צאן קדשים קצח

מלא תאכל כל תועבה דמצטרפין היינו איסורי דעלמא דמפורש האיסור בכל אחד לבדו אבל נבלת בהמה טהורה וטמאה דלא מפורש בכל אחד איסור לבדו רק איסור א' לשניהם לא תאכל כל נבלה לא ילפינן מלא תאכל כל תועבה דמצטרפין ללקות משום דהוי לאו שבכללות ולפ"ז צדקו גם דברי הרב הברטנורא מ"ש במשנה זו דהערלה וכלאי כרם מצטרפים ללקות עליהם היינו משום לא תאכל כל תועבה ולא הוי לאו שבכללו' משום דבכל אחד מפורש האיסור ובמשנה דלעיל גבי נבלות כתב דמצטרפי' לטומאה אבל לא למלקות דאין מצטרפי' ללקות משום לא תאכל כל תועבה משום דלא מפורש בכל אחד איסור לבדו כאשר כתבתי דלא כמו שכתב התי"ט דמתני' דהכא פליגי אמתני' דלעיל כנ"ל ברור ונכון. ומ"ה פרש"י לעיל דט"ז ע"א ד"ה אבל לענין אכילה כו' אפי' לענין איסור אכילה לא מצטרפין כוונת רש"י בזה לא מיבעי לענין מלקות אפילו אי אמרי' דאיסור חל אאיסור פשיטא דלא מצטרפין דהא דמצטרפין כל איסורין ילפינן מלא תאכל כל תועבה ודוקא היכ' דמפורש האיסור בכל אחד לבדו כנ"ל אפי' לענין איסור בעלמא נמי אין מצטרפין דאין איסור חל אאיסור ובד"ח נמחק ברש"י שיטה זו וכאשר כתבתי נכון וברור הוא ואינו מן הצורך לשבש הגירסאות ד"ה מפני שהן כו' שכיש בין כולן או בין שניהם שיעור אחד ראוין כו' כצ"ל:

ד"ה הנהנה אע"פ כו' קס"ד דבדבר שאין דרכו ליפגם קאמר ר"ע כו' כצ"ל וכ"ה בס"י וגירס' זו נכונה היא דס"ד דהאי תנא דברייתא דבדבר שיש בו פגם מודה ר"ע ומסיק רבא דר"ע פליג אפי' בדבר שיש בו פגם רק שדרכו ליפגם לזמן מרובה ותמי' לי על מ"ו הב"ז שגורס גירסא שלפנינו ובד"ח נדפס נ"א ושיבו' הוא:

ד"ה אמר רבא כו' שמתחכך בבשר כו' כצ"ל:

ד"ה ואלמלא כו' כי אמגוזא ופלגי כו' כצ"ל:

בא"ד יותר מאגוז ופלגי ולפי כו' כצ"ל. ועי' במס' גיטין דנ"ט ע"א:

תוס' ד"ה תני אין כו' דבסיפ' דמשנה אחרת דמייתי כו' כצ"ל:

בא"ד דאל"כ ל"ל קרא כו' ותוספ' בע"ז שם כתבו דאל"כ לא תמצ' שום ביטול לר"ש לא ברוב ולא בס' ולא במאתים ע"ש:

ד"ה הבגד כו' תהיה מחלקת יותר כו' כצ"ל:

הדרן עלך קדשי מזבח פרק הנהנה תוס' ד"ה במאי קמפלגי כו' ויש מפרשי' כו' כצ"ל בא"ד פגם הוא דלא כפי' הקונ' ולשון אחרון עיקר והשיטה מוכח כן דיש בו פגם מיד ואינו ניכר עד לפנים ונראה לרבינו כו' כצ"ל בא"ד לאלתר לעולם מי לא כו' כצ"ל ד"ה אין מעילה כו' לחול או מרשות כו' כצ"ל. ד"ה ואומר וימעלו כו' שמניח עבוד' הקב"ה והולך כו' כצ"ל:

בא"ד מעילה דסוטה לאשמעי' כו' כצ"ל בא"ד שינוי דהנאה כגון נהנה כו' כצ"ל:

בא"ד מרשות הקדש ומכניס לרשות כו' כצ"ל:

בא"ד דע"א דהוי נמי שינוי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אוכל ונהנה מניין אכילתו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אף חטא כו' נהנה כגון שקרע כו' כצ"ל:

בא"ד בחצי שיעור ופגם כחצי שיעור דלא מעל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אי מה חטאת כו' אלא אכילה אחת בעי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה יכול פגם ולא נהנה או נהנה ולא פגם וכו' פי' נהנה ולא פגם ס"ד דילפינן כו' כצ"ל בא"ד עושה תחת בעלה כו' כצ"ל בא"ד וא"ת מאי יכול דקאמר וגם כו' כצ"ל. פי' מהיכא תיתא ס"ד דלא ילפינן מסוטה:

בא"ד פגם ולא ילפינן מעילה כו' כצ"ל בא"ד לפטור נמי בהקדש נהנה בלא פגם בדבר שיש בו פגם ומיירי בדבר שתשמישו דרך כו' כצ"ל. פי' כמו תרומה פגימתו והנאתו כאחת ובד"ח כאן מתיבת ומייתי עד תיבת פגם כאלו הוא טעות ואינו מן הצורך כאשר כתבתי:

בא"ד כיון דאהנאה קפיד כו' כצ"ל:

בא"ד תרומה לחלק כו' כצ"ל בא"ד שינוי רשות הוצאה כו' כצ"ל:

די"ט ע"א רש"י ד"ה אקשיה רחמנא לתרומה כו' שפך אוכלין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אקשיה רחמנא כו' ולולי היקישא כו' כצ"ל:

בא"ד ואלמלא היקיש' דתרומה כו' כצ"ל:

בא"ד דהא נמי מתרומה נפקא לן כדאיתא לעיל כו' כצ"ל בא"ד כלומר מע"א נפקא דבשינוי כו' כצ"ל בא"ד לעיל ואשמעינן רבותא אליבא דר"ה הס"ד וכצ"ל. פי' דר"ה דאמר במסכת ב"מ דצ"ט ע"א ובמסכת קדושין דמ"ז גבי הדיוט השואל קורדו' מחבירו בקע בו קנאו לא בק' בו לא קנאו:

ד"ה אקשי' רחמנא כו' דוקא דמידי דבר אכילה כו' כצ"ל פי' הא מידי דלאו בר אכילה חייב כי מזיק הקדש. בא"ד דהיינו קדשי קדשים כו' כצ"ל פי' לאפוקי קדשים קלים דליתא בהו מעילה ועיין שם די"ב ע"ב בא"ד דכי יאכל לרבותא לאשמעינן כו' כצ"ל. פי' ה"ה נמי הקדש דלאו בר אכילה כי אזיק פטור:

ד"ה ודהכא כו' פגם הס"ד ואח"כ ד"ה דהבא דכלתי' כו' פוגם הרבה דרמיין משליכות הס"ד פי' דרמיין היינו משליכות:

ע"ב רש"י ד"ה ופגם בשוה פרוטה כו' בדבר אחד כו' כצ"ל,. בא"ד וקסבר דבתרומה בעינן כו' כצ"ל:

ד"ה והתני' כו' לא אפשר בהעמדה והערכה כו' כצ"ל. תוס' ד"ה הכי גרסינן כו' בדבר אחד כו' כצ"ל:

ד"ה אין מועיל. כו' בתוספתא בקע בקרדום של הקדש ובא חבירו ובקע בו ובא חבירו כו' כנ"ל:

ד"ה רבי אומר כל דבר שאין בו פגם כו' כצ"ל:

ד"ה ומ"ט דת"ק כו' דסברי רבנן דכלי שרת יוצאי' לחולין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד אבל מ"מ מודה דיש לו פדיון כו' פי' על ידי מעילה דאי ס"ל דאין לו פדיון ל"ל למימר ק"ו תיפוק ליה כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל א"מ מ"ה כתבו דמודה דיש לו פדיון ומ"ו הב"ז מיישב בד"א והוא דחוק:

ד"ה קדשי מזבח כו' ר' אומר יקברו דקסבר כו' כצ"ל:

בא"ד והערכה והשתא פליגי כן רבי ורבנן במתניתין דאליבא דר' כו' כצ"ל:

בא"ד אינם ניפדים כלל הילכך כו' כצ"ל ועיין בתוספות בתמורה דנ"ג ע"ב ד"ה כדתני' כו':

ד"כ ע"א גמרא הדר בבית של הקדש כו'. ומ"ו הב"ז הקש' על הרמב"ם עיין במסכת עירוכין דכ"א שם כתבתי ישוב לדברי הרמב"ם:

רש"י ד"ה שהניחה ע"פ כו' בשוה פרוטה כגון שסתם פי ארובה כו' כצ"ל פי' היכא משכחת שידור תחתיה שוה פרוטה מ"ה פרש"י דהכי משכחת לי' שסתם פי ארובה והיה תחתיו פירות וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז הניה ל"א ואינו מן הצורך וכפי' הרב ברטנורה בפי' המשניות בא"ד ממנו בהכי שאין כו' כצ"ל:

ד"ה וכיון דבני כו' היכא קתני כיון דבנה כו' כצ"ל:

ד"ה אמרי פי' הא ודאי כו' לית בה מעילה להכי חביבא לית למתנייה הס"ד וכצ"ל:

הדרן עלך הנהנה פרק השליח ד"ה השליח שעשה כו' לא עשה כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה תן בשר של הקדש הס"ד ואח"כ ד"ה אמר לו כו' כצ"ל. תוס' ד"ה נתנה לבלן כו' ור"ל דאמר משיכה כו' כצ"ל:

בא"ד לעמיתך לישראל בחדא כו' פי' דהתם קאמר לר"י דאמר ד"ת מעות קונות אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לנכרי במשיכה ולפ"ז יש להקשות אימא מיד נכרי עד דאיכא תרתי כדפריך התם לר"ל אלא ע"כ צ"ל לר"י נמי דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא אף נכרי נמי בחדא כדמשני לר"ל וזהו כוונת התוספ' אליבא דר"י ובזה. שקטו דברי הרב בעל תי"ט שכתב התוס' לא דקו בדבריהם דההיא לר"ל היא אבל כאשר כתבתי נכון וברור הוא ע"ש במס' בכורות די"ג ע"א וע"ב:

בא"ד מדקתני חבירו הס"ד ואח"כ ד"ה שהוא אומר כו' הבלן אמר כו' כצ"ל:

ד"ה ל"ל כו' מוכרח שסתתה ותיקנה כו' הא דכתבו דוקא שסתתה ותיקנה ורש"י כתב אי נמי שבנאה בבנין משמע אע"פ שלא סתתה וחתכה נמי הוי שינוי ונ"ל דתוס' אזלי לשיטתן דהקשו במס' ב"ק ד"ב ע"ב ד"ה והוא כו' וז"ל ותימא כי קבעה נמי לא קני דהוי שינוי החוזר לברייתה כי האי דגזל נסכא מחבריה ועבדי' זוזי לא קני בשינוי מ"ט דהדר עביד להו נסכא עכ"ל והניחו בתימא מ"ה כתבו הכא דמיירי שסתתה ותיקנה דלא הוי שינוי החוזר לברייתה ורש"י ס"ל כיון שקבעה בבנין הוי כמו שעשאן כלי דומיא דגוזל נסרים ועשאן כלים דהוי שינוי גמורה מ"ה פרש"י א"נ שבנאה בבנין אע"ג דלא פיחתה וחתכה אבל תמי' לי