צאן קדשים קפט

פליגי ר"א עליה כו' ופרש"י ונראה כו' כצ"ל:

בא"ד ובגמרא דמייתי כו' כצ"ל בא"ד ורקב אור"י דר"י כצ"ל:

הדרן עלך כל האסורין פרק יש בקדשי תוס' יש בקדשי כו' מן הכלל ולאו בכלל ופרט ממש דמרוחקים זה מזה הן ומה כו' כצ"ל:

בא"ד ונותר יליף חילול חילול מטומאה ופיגול מנותר בג"ש דעון עון הס"ד וכצ"ל וכ"כ תי"ט וכן משמע מסוגיא דיבמות ד"ז ע"א דעיקר בטומאה כתיב עיין שם. ע"ב גמרא ואין בהם הנאה לכהנים כו' כצ"ל:

שם הא קדשי ב"ה נותנין מה"מ א"ר אבהו כו' כצ"ל:

שם לאתויי חלב המוקדשים וביצי תורין דקדשי מזבח כדתניא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה חלב המוקדשים כו' תורין דחזי לגבי מזבח כו' כצ"ל:

ד"ה חמור כו' בדבר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לאתויי שיפוי ונבייה ומיירי במקדיש את החורש כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י וכדאמרינן במעילה די"ג המקדיש את החורש מועלין בכולו תרגום יער חורשה:

ד"ה ואפי' למ"ד מועלים בגידולי מזבח כו' כצ"ל:

דף ל"ב ע"א גמרא שם הקדש עילוי ומחרימין אותן מאי לאו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מקדושה לקדושה כו' שהקדישן למזבח כו' ה"ה אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' תמורה והראב"ד השיג עליו ע"ש:

ד"ה הקדש עילוי כו' המקדיש מחרים כו' הד"א:

בא"ד לחרם הכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו וה"ה נמי כו' כצ"ל. ע"ש בערכין דכ"ח ע"ב ברש"י ד"ה כל חרם כו' הוה שהיה מתחלה כו' כצ"ל:

ד"ה וכן חרמי כהנים כו' דמקיש חרמי מטלטלים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מקדישים כו' כ"א גבי דבר הנאכל כמו גבי בכור לכן נראה כו' כצ"ל. פי' כדאמרינן במס' ערכין במתני' דכ"ח ע"ב גבי בכור כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו וכ"כ תוספת במס' בכורות דנ"ג ע"ב בד"ה הקדש עילוי כו' ע"ש ובד"ח נ"ב צ"ל תרומה וציין בכורות דכ"ז ואינו מן הצורך לשבש הגירסא דבבכור נמי מצינו זה הלשון כאשר כתבתי ותוס' הביאו שם בבכורות בא"ד ליתן בשור זה להעלותו לעולה כו' כצ"ל בא"ד לקדשי מזבח או לחרמי כו' כצ"ל ד"ה חרמי כהנים כו' ואפי' למאן דלא מקיש כו' נוסחא אחריתא היה להם ברש"י וברש"י שלפנינו ליתא להאי נוסחא:

בא"ד בערכין בפ' המקדיש כו' כצ"ל בא"ד למורי שיש ביד כהן והכא אתיא אפי' כמאן כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס שהיה כהן וז"ל ור"ל והכל שלו אפי' העלוי ואתיא אפי' כמאן דלא מקיש דאף מאן דלא מקיש וס"ל דבמטלטלים יכול להחרים וקרקעות אינו יכול להחרים כי אחוזת עולם היא להם מ"מ ס"ל דבמטלטלים יכול ליתן לכל כהן שירצה כו' עכ"ל. ובאמת דכתבו תוס' שם הכי בד"ה כמאן דלא מקיש כו' אבל לא אוכל לירד לסוף דעתו כיון דהכא מיירי שהי' כהן שהתפיס חרמו לקדשי מזבח או לקדשי ב"ה וכיון שיכול ליתן לכל כהן שירצה ויש לו טובת הנאה א"כ למה לא עשה כלום וצ"ע:

ד"ה והאמר עולא כו' לא יהיב לב"ה כו' כצ"ל בא"ד ועל קדשים קלים משמע דהוי עיקר דרשא כו' כצ"ל בא"ד ע"ב יעכבו אותה לשוחטה כו' כצ"ל:

בא"ד של עולה אלא לענין כו' כצ"ל:

בא"ד דלא קאמר במתני' כו' כצ"ל:

בא"ד אבל קשיא ליה כיון דמ"ע ס"ל לעולא דיכול להתפיס כו' כצ"ל. פי' דתוס' מפרשי' קושי' המקשן דהכי פריך מעולא:

בא"ד לא הוי אלא באומר חפץ זה כו' כצ"ל בא"ד לימא דאיכא איסורא כו' כצ"ל בא"ד כהנים ומשני מדרבנן הא דדריש מכל חרם דיכול להתפיס לחרמי כהנים היינו כו' כצ"ל. פי' דקרא אסמכתא בעלמא:

ע"ב גמרא בלבד מדרבנן וקרא כו' כצ"ל:

שם שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי כו' כצ"ל:

. שם אם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה גזברין כו' כדאמרינן בעלמא כו'. עיין במס' תענית דכ"ו ע"א:

בא"ד אחרמי כהנים הוא מודה בבדק כוי כצ"ל ד"ה ומשני מדרבנן הך בריית' כו' כצ"ל ד"ה לרבות אימור כו' אקדשי מזבח מי קרבי כו' הד"א:

בא"ד גזברין דהא האי קרא כל חרם קדש דריש עולא דמשמע דחרם חל אכל הקדש והקדש אסור לשחיטה כו' כצ"ל. פי' דירוש' גרס הכי תיובת' דר"ה תיובתא מנלן אמר עולא אמר קרא כו' אלא עיכוב גזברנין בלבד מי קרבי מדרבנן וקרא כו' ד"ה ראויה אילו כו' מדאוריית' ראויה למעול כו' דמדרבנן הוה הקדש כו' כצ"ל:

ד"ה וד"ה ועוד כו' לא מיירי מידי בבעל מום כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה למעילה ל"ל קרא ק"ק כו' כצ"ל בא"ד ביובל קדש לה' כו' כצ"ל:

בא"ד לא דריש כלל דרש' דקדש לה' ודרש' דכל לרבות כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח ציין הנך ב' תיבות כלל דרש' ואינו מן הצורך לשבש הגירסאות בא"ד להקדש עילוי מדדריש קדש כו' כצ"ל ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה מתיבי אסור כו' מתחייב הוא לשלם הדמים כו' פי' ולא יכול לעכב מלשוחטו:

בא"ד קדשי ב"ה מדאוריי' תפסי כו' כצ"ל:

ד"ה ואי מדרבנן כו' אבל הכא בדילי כבר כו' פי' ומ"ה פריך מי איכא מעילה בכיה"ג אבל צריך עיון דבמס' מעילה ד"ב ע"ב מסיק דאפי' בקדשים שמתו דבדילי יש מעילה מדרבנן וכ"כ תוס' שם ד"ה ומי איכא מעילה כו' לפ"ז הדרא קושית התוספת לדוכתא וצ"ע רב ליישב אחר זה מצאתי בתוס' דמנחות דנ"ב ע"א ד"ה גזרו ביה מעילה כו' דמפרשי דהכי פריך הכא כיון דאיכא מעילא דאורייתא לא שייך לתקן מעילה אחר דרבנן לפ"ז לא קשיא מידי אבל לפי מה דמפרשי הכא דמשום דבדילי מיניה לא שייך לתקן מעילה דרבנן קשה דבקדשים שמתו נמי בדילי ויש מעילה מדרבנן וצ"ע:

ד"ה אמר ר"י לרבנן א' כו' כצ"ל:

בא"ד קאי גם אקדשי ב"ה דסיפא ור"ש פליג ואמר קדשי ב"ה לא הוי בכלל העמדה והערכה הס"ד וכצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א וקשה למבין:

ד"ה ורשב"ל אמר לרבנן קדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה קדשי ב"ה היו בכלל העמדה והערכה ומתני' כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לרשב"ל כו' בכלל העמדה והערכה לימא ואם מתו כו' כצ"ל בא"ד מנ"ל דילמא מיירי נמי בקדשי מזבח וטעמא כו' כצ"ל. פי' דילמא רבנן מיירי בין בקדשי מזבח א בקדשי ב"ה ובקדשי מזבח טעמא דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים ובקדשי ב"ה טעמא דבעינן העמדה והערכה מ"ה יקברו ומ"ה תנו מתו ולא תני אם נעשו טריפה יקברו משום דקאי נמי אקדשי ב"ה ומשום העמדה והערכה ור"ש לא פליג אלא אקדשי ב"ה ובקדשי מזבח מודה דיקברו משום דאין פודים והא דמשני בבכורות דט"ו ע"א דא"כ ה"ל למיתני אם נעשו טרפה יקברו דהתם פריך דילמא האי מתו יקברו דקאמרי רבנן לא קאי אלא אקדשי מזבח ומשום דאין פודים שפיר משני א"כ ליתני אם נעשה טרפה ע"ש אבל תוס' הקשו דלמא מיירי בקדשי מזבח נמי משום קדשי ב"ה תני ואם מתו כנ"ל ברור ומ"ו הב"ז דוחה קושית התוס' משום דמשני התם כנ"ל אבל כאשר כתבתי וע"פ גרסתי שפיר הקשו וק"ל:

דף ל"ג ע"א גמרא מיפך איפך ותני והכי מותיב ממכילתא כצ"ל שם יקברו ר"ש אומר תמימים יקברו וב"מ יפדו בד"א בקדשי ב"ה אבל בקדשי מזבח יפדו תיובתא דר"י כו' כצ"ל. וכן משמע מדברי רש"י דלא כמ"ו הב"ז דגורס בד"א בין דברי ת"ק לדברי ר"ש שם לר"ל דאמר לרבנן קדשי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ורבי יוחנן כו' בב"ה קאי אותה למעוטי כו' כצ"ל:

ד"ה וב"מ יפדו כו' קדשי מזבח יפדו הא כו' כצ"ל:

ד"ה בב"מ מעיקרא כו' לא שני בין ב"מ מעיקרו לקדם כו' כצ"ל:

ד"ה וה"נ מסתברא כו' ומש"ה לרבנן קדשי מזבח יפדו וקדשי ב"ה יקרבו ולר"ש קדשי ב"ה נמי יפדו דלא היו הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ומשני ר"ל כו' אפיך ותני והכי מותיב ממכילתא אחריתא כו' כצ"ל:

בא"ד ומותיב לה הכי אר"י ואר"ל ולא מייתי לה בהא ברייתא לר"ש כדגרסי' לה הכא דקתני בר"ש בהדיא כו' כצ"ל. פי' רש"י ומ"ה שפיר מתרץ ר"ל בהך ברייתא ה"נ דפליג ר"ש בק"מ דיקברו אבל בהך ברייתא דלעיל דקתני בהדיא בר"ש ק"מ יפדו לא מצי לתרץ ה"נ דפליג ר"ש בק"מ:

בא"ד מזבח יפדו הס"ד ואח"כ ד"ה