צאן קדשים קצג

הולכה ע"מ לזרוק כו' כצ"ל:

בא"ד א"ד הואיל ואין מצוה כו' כיון דבכוס אית' דם לזריקה:

ד"ה אמר ליה ר"ז כו' מן החלל חוץ לזמנו כו' כצ"ל בא"ד ואלל הוא גידי הצואר כו'. תמי' לי דבחולין דחה תוס' פי' זה שהוא פי' רש"י ופי' אלל היינו מרטקא דהתם שהוא בשר מת או בשר שפלטתו סכין וכפי' תוס' בזבחי' שם והכא פי' תוספ' כפרש"י דהיינו גידי צואר ואי לאו דמסתפינ' ה"א ה"נ להגי"ה ואלל הוא בשר המת ובלאו הכי ההכרח להגי"ה הכי כיון שכתבו תוספת אם רצה לאוכלו אוכלו ואי מיירי בגידי הצואר אינו ראוי לאכילה כלל דכעץ בעלמא נינהו וכפרש"י בזבחים ובחולין ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה כנ"ל ברור:

בא"ד אם רצה לאוכלו אוכלו הני נשפכין נמי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד מלאיתויי מהני דטומאה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא דקתני כו' כגון שזרק חתיכות בשר וחתיכו' אימורין בפי כלב ובפי כבשן ועדיין לא הגיע בפי כלב או בפי כבשן בשעת מחשבה כו' כצ"ל בא"ד ליצא כולו לגירס' כו' כצ"ל:

ד"ה לא אמר ר"ע כו' בבת אחת אין ר"ל בסכין ארוכה במשמע אלא אפי' בזא"ז כו' כצ"ל וכ"ה בס"י וגירס' שלפנינו הוא גירסת מ"ו הב"ז:

ד"ה לכפר פאני כו' פסול הוא שהשיב לו כך הזקן כו' כצ"ל:

ד"ה תשובה גנובה כו' בבת אחת דוקא דפסל הוא השני כו' כצ"ל:

בא"ד כזבח אחד מה לי בבת אחת מה לי בזא"ז כו' כצ"ל בא"ד ואתה אומר כן כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אמר ר"י לר"ל ואתה אומר כן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

רש"י ד"ה מה לי כו' מותר חטאת דחשבת להו כגוף א' בשחטן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נ"ב נ"א ואינה מן הצורך:

ד"ה א"ל ר"י לר"ל ואתה אומר כן דחשבת כו' כצ"ל:

ד"ה אלו הפריש כו' ב' אשמו' לרבותא נקט וכ"ש כו' כצ"ל ד"ה ושחט את כו' שאם עלו אותן כו' כצ"ל ד"ה האמר עולא כו' גופא הוא אלא היינו כו' הד"א:

ד"ה אמר ר' יוחנן כו' דינוקא דר"ל וקרי ינוקא כו' כצ"ל:

בא"ד ממנו ואותבי' ולא ידע כו' כצ"ל:

בא"ד ל"א דדיקא דדייק הכא כו' כצ"ל פי' קצצתי רגלוהי דדיקא:

בא"ד גבי ב' חטאות דשחט בבת אחת כו' כצ"ל:

ד"ה על זה וזה כו' בכל הני אבל לאחר זריקה נקבעו בכל הני הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אימא סיפא כו' נמי אין מועלין ובתרווייהו בסיפא דרישא ובסיפא דסיפא אין מועלין כו' כצ"ל פי' בסיפא דסיפא ליכ"ל דתני איידי דלא שייכי שום מעילה בק"ק אפי' קודם זריקה כ"ש תוספת:

תוס' ד"ה ועל זה וזה כו' ועל האימורי' הס"ד ואח"כ ד"ה נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר פי' להקל כו' כצ"ל:

ד"ה הא איסורא איכא כו' אכלי להו הס"ד:

ד"ה הא ממונא כו' דאגב דתני מועלין כו' כצ"ל:

בא"ד לאחר שניתר לזריקה כו' כצל:

ד"ה כי אמר ר"ע כו'. פירוש אין הכי נמי דאיסור כו' כצ"ל:

הדרן עלך קדשי קדשים פרק חטאת העוף ד"ח ע"א תוס' ד"ה מועלין כו' כשהקדישן הס"ד:

ד"ה הוכשר ליפסל כו' ובמחוסר כיפורים כלומר שאם נגעו ט"י או מחוסר כיפורים פסול מלאכל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ובלינה כו' שמיד שנמלק' מתחלת לינה כו' כצ"ל ד"ה ואין מועלין בה כו' לפי שהיא קודמת ועולת העוף כו' כצ"ל בא"ד לכהנים ובעולת העוף מועל אף כו' כצ"ל ועיין בתי"ט:

ד"ה עולת העוף כו' בעולה הס"ד:

ד"ה מוצה דמה כו'. פי' שסוחט הבשר כו' כצ"ל:

ד"ה הוכשרו ליפסל כו' טבול יום ג' בית הדשנים כו' כצ"ל:

ד"ה אין מועלין בעורות כו' קדשי ה' והכהנים בעורות כו' הד"א:

ד"ה קרמו פניה כו' פ' שתי הלחם דאין דוחות לא שבת ולא י"ט ונאפות מבערב א"כ כשנאפה מבערב הרי הם פסולים למחר בלינה אלא ע"כ דאין לינה פסלה בהו ואור"י דגרס שפיר כו' כצ"ל:

ד"ה קדשו בכלי כו' בטבול יום משקדשו בכלי ראשון כו' כצ"ל:

ד"ה ופיגול אין בהן כו' החמה דבתמורה חשיב כו' כצ"ל:

ד"ה אבל לאיטמווי לו פי' שהטיל כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ר"א בר אהבה אמר משמיה דרב מיצוי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ותני רב במתני' גבי כו' כצ"ל:

בא"ד הוזה דמה דס"ל דמיצוי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא ארישא דקרא כו' החטאת קאי חטאת כו' כצ"ל:

ד"ה וכי תימא כו' שיריים מעכבי כלומר דבשיריים גופ' נמי אמרי' דחיסרון מעכב והיכי אמרי' כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' מה היכ' דאיכא שיריים רק שלא היה נשאר כמו שהיה בשעת קמיצה מעכב מכ"ש היכא דלא ניתותר כלל משיריים ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה מטמא את הקודש לפסול עוד א' כו' כצ"ל:

ד"ה לאבא שאול כו' דפסחים דלא משכח' ליה רביעי כו' כצ"ל:

בא"ד ע"י עצים ולבונה רביעי בקודש דאורייתא ואבא שאול הכי ס"ל וא"ת לרבא היכי קאמר דלמא כו' כצ"ל. פי' עצים ולבונה טמאים ע"י חיבת הקודש אפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכ"כ תוספת בחגיגה דכ"ד ע"א ד"ה מניין ע"ש ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

ד"ה אמר ר"ח כו' ה"ל למימר מודה ר"ע כו' פי' דמודה ביצא דם והראש של עוף הוי כיצא דם:

בא"ד דזבחים היא בפנים ורגליה מבחוץ קבל ואח"כ חתך כו' כצ"ל בא"ד כגון שיצא וחתך כל מה שיצא עד שהגיע לעצם שאין כו' כצ"ל. פי' דהדם מעוכב ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים וכפרש"י במס' זבחים דכ"ו ע"א ע"ש אבל הגירסא שלפנינו עם העצם ליתא דא"כ ב"מ קמקריב כדפריך התם במס' זבחים ע"ש:

בא"ד בזבחים קבל ואח"כ כו' כצ"ל:

בא"ד היוצא ונתערב עם הדם כו' כצ"ל:

בא"ד שמנונות ותני רב הוזה כו' הד"א:

בא"ד נעשה מצותו קרינן ביה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדתני' כו' וליכא עיכובא ומאי חטאת כו' כצ"ל ד"ה אלא מעתה כו' להש"ס שיריים שחסרו כו' כצ"ל:

בא"ד דכי לא ניתותר כלומר שחסרו מן השיריים לא יאכלו כהנים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והא תניא כו' בין קמיצה להקטרה הס"ד ואח"כ ד"ה התם כתי' והנותר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורם תיבת ומשני וכתב שקאי אדלעיל ליישב פי' רבו כו' ואינו מן הצורך לשבש הגירסאות בא"ד והקטיר אינה קאי אכל המנחה רק הקומץ הוא מקטיר כו' כצ"ל:

ד"ט ע"א גמרא תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן כו' וכתב מ"ו הב"ז מכאן נראה היכא דהוציא לחוץ אבית הדשן ודאי תו אין מועלין אכי' לר"י והא דמועלין בת"ה אפי' אחר שנעשה מצותו היינו בדשן שהרים והניחו אצל הכבש כדאמרינן בזבחים ובחולין וא"כ יפה השיג הראב"ד על הרמב"ם בפ"ב מה' תמידי' ומוספין שכתב אסור ליהנות מדשן שהוציא לב"ה בחוץ ואין בדברי הר"י קורקי"ס טעם כו' והרמב"ם פסק כמתני' עד שתצא לבית הדשן משמע משתצא שוב אין מועלין בדשנה וצ"ע עכ"ל והניח בצ"ע על הרמב"ם ולענ"ד צדקו דברי הרמב"ם ואין מקום להשגת הראב"ד מה שכתב ואין מעילה אלא בת"ה דבאמת הרמב"ם ס"ל דמשתצא שוב אין מועלין כמתני' אלא דס"ל דאע"פ שאין מועלין בהם משום דלא איקרי קדשי ה' שכבר נעשה מצותו מ"מ אסור ליהנות בו דמסברא ידעינן דכל הדשנים שווין לאסור בהנאה ומ"ה כתב הרמב"ם ואסור ליהנו' בו ולא כתב שמועלין בו ותמי' לי על הר"י קורקוס שתולה דעת הרמב"ם בפלוגתא דהכא שפסק כר"י דהכא פליגי בת"ה כנ"ל ברור ונכון דברי הרמב"ם ואון לי מצאתי בתוס' במסכת יומא דנ"ט ע"ב ד"ה והרי ת"ה כו' שכתב כהאי גוונא ע"ש:

רש"י ד"ה פרים הנשרפין כו' היתר לכהני' הס"ד ואח"כ ד"ה הוזה דמן דהזאת דמן כו' כצ"ל:

ד"ה קרמו בתנור דהיינו תחלת תקונן וההוא כו' כצ"ל:

ד"ה המנחות כו' בפה הס"ד ואח"כ ד"ה אבל מועלין בקומץ כו':

תוס' ד"ה ואמר ר"פ כו' מעכבין ואחטאת העוף קאי הס"ד וכצ"ל. ע"ב גמרא אשמו יוסיף ויביא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכולן שפקעו כו' התיישים והעצמות כו' כצ"ל ותיבת שבמחובר י"ל דיתור לשון הוא דהא מסיים בזמן שהן מחוברי' וגם אינה במשנה שם:

ד"ה וכן גחלת כו' מעילה ומן הארץ כו' הד"א:

בא"ד שבמזבח יחזור כו' הד"א:

ד"ה למעיין לפני כו' דהיינו לוי מרבי כו' כצ"ל:

בא"ד משמיה דרבי כו' כוונת רש"י