צאן קדשים קצב

כצ"ל:

בא"ד דכשר עושה שרים ופריך והיכא אמרת כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה פסולין כו' שירים והא דאמר כו' הד"א:

תוס' ד"ה אמר רב אשי כו' לומר דאין להקפיד כששני מקומות כו' כצ"ל בא"ד מ"מ אין להקפיד במשנה אחרת כו'. פי' משום דרגילות של משניות לאשמעינ' בקוצר אף למה שמפורש כבר וכ"כ תוספת במסכת ברכות ד"ב ע"א בא"ד דבסמוך הס"ד ואח"כ ד"ה פסול מהו כו' שיריים הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג מאי לאו כו' ומשני לא לבר מפסיל כו' כצ"ל בא"ד ומשני לא אפי' פסול כלומר פסול הוא כמו כו כצ"ל:

בא"ד אין לך שאינו מרצה כו' כצ"ל:

בא"ד אינו עושה שיריים אלא חוץ לזמנו כו' כצ"ל:

ד"ה ומאי לעולם כו' דלא אתי' זריקה ומפקע מידי כו' כצ"ל:

דף ו' ע"א רש"י ד"ה כיצד לן כו' כזריקת כשר כו' כצ"ל:

ד"ה לא דקבלי' כו' והוא אכל הבשר בלילה כו'. פי' לאחר חצות או לאחר ע"ה שנעשה נותר ועדיין לא נזרק הדם:

ד"ה כל לאפוקי כו' קדשים אפי' שלא כתיקנ' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כיצד לן לפני הזריקה כו' זריק והאי לפני זריקה כו' כצ"ל:

בא"ד בהכשר הס"ד ואח"כ ד"ה מאי אירי' כו' קודם זריקה לאחר כו' כצ"ל:

ד"ה ת"ש ר"ש כו' מוקמת לה דנעשה קבלה בהכשר כו' כצ"ל. פי' דס"ד דהויא שהות למזרקי' דאי בעי זריק בקבלה לא הויא שהות למזרק' דתוס' ס"ל אפי' לר"ש ל"א דאי בעי זריק אלא כשראוי ממש לזריקה דהיינו שחיטה וקבלה נעשה בהכשר שלא בפיגול אכן שיטת רש"י אינו כן בד"ה לאחר זריקה כו':

בא"ד וגם בהילוך לא מצית אמרת כו' כצ"ל. ולפי הגירס' דגרס רש"י התם במס' זבחי' דט"ו ע"א במסקנא בהולכה זוטרתי ששחט בצד המזבח וזרק כ"ע ל"פ דפסולה ומודה ר"ש משום דא"א לבטלה משכחת לה נמי הכא דפיגל בהולכה ומיירי בהולכה זוטרתי דמודה ר"ש דפסלה וגם מתוס' מוכח התם דגרס הכי וא"צ לעייל הכא בפרצה דחוקה דמיירי שפיגל בסוף קבלה:

בא"ד בתחלת קבלה הס"ד ואח"כ ד"ה וקתני מועלין וש"מ כו' ולאחר זריקה לאחר שיראה לזריקה כו' כצ"ל והתוספ' אזלי לשיטתן כדלעיל בא"ד ע"כ מיירי בזרק אח"כ מדקאמר כו' כצ"ל בא"ד שנינו מ"מ כי פיגל כו' כצ"ל ד"ה ת"ש כו' מועלי' הא לא פיגל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד מנליה הא דדוקא כו' כצ"ל:

בא"ד מכיון שנתקבלה בהכשר כו' כצ"ל:

