צאן קדשים כג

ולא פשיט לן ר' אמי וגירסא זו דלא כר"י:

שם ותסברא ראב"ש היא ולא רבי אלא רבי כו' כצ"ל:

שם ראב"ש היא וראה ר"י דבריו בתחלת כו'. פי' דר"י סבר דדברי ראב"ש נכונים במקדש בתחלת עבודת היום ולא במקדש בסוף עבודת היום אבל ראב"ש גופא ס"ל דאפי' במקדש בסוף עבודת היום לא פסלה בה לינה ומ"ה קאמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ובד"ח ציין תיבות אלו כאלו נדפס בטעות ולא ידעתי למה:

רש"י ד"ה מהו שיפסול כו' בבור הגולה כו' ועיי' בסוף עירובין ובסוף מדות ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה או דילמא כו' שהמים ניגבו כו'. פי' דלא תימא הא מי קידוש נמי איקדוש קודם קידוש בכ"ש מ"ה כתב רש"י שהמים ניגבו אבל מי כיור עדיין בעינא אבל לפ"ז ה"ל או דילמא כיון דאיתא בעינ' מפסלי:

ד"ה אמר לפניו כו' רבי אמי וכולה רבין כו'. פי' דרבין היה מספר שכך היה המעשה דרבי אמי אמר משמיה דר"י דהדר פשיט אילפא ואמר לפניו ר"י בר ביסנא ר' אתה אומר כך כו' כך היא כונת רש"י ומ"ו הב"ז מפ' בע"א שרבין אמר לר' אמי היאך כו' ע"ש ולא ידעתי פירושו:

ד"ה והוינן קמיה דר' אמי הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:

ד"ה ולפשי' ר' אמי כו' כצ"ל:

ד"ה ראשו לדרום כו' בין צפון ודרום כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה רבי אליעזר כו' מקום של דריסת הכהנים הס"ד וכצ"ל ד"ה הכי גרסי' כו' שפסול ומהו בית החליפות כו' כצ"ל:

ד"ה השתא רבי כו' לא קאי והא על כרחך אדר' אלעזר נמי אמר למילתי' כיון דכ' כשר כו' כצ"ל:

ד"ה אנן הכי כו' כיון דר' נמי מכשיר קא כו' כצ"ל:

ד"ה מיהרו וקידשו כו' עכשיו שמתחיל עבודה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד השחר ומועיל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מיתיבי ראוהו כו' סלקא דעתך בסיפא דלא הוי כו' כצ"ל והתירוץ נעלם ולכאורה היה נראה לי להגיה הכי וי"ל דס"ד דמאן דלא פסול בלינה לא פסול בהיסח הדעת ומאן דפסול בהאי פסול בהאי והני כהני הוי להו היסח הדעת שהיו ישנים בבית המוקד ע"כ והן הדברים שכתבו תוס' מע"ל בד"ה יציאה כו' ומקומן כאן והכי פירושו דהמקשן היה ידע דמיירי בחדתי ואפ"ה פריך שפיר לראב"ש דלא פסול בלינה קידוש שני למה דהא לא הוי להו אלא היסח הדעת וראב"ש לא פסלה ומשני בכהנא חדתא וראב"ש אע"ג דלא פסלה לינה בהיסח פסלה כך היה נ"ל להגיה אבל אחר העיון אינו נכון דלפי הגה"ה זו תמיהת התוס' במקומה עומד ליפרך מרישא ודוק ונ"ל להגיה הכי בבי' המוקד והני כהני הוי להו היסח הדעת שהיה ישינים בבית המוקד הס"ד וכצ"ל פי' ושייך לקושי' לפ"ז מאי פריך דילמא ראב"ש הוא מודה דפסולה בהיסח הדעת כנ"ל ברור ושאר דברים של תוספת מע"ל שייכים לאותו דיבור שמע"ל כאשר אגי"ה בעזה"י. ובד"ח מגיהה הכי ואי אפשר להעמיד כקושי' הנ"ל:

ע"ב גמרא יצא ידיו לא קמיבעי' לן כי קמיבעי' לן יצא כל גופו כו' אין לומר תיפשוט דביצא כל גופן דאינן בקדושתן דאל"כ לאשמעי' יצא כל גופו דה"ה בקדושתן ואנא ידענ' דכ"ש יצא ידיו ורגליו דאפשר לומר דלהך תנא גופי' ספוקי מספקא ליה ביצא כל גופו אי ה"ה בקדושתן או לא מ"ה לא קתני יצא כל גופו וכן צריך לומר לקמן בהך איבעי' דנטמא:

שם נטמאו ידיו לא מיבעי' לן כי קמיבעי' לן נטמא כל גופו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה יציאה חוץ לעזרה כו' כדרך שפוסל בכל הקדשים כו' הנה לפרש"י צריך לפרש האם תימצי לומר כמו בעי' אחרת והכי פירושא אי בעי להו למ"ד לינה פוסלת וחל על המי כיור שעל דיו ורגליו אע"ג דיגנבו ה"ה יציאה ג"כ חל על המי כיור ופוסלת וכשאר קדשים שנפסלים ביוצא. אם תימצי לומר לינה לא פסלה דלא חל על המי כיור שניגבו לפ"ז ה"ה פסול יוצא נמי לא חל אפ"ה מיבעי' לי' אם הוציאה פוסל משום היסח הדעת או לא ולינה שאני דלא פריש. והא דלא כתב רש"י כפירוש התוס' דעיקר הבעי' משום היסח הדעת אפשר לומר דכוונת רש"י כיון דקתני בלשון אם תימצי לומר ולא קתני הכי למ"ד לינה פסלה אע"ג דלא פירש לא קמיבעי' לי כי קמיבעי' לי למ"ד לינה לא פסלה כסוגי' בכל הש"ס ומדקאמר בלשון אם תימצי לומר משמע דאם תימצי לומר לינה לא פסלה ובעי' ראשונה נפשטא איכא למיבעי בעי' אחריתי כנ"ל:

ד"ה מטבילין כו' לבדו הס"ד:

ד"ה ומשני כו' דפסולה כגון דאפיק כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה פרה בעבודות כו' המשחה הס"ד ואח"כ:

ד"ה ויוצא אלמא לא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה את"ל כו' הדעת הס"ד ואח"כ ד"ה או דילמא כו' הטבילה הס"ד ואח"כ ד"ה דק ליה כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

תוס' יציאה מהו כו' מסח דעתיה מיניה וס"ד דמאן דלא פסול לינה פסל בה הסח הדעת אבל משום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא במידי שלא נעשה עבודה עדיין כדמוכח בפ"ג דמנחות ובפרק התודה דאמר בללה חוץ לחומת העזרה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשירה אלמא לר"י לא פסול אלא משום עבודה בחוץ אבל משום יציאה לא ובפרק התכלת גבי שתי הלחם נמי משמע דלא קדוש כו' הד"א וכצ"ל. ועיין מה שכתבתי בתוספת שמע"ל בד"ה מיתבי כו' ועיין בתוס' במנחות ד"ט ע"א בא"ד כדאמר זעירא בפ' התודה כו'. פי' דלרש"י יש לדחות דבאין עם הזבח שאני דפרש"י התם הוא דקאמר זעירא אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח היינו לענין ליפסל בלינה אבל תוספת כתבו התם דזעירא לא קאמר אלא לענין לשנותן לזבח אחר אבל לענין לינה אפי' באין עם הזבח משקדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה ודו"ק:

בא"ד גבי מנחות ושתי הלחם כו' וראיה זו אזל לשיטת התוספת דגרס התם גבי שתי הלחם לינה אבל רש"י לא גרס גבי שתי הלחם לינה בא"ד אגב אחרינא לא תני כו' כצ"ל:

בא"ד במקום זריזים איתא כו' פי' משמע שאם לא היה הלישה בעזרה במקום זריזים היה נפסל משום יוצא אע"פ שעדיין לא נעשה עבודות מה"נ אורחא דמילתא לעשותם במקום זריזים ולא משום פסול יוצא. ואין להקשות למה הוכרחו להעמידה דאורחא דמילתא קאמר תיפוק ליה דלאו משום פסול יוצא אלא דהלישה שהיה הבלילה פסולה חוץ לחומת העזרה כר"י דלעיל והובא שם בברייתא גופ' וקושיא זו הקשה מ"ו מהרש"א בפירושיו במס' סוכה ד"נ ע"א בד"ה אי מייתי להו והניח קושי' זו בצ"ע אבל לע"ד לאו קושיא היא כלל דהא התם מיירי במנחת מאפה תנור נמי דכל המנחות נילשות בפושרים קתני ומנחת מאפה לישתן ועריכתן בחוץ וכ"כ תוס' במנחות דנ"ה ע"א ד"ה כל המנחות עיין שם ואפ"ה קתני דמ"ה נילשות בפושרים דמשום דבמקום זריזים אית' ע"כ משום פסול יוצא דהיה נמדדים בכלי שרת מ"ה כתבו דאורחא דמילתא כנ"ל וברור הוא:

בא"ד וצ"ע מה שפי' בקונט' כו'. ורש"י לא פי' שם כלום ואפשר שכך היה הגירסא לפני תוספת:

בא"ד והא דדייק בפ' ב' הלחם אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא כו' כצ"ל:

בא"ד דליתא בהן קמיצה אימתי מיפסלי כו' כצ"ל:

ד"ה קידש בכלי שרת כו' ועוד דאין כלי שרת מקדש כו'. לפ"ז הא דקתני קידש בכ"ש בחוץ עבודתו פסולה אפי' היה הכ"ש בפנים וקידש את המים ואח"כ קידש בחוץ אפ"ה פסולה משום דקידוש היה בחוץ ודייק שפיר הא בפנים היה הקידוש ואח"כ יצא גופו לחוץ כשרה כצ"ל:

בא"ד כדמשמע בההיא דסוכה כו'. ותמיה לי הלא משנה ערוכה היא לקמן בפ' המזבח מקדש דפ"ח דאין כ"ש מקדשין אלא בקודש ולמה הביאו ממשמעות מסוכה וצ"ע:

ד"ה כל המטיל מים כו'. תימה דפישוט מהכא כו' ואין לומר דלמא אף יציאה בחנם מועלת וטעין קידוש והא דתני מטיל מים לא תימא במטיל מים צריך טבילה וקידוש ולכך אשמועינ' דאין צריך רק קידוש דהא קתני במתני' כל המסך טעון טבילה אפי' שהה הרבה משמע דבהטלת מים דלא שהה כ"כ אין טעון טבילה דאל"כ לאשמעינן הטלת מים וכ"ש מסך נ"ל:

דף כ"א ע"א גמרא ש"מ לא פסלה בה כו'. ויש לדקדק דאכתי האי בעי' לא איפשט' דגבי פרה הוה מטמאינ' ליה בטומאה דרבנן שהיו אחיו הכהנים נוגעים בו כמו שכתבו תוס' שם ביומא וגם היה יודע שאין כהן אחר ראוי לעבודת פרה שהיה מפרישי' אותו שבעת ימים קודם שריפת הפרה ומ"ה לא מסח דעתי' אבל אם היה ניטמא בטומאה דאורייתא וכהן אחר יכול לעבוד עבודתו אכתי' מיבעי' ליה דילמא אסיחי מסח דעתיה וצ"ע ויש ליישב:

שם לילה חזייא אי הכי היינו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מי כיור כו' מהם לצורך כו' כצ"ל:

בא"ד עמוד השחר שעושה לינה כו' כצ"ל:

ד"ה לאיברי' כאיברי' כו' לילה הס"ד ואח"כ ד"ה אף למתירין כו' כאיברי' כשם כו' כצ"ל:

בא"ד בעמוד השחר ואם שיקעו קודם ע"ה מעט כשירים מימי' דקידוש עבודה מתירין הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בטעות:

ד"ה שוב אי מעלהו כו' ואתרוייהו פליגי הס"ד וכצ"ל ד"ה מאי אינו כו' שבהעלאות הלילה כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי היינו דר' חייא ומה אינו כו' הד"א וכצ"ל. ובד"ח אינו מוגה:

תוס' ד"ה מי כיור כו' בשקיעת החמה כמו כו' כצ"ל ד"ה כיור כיון