צאן קדשים קצד

בזה לתרץ תמיה' תוספת מה שכתבו דאין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו מ"ה פרש"י דלוי לאו מעצמו אמר אלא משמי' דרבי:

ד"ה הנהנה כו' חטאתו הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג אם נודע לו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה אם כבר כו' חטאתו הנך דפיישי ומבי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וכולן שפקעו כו' וטלפים דקאיירי בהו ברישא דהך מתני' דתני אם פרשו כו' כצ"ל בא"ד דהתם דגבי גחלת כו' כצ"ל ד"ה לא קרבה כו' כמו כן דקרבה חטאת כו' כצ"ל ד"ה כבר קרבה כו' שהרי אם היה חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד שהם מעות ילכו כו' כצ"ל:

ד"ה קרבנות צבור כו' ציבור ציבור קיימא כי דור כו' כצ"ל. ודבריהם אינם מובנים לי דהא קי"ל במסכת תמורה דט"ו ע"ב דאפי' חטאת צבור שמתו בעליהם אינה מתה לפי שאין הציבור מתים ע"ש:

ד"י ע"א גמרא רישא ר"ש וסיפא רבנן אמר ר"ג דבי כחיל לר"א אין הכי אמר אביי כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך לשבש הגירסאות דלשון קושיא היא שם ופיגול בהן זה הכלל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וסיפא דאמר כו' לאחר כפרה וה"ה המעות הס"ד וכצ"ל. פי' ה"ה המעות הקרן והחומש יפלו לנדבה למזבח אע"ג דאיכפור בעל כמו החטאת גופא שנמצאת קודם שהקריב לרבנן והלשון הזה איתא נמי במתני' מס' תמורה דכ"ב ע"ב לרבנן ואין המעות כו' ע"ש ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

ד"ה פשיטא כו' ולא לגבוה ובאימורי ק"ק כו' הד"א:

ד"ה ה"מ כו' קמי כפר' קודם כו' כצ"ל:

בא"ד להקריבן ודינייהו הוי כו' כצ"ל. פי' הדין של אותן המעות:

ד"ה ופיגול אין בהם כו' מתירי' ופיגול אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירין כגון שלמים כו' כצ"ל:

בא"ד לכהנים או דבר כו' הד"א:

ד"ה אין חייבים כו' מפיגול דמשום נותר וטמא נמי אין חייבים עד שיקרבו מתירי' כמו פגול דנותר יליף קדש קדש מפיגול וטמא יליף חילול חילול מנותר הס"ד וכצ"ל ורש"י מפרש לקמן ושייך לכאן:

ד"ה חייבים עליהם כו' כצ"ל ד"ה ומשום נותר כו' פיגול הס"ד והשאר שייך לדיבור של מעלה כאשר ציינתי:

תוס' ד"ה רישא כו' רישא ר' היא דהא כו' כצ"ל:

בא"ד דהא דאמר ר' תמו' היינו כו' כצ"ל בא"ד דפליג אדרבנן אף במפריש חטאת לאחריו' כו'. פי' אבל רבי מודה לרבנן במפריש לאחריות דמתכפר באחת מהן וחבירתה רועה כדמוקי בתמורה דכ"ד ע"א דברי ר' הושעיא במפריש שתי לאחריות כר' וכי אמר ר' שני' תמות באיבוד אבל אחריות לא ע"ש. ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק לפרש בע"א ואינו מן הצורך:

בא"ד גבי דמי חטאת כו' כצ"ל בא"ד מ"מ כי קרבה חטאת אמרי' ילכו כו' כצ"ל:

בא"ד וא"ת והא מודה ר"ש כו'. פי' דמודה דמתכפר בא' מהן והשני יפלו לנדבה והכא ברישא קתני דילכו לים המלח ועיין בתמורה דכ"ג ע"ב ובד"ח ציין דט"ו וטעות הוא ד"ה הכל מודים כו' דמודים דפטור אלא כו' כצ"ל בא"ד אי קודם זריקת דמים כו' פי' שנהנה קודם ז"ד:

בא"ד ומפקה מידי מעילה דלא חזו תו לקדשי ה' אבל קודם זריקה מודה דמועיל ונראה לפרש דהכא מיירי בשנהנה לאחר זריקה כו' כצ"ל:

בא"ד מתני' היא גבי יוצא כו' כצ"ל:

בא"ד כמצות שריפה כו' כצ"ל:

בא"ד אמר ר"ע דאין מועלין כו' כצ"ל בא"ד י"ל דשאני יוצא דמיירי דלא יצא כול' כו' כצ"ל בא"ד וא"ת אמאי לא נקט יצא כו' י"ל כו' כצ"ל:

בא"ד וה"נ כבשי ק"ק מ"ש כו' איכא למידק בשלמא עולה דאכתי בעי בגדי כהונה לת"ה ועדיין לא נעשה מצותו הלכך מועלין עד שתצא לב"ה אבל ק"ק שנטמאו נשרפת בבירה ולא בעי בגדי כהונה וא"כ כבר נעשה מצותן כדפי' תוספ' לעיל וצ"ע:

בא"ד תנן גבי חטאת ואשמות דמועלין באימורי עד כו' כצ"ל:

בא"ד מע"ל דשנה ושנה אב"א כו' כצ"ל:

בא"ד לבית הדשן כך כל קדשי קדשים כו' כצ"ל:

בא"ד לטעמא דפירשתי אב"א קרא ניחא דכיון כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה דת"ר כו' ומה כו' וקדשיו דבטומאת כו' כצ"ל:

ד"ה ולא הותר מכללו בציבור הס"ד ואח"כ ד"ה אין חייבי' כו' והותר' כו' הד"א:

ד"ה ת"ל אשר יקרב כו' בעלמא אלא על כרחך לא משמע כו' כצ"ל הדרן עלך חטאת העוף. פרק ולד חטאת רש"י ד"ה ולד חטאת כו' חטאות ואשמות שמתו כו' כצ"ל בא"ד כפרה ולד חטאת כו' הד"א:

בא"ד לכך ותמורת כו' הד"א:

בא"ד כיפרה עליהם הס"ד ואח"כ ד"ה שעיברה שנתו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולד חטאת כו' בשעת כפרה תמות וקשה למה כי נמצאת ב"מ אפי' נמצא תמימ' כיון דלא נמצא עד כו' כצ"ל ובד"ח נ"ב נ"א וטעות הוא וכגירסא זו איתא בש"י:

בא"ו דקאמר תמות וה"ק שאבדה ונמצאת כ"ע כו' כצ"ל בא"ד עם הדחוי' דאבוד' לית' לן כו' כצ"ל ותוספת אזלי לשיטתן דכתבו במס' תמורה דכ"א ע"ב ד"ה ולד חטאת כו' דריבוי רעותא מביאי' אותה לידי רעיי' דלא כרש"י ע"ש:

בא"ד באבודת לילה כו' כצ"ל. בא"ד ורועה והכי קתני ושעיברה שנתה כו' כצ"ל בא"ד והשתא לא קשיא כיון דאם משכיפרו בעליה קאי אתרווייהו אעיברה שנתה ואבדה ואאבדה ונמצאת ב"מ א"כ ל"ל עיברה שנתה הא כ"ע מודה דאבודה בשעת כפרה תמות די"ל דהכא נמי כו' כצ"ל:

בא"ד בה' עניינים דאבודה כשעיברה שנתה וכו' ובשלא נמצאת כו' כצ"ל ד"ה ואם עד שלא כו' כגון שנמצא בעל מום עובר כו' וכתב מ"ו הב"ז דבתמורה דכ"ג ע"א דחי לה דאם כן ישמור מיבעי ליה ופירשו התוס' אולי תתרפא וחזי להקרבה וע"ש עכ"ל ולענ"ד לאו קושי' היא דהתם אזלי אליבא דר"ל דס"ל דעיברה שנתה רואי' כאלו היא עומדת בב"ה ורועה וע"כ תרעה עד שתסתאב לא קאי אלא אאבדה ונמצאת ב"מ מ"ה דחי לה ישמור מ"ל אבל לפי המסקנא דהתם דקאי אתרוייהו אעיברה שנתה ואבדה ואאבדה ונמצאת ב"מ וכן מפרשי תוספת מתני' דהכא א"כ קאי תרע' אעיבר' שנתה נמי מ"ה קתני תרעה משום עיברה שנתה ולא תני ושאר ודוק כנ"ל ברור:

די"א ע"א גמרא כולן שלמים כו' כצ"ל:

שם זמנן שאינן ראויה כו' כצ"ל שם ת"ר מועלין בדמים כו' כצ"ל שם בנפש יכפר הוא לפני כפרה שלאחר כפרה מה לאחר כו' כא"לי רש"י ד"ה ומ"ש הני דתני ברישא כו' כצ"ל בא"ד שלא מאחו הס"ד:

ד"ה רישא כו' לא הוו חטאת וחטאת כו' הישוב ד"ה מפני שהן כו' דאי אמרת כולן ראוי כו' כצ"ל:

בא"ד אזלינא לקולא דלא כו' כצ"ל:

ד"ה יפלו לנדבה לשופרות דהצבה היא כו' כצ"ל. פי' דהל"מ דסתומי' יפלו לנדב' וכ"כ תוספ' מד דנזיר דכ"ד:

ד"ה אמר רבא כו' משום דהא חייב נמי כו' כצ"ל:

ד"ה יצא לנחל קדרון מועלין בו והאי לנחל קדרון לאחר זריקה הוא כדתנן אלו ואלו מתערבין לאמה ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל ומועלין בהן והאי מעילה מדרבנן הוא ולא מדאורייתא אבל במקדש אין מועלין כו' אפי' מדרבנן לפי שאין גוזרין גזירות במקדש הס"ד ואח"כ צריך לציין גמרא ואח"כ ד"ה ת"ר מועלין מדרבנן כגון לאחר שיצא לנחל קדרון וקבעי עלה מ"ט דמ"ד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה מ"ש סיפא כו' ולא תני כולהו בחד בבא כו' ובמסכת תמורה דף כ"ב ע"א מפרש"י הכי והכא פיר' רש"י בע"א ד"ה הא תני גבי כו' דתני להו התם דאין כו' כצ"ל:

בא"ד עיקר תני נמי דין מעילה והכא אגב דתני מעילה דשייך הכא תני נמי דין דאין כו' כצ"ל ד"ה אמרה תורה הבא שלמים במעות סקואים כו' כצ"ל:

בא"ד שאין ראוי למזבח ולמאי מייתי' להו דלא מהני וא"כ לית לן למימר דלא נהני' מפני טעמא שהן ראוי' כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מ"ט דמ"ד כו' מדרבנן אלא ה"ג ע"כ ל"פ אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין מה"מ הס"ד ואח"כ ד"ה אין לך כו' וא"ת אימא איפכא לאחר כפרה כלפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין בו מעילה כו' כצ"ל ד"ה תרי מיעוטא כו' הבאין כאחד מלמדין כו' כצ"ל:

בא"ד לכתוב ושמו כו' כצ"ל. ועיין ביומא ד"ס ע"א מתרצי בע"א ובחולין ובזבחי' הניחו בקושיא:

ד"ה