צאן קדשים קצט

על תוספ' דתוס' גופא כתבו במס' ב"מ דצ"ו ע"ב בד"ה ועבדי' זוזי דוקא עבדי' זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי קני אע"ג דהדר עביד נסכא דלא גרע מנסרים ועשאן כלים אבל זוזי אין תורת חשיבות עליהם עכ"ל א"נ גבי אבן או קורה אם קבעה בבנין נמי הוי כמו שעשאן כלי אע"פ שלא סתתה וא"כ אמאי כתבו תוספו' הכא דוקא סתתה ותיקנה וצ"ע ליישב:

ד"ה לימא מסייע כו' הוי תלוש וה"ה דהוה מצי לשנויי דהתם מיירי שעבדן אבני בית כשהן תלושי' ודחי לי' כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד הוי מחובר מעל כיון כו' כצ"ל:

בא"ד ולבסוף בנאו וי"ל דהא דמשני הנאה הנראית לעינים היינו כשהקדישו ולבסוף בנאו וי"ל דהא דמשני הנאה הנראית לעינים היינו כשהקדישו ולבסוף בנאו אבל בנאו ולבסוף הקדישו לא אהני האי טעמא והשתא אתי שפיר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס תירוץ אחר ודבריו אינו למבין חדא מאי אף דבלאו דכתב ועו' דהדר קושי' לדוכת' לוקמי מתני' כשהקדישו ואח"כ בנאו ולא בעי האי טעמא הנאה הנראית לעיני' וכאשר כתבתי נכון וברור הוא:

ע"ב גמרא ועוד תני' אין מקיזין כו' ויש ליישב למה מביא ועוד תני' ולא פריך משמואל לחודי' דאפשר לשנויי דילמא שאני בין בשר תרנגולים לבשר ציפורי' בשר תרנגולי' חזי' ביום הקזה ושמואל בשר ציפורי' קאמר מ"ה פריך מאידך בריית' דהתם בשר עופו' קאמר וחילוק זה כתב הדרישה בטי"ד סי' רי"ז ועל אידך ברייתא נמי אפשר לשנויי דה"ק אין מקיזי' דם אם אין לו מה לאכל אלא דגים או עופות או בשר מליח אבל אם יש לו בשר אחר חזי' לי' נמי בשר עופות או דגים או בשר מליח מ"ה מביא במס' נדרים דנ"ז ע"ב אידך ברייתא דקתני התם הקיז דם לא יאכל עופות דמשמע דלא יאכל כלל ביום הקזה והכא לא קיימא שנויי' דהקזה ושם במס' נדרים מסיק שאני עופות דאפשר ע"י שליקה משמע דחזי' ליה ביום הקזה ע"י שליקה ולפ"ז הנודר מן הבשר אסור לעולם בבשר עופו' אפי' ביום הקז' דחזי' ליה ונדר גם מבשר עופות וכן פסקו כל הפוסקים בטי"ד שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' נדרים דבכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופו' משמע אפי' ביום הקזה:

רש"י ד"ה מ"מ דכל כו' שצוהו דבר אחר אם לאו כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"ח כו' בדלועין ואמר להן כו' הד"א בא"ד מילתא היא כלום היא כו' כצ"ל:

ד"ה שפיר קאמר כו' הכי דאתיא אפי' כר"ע דמי כו' כצ"ל:

ד"ה א"ה כו' לא ניכול משמע הכי כו' כצ"ל ד"ה אלא אמר ר"פ להכי אינו אסור בבשר דגים דנדר כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מוחק תיבת ואינו ואינו מן הצורך:

בא"ד היינו בתחלת אוכלא כשמתחילין כו' כצ"ל אוכלא פי' חולי:

ד"ה ש"מ מוסיף כו' האי מ"ד לשליחו כו' כצ"ל:

בא"ד שליחותיה וליתכא מיהא קני לוקח או עבר על דבריו הוי ולא קנה הלוקח כלום הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אמר ר"ש כו' חתיכות א' מדעתו כו' כצ"ל בא"ד ולכך מעל וכ"ת הא פשיטא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאן תנא כו' אלא דלועין כו' כצ"ל:

בא"ד ראי' לדברי כלום אומר כו' כצ"ל בא"ד על כרחך דלפיכך כו' כצ"ל ד"ה קרביים כו' ונפקא מינה דלאו בשר נינהו פירושו דלא ראויה לאכילה כ"א לכלבים ואין בכאן מקח טעות כי רק אין דרך כו' כצ"ל:

ד"ה ביומי' דכי בין כו' שהדגים באים בתחילת כו' כצ"ל ועיין במס' ביצה דכ"ב ע"א משמע כפי' ראשון:

ד"ה ש"מ מוסיף כו' להם אחד והוא אמר כו' כצ"ל בא"ד על דבריו הכא אמאי מעל ב"ה הא לא עשה כו' כצ"ל בא"ד דאמר שליח טול א' מדעתו פי' להם כו' כצ"ל בא"ד וכן פירשו בנטילתן כו' פי' דהאורחים בשעת נטילתן אמרו שנוטלים א' מדעת ב"ה וא' מדעת השליח אבל על הג' א"צ לפרוש שנוטל' מדעתי' שיודעים שנטלו הג' מדעתן וכ"כ תוס' שם בכתובות דצ"ח ע"ב:

דף כא ע"א גמרא ולא נזכר שליח השליח מעל אמר ר"ש מתני' כשנזכרו כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דבמס' חגיגה וקדושין ד"נ נמי ליתא הך גירסא וכן משמע מפרש"י:

רש"י ד"ה מהו דתימא כו' ולא למעול כו' טלו א' מדעתו של ב"ה כו' כצ"ל ד"ה אע"פ שאמר כו' מזה האח' כו' כצ"ל:

ד"ה לא עשה שליחות כו' כשיתן אותה פרוטה כו'. פי' אותה פרוטה שקיבל מחש"ו:

ד"ה החנוני מעל דכיון דב"ה נזכר שהיה של הקדש כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך וכ"ה בס"י:

ד"ה אבל לא דעת כו' דמעטן לאו בר דיעה הוא כו' כצ"ל:

ד"ה ואע"ג דלא נזכר כו' דשליח עניא מאי קא עביד כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"ש כו' לא נזכר דשניהם כו' הד"א:

תוס' ד"ה אמר לי הבא לי מן החלון או מן הדלוסקמ' והביא לו ולא פירש כו' כצ"ל:

ד"ה הבא לי כו' גזבר והרי עדיין כו' כצ"ל:

ד"ה הבא לי בחציה כו' פתילות כו' אבל שינה שהביא לו נרות ממקום כו' כצ"ל ד"ה אמר ר"ח כו' דיבור זה שייך לעיל דאיהו גופא לא הוה משקה חשיב משקה כו' כצ"ל:

בא"ד בעודהו הטל עליו ושמח ה"ז בכי יותן ושמא התם כו' כצ"ל. עיין במס' ב"מ דכ"ב ע"א ובמס' חולין די"ג ע"א:

ד"ה נתנו ע"ג כו' לכשיגיעו למקום הנחת עירוב ויניחנו שם וקשה כו' כצ"ל בא"ד כיון דבר כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דמעילה בהנחה ושינוי רשות הוא דהוי והכי הוי שינוי רשות ע"י בר דעת לכך מסתבר כו' כצ"ל:

בא"ד ומ"מ איצטרך למילף כו'. פירוש דאיצטרך למילף דיש למעול אפי' בשליחות שהוא דבר עבירה דילפינן חטא חטא מתרומה:

ע"ב גמרא קני לוקח אמרי הב"ע כגון דאייתי ליה שוה ו' בשלש אי הכי אימ' סיפא כו' כצ"ל וכ"ה במס' כתובות דנ"ט ע"א שם קטנית נימי היכי דיהב ליה סלע כו' כצ"ל:

שם בבני כנא כנא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה והלך והביא כו' בפרוטה והשליח נמי שינה בפרוטה הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה שהוא אומר לו אתרוג כו' כצ"ל:

בא"ד שלא הייתי מבקש הס"ד ואח"כ ד"ה והביא בג' כו' ד"ה שמעת מיניה כו' בדינר זהב וזבן לו כו' כצ"ל:

ד"ה הא לא קשיא כי ושני דינר זהב הס"ד ואח"כ ד"ה ה"נ מסתברא דמשום דא"ל ב"ה אי יהבית כו' דקתני ומודה כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד אילו יהבית דינר כו' הס"ד ואח"כ ד"ה מוזליה טפי שהיה מביא כו' כצ"ל ד"ה ר"י אומר כו' דינו כשולחני הס"ד:

תוס' ד"ה כגון דאייתי כו' פי' שש סלעים בשלש ונמצא כו' כצ"ל:

בא"ד דינר כוליה פי' כו' כצ"ל בא"ד משתכר עתה ותימא לימא גבי קטנית נמי אי לא שני ליה הוי מוזלי גבי' טפי הס"ד ואח"כ ד"ה אי באתרא דזבני בשומ' גרסי' בכתובות פ' אלמנה כו' כצ"ל ועיין בתוספת בכתובות דצ"ט ע"א ד"ה כ"ש וכו' ותמצא שגירסא נכונה היא ד"ה פרוטה של הקדש כו' של הקדש שנפלה ברובא וכ"ת כו' כצ"ל:

בא"ד דרבנן הוא כו'. פי' וכיון דמדאורייתא חד בתרי בטיל א"כ היכא מייתי קרבן מעילה הא הוי חולין בעזרה:

בא"ד וליכא למימר דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול דא"כ מאי עד שיוציא את כל הכיס דקאמרי רבנן הכי הל"ל עד שיוצא את השני' וי"ל דמעילה מדרבנן קאמר אי נמי כו' כצ"ל וכ"מ בס"י ובזה שקטה קושית מ"ו הב"ז וכן הכ"מ בפ"ה מה' מעילה הקש' ג"כ קושית התוספת ומשני הב' תירוצי' דדבר שיש לו מתירי' א"נ מטבע חשיב ע"ש:

ד"ה ומודה ר"ע כו'. פי' דאחרונה תהיה כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ליה כו' נפטר כיס זה כו' כצ"ל:

ד"ה היו ב' הגדול כו' דשמא לישנא דרישא לא משמע הכי כו' כצ"ל:

דף כ"ב ע"א רש"י ד"ה אומר שני לוגין שאני עתיד כו' כצ"ל בא"ד גדולה ואח"כ ממה שנשתיי' ממאה מדות מפריש עשר' למעשר ראשון ונשתיירו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ומיחל שיעור זה של מעשר שני מיחל שיכול כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דתנן הלוקח כו' באחרונה ורש"י מפרש דפריך מר"י כו' וכצ"ל וכ"ה בס"י:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם