צאן קדשים כב

לא יזרענה פשתים משום שזרע פשתן מכחיש הארץ ואם קבלה לז' שנים יזרענה פשתים. ונראה דלכך קראו הכתוב שש ובד שמכחיש את הקרקע עד שש שנים וכל זה עינינו רואות בקנבו"ס שאנו קורי' האג"ף ע"כ יש לחוש לדבריו ודברי ר"ת דברי קבלה היא:

דף יט ע"א רש"י ד"ה ותיפוק ליה משום כו' והיכי שרי ר"י הס"ד. ובאמת קושיא זו קאי נמי על מתני' דקתני כורך עליה גמי וכפרש"י בעירובין דק"ג בהדיא רק דרש"י מפרש אפי' לר"ש דס"ל דלא הוי יתור בגדים נמי קשה משום חציצה ד"ה שלש על שלש כו' יתור בגדי' כו' פי' כיון דאיירי שלא במקום עבודה לא שייך חציצה וכן שלש על שלש איקרי נמי בגד והוי יתור בגדים אלא משום דרישא איירי בנימ' אחת ולא שייך יתור בגדים נקט נמי בסיפא חוצצת:

ד"ה לא אמר ר' יהודה כו' בדר' יהודא בר חייא לא פליגי לישנא אחרינא דחוצץ נמי כו' דפליגי לישנא אחרינא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ולר"י דקאמר אפילו צלצול כו' כצ"ל:

ד"ה רבות' היא כו' בבשרה הס"ד:

ד"ה כיון דקפיד עלה שלא ברצונו כו' כצ"ל:

ד"ה לא תיבעי לך דודאי חייצה:

תוס' ד"ה כורך עליה כו' ונראה לפרש גזירה כו'. פי' דגמי אינו מרפא ועיקר איסורא שמא יוציא דם ועביד איסור' בהך גמי ולאו משום גזירה דעביד איסור אחר שחיק' סמני':

בא"ד אלא משמר גמי לפי שהוא מן המוכן כו'. פי' דספוג משמר את המכה ולא מרפא וגמי מותר ליטול שהוא יין המוכן ומדקתני דספוג אינו מרפא משמע דאי הוה מרפא הוה איסורא משום שחיקת סמני':

ד"ה מאי אריא גמי כו' תימא הא איצטריך לאשמעינן גמי משום כו'. פי' בשלמא אי אמרינן דטעמא דמתני' משום גזרה אטו להוציא דם כמו שכתבו תוס' לעיל וזה הטעם שייך נמי בצילצול פריך שפיר לשמעינן רבותא טפי דאפי' צילצול במקדש מותר ובמדינה אסור אבל השתא דאמרינן טעמא דמתני' משום שחיקת סמני' וזה הטעם לא שייך בצילצול דלא מסי ואפי' במדינה מותר א"כ מאי פריך לשמעינן צילצול ואין לומר דילמא המקשן טעה וס"ד דטעמא דמתני' משום גזרה אטו להוציא דם ור"י דפליג על ר"י בצילצול במקדש פליג דלא הוה משום חציצה ולא משום יתור בגדים אבל במדינה מודה דאפי' צילצול אסור משום גזרה להוציא דם וא"כ פריך שפיר לתני צילצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור דא"כ דעיקר קושיתו דלאשמעינן רבותא דאפי' צילצול במקדש מותר כיון דאמר ר"י דלא אמרו חציצה מיתור בגדים אלא במקום בגדים ובמקום עבודה אבל שלא במקום בגדים לא אמרו יתור בגדים ושלא במקום עבודה לא אמרו חציצה לפ"ז לא הוה צילצול רבותא וחידוש טפי מגמי אלא ע"כ דידע דטעמא דמתני' משום שחיקת סמני' ופריך לשמעינן רבותא דצילצול אפי' במדינה מותר כיון דלא שייך הך גזרה בצילצול הקשו שפיר דאיצטרך לאשמעינן איסורא בגמי במדינה ומשני דאפ"ה פריך דלאשמעינן רבותא דאפי' צילצול לא היה יתור בגדים במקדש והיא רבותא טפי משום דאיירי בכהן ואיסור גמי במדינה לכ"ע נמי אסור:

בא"ד משום לשון חכמים מרפא הס"ד. פי' דמשני דקמ"ל דגמי מסי ולא תאמר היאך אשמעינן מיניה דגמי מסי דהא השתא דנקט גמי נמי נוכל לומר דטעמא משום גזרה אטו להוציא דם ולא מסי מ"ה כתבו דלשון חכמים מי שהוא חכם יבין מכח קושיא דע"כ מרפא ומשום שחיקת סמנים דאי משום גזרה אטו להוציא דם ליתני רבותא טפי צילצול אלא ע"כ דמרפא. ובמס' עירובין תירצו כה"ג ומ"ו הב"ז כתב דתירצו בע"א והמעיין שם יבין נ"ל:

ד"ה תפילי' מהו כו' ייתור בגדים אפילו דראש כו' כצ"ל בא"ד הא דתניא אינן כו' כצ"ל:

בא"ד כי אם שאינן משום יתור בגדים כו' כצ"ל ע"ב גמרא כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים ממנו אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו כו' יש מקשי' דקרא זה בעשיות הכיור כתיב בפ' פקודי ובציווי בפ' כי תשא נאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו למה לא רמז הש"י ב"ה בצווי למשה שיהא שיעור ד' כהנים דוקא ואנא מצא מקום בציווי של השיב"ה שיעשה שיעור ד' כהנים שהרי לא נצטוו כ"א על אהרן ובניו ונ"ל דמצינו רמז גם בציווי דבציווי כתיב ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה וגו' ונתת שמה מים ורחצו אהרן וגו' ובעשיה כתיב ויתן שם מים לרחצה ורחצו ממנו וגו' למה לא כתיב גם בציווי לרחצה גבי ונתת שמה מים כמו גבי עשיה דמסתבר יותר דרחיצה קאי על נתינת המים והשתא קאי על הכיור כמו שפרש"י בחומש דלרחצה הכיור אלא ע"כ דהשיב"ה רמז לו לעשות כיור לרחצה הוא לבדו כשיה' כהן לבדו בז' ימי המלואים ואח"כ צוה ונתת שמה מים אע"פ שאתה לבדך רוחץ ממנו יתן שמה מים כדי ורחצו ממנו אהרן ובניו ג"כ היינו כדי שיעור ד' כהנים והא דלא יליף ר"י מציווי משום דבעשיה כתיב בפירוש שיהא כשיעור ד' כהנים. והרמב"ם בפ"ה מה' ביאת המקדש די"ג יליף מציווי מדכתיב אהרן ובניו והיו אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם. ואיני מבין דבריו היכא מצינו למילף מזה עיכובא כיון דהתם בניו כתיב דילמא לא קאי אלא על בניו ולא על פנחס ובאמת הכ"מ דוחה גירסתו ע"ש ומ"ו הב"ז הקשה קושיא זו והניחו בצ"ע:

רש"י ד"ה אתיא חוקה כו' חילל הס"ד ואח"כ ד"ה כהן גדול כו' כצ"ל ד"ה דאורייתא כו' במים ולבש כו' כצ"ל ד"ה אמר קרא כו' אשאר דברים כו' כצ"ל:

ד"ה צהבו פניו של ר' אמי כו' כצ"ל:

ד"ה והיתה להם כו' כתב הס"ד. ד"ה בזרעו בכהנים כו' חוקה כתב הס"ד ד"ה לדורות הוא כו' אזהרה לנהוג חוקה זו לזרעו כו' כצ"ל:

ד"ה שאין בו כו' קידושין הס"ד:

ד"ה משה ואהרן כו' ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מיהו קרא כו'. פי' אדרבא מהכא יליף ר"י מדלא כהנו בב"א ובז' ימי המילואים היה משה לבדו משתמש בכהונה ורחץ ממנו לבדו וכתיב ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דמשמע בב"א אלא ע"כ קרא אתי' להך דרשא שיה' בו כשיעור רחיצת משה ואהרן ובניו אפי' בז' ימי המילואי' שרחץ לבדו ור' יונתן דלא ס"ל הך דרשה ויליף מורחצו ממנו משה וגו' לדבר המעכב בבניו ס"ל דבאמת בבת אחת היו רוחצים ביום שמיני למילואים הושוו כולם לכהונה וקידש משה עמהם אבל לא לאשמעינן דבעינן שיהא בו דוקא כשיעור ד' כהנים כנ"ל ברור כונת רש"י ובזה נסתר מה שיש מקשים על רש"י דכאן פרש"י דלא כהנו בבת אחת ובחומש פרש"י בפ' פקודי דביום שמיני למילואים קדשו בבת אחת והושוו כולם לכהונה והניחו בצ"ע על רש"י אבל לפי דרכנו ניחא דכאן כתב רש"י אליבא דר"י ובחומש כתב רש"י אליבא דר' יונתן כאשר כתבתי וברור כשמש דנכון הוא:

ד"ה מתחילת עבודה כו' עבודות הלילה ולא כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה בבואם וזה לא יצא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אכל גישא כו' כצ"ל ד"ה אביאה ריקנית אם נכנס כו' כצ"ל ד"ה, דרב אחא בר יעקב כו' ר"מ ורבנן דפליגי בקידוש שלפני כל טבילה וטבילה דרבנן סברי קידש ידיו כו' כצ"ל ועיין במסכת יומא דל"ב ע"ב תוס' ד"ה אי הכי דצפרא נמי תימא מאי קושי' כו'. יש רוצים ליישב תמי' זו דהא לעיל בריש פרקין ילפינן זר מיושב שאוכל ולמה לא ילפינן הכי מה יושב שאינו במיתה חילל מכ"ש זר שהוא במיתה אלא ע"כ צ"ל דאי הוה יליף הכי אמרי' דלא אהני ק"ו אלא שהזר מחלל עבודה בעבודה שיש בו מיתה דוקא דהיינו בד' עבודות אבל לא בשאר עבודות מ"ה יליף מה יושב שאוכל לפ"ז נמי לא אתי' רחוץ ידים ורגלים בק"ו מיושב שאינו במיתה כיון דרחוץ ידים ורגלים נמי אינו במיתה אלא בהנך ד' עבודות דילפינן ממחוסר בגדים והיכא מצי למילף מיושב דמחלל אף בשאר עבודות ע"כ דבריהם. אבל שיבוש הוא דהא פריך מקידוש שחרית דיה"כ לחוד דלא ליעכבו ובו ביום לא היה עבודה כשרה אלא בכה"ג נמצא היה צריך קידוש משום עבודות שיש בהן מיתה ושפיר הוי מצי למילף מיושב שאינו במיתה נ"ל:

ד"ה וחבירו מסייע כו' דאותו שהלך לתרום המזבח היה מהלך יחידי והיה מקדש ידיו ורגליו ההיא פליגי או היה שום דבר כו' כצ"ל:

ד"ה וליתב מיתב כו' דאין ישיבה כו' ועיין בתוס' דיומא דכ"ה ע"א דכתבו דישיבה ממש קאמר וכיון דהוי צורך עבודה שרי וה"ה לאוכל קדשים שרי בישיבה:

דף כ ע"א גמרא מהו דתימא ה"מ עבוד' כו' אע"ג דריחוץ ידים ורגלים ילפינן ממחוסר בגדי' בג"ש חקה חקה ומחוסר בגדי' מחלל עבודה אפי' דלא מעכבי כפרה כדילפינן לעיל די"ח ס"ד כיון דכתיב בגשתם אל המזבח ברחוץ ידים ורגלים משמע דוקא עבודה שצריך גישה אל המזבח טעון קידוש ידים ורגלים אבל הקטרת אימורין דאם לא הקטירו האימורין כשירה הוה אמינא דלא בעי רחוץ ידים ורגלים מ"ה איצטרך להקטיר אשה:

שם ורגלים גופייהו לא כו' כצ"ל:

שם רבין אתה אומר כן הא אמר רבי אמי אמר ר"י כו' כך מצאתי בס"י פי' דר"י בר ביסנא אמר לרבין אתה אומר משמיה דרבי אמי דאמר משמיה דר"י דהדר פשיט אילפא והלא ר"א אמר משמי דר"י בשם אילפא כיור כו' והוינן בה כו'