא מרבה אלא כ"ש בפני עצמו ולא בקידש בתוכו מ"ה פרש"י דקאי אמתני' אבל תוספת אזל לשיטתן דפירשו קודש היינו כ"ש בפני עצמו דהיינו כלי קטן ומשני שפיר ירחצו לרבות כ"ש:

ד"ה לנחושת הקשתיו כו' כלומר דימיתיו לכיור להיות של נחושת הכן כמו הכיור הס"ד כצ"ל:

ד"ה אפי' לרביעית נמי כדאמרינן בפ' פ"ה מים שנפסלו משתיי' בהמה כו' כצ"ל ד"ה למעוטי נתן כו' למעוטי הנך מינים כו' כצ"ל:

בא"ד אין מעלין כיצד מקוה כו' כצ"ל:

ד"ה לא דקדשי נמי כיור ממש קא יליף בק"ו כו' כצ"ל. פי' דבמי כיור גופא רוחצים קרבי קדשים:

תוס' ד"ה בין שאין בהן רביעית כו' דגרע מנט"י כו'. פי' ומצינו דקידוש חמור יותר מנט"י דקידוש ידים ורגלים במקדש הוה עד הפרק העליון מקום חיבור היד והזרוע ונ"י עד הפרק השני שבאמצע האצבעות כדאמרי' בחולין דק"ו ע"ב ובערכין די"ט ע"ב:

בא"ד והכא בדהוה בי' רביעית מעיקרא הס"ד וכצ"ל פי' ובמשירי טהרה, דכשרים כמו לנט"י. אבל קשיא לי מאי פריך ממתני' דלמא ה"ק בין שיש בהן