צאן קדשים קצ

בין תמימים כו' ואע"ג כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:

בא"ד אלא דלא קתני בהדיא כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מוחק תיבת לאו ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה הא מה אני כו' דאימא איפכא כו'. פי' דטמאה משמע ב"מ ואשר לא יקריבו קאי אטמאה והלשון מגומגם:

בא"ד דקרא דאשר לא יקריבו כו' כצ"ל ד"ה ואמר רחמנא כו' קדשי ב"ה לרש"י הס"ד וכצ"ל ובפרש"י שלפנינו ליתא להאי א"נ:

ד"ה רשב"ל מיפך ותני והכי מותיב ממכילתא אחריתי והך דלעיל כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב ושייך לכאן ובקדשי מזבח אין סברא הוא לומר כו' כצ"ל. פי' דא"כ יקברו מבעיא ליה בא"ד כלל בקדשי מזבח בהך מילתא דרבנן דאמרי אבל כו' כצ"ל בא"ד ור"ש פליג עלייהו ולכך שנה התנא למילתא ולא הזכיר במילתא כלל קדשי מזבח כו' כצ"ל. פי' ואיכא למימר דפליג נמי בקדשי מזבח כפרש"י. ע"ב רש"י ד"ה ומחלוקתו והערכה ומשני להכא לא אמר כו' הד"א וכצ"ל בא"ד ההיא דבכורות כולה כרבנן כו' כצ"ל:

ד"ה ואיבעית אימא כו' דההיא מצי לאוקמי כו' כצ"ל ד"ה וכן חיה שנשחטה בעזרה וקמ"ל אע"ג דליכא למיגזר משום כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י ועיין בתוספת דמס' נדה דמ"א ע"א ד"ה קסבר כו' אי ר"ש פליג ארישא אקדשים שהפילה נמי או לאו תוס' ד"ה כדתני' כל כו' קדשי מזבח היו מאן כו' כצ"ל:

בא"ד ועבר ושחטן רבי אומר כו' כצ"ל:

בא"ד מיהו הך דהכא כו' כצ"ל:

בא"ד למה לו לומר דג' מחלוקת יש כו' כצ"ל:

בא"ד משום דחזו כו' תפדה ופריך הא בעינן עמדה כו' ומוקי כו' כצ"ל:

כמו בקדשי מזבח הס"ד וכצ"ל וכפרש"י דעביד להו מעלה. ומ"ו הב"ז מוחק כל זה ואינו מן הצורך:

ד"ה הנשרפין אפרן כו' שייך לדף ל"ד ע"א:

דף ל"ד ע"א רש"י ד"ה אשם תלוי כו' והשתא הוו חולין כו' בעזרה כו'. ולא דק דהא רבנן ס"ל דחולין שנשחטה בעזרה יקברו ובכריתות דכ"ג ע"ב פרש"י הטעם דהוי כזבח פסול:

ד"ה חטאת העוף כו' אינו ולד כיון דחטאת יולדת מן העוף היא כדכתיב כו' כצ"ל:

בא"ד ונבלה היא דאין חולין כו' כצ"ל ד"ה יטילנה לאמה כו' ואיידי דעוף רך היא מתמקמת ויוצאת בקילוח כו' כצ"ל:

ד"ה כאן בשק כו' שלא נארג ואידי ואידי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הנשרפין אפרן כו' לשורפו אחר ששרפו כאלו נעשית כו' כצ"ל:

ד"ה אם אפשר למישלפינהו מוטב כו' קאי אקושיא דלבטלינהו ברובא ואקושיא קמייתי כו' כצ"ל וכפרש"י:

בא"ד והלשון אינו מדוקדק הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ונשרפין דהקדש אפרן מותרין וקשיא למה נקט הקדש וניחא אי גרסי' כו' כצ"ל:

בא"ד יש ליישב דלרבותא נקטי' אפר הקדש הכא דבמתני' תני דנשחטים חוץ כו' כצ"ל:

בא"ד דהקדש אפרן מותר כו' כצ"ל הדרן עלך יש בקדשי מזבח וסליקא לה מסכת תמורה. בעזרת האל היושב בשמי מעלה אתחיל ללמוד מסכת מעילה:

קדשי קדשים פרק ראשון דף ב ע"א גמרא ואי תני הני ה"א כו' כצ"ל:

שם ביום ולילה לאו זמן הקרבה והאי דשחט בלילה אימא דנפיק כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ק"ק כו' מעילה ומי שנהנה כו' כצ"ל בא"ד מעל כיצד כו'. רש"י גורס כיצד לתרץ בזה נמי קושי' תוספת ועיין בתוספת ד"ה כלל אמר ר"י כו' מכאן עד סוף המשנה נוסחא מוטעת היא ונדפסו שלא כסדרן וגירסא נכונה הכי היא ד"ה כלל אמר ר"י כו' ושוב נפסלה מהם דאע"ג דהשתא אינה ראויה לכהנים הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם שנפסלה אין מועלין בה דלא קרינא ביה מקדשי ה' הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים הס"ד ואח"כ ד"ה ואיזו היא שהית' לה שעת היתר לכהנים שלנה הבשר לאחר זריקה או שנטמאת או שיצאת חוץ לקלעים לאחר זריקה דהואיל ושחיטה הוה כראוי והיתה ראויה כו' כצ"ל:

ד"ה ואיזו היא שלא כו' בדרום או בלילה כו' הד"א:

בא"ד מואם האכול כו' כצ"ל:

ד"ה ושקבלו פסולים וזרקו את דמה בעלי מומין וה"ה נמי טמאין ומיירי בקרבנות יחיד דלא הותרה בהן טומאה הס"ד וכצ"ל. פי' דבקרבנות צבור אם קבלו טמאים וזרקו אע"פ שקבלו אח"כ כשירים השירים וזרקו אין לבשר שעת היתר לכהנים שהטמא ראוי לעבודת צבור וכשזרק את הדם נעשה הדם שירים ושוב אין זריקת כשרי' מועלת להתיר הבשר משא"כ בקרבן יחיד שאין הטמא ראוי לעבודה ואין עושה הדם שירי' וזריקת כשרי' מועלת אח"כ להתיר הבשר ובזה נתיישבו דברי רש"י ומיושב. נמי מה שהניח מ"ו הב"ז בצ"ע על רש"י ע"ש:

ד"ה אימא כמאן כו' זמן הוא והאי בעל הש"ס כו' הד"א ד"ה חוץ לזמנו כו' לעיל ושחט כו' הד"א:

בא"ד זמן הוא אלא שחט כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה ששחטן בדרום כו' והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת התנאים וי"ל דכולל ברישא כו' כצ"ל. פי' דאין זו שיטת תנאים דברישא תני זו ואין צריך לומר זו ובסיפא בשחט ביום וזרק בלילה תני לא זו אף זו:

בא"ד מפרש וכיצד קתני כו' כצ"ל:

ד"ה שחטו בדרום כו' בגמרא מפרש והא דתנן כו' כצ"ל בא"ד מ"מ מועלין הס"ד ואח"כ ד"ה שחט ביום כו' כצ"ל:

ד"ה כל שהיה כו' שנעשי' הזריקה בהכשר אין מועלין כו' כצ"ל:

ד"ה חוץ לזמנו כו' השתא דרום ולילה כיון דאיכא מ"ד כו' כנ"ל:

בא"ד דגרסינן חוץ לזמנו וחוץ למקומו למה לי כו' כצ"ל:

בא"ד לקבוע בפיגול ולחייב כרת דבעינן בפיגול. כהרצאת כשר וא"כ כו' כצ"ל בא"ד שבא לאשמעינן דזריקה כו' כצ"ל בא"ד מעילה כדפרשתי לעיל דע"כ הוא מוכח ממילתא דר"י כו' כצ"ל. פי' דמוכח ממילתא דר"י דעיקר רבותא אתי לאשמעינן מזריקה כיון דנקט ר"י כללא דהיה לה שעת היתר לכהנים דהיינו הזריקה:

בא"ד שאין שום היתר בזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד קמ"ל דלא הס"ד ואח"כ ד"ה עלו מהו שירדו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ומשני הואיל כו' והיינו מרצון שמרצה לעבודת זריקה כו' כצ"ל:

ד"ה אליבא דר"י כו' הרי אלו ג' מעוטי' פרט לשנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלו ירדו כ"ע ל"פ כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דבהנך מודה ר"י דאם עלו (לא) ירדו וכ"כ תוס' ע"ש בזבחי' דפ"ד:

ד"ה לא מעל עד שיפגום כו' כיון שנהנה ממנו כל שהוא אע"פ כו' כצ"ל בא"ד מעל מדרבנן כו' ל"א בחטאת מתה הוא דמעל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז כתב וכן נדפס בד"ח בצדו דגירסת רש"י אינו כגירס' שלפנינו משמע דרש"י לא גרס כלל הגירס' שלפנינו וזהו טעות דמוכח דהא רש"י כתב בהדי' בד"ה ואכתי מאי קמ"ל כו' כגירס' שלפנינו דפרי' לעולא מאי קמ"ל אלא ל"א הוא ברש"י וכן משמ' מתוס' דמנחו' דנ"ב ע"א ד"ה גזרו כו' דשתי גירס' הוא בספרי' ולא מזכיר רש"י כלל ע"ש:

תוס' ד"ה אליבא דר"י כו' דשינה מקומו דירדו כי פליגי כו' כצ"ל:

בא"ד בר"ש דמדמה כו' כצ"ל:

ד"ה ורבה אמר כו' שבק נשחטה בלילה כו' כצ"ל בא"ד מיירי בעולת העוף שדינה למעלה ועשאה למטה כו' כצ"ל:

בא"ד לא ירדו גבי זבחים כו' פי' בקרבנות בהמה שטעוני' זביחה ולא בעוף ובד"ח ציין ב' תיבות אלו כאלו נדפס בטעות ואינו מן הצורך:

בא"ד שינוי דעוף לגבי מזבח לשינוי דבהמה מצפון כו' כצ"ל בא"ד אלא נשחטה בלילה בהא כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לרבה כו' קדשים שמתו הס"ד ואח"כ ד"ה ומאי איכא כו' וכ"ש דלא מייתי אשם דהוה כו' כצ"ל:

ד"ג ע"א רש"י ד"ה ולא מועלין אפי' מדרבנן כו' וכתב מ"ו הב"ז וצ"ע דלקמן ד"י ר"פ ולד חטאת פרש"י שם גבי חטאות המתות ולא מועלין מדאורייתא אבל מדרבנן מועלין כו' וצ"ע עכ"ל ואפשר ליישב דבאמת יש בהן מעילה מדרבנן ורש"י מפרש אליבא דמקשן בא"ד תפדה דלמא נקברה אותה ועוד יש כו' כצ"ל:

בא"ד להחמיר