צאן קדשים קצה

לול קטן כו' דאמרי' בזבחים ובפסחים שאותו כו' כצ"ל. ועיין בזבחים דס"ב ע"ב ובפסחים דף ע"ז ע"א ותיבת סוכה היא טעות דמוכח דהיינו היא דסוכה ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה בא"ד לצד הקרן של מזבח וכבר כו' כצ"ל ועיין פירושו ברש"י מס' סוכה דמ"ט והב' דיבורי' שיוכי' לע"ב:

ע"ב רש"י ד"ה הניחא למ"ד כו' שעיר של יום הכיפורים כו' כצ"ל:

ד"ה המקדיש דישון כו' דא"א דלא לידבק ביה כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא תרומת כו' לפיכך טעון גניזה כו' כצ"ל תוס' ד"ה מה נותר כו' ר"א ב"צ היא דאי קלט כלומר כו' כצ"ל:

בא"ד האי דיוקא כמו ללישנא קמא לר"א ב"צ כו' כצ"ל ומ"ו מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד ופריך והא קרא קנסיב כו' כצ"ל:

ד"ה דישון מזבח הפנימי כו' ואין השלכה פחות מעשרים אמה הס"ד וכצ"ל. פי' אורך הכבש ל' אמות דב' אמות היה פורח על אמה היסוד ואמה סובב וכיון שהיה הולך בעשר אמות מן הכבש עדיין היה רחוק מן המזבח עשרים אמות ושם היה נותנים מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ועיין בפירוש המשנה מסכת תמיד דכ"ח ע"ב:

ד"ה תורים שלא כו' דלא מועלין דאין כו' כצ"ל:

בא"ד אפי' מדרבנן ור"ש דאמר תורים כו' מועלין בהן מפרש טעמא בגמרא ובבני יונה שעבר זמנן מודה דלא נהנין כו' הד"א וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה בשלמא כו' ושמו אצל מזבח לכך כו' כצ"ל:

בא"ד דישון מזבח הפנימי כו' כצ"ל:

בא"ד דמצוה לדשנא ולאו ממעילה קא פריך כלל כו' כצ"ל:

בא"ד בסמוך דקבעי מנורה כו' כצ"ל:

בא"ד שאם היה חוץ למחנה אמאי כו' כצ"ל בא"ד של מזבח החיצון מנ"ל דג' בית הדשני' היה שם והשתא ניחא כו' כצ"ל. פי' ומנ"ל דסמוך לת"ה של מזבח החיצון היה. בא"ד לדישון ומשני דאמר קרא כו' כצ"ל:

דף י"ב ע"א גמרא וכי קדושה שבהן להיכן הלכה א"ל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה והסיר את כו' לדישון מזבח החיצון דהא כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה א"כ כו' וכיון דכתיב ביה דשן מועלין בו כבתרומת הדשן כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש היא:

ד"ה ותיקשי לך כו' אבל בהא מודינא לך כו' רש"י אינו גורס בפנים אמר לי מודינא לך דמשמע דר"א קאמר הכי אלא גורס אבל בהא מודינא לך ועולא קאמר הכי לר"א:

ד"ה וקשיא לי אתורין רב חסדא קאמר לעולא דאמר וכי קדושה שבהן כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז כתב לקיים הגירסא שלפנינו ר"ח וכתב דמסתמא ר"ח ס"ל ג"כ בתורי' כמו בקדשים שמתו עכ"ל אבל מסיים בעצמו וזהו דוחק:

תוס' ד"ה ואימא אידי כו' ורוצה שישליך מוראה ונוצה במקום ת"ה כו' כצ"ל:

ד"ה מנורה מנלן כו' המזבח ומשני דשן הדשן כלומר כו' כצ"ל ודלא כפרש"י ד"ה וכי קדושה כו' מעילה מן התורה כו' כצ"ל בא"ד קדושה ביונים קודם שעבר זמנו למעול בהו וה"ה דהוי מצי למיפרך ה"ה חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד אלא מדרבנן גבי קדשים שמתו והא דהוה קשה לי וכי קדושה שבהן להיכן הלכה לאו קושיא היא כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב דמייתי ליה עלה כו' כצ"ל בא"ד כלומר מיהו כך היה קשיא לי כו' כצ"ל בא"ד אין בהו מעילה משמע אפי' בק"ק כו' כצ"ל בא"ד ואמאי הא ליתא בהו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מגופיה הוא קתני כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

רש"י ד"ה הכי נמי כו' במעיה ובגופיה היא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה המקיז דם כו' בדם שחוטה דחזי' לכפרה כו' כצ"ל:

ד"ה חלב המוקדשים כו' תזבח ולא גיזה בשר כו' כצ"ל:

בא"ד דאסור לגזוז אבל גיזה עצמה שרי ה"ה חלב מידי דהוה כו' כצ"ל:

בא"ד כמו וכולי הוא ושיטפ' כו'. פי' אע"ג דלא מונה והולך חלב מ"מ הוא כמו כו' ובתוספת חולין דל"ו ע"א ד"ה סד"א כו' כתב דרישא דמילתא נקט ע"ש ד"ה כל הראוי כו' ממלא ממעיין בית כו' כנ"ל:

בא"ד לבדק הבית לקורות דא"כ כו' כצ"ל. דף י"ג ע"א רש"י ד"ה אילן מלא כו' אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח כו' כצ"ל:

בא"ד שהרי אינה קריבין כו'. פי' דבכורים לכהן כתרומה וכ"פ הרשב"ם ב"ב דע"ט ע"א:

ד"ה ואין מועלין במה שבתוכו דכל הני כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דהא אכל הני קאי ד"ה ר"י אומר כו' אבל בור ואשפה ושובך דלאו גדילי הקדש נינהו כו' כצ"ל:

ד"ה אתי' אמו אמו כו' עם אמו ובמוקדשים כתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו מה בכור כו' כצ"ל:

ד"ה הפועלין כו' מ"ט לא תאכל הפרה מכרשיני הקדש דגבי כו' כצ"ל:

בא"ד ולא הקדש אבל פרה כו' הד"א:

ד"ה קלעילין מין קטנית והדש קלעילין של חולין כו' כצ"ל ד"ה הא בתלוש כו' עצמו הס"ד ואח"כ ד"ה ש"מ מדקאמר מעל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ומועלין כו' רשב"ם בהמוכר את הספינה דגבי כו' כצ"ל בא"ד כגון שעקר חוליא מן הבור ונהנה כו' כצ"ל:

ד"ה אבל אם הקדש כו' מה שבתוכו ולא אמרי' שיקנה חצר הקדש כמו שקונה חצר הדיוט דחצר משום יד כו' כצ"ל. ועיין בתוספת ב"ב דע"ט ע"א ד"ה ואין מועלין כו' וכתב מ"ו התי"ט ותמהני דהתם במס' ב"מ די"ב ע"א מסיק דאע"ג דמשום יד איתרבאי לא גרע. משליחות ולמה לא יהא שליחות להקדש דהא הני כהני שלוחי שמים הם כדאמרי' במשנה ג' פ"ד דנדרים וכשהגזבר עומד בצד כל הני והוי השתא חצר המשתמרת תקני להקדש כו' עכ"ל. ותמיה לי על פה קדוש כמותו חדא במה שציין משנ' ג' פ"ד דנדרים דהא התם איבעי' להו אי שליחי דידן אי שלוחי דרחמנא ובעי למיפשט מהך מתני' ולא איפשט ומסיק מחוסרי כפר' שאני ע"ש ובר מן דין אישתמיט' מיניה מה שכתבו תוס' במס' קדושין דכ"ג ע"ב ובמס' יומא די"ט ע"ב הא דלא איפשט' הך איבעיא מדר"ה ברי' דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דמבעי' ליה אי הוי שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דוקא ע"ש. ולפ"ז כיון דלא איפשטא אפשר לומר דהוי נמי שלוחי דידן ולא שלוחי דרחמנא דוקא וכיון דהוי נמי שלוחי דידן אע"ג שהגזבר עומד בצד כל הני לא מצי לאקדושי מה שבתוכו שלא מדעת הבעלים כנ"ל ברור ונכון:

ד"ה ואחרים מתנדבים כו' שהוא חולין הס"ד ואח"כ ד"ה ולד מוקדשים כו' קודם שהקדיש האם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' קאי הס"ד ואח"כ ד"ה דיש שלך ולא של כו' כצ"ל:

ד"ה אתי' העברה כו' הדיבורים נדפסים כאן שלא כסדרן ודיבור זה שייך אחר ד"ה הפועלים בא"ד העברה גבי בכור כתיב והעברת כו' כצ"ל בא"ד משפטים שבעת ימים כו' כצ"ל בא"ד קאתי בשר לומר כו' כצ"ל:

בא"ד מע"ל להוציא כלאים וקאמר למעוטי מאי אי לבכור יליף כו' כצ"ל:

בא"ד ממעשר ואי למעשר יליף תחת כו' כצ"ל:

בא"ד ללמוד מבכור לענין הנקה ואע"ג דילפינן בכור ממעשר לענין כלאים מג"ש כו' כצ"ל בא"ד מבכור אלא לענין הנקה ילפינן שפיר אע"ג דאיפש' משאי אפשר הוא וכמו כן לענין מעשר ילפינן שפיר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב גירסא שלפנינו ע"ש:

בא"ד שהיו הולדות של הקדש כו' כצ"ל:

בא"ד שהיא מעשר וחלב המוקדשים כו' כצ"ל:

בא"ד אינן כן דודאי אותו אם דחולין כו'. ויש לדקדק השתא דילפינן מג"ש דאמו אמו דאמו דגבי קדשים היא אם דחולין א"כ ג"ש דהעברה העברה ל"ל מהיכא תיתא לומר דולד מעשר מותר להניק מאמו שהיא מעשר דליכא למימר מדכתיב תחת אמו דמשמע אפילו היתה אמו קדוש' מ"מ יונק כמו שכתבו תוס' לעיל הא מוכח דאם היא חולין וצ"ע ויש ליישב בדוחק:

ע"ב גמרא שרשי אילן של הדיוט כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ושל הקדש כו' נמי לא מועלין הואיל ועיקרו קאי בשל הדיוט הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י. פי' דעיקרו קאי בשדה הדיוט. ומ"ו הב"ז גורס בשל הקדש וטעות דמוכח הוא ובד"ח גורס לא נהנין וקאי על לא נהנין ואינו מן הצורך:

ד"ה ערבה שהיה סידורין בצד המזבח לא כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס בהר הבית וטעות דמוכח הוא ועיין במשנה במס' סוכה דף מ"ה ע"א וכתב עוד מ"ו הב"ז דהרמב"ם בפ"ה מה' מעילה. פי' ערבה הגדילה בשדה הקדש ותמיה לי דא"כ לפי מאי דק"ל כר"י דמועלין בגידולי הקדש למה לא ימעלו בערב' כו' ובודאי נ"ל שלזה כיון הראב"ד ז"ל בהשגה שכתב זה שיבוש והכ"מ לא ירד להבנותו ע"ש ודוק עכ"ל ולענ"ד צדקו דברי הרמב"ם דכוונת הרמב"ם לא נהנין ולא מועלין בעודן במחובר מ"ה דקדק בצח לשונו ערבה הגדילה ולא כתב ערבה שהגדיל בשדה הקדש אלא שעדיין מחובר ומ"ה לא מועלין דאין מעילה במחובר כדאמרינן לקמן די"ח ע"ב וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מה' מעילה