בא"ד דאית ליה דמסתמא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אבל יוצא כולה לא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בשר ק"ק כו' ואח"כ נכנס כו' וכתב מ"ו הב"ז ולא נהיר' דבהדי' מוכח בזבחים ד"צ ע"א ובמנחות דמ"ז ע"ב דבהדר עיילינוהו כ"ע ל"פ בדאיתנהו אבראי פליגי ונרא' דמה שדחק לרש"י לפרש כן הוא מדאמר ר"פ לקמן דביצא דם וחזר מודה ר"ע ש"מ דפלוגתייהו ביצאו וחזרו ואין זה כדאי לדחות ראייות ברורו' הנ"ל דבדם אי אפשר בע"א כ"א שחזר ונזרק אבל אימורי' או בשר איירי אפי' בנשארו אבראי עכ"ל והנה מה שכתב רש"י לפרש כן הוא מדאמר ר"פ לקמן כו' משמע דר"פ מוקי לפלוגתייהו דר"א ור"ע ביצאו וחזרו ותמי' נשגבה בעיני על מ"ו הב"ז דאישתמיט' מיני' סוגי' דהתם דזבחים דר"פ גופא קאמר התם בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ גם מה שכתב דבדם א"א בע"א כ"א שחזר ונזרק כו' טעם זה אפשר לומר בדם לפי מה שהוא מביא סוגי' דלקמן דתני דביצא דם וחזר מודה ר"ע אבל לפי מה שתני לקמן ויצא דם אע"פ שחזר כו' מדנקט לשון רבותא אע"פ שחזר לא שייך האי טעמא דבדם א"א בע"א דא"כ הל"ל ויצא דם וחזר מאי אע"פ דקאמר אלא נ"ל דבאמת בתרוייהו פליגי ומה שפרש"י ואח"כ נכנס היינו רבותא לר"א דאע"פ שחזר ונכנס קודם זריקה אינו מועיל הזריקה כמו גבי דם והא דמוקי ר"ע התם בזבחים דלא פליגי אלא בדאיתנהו אבראי היינו דחוי' קמדחי ליה דלא לימא כתנאי ע"ש וכן כתבו תוס' במס' מנחות דמ"ז ע"ב ד"ה ובהדר כו' ע"ש דבתרווייהו פליגי כנ"ל ברור ונכון:

ד"ה וחייבי' עליו כו' דהא כו' ונותר כזריקה כשרה כו' כצ"ל:

ד"ה אבל לאיתויי' כו' למעילה כו' כצ"ל:

ד"ה איתמר כו' זריקה למקצת כו' כצ"ל:

ד"ה אבל יצא כו' דמהני' לכולו דכמו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בשר ק"ק כו' אכילה ניחא ולמ"ד כו' כצ"ל:

בא"ד מידי מעילה הס"ד:

ד"ה ואין חייבי' כו' דבעינן נותר לטהורים כו' כצ"ל בא"ד לא ניתר לטהורי' כו' כצ"ל בא"ד ממעילה כך פוטר בשר חבירתה ממעילה ואע"פ כו' כצ"ל בא"ד אבל שאר פסולי' דחמיר מודה ר"ע כו'. וכתב מ"ו הב"ז במנחות די"ג ע"א וע"ב איכא מ"ד דס"ל דה"ה בחסרון נמי מהני ומהתימ' שלא זכרו התו' מסוגיא זו כלל עכ"ל ותמי' לי דאישתמיט' מיני' מסקנא דסוגיא דהתם דהא רבא הוא דאמר דבחסרון נמי מהני לר"ע ומסיק דהדר רבא ואמר לאו מילתא היא דאמרי דודאי לא מהני הקטר' לשירי' שחסרו ומביא ראיה לזה אע"ג דדחי אביי התם לרייאתו מ"מ לא מצינו דהודה רבא לאביי ע"ש ומ"ה השמיטו תוס' סוגי' זו כנ"ל ברור:

ד"ה והני תרתי ל"ל כו' קלים הס"ד:

ד"ה שלא כתיקונה כו' להביא יותר לידי מעילה כו' כצ"ל:

בא"ד הרצאה בפיגול ואמר רחמנא האוכל פיגול כו' כצ"ל:

ד"ה כי אמר ר"ע כו' דבראי כיון דיליף ליה ממפריש דהיינו מקצתו כו' כצ"ל. פי' דבמפריש נמי אמרינן מהו שדמה פוטר את בשרה פוטר נמי בשר חברתה:

ד"ה א"ל ר"י כו' אם אבדה חצי הזבח כו' דלא כרש"י דפי' דקאי אאימורי' דניחא להו לפרש בבשר עצמה:

בא"ד או נשרף חוץ לזמנו מחשבתו כו' כצ"ל:

בא"ד פיגול בשאר הבשר שהוא בעין כו' כצ"ל בא"ד מההיא התשובה כו'. פי' דר"א פריך לר"י מאבוד ושרוף על פסול יוצא כיון דיליף ממפריש ומפריש דומה ליצא מקצתו כמו שכתבו תוספ' לעיל משא"כ ביצא כולו לחוץ לא דמי למפריש:

ד"ז ע"א גמרא והרי דמן מונח בכוסות מועלין בשניהם כו' כתב מ"ו הב"ז ק"ק דה"ל למיפשט מכאן לא היתר שחיטה ולא היתר זריקה שנינו כ"א היתר אכילה ומכאן נראה לי להוכיח דזה הטעם של הרמב"ם שפסק כר"י דהיתר אכילה שנינו כו' עכ"ל. ולענ"ד ליכא למיפשט מהכא ואפשר לומר בעלמא היתר זריקה שנינו כיון דקיבל כראוי הותר לזריק' אע"ג דעדיין לא נזרק דכל העומד ליזרק כזרוק דמי אבל הכא שאני כיון דשתיהן ראוין לזריקה ויכול לזרוק דמה של איזו מהן שירצה וליכא למימר על דמה של אחת כל העומד ליזרק כזרוק דמי דילמא רוצה לזרוק מדמה של אחרת והוי האי דמה פסולה דמותר חטאת ואינו ראוי לזריקה ואע"ג דכל אחת הוי כמו ספק מעילה ר"ע אזל לשיטתי' דס"ל במסכת כריתות דכ"ב דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי ה"ה הכא נמי כיון דלא ידעינן איזו הוא רוצה ליזרק והוי כל חד ספק מעילה מ"ה מועלין בשתיה' כנ"ל ברור:

שם אמר ר"ע הא זה כו' הוא פוסק בפני עצמו:

רש"י ד"ה והא בעא מיניה כו' חישב לנשפכים כו' כצ"ל ד"ה נשפכי' שירי הדם כו' חושב בשעת שפיכה ע"מ לאכל כו'. וכתב מ"ו הב"ז לא ידעתי היאך נעלם מהם דברי הגמרא דזבחים די"ג והביאו התוספת ע"ש עכ"ל ואפשר לפרש דברי רש"י אע"ג דמסיק בסוגיא דהתם דשפיכת שיריים והקטרת אימורי' אין מעכבי' כמו שכתבו תוספת אפ"ה קבעי לר"א אליבא חביריו שבגול' שאמרו מחשבין על האבוד ועל השרוף אע"ג דלא איתנהו בעולם ובעינא מחשבה בשעת עבודה וע"ד אכילת אדם או למזבח כמו שפרש"י בסוגי' דהתם בד"ה דמעטינהו כו' והני אימורים כיון דליתנהו בעולם לא חישב לא על אכילת אדם ולא על אכילת מזבח אפ"ה כיון דחישב בשעת זריקה ע"מ להקטיר חוץ לזמנו מהני משמע בחד סגי או בשעת עבודה או חישב על אכילת אדם או למזבח אפי' שלא בשעת עבודה ומ"ה קבעי אם חישב בנשפכי' ע"מ לאכל כזית חוץ לזמנו אי מהני אע"ג דלא הוי בשעת עבודה כיון דחישב על אכילת אדם מהני מחשבה לפגל כנ"ל ברור כוונת רש"י:

ד"ה אמר רבא כו' הכא שהבשר יצא כולו כו' כצ"ל:

בא"ד ולישרף לא אמר כו' הד"א:

בא"ד ליאבד ולישרף הס"ד:

ד"ה א"ל בלשון כו' במתני' הס"ד ואח"כ ד"ה והלא פסול כו' ד"ה והרי המפריש וכו' והרי כו' מועלין בו הס"ד ואח"כ ד"ה דין הוא שיפטור את בשרה ואע"פ שיש פסול יוצא דהא נזרק דמה של א' מהן נפסלה השני' כו' כצ"ל ושייך לע"ב וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה חישב לנשפכי' כו' מן הזבח כו' כצ"ל:

בא"ד לא קבעי במחשב בזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד דקבעי במחשבה בשעת