צאן קדשים קפח

ואח"כ נתן לה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא עד כו' עד שיעבדו בו ואי כלישנא קמא ה"ל למיתני אין מוקצה אסור עד כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י:

ד"ה מנה"מ כו' תימה מהיכא תיתי לאסור כו' ואין לומר דהלא דין הוא מה טריפה שלא נעבדה בה עבירה אסורה להדיוט מוקצה ונעבד שנתעבד בה עבירה א"ד שאסורים להדיוט דאיכא למיפרך חורש בשור וחמור יוכיח שנתעבדה בהן עבירה ומותרים להדיוט וליכא למיפרך מה לחורש בשור וחמור שאין חייבים מיתה הא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד דמותרים להדיוט היינו ע"פ ע"א או ע"פ בעלים ונמי אין חייבים מיתה ואין לפרש דהכי פריך מנה"מ דמותרים להדיוט דלמא אסורים מדכתיב לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כדאמרי' במס' חולין דף קי"ד ע"ב גבי בשר וחלב י"ל דא"כ ל"ל קרא דלגבוה אסורי אי אתינא למיסר להדיוט מכל שתעבתי לך כ"ש דלגבוה אסירי מכל שתעבתי לך וכ"כ תוס' שם דקט"ו ע"א בהדיא בד"ה מדאסר כו' בא"ד אף להדיוט נילף מינה דאסור כו'. ויש להקשות דשם במס' חולין קמשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וגבי כלאים נמי משני הכי וא"כ היכא ס"ד דנילף להדיוט מלגבוה וצ"ע:

בא"ד ואי קשיא א"כ מאי קא משני כו' ומתרצו בדוחק ולענ"ד יש ליישב בדרך אחר דהא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ממעטינ' מתרי קראי לגבוה הני דהכא מן הבהמה וגו' ומזאת תורת העולה ממעטי' דאפי' אם עלו ירדו כדאמרי' במס' זבחים דכ"ז ע"ב ודפ"ד ע"ב ובמס' נדה דמ"א ומסיק במס' נדה דאיצטריך תרי קראי דמן הבהמה ממעטינ' נעבד ומוקצה ואח"כ הקדיש מזאת ממעטינן אפי' הקדיש ואח"כ נעבד או הקצה אם עלו ירדו ולפ"ז שפיר משני הכא דאי ס"ד דאסורי' להדיוט ל"ל מן הבהמה למעט מוקצה ונעבד ואח"כ הקדיש ממשקה ישראל נפקא נעבד ומוקצה ואח"כ הקדיש כמו דאמרינ' גבי טריפה ומזאת ממעטינ' אפי' הקדיש ואח"כ נעבד או הקצה אלא ע"כ דמותרים להדיוט ולא ילפינן ממשקה ישראל ומ"ה איצטרך מן הבהמה נמי כנ"ל ברור ונכון ואפשר שזהו כוונת רש"י ומ"ה דייק רש"י בלישנא ל"ל הני קראי דלעיל דלשון הני משמע דלא פריך אלא אהני קראי דלעיל דהיינו מן הבהמה ל"ל:

ד"ה אצטריך כלומר לעולם שמעינ' כו' כצ"ל בא"ד הנעבד לא שמעינ' מיעוטא כי אם בחד גוונא כו' כצ"ל:

בא"ד הדיוט ולגבוה כו' כצ"ל בא"ד דה"נ אמרי' בטרפה דממשקה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא הקריבתו הוא דשרי דהא כו' כצ"ל:

שם יהבית ליה מעיקרא ועוד פשיטא דאסור דשווייה לה כו' כצ"ל לגירסת רש"י דתרתי פריך:

שם ההוא זונה ולא זונה כו' וראיה לזה ושם איש ישראל המוכה ושם האשה המוכה בפ' פנחס:

שם ואתנן לא ניתן לך כו' כצ"ל:

שם עד דאמר הילך כו' כצ"ל:

שם זונה מעיקרא סתמא נמי אסור כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דר"א גופא כו' ליה כלומר מי פשיטא ליה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה אם עד יום פ' יהבינא לך כך וכך זוזי ואי לא כו' כצ"ל:

בא"ד איגלאי מילתא דדידה הואי בשעת ביאה כו' כצ"ל:

ד"ה תועבה כתיב כו' היא דנדה כתיבא גבי כו' כצ"ל:

ד"ה הבאות לו בעבירה כו' כצ"ל:

ד"ה כותית כו' בנך הבא מישראלית קרוי בנך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כגון דקאי כו' זיל הב לה כו' כצ"ל:

בא"ד דכיון דאי לא הוה מוחזק כו' כצ"ל בא"ד אע"ג דהשתא מטעם חצרה כו' כצ"ל:

ד"ה ורבא אמר כו' כמ"ד נשג"א אבל כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דכותית היא זונה כו' ועיין בתוס' במס' ע"א דל"ו ע"ב בד"ה משום נשג"ז כו' מה שיש לדקדק מהתם להכא ואין להאריך:

ד"ה גירסא ראשונה מתיבי אחת זונה ישראלית ואחת זונה כותית כו' כצ"ל. והיא גירסא אחרונה שלפנינו:

בא"ד תופסין בה ומשני הא בעריות שאין קדושין תופסי' בה ופריך והא כו' כצ"ל:

בא"ד לדין איסורא דכ"ג כדאמרי' כו' כצ"ל:

בא"ד דין אתנן דכהן מזונה דומיא דזונה בכהן הוי אתנן כלומר שאין בה שם אחר כו' כצ"ל בא"ד דכל זונה דלא תפסי בה קדושין דומיא דאלמנה לכ"ג דלא כו' כצ"ל:

בא"ד לרבנן בחייבי כו' כצ"ל:

בא"ד ואז הוי אתנן דזנות דכיון שמזכיר לשון אתנן לא הוי' מתנה ולאפוקי כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס בצדו אבל בסתמא ואינו מן הצורך וכן משמע מפרש"י:

בא"ד לרבנן אי בפנוי' כו' כצ"ל בא"ד או מופקרת הא אמרו כו' כצ"ל:

בא"ד דתפס בה קדושין כו' כצ"ל:

דף ל ע"א גמרא והא דקתני עבד לישנא כו' כצ"ל:

שם במחיריהם אימא אתנן זונה ואתנן כלב א"כ הוו תלתא וכתיב גם שניהם ולא תלתא מי קאמרינ' כו' כצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א ושיבוש הוא:

רש"י ד"ה בנין אב כו' לר' אלעזר ובנין אב כו' הד"א:

בא"ד בעריות דכריתות דמיין ולרבא כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד מעיקרא ה"נ לרבא נמי כו' כצ"ל:

ד"ה שפחה לעבד כו' שעובד לרבו בין ביום בין בלילה ומה היא עבודתו בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו הס"ד וכצ"ל ועיין ברש"י פ' ראה:

ד"ה אימא זונה כו' והאי מחיר כלב היינו אתנן הס"ד ואח"כ ד"ה ומשני שנים ולא ג' אתנן זונה ומחיר כלב הס"ד ואח"כ ד"ה ומחיר כלב כו' כלומר מדכתיב כו' אסור הס"ד ואח"כ ד"ה מחד מינייהו כו' כצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ע"ב גמרא ולדה נרבעה ולד נוגחתו אסורה היא וולדה כו' כצ"ל:

רש"י אין זנות כו' כלב מותר הס"ד ואח"כ ד"ה תניא נמי הכא אתנן כלב כו'. גרסי' לה הס"ד וכצ"ל. פי' דרש"י גורס בברייתא אתנן כלב ומחיר זונה מותרים ולא גרסי' מניין לאתנן כו' וכ"ה בס"י וכן גירסת תוס' במסכ' סוטה דכ"ו ע"ב בד"ה מנה"מ כו' ע"ש ומ"ו הב"ז גורס ברש"י גירסא אחרינ' ואינו מן הצורך ואינו בס"י:

ד"ה אחורי ב"ה כו' אסור האתנן אם יש כו' כצ"ל:

בא"ד באתננה הס"ד ואח"כ ד"ה אתנן ומחיר חל עלייהו כדרבינ' כו' כצ"ל:

ד"ה ואם ימעט כו' שהוא צריך לקנות לצורכי הפסח דהיינו מהיות משה החייהו כו' כצ"ל:

ד"ה מכדי אכילה כו' שאין לו במה ליקח צורכי אכילת הפסח כגון אם אין לו כו' כצ"ל:

בא"ד אכילה הוא והחייהו ולא החייהו משה מכדי מקח שאם רוצה כו' הד"א וכצ"ל וע' ברש"י מס' פסחים דצ"ט ע"א:

תוס' ד"ה מנה"מ דאמרי כו' לא לישתמיט כו' וכי לא היה רוצה לפרש טעמא דמתני' דמביא סברא חדשה כו' כצ"ל. בא"ד ובא מעשה לפני רבי והכשירוהו כו' כצ"ל:

ד"ה דניחא ליה כו' אבל קמא מעיקרא כו' כצ"ל ד"ה אבל נרבעו כו' וי"ל דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט כו'. ובמס' פסחים דכ"ז ע"א הניח קושיא זו בתימא ע' שם:

דל"א ע"א גמר' למ"ד טרפה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה כו' כצ"ל:

שם למ"ד טריפה אינה יולדת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ולד במעי בהמה כו' לשון הירושלמי אמר ר"ה כו') בין ללישנא קמא למ"ד טריפה יולדת בין ללישנא במרא למ"ד טריפה אינה יולדת שיחלא קמא כו' כצ"ל פי' בירושלמי גורס הכי אמר ר"ה מודים חכמים לר"א בביצה טרפה דשיחלא קמא אסורה מ"ט כו' ולהך גירסא קאי ר"ה בין למ"ד טרפה יולדת ובין למ"ד טרפה אינה יולדת אבל לגירסא שלפנינו לא קאי ר"ה אלא למ"ד טרפה אינה יולדת ופליגי בעובר ירך אמו ודוק וכ"ה בס"י וע' במס' חולין דנ"ח ע"א:

ד"ה ר"א מטמא דגופי' הוא הס"ד ואח"כ ד"ה עד כאן לא פליגי ר"א עליה כו' דאפי' בחייו נמי מטמא ר"א דאבר מן החי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ומ"ו הב"ז גורס ל"א ועיקר כו' ומביא ראיה מתוס'. ולענ"ד לאו ראיה הוא הא דכתבו תוספת לפירוש שני היינו לפירוש שני לאביי דס"ל דאיפכא מסתברא דר"א לא פליג אלא ברימה דאיקרי אדם מחיים רימה לפירוש זה כתב רש"י דר"א אפי' מחיים מטמא כיון דאיקרי אדם רימה אפי' מחיים אבל לפירוש ראשון דמ"ה פליגי רבנן ברימה דפירשא בעלמא מ"ה כתב רש"י דר"א מטמא דוקא חי ואח"כ מת דגופא היא ולאו לישנא אחרינא היא ברש"י כנ"ל ברור ואינו מן הצורך להגי"ה ברש"י נ"א ועיקר:

תוס' ד"ה למאן דאמר כו' כיון דבטרפה לא שייך עובר אלא בצד אחד לא כו' כצ"ל פי' בעיברה ולבסוף נטרפה:

בא"ד שאינה יורד אלא להגיד לך כל היתר כו' כצ"ל:

ד"ה דמאוירא קא רבי כו' באויר ומעצמו הוא כו' כצ"ל:

בא"ד הלשונות פרש"י הס"ד ואח"כ ד"ה מלא תרווד כו' ועד כאן לא