צאן קדשים כא

אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות ולא איקרי מחוסר כפרה ואי לא מסרינהו לב"ד לכ"ע אין שוחטים וזורקים עליו דלמא פשע ודוחק לומר דסוגי' דהתם כמ"ד לאו כזב דמי אבל למ"ד כזב דמי אפי' מסרינהו לב"ד אין שוחטים וזורקין עליו וזהו דוחק כיון דמסרינהו לב"ד ואוקימנה אחזקתן לא איקרי מחוסר כפרה ולמה לא יאכל מפסחו לערב וכ"כ רש"י שם בהדי' בד"ה שבשופר כו' דכל מחוסרי כפרה שהיה מוסרים קיניה' לב"ד אוכלים בקדשים לערב וסומכים על חזקת ב"ד ומ"ו הב"ז רוצה לפרש כגירס' שלפנינו ודבריו אינו מובנים לי וכאשר כתבתי נכון וברור הוא וכן בכריתות ד"י ע"א קתני בפירוש כגירס' זו ועיי' נמי לקמן דל"ב ע"ב בתוס' ד"ה ור"י כו':

בא"ד ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוי' כו'. פי' כגון שהיה צבור מחצה טמאים ומחצה טהורים דקי"ל במס' פסחים ד"פ ע"א דמטמאים אחד מהם בשרץ כי היכא דניהוו רוב טמאים ויעשו בטומאה ואם היה מחצה טמאים ומחצה טהורים ואחד מהם היה מחוסר כפרה שחל שמיני שלו בע"פ ולא מסר קינו לב"ד למ"ד כזב דמי ואיקרי טמא מכריע את הצבור לטומאה ויעשו בטומאה ולמ"ד לאו כזב דמי אע"ג דאין שוחטים וזורקים עליו כטמא שרץ מ"מ לא איקרי טמא להכריע את הצבור לעשות בטומאה כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז מפרש בע"א בשני דרכים ושניהם דחוקים גם ראיתי פי' אחר ג"כ דחוק ואקוה שכיונתי לדעת התוספות ד"ה שרפה אונן כו' דמה לט"י דמה כו' לפי מה דס"ד דטומאה דהך פרשה דוקא אכשר בה קרא דהיינו דמת:

בא"ד מה שאין כן במחוסר כיפורים הס"ד פי' דמחוסר כיפורים אי כזב דמי וזבין אסורי' לאכול בפסח הבא בטומאה. ואח"כ ד"ה טבול יום כשר בפר' האי טבול יום דכשר מן התורה כו' כצ"ל:

בא"ד והא דלאו במעורבי שמש היית' נעשית משום דלאו היינו כו' כצ"ל. ועיי' במס' יומא ד"ב ע"א ובמס' חגיגה דכ"ג ע"א ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה והזה הטהור ואע"ג כו'. פי' והיכא ילפינן שריפה מהזאה מה להזאה שכשירה בזר ומ"ה כתבו דמ"מ יליף כיון דעיקר טהרה בהזאה קאתי ואכשר בה רחמנא ט"י כ"ש שאר עבודות נ"ל, וסברא זו כתבו תוס' במס' יומא דמ"ג ע"ב וביבמות דע"ג ע"א. ד"ה אונן וט"י כו' לנגיעה קאמרי' ומה טבול יום כו' כצ"ל בא"ד ועוד מה לט"י שכן כו' ויש ליישב קושי' זו דיליף פרה מנגיעה מה נגיעה שאסורה בטבול יום מותר בערל פרה שמותרת בטבול יום א"ד שיהא מותר בערל וכיון דמנגיעה ילפינן ליכא למיפרך מה לטבול יום כו' וסברא זו כתב גם מ"ו מהרש"א במסכת יבמות ומביא ראיה מתוס' דקדושין ד"ד עיי' שם:

ד"ה אין בגדיהם כו' כתיב' בהדיא במחוסר בגדי' בפרשה כו' כצ"ל דף יח ע"א גמרא ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא וערכו בני אהרן כו'. ויש להקשות אמאי לא משני דר' יוחנן משמיה דרבי אלעזר בר' שמעון ס"ל דונתנו אתי לגופי' דאפי' בעבודה דלא מעכבא כפרה בעי כהונה וערכו אתי ללמדנו דטלה בעי ששה כהנים כדמסיק במס' יומא וערכו שנים בני אהרן שנים כהנים שנים למדנו לטלה דבעי ששה הבשר בחמשה והקרביים בא' ועיי' שם דכ"ד ע"א וצ"ע:

רש"י ד"ה אי מהתם כו' חייב מיתה לפסולים כו' כצ"ל:

בא"ד עבודת סילוק ועבדתם עבודה כו' כצ"ל:

ד"ה הני מילי כו' אלא מלהבדיל כו' כצ"ל בא"ד למילף שתויי יין ממחוסר בגדים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והא תנא כו' לאורחיה הס"ד ואח"כ ד"ה הכי קאמר כו' בא"ד מחוס' בגדים משתויי יין אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים כו' כצ"ל:

ד"ה לא מוקים כו' כצ"ל:

ד"ה אי מהתם כו' מן השמים אימא כו' ליכא למיפרך לימא האי ולא תיבעי האי דההוא דהכא כו' הד"א וכצ"ל. פי' לימא ונתנו ולא תיבעי והיתה להם כהונה. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך ד"ה הכהנים אבני קאי דהוו הדיוטי' הס"ד וכצ"ל ד"ה בכהינן בראוי להן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תלמוד לומר כו' מיכן אומר ר"ת כו'. עיי' בתוספת במנחות די"ט ע"א:

ד"ה אתיא חקה חקה כו' דהא אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם כו'. פי' דחקה קמי אתי על שיהא בגדיהם עליהם דכתיב בפירוש ולא על אין בגדיהם עליהם שלא יהא כהונתן עליהם ואפ"ה ילפינן בג"ש:

בא"ד וצריך לחלק אמאי הוי כו' וכצ"ל. ובד"ח מ"ז ואינו מן הצורך ועיי' בתוספת דיבמות דנ"ה ע"ב ד"ה אתי' ביאה כו' דמחלק שם והחילוק שייך ג"כ לכל הנך דהכא וכן בתוס' דסנהדרין:

בא"ד למימר בהני דוקא דמיקריין זרים כו' כצ"ל. פי' דהשתא מתורץ נמי קושי' הר"י דאקשי לעיל בד"ה אין בגדיהם כו' ל"ל דילפינן מיתה מאין בגדיהם עליהם והא מיתה בהדיא כתיב כו' אבל השתא מתורץ דאיצטרך מיתה יתירה דליהוי ג' פסוקים ואין מלמדים:

בא"ד אבל על שאר פסולי' כו' פי' דלא תימא דילמא הג' כתובים אתו למעוטי שאר פסולים ולא יושב כיון דאיקרי זר מ"ה כתבו דשאר פסולי' לא צריכי קרא למעוטינהו:

בא"ד דהא אפי' למ"ד נמי דבעי שלשה כו' כצ"ל. פי' כיון דכתיב תרי קראי במחוסר בגדי' ה"ל ד' כתובים ולא בעינ' אלא שנים ליתור' דליכא למימר דמ"ה בעינא במחוסר בגדים תרי קראי חד למצוה וחד. לעיכוב דהא בתרווייהו כתיב חקה וכ"מ דכתיב חקה אינו אלא לעכב:

בא"ד ומיהו וחגרת דדרשי' מיני' אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם איצטרך משום חילול דאע"ג דממילא שמעינ' נמי מיתה מדאיקרי זר מיהו לא כתיב ולעולם בפרשה דלעיל כו' כצ"ל פי' דלא הוה ד' כתובים דעיקר קרא במחוסר בגדים אתי לחילול אע"ג דמיתה ממילא שמעינן מיניה כדיליף במסכת סנהדרין מ"מ לא כתיב מיתה בהדיא ועיקר מיתה לכל הבגדים ילפינן מפרשה דלעיל דכתיב מיתה בהדיא וקאי על כל הבגדים ולא על מכנסי' לבד. ותירוץ זה הוה כמו תי' דלעיל ועי"ל. ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק לפרש דבריהם וכאשר כתבתי ברור היא:

ד"ה הג"ה כהן גדול כו' וא"כ כהן הדיוט תיפוק ליה כו' פי' למה איצרך לפרושי טעמא דכהן הדיוט משום מעלין בקודש תיפוק ליה משום מחו"ב בא"ד ומסתלק בפה ובירושלמי דריש ליה מקרא ומסתברא כו' כצ"ל:

בא"ד אמר למלך פר ושעיר שקרבין היום משל מי כו' עד וידע שהוסר כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס כו' יש לדקדק דקארי לי' מאי קארי ליה הא בהדיא קתני הך ברייתא דלעיל דאשר תכסה בה מרבה לבעלת ה' ונ"ל לישב דהכי פירושא דהך סוגיא דהא בלאו הכי יש לדקדק מנ"ל להתלמוד לאוקמי ב' הברייתות כתנאי ופליגי דילמא הך ברייתא דתני ולא בעלת ה' היינו ב"ה כנפות אבל ב"ד חייבת וכן פי' הרא"ש וסברא זו כתב מ"ו הב"ז אלא נ"ל דבאמת הך ברייתא דתני ולא בעלת ה' היינו ב"ה כנפות אבל ב"ד חייבת ומרבה מאשר כדלקמן רק ר"י דאוקמי כתנאי סובר דע"כ ברייתא דלעיל דמרבה ה' היינו אפילו ב"ה כנפות ופליג אאידך ברייתא דקאמר ומה ראית לרבות בעלת ה' ולהוציא בעלת ג' כו' תיפוק ליה אי מרבינן בעלת ה' אפשר לקיים השני מקראות דאשר תכסה אתי לרבות אפילו בעלת ה' חייבת בד' כנפות אבל אי מרבינן אפי' בעלת ג' אי אפשר לקיים על ארבע כנפות אלא ע"כ דס"ל דאשר תכסה מרבה לבעלת ה' בה' כנפות ומ"ה פריך שפיר ומה ראית כו' דהשתא נמי אי אפשר לקיים שני המקראות ומשני מ"ה מרבינן ה' שיש בכלל ה' ד' והשתא קאמר שפיר מאי לאו בהא קמפלגי דתנא דס"ל דאשר תכסה מרבה לבעלת ה' בה' כנפות היאך מקיים על ד' כנפות כסותך אלא ע"כ ס"ל דכמאן דליתא דמי וליכא אלא ד' ומשני דס"ל דכמאן דאיתא דמי ורחמנא רבי:

שם פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתן יהיה על מתניהם לא יחגרו ביזע אמר לי' כו':

רש"י ד"ה מקורעי' כו' דלאו בגד הראוי הוא דבעינן כו' כצ"ל:

ד"ה וליטעמך דילפת כו' ממשמעות' דקרא חוטן כפול ששה מי משמע ליה מקרא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בגדים שנאמר כו' יש מהן למצוה כו' ולאו ממשמעות' אתי ויש מהן כו' כדמפרש ואזיל כו' וכצ"ל:

בא"ד בדבר שזורי' כו' כפול ששה כדאמרינן כו' ויליף ליה לעכובא הס"ד וכצ"ל והד"א:

ד"ה כשהן חוגרי' כו' עבודה הס"ד:

ד"ה למטה כו' מקום שנכפל ונופל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואידך אשר כו' ומיהו קשה אההיא דמנחות דלקמן בפ' כו' כצ"ל ד"ה והתני' משוחקים כשרים כו' ואמאי צריך ריבוי הס"ד. פי' הא בכל עבודות משחקי' כשרים ומכ"ש בהרמת הדשן. ולגירס' רש"י התם לא קשיא מידי ע"ש די"ב ע"ב וכ"כ תוס' שם:

ד"ה ואימא עמרא ה"ר אפרים היה מדקדק דקנבו"ס כו'. פי' וקנבו"ס הוא מה שאנו קורין האנ"ף וכן הוא בפיסקי תוס' מפורש ומאוד יש לחוש לדברי ה"ר אפרים דהא עינינו רואות דהקנבוס שאנו קורין האנ"ף מכחיש קרקע מאד ועילה בד בד כדאיתא בפ' המקבל שדה מחבירו לשנים אלא