צאן קדשים קצו

ומה' שכתב בשדה הקדש אפשר דס"ל דאותו מקום שהיה נוטלין ממנו ערבה היה שדה הקדש כצ"ל ד"ה ואמר ר"י כו' והמעלה בחוץ הס"ד ואח"כ ד"ה אחד ניסוך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מים שבכד כו' ממלאי' מע"ש מימי כו' כצ"ל:

בא"ד נפסלין בלינה כדאמרי' כו' כצ"ל:

בא"ד ואי תימא דהכא תני כד דכד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ד"ה ערבה כו' שלא קדשו הס"ד ואחר כך ד"ה שנהנים ממנו בלולביהם כו' כצ"ל:

ד"ה אבל מועלין כו' דמשמע אבל ברישא כו' כצ"ל:

בא"ד בג' לוגין דאין הכלי מקדש כו' כצ"ל ד"ה ר"א בשיטת כו' דאי קסבר כו' כצ"ל:

בא"ד ומשני לטעמא דמנחם כו' כצ"ל:

בא"ד כלומר לטעמא דמנחם קא פריך דפי' כו' כצ"ל בא"ד ועוד דפרק השוחט ומעלה כו'. פי' כפי מה שפי' תוס' שם דאישתמיטא לר"ל ע"ש:

דף י"ד ע"א גמרא מעלמא ומאי יתיז כו' כצ"ל שם מקדש להו לפיכך צריך שיאמר תיחול כו' כצ"ל לגירסת רש"י:

רש"י ד"ה לעולם אימא לך כו' הבאים לאחר שהוקדש עסקינן כו' כצ"ל בא"ד לר"י הס"ד ואח"כ ד"ה ור' אבוהו אמר ר' יוחנן מתרץ כו' כצ"ל:

ד"ה לישנא אחרינא ה"נ מסתברא כו' ולא שמענו כו' כצ"ל ד"ה אפרוחין כאן וכאן מותרין בין כו' כצ"ל:

ד"ה אמר שמואל כו' צרכי הבנין באמנה לאחר כו' כצ"ל:

בא"ד מעות של חולין שקנו בהן צורכי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שבאשרה כו' ששיבר קנים ועשה הקן מגוף כו' כצ"ל:

בא"ד ולכך לא שרי ליה ליטול בידו כו' כצ"ל:

בא"ד דאייתא מעלמא ומאי יתיז אפרוחין כלומר אפי' איירי מתני' בדאייתא מעלמא ליכא לאקשוי כו' כצ"ל:

בא"ד שמא יעלה שיכול ליטול כו' כצ"ל:

בא"ד כאן וכאן והא דתנן כו' כצ"ל:

ד"ה בונין בחול כו' פי' כשהיו בונין היו קונין בהקפה כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מפרישים ממנה כו' משום טעמא דאמרן לעיל כו' כצ"ל:

ד"ה ר"פ אמר כו' ונמצא מועיל ועוד דדילמא כו' כצ"ל ועיין במ"ש בתוס' בס"ד:

תוס' ד"ה מותר הקטורת כו' פעם אחת לששים כו' כצ"ל:

בא"ד היו מפטמים לחצאים כלומר כו' כצ"ל:

בא"ד בקדושת הקטורת בקדושת תרומה ישנה כו'. פי' שהקטרת היה ג"כ שנותר בכל שנה מתרומה ישנה ומ"ה המעות ג"כ נכנסים בקדוש' תרומ' ישנה:

בא"ד מיד האומנין מתרומה חדשה ולכך כו' כצ"ל בא"ד היה להם לחלל מעות כו' כצ"ל:

בא"ד על הקטורת שיצא כבר לחולין כו' פי' היה להם ליתן הקטורת מיד לאומני' בשכרן ונמצא הקטורת מתחלל על המלאכה ויוצא לחולין ואח"כ לחלל מעות של תרומה חדשה על הקטורת שיצא לחולין כצ"ל. ותוספת סתמו כאן דבריהם ועיין בתוס' מסכת שבועות ד"י ע"ב ד"ה מפרישין כו' ושם ביררו דבריהם ותבין יותר:

בא"ד אבל עתה שהיא מפריש ליד האומנין לא אתי כו' כצ"ל:

בא"ד כשיעור מעות שיעור של קטרת כו' כצ"ל:

בא"ד לפי שם כיון שהתחילו במלאכה כו' כצ"ל:

ד"ה והאמר שמואל כו' דאיכא פסידא להקדש כו' כצ"ל בא"ד ולא דמי לההיא דהתם כו' ר"ל במס' עירוכין דכ"ט ע"ש:

ד"ה לא ניתנה כו' מן החומה כי לא עבד כו' כצ"ל. משמע מפי' התוספת דחד טעמא הוא ורש"י מפרש חרי טעמא וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' מעילה ד"ד כפרש"י דתרי טעמי היא שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן כו' ע"ש:

הדרן עלך ולד חטאת פרק קדשי מזבח דף ט"ו ע"א גמרא לאו מי לית בה מעילה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה למעילה כו' מעל ומצטרפין נמי כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד לחייב משום מעלם בחוץ הס"ד וצ"ע הא דשיירי במתני' ועוד דבמתני' דמסכ' זבחים דק"ט ע"א לא תני אלא המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב ופרש"י התם משום דכולה כליל וי"ל בדוחק:

ד"ה והא קרא קא נסיב לאשמעינ' דמדאורייתא מעל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה א"ל ר"י כו' אבל מהאי קרא דנפש כי תמעול מעל מקדשי ה' לא שמעינ' כו' כצ"ל בא"ד דמחוורי' לה' אלא מקרא כו' הד"א:

ד"ה קדשי כו' עולה אחרת חצי זית כו' כצ"ל:

ד"ה אחד קדשי מזבח כו' שאם נהנה כחצי זית בשר מקרש כו' כצ"ל:

ד"ה מחוורתה כו' הוא זה הס"ד ואח"כ ד"ה אבל קדש כו' דלא קשו אהדדי דר"י לא קאמר כו' כצ"ל:

בא"ד שכולה כליל הס"ד ואח"כ ד"ה כשהיא חיה לא מעל כו' כצ"ל:

ד"ה ואפי' ש מייתי נמי לא כו' כצ"ל:

בא"ד אמרינן בפ' כ"ש דליכא אסורה כו' כצ"ל:

ד"ה מהאי קרא כו' דמקיש זבח שלמים לפר כהן משיח מכאשר יורם כו' כצ"ל:

בא"ד והא דלא פריך מר"י גופא דפשיט' ליה כו' כצ"ל:

בא"ד דכיון דאפקינהו קרא כו' כצ"ל:

בא"ד המיוחדין לשם אבל לא קדשי מזבח דרשי' מינ' כל לה' ומוקמינ' ליה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ע"ב רש"י ד"ה והיין והשמן כו' לחייב משום מעלה בחוץ כו'. ועיין בתוספת דזבחים דק"ט ע"א דשם הוכיחו תוספ' דלא קאי אלא על אכילה ולא אהעלאת חוץ ולא אמעילה ע"ש:

ד"ה שכולה כליל כו' אבל חצי זית בשר דלאו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה אמר ר"פ כו' באותה מנחת נסכים הבאה עם הזבח קאמר כדכתי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בשלמא להעלותו כו' אינו למזבח הס"ד ואח"כ ד"ה והתנן כל הפיגולי כו' כצ"ל:

בא"ד את הדם לכתחלה לחייב עליו בבשר משום פיגול כו' כצ"ל בא"ד וקרי ביה קרבן מתירי' הס"ד וכצ"ל ד"ה אבל לענין אכילה כו' בפני עצמן לענין איסור כו' כצ"ל פי' לא מיבעי' לענין מלקות פשיע' אפי' מצטרפין דהוי לאו שבכללו' כנ"ל כוונ' רש"י ועיין מה שאכתוב בס"ד בדי"ח ע"א:

דט"ז ע"א רש"י ד"ה א"ד הא דר"א כו' ובין לענין אכילה לא מצטרפין ומוקי ר"א כו' כצ"ל:

בא"ד פליגי אדרב וא"ד לא פליגי דמצי' לאוקמי כו' כצ"ל ד"ה אבל מיתה שניהן מאי לא מצטרפין כו' כצ"ל:

ד"ה ועוד תני' כו' אבל חצי כו' כצ"ל:

ד"ה אמר לך ר"א כו' מצטרפי והא דקתני כו' הד"א:

בא"ד ואבר מן החי דבהמה טמאה דלא אתי איסור נבלה כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז דהפירוש קאי לתנא דברייתא דס"ל אישור חל אאיסור ולא יתיישב כלל עכ"ל ונכנס בדוחק גדול ליישב מרש"י ולענ"ד הכי פירושו הא דקתני ברישא מיתת פרה וחיי גמל פ' מצטרפין משום דבחצי זית פרה איכא איסור נבלה ובחצי זית גם איכא איסור אבר מן החי לא אמרי' מתוך שחל על האדם האוכל איסור נבלה אצל חצי זית של פרה יחול עליו איסור נבלה על חצי זית של גמל משום דבב' חתיכו' לא אמרי' איסור חל אאיסור כ באיסור מוסיף אפי' למ"ד איסור חל אאיסור כדאמרי' במסקן שבועות דכ"ד ע"ב אבל במיתת שניהם דבשניהם חל איסור נבל' ואיסור טומאה ס"ל להאי תנא דמצטרפי' בין לענין אכילה בון לענין טומא' דאיסור של נבלה חל אאיסור דטומאה אכל חצי זית כנ"ל ברור ונכון כוונת רש"י:

בא"ד דבבהמה טהורה ליכ' איסור נבלה אלא איסור אבר מן החי כו' כצ"ל פי' בסיפא נמי דה זית מפרה חיה וחצי זית מגמל מתה לא אתי איסור נבלה דגמי וחל אחצי זית דפרה דבב' חתיכות אין מצטרפין:

תוס' ד"ה אמר רב כו' בדעצו ע"ב ושייך לכאן:

בא"ד דפליגי באיסור חל על איסור ועוד הא מדפריך כו' כצ"ל. ק חדא דאין דרך אמוראי' דפליגי במאי דפליגי בהו תנאי' כא ועוד דלפי מסקנא משמע דלכולי אמוראי דהכא אית להו דאין אישו' חל על איסור בא"ד לענין אכילה אבל בטהורה או טמאה או כצ"ל:

ד"ה מיתיבי כו' לר"א דוקא פריך ותימא דהיכא מצי גי' כצ"ל בא"ד להתחייב משום נבלה ולא כו' כצ"ל:

בא"ד כדאמר התם ויליף מת"כ לפי כו' כצ"ל. וע"ש בדף קכ"ח ע"ב:

בא"י מיירי הכא לענין אכילה כו'. פי' לענין אכילת בשר מן החי. בא"ד וא"כ אמאי לא פריך לרב ויש לדקדק דמנ"ל לתוספ' להוכיח דפריך אפי לרב דילמ' לא פריך לרב ומ"ה לא פרי' דמצי לשנויי דרב כר"א דהתם ס"ל דאמ' אפי' חלקו מבחוץ נמי חייב דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ומ"ה אוקמי רב להא דוקיי' ימיר שניה' מצטרפי' לענין טומאה ולא לענין אכילה וצ"ע:

ד"ה ור"י היא כו' משום בשר מן החי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ועוד תנא כו' ח